ארבעת המינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארבעת המינים (מימין לשמאל): ערבה, לולב, הדס (אגודים בקוישיקלך) ואתרוג
נטילת ארבעת המינים בכותל המערבי

ארבעת המינים הם אתרוג, לולב, הדס וערבה, שנטילתם היא אחת ממצוות חג הסוכות.

המצווה בתנ"ך ותקנות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה[1] כתוב:

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים, וענף עץ עָבֹת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים.

חז"ל למדו מכאן שמן התורה יש ליטול את ארבעת המינים בכל מקום רק ביום הראשון ("ולקחתם לכם ביום הראשון"), ואילו במקדש בלבד ("לפני ה' אלהיכם") התורה מצווה לקחתם כל שבעת ימי החג ("...שבעת ימים"). לאחר חורבן בית המקדש השני, הרחיבו חז"ל את המצווה ותיקנו שיש ליטול גם מחוץ למקדש כל שבעת הימים, זכר למקדש. לפיכך קיום המצווה בשאר ימי החג, מוגדר כמצווה מדברי סופרים ("מדרבנן").

בנוסף לכך גזרו חז"ל שארבעת המינים לא יינטלו בשבת (כמו שגזרו על שופר ועל קריאת מגילה בשבת), מחשש שיעבירו אותם ארבע אמות ברשות הרבים (שזהו אחד מאיסורי שבת). מתחילה הגזרה הזו הייתה רק בששת ימי החג האחרונים, ולא ביום הראשון, אך לאחר החורבן הגזירה הורחבה לכל הימים.‏[2]

כאמור, למדו חז"ל כי במקדש היו נוטלים לולב במשך שבעה ימים. רוב הפוסקים[3] הבינו כי מדובר בבית המקדש, אולם התלמוד הירושלמי וכן הרמב"ם למדו כי מדובר בשטח העיר ירושלים כולה אפילו חודר לחברון. בימינו יש שנהגו להתפלל בירושלים העתיקה כדי לצאת ידי-חובת פוסקים אלו.

זיהוי המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי עץ הדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרוגים למכירה באריזה אופיינית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתרוג

בתלמוד[4] מבואר שפרי עץ הדר הוא פרי האתרוג, ומובאים לכך טעמים שונים:

  • נאמר "פרי עץ", דהיינו שטעם הפרי כטעם העץ; והאתרוג הוא פרי שטעם עצו כטעם פריו.
  • המילה "הדר" מזכירה "דיר", שמאכסן בו גדולים עם קטנים, כמוהו כעץ האתרוג, אשר בו יש פירות גדולים (הפירות של שנה שעברה) יחד עם פירות קטנים (פירות השנה).
  • המילה "הדר" מזכירה את המילה היוונית "הידרו" (hydro), מים, והאתרוג הוא פרי "הגדל על כל מים".
  • נאמר "פרי עץ הדר" - "הדר באילנו משנה לשנה", דהיינו, פרי אשר נשאר על העץ כל השנה; וגם תנאי זה מתקיים באתרוג.

הרמב"ן פירש ששורש המילה "אתרוג" בארמית הוא רג"ג - מלשון "חמדה" ו"נעים למראה", כלומר, "הדור" (אונקלוס מתרגם את האיסור "לא תחמוד" - לא תרגג).

למעשה, כפי שציין כבר הרמב"ם, טעמים אלו הם טעמים שבדיעבד, ולמעשה נוטלים אתרוג מפני שכך נהגו תמיד, וזוהי המסורת על זיהוי הפרי.

בניגוד לדעת הרמב"ן, הבלשנות המודרנית הצביעה על כך שמקור השם אתרוג הוא כנראה מן המילה הפרסית תֻרֻנְג'.

לדעת רבי אבא דעכו פרי עץ הדעת היה האתרוג.‏[5]

כפות תמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לולב

כפות תמרים הן ענפים של עץ תמר הצומחים במרכז הדקל, לפני שהעלים נפרדים (כעין שרביט). ענף זה נקרא בלשון חז"ל "לולב".

ענף עץ עבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

(מהקרוב לרחוק): הדס לולב וערבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדס

ענף עץ עבות הוא על פי המסורת ענף עץ הדס. כדי שייקרא "עבות" צריך שיהיו בכל רמת עלים, הנקראת בהלכה "קן", לפחות שלושה עלים, לאורך לפחות רובו של ההדס. זהו "הדס משולש". אם יש רק שני עלים ואחד מעליהם או מתחתם זהו "הדס שוטה", הפסול.

ערבי נחל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ערבה

ערבי נחל הם מין ידוע של צמח הגדל בנחלים הקרוי "ערבה". ישנו מין הדומה מעט לערבה, אך פסול, והוא נקרא צפצפה. על פי ההלכה, אי גידול הערבה בנחל אינו פוסל את הערבה, והשם ניתן רק משום שלעתים קרובות גדל הצמח ליד נחלים.

גידול ארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים מתפללים בבית הכנסת בחג הסוכות עם ארבעת המינים

אתרוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת המינים

גידול האתרוג דורש מומחיות והשקעה גדולה. עץ האתרוג המקורי חלש ופגיע. הפתרון המקובל בהדרים - הרכבה על גזע של חושחש - אינו מתאים כאן, כי אתרוג מורכב פסול לברכה.

המגדלים נאבקים קשות במחלות ובמזיקים. כמו כן נדרש טיפול פרטני בכל פרי. כדי להגן על הפרי משריטות הוא נקשר היטב, לבל יזוז ברוח. בנקודות חיכוך מושם ריפוד של צמר גפן. נדרש ריסוס מתמיד, כדי למנוע הגעת מזיקים, שפוגעים ביפי הפרי.

ישראל היא מרכז עולמי לגידול אתרוגים, ויש בה פרדסים רבים לגידול אתרוגים, שמיוצאים לכל רחבי העולם.

בין הזנים המפורסמים: האתרוג הארץ-ישראלי, האתרוג מזן קלבריה, אתרוג 'חזון איש', האתרוג התימני (המגיע לגודל גדול במיוחד) והאתרוג המרוקאי.

חסידי חב"ד מגדלים בישראל את האתרוג מזן קלבריה, אך רבים מהם מעדיפים לברך על אתרוג שגדל בקלבריה שבאיטליה.

לולב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר רוב הלולבים הנמכרים בישראל היו מיובאים ממצרים [1]. אך כיום כמעט כל הלולבים באים מעמק בית שאן ומהערבה שם ישנם גם מטעים המגודלים במיוחד לצורך הלולבים[2].

את הלולב יש לכרות בזהירות, כי אם כורתים לולבים בצורה שאינה נכונה, עלולה להיגרם פגיעה חמורה לעץ.

מדי שנה נאבקות הרשויות המקומיות בישראל בקוטפי לולבים פירטיים, המנסים לכרות לולבים מעצי הדקל המשמשים לנוי.

הדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההדס ה'משולש' דורש טיפוח. יש בישראל מגדלים מעטים בלבד של הדסים, ורוב שדות הגידול ממוקמים בצפון הארץ ובמושב נוב ברמת הגולן.

לאחר הקטיף יש להסיר ידנית את הענפים הרבים היוצאים לאורכו של ענף ההדס, כדי שיתקבל ענף אחד בלבד.

ערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין גידול מיוחד של ערבות. עצי הערבה גדלים בר לאורך נחלי ישראל או בחצרות בתים, ומשם נקטפים בדי הערבות לקיום המצווה.

מצוות נטילת לולב[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר של חסידות טאש, משולם פייש לאווי (השני) נוטל את ארבעת המינים במהלך תפילת הלל בחג הסוכות
נטילת לולב
נטילת לולב בית הכנסת

במשנה[6] אומר רבי ישמעאל שיש לקחת למצווה זו אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה הדסים ושתי ערבות. רבי עקיבא חולק עליו וסובר שמכל מין יש לקחת אחד, אך דעתו של רבי ישמעאל נפסקה להלכה. מטבע עתיק מימי בר כוכבא מראה את ארבעת המינים לפי שיטתו של רבי עקיבא, שכנראה רווחה בזמנו. ישנם הנוהגים להוסיף הדסים נוספים, לנוי, וכן נוהגים יהודי תימן.

הלולב, ההדס והערבה מאוגדים ביחד משום הידור מצווה. יש האוגדים באמצעות קוישיקלך, אך לדעת פוסקים רבים יש צורך באגידה מעבר לכך. בחלק מן הקהילות אוגדים את ההדסים מימין ללולב והערבות משמאלו, כאשר שדרת הלולב היא כלפי הנוטל (בצילום בראש הערך מיקום ההדסים והערבות הפוך מסדר הנטילה). מנהג אחר, על פי קבלת האר"י הוא לאגוד ערבה אחת מימין, אחת משמאל וכן הדס מימין, הדס משמאל והדס באמצע. האתרוג עומד בפני עצמו. בעת קיום המצווה, הלולב עם ההדסים והערבות מוחזקים ביד ימין, בעוד האתרוג מוחזק ביד שמאל, כאשר הפיטם שלו מופנה כלפי מעלה, מוצמד ללולב. במצב זה מנענעים את ארבעת המינים בשישה כיוונים.

לפני קיום מצוות נטילת הלולב ונענועו מברכים את הברכה ("על נטילת לולב"). על מנת שהברכה תהיה לפני הנטילה יש המקפידים לברך לפני שהם תופסים את ארבעת המינים בידיהם. אחרים מחזיקים בעת הברכה את ארבעת המינים בידיים אך באופן שאינו מתאים לקיום המצווה, למשל כאשר האתרוג הפוך עם הפיטם כלפי מטה באופן שאינו "דרך גידולו", או שמחזיקים את הלולב האגוד עם ההדסים והערבות אך האתרוג מונח על השולחן, ורק אחרי הברכה מרימים את האתרוג ומצמידים אותו לשלושת המינים האחרים.

נענועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נענוע הלולב עם שאר המינים הוא מעיקר המצווה. הנענוע מתבצע כשהאדם עומד, וסדרו "מוליך ומביא מעלה ומוריד"‏[7]; כלומר, הנעת הלולב קדימה והחזרתו לכיוון הנוטל, הנפת הלולב למעלה והחזרתו לכיוון הנוטל. סדר זה של נענוע נפסק להלכה על ידי הרמב"ם במשנה תורה.

בתקופות מאוחרות יותר התפתחו מנהגי נענוע שונים, חלקם בהשפעת הקבלה.

בקהילות אשכנז נוהגים כפי שמהרי"ל (אחד מהמקורות העיקריים של מנהגי אשכנז) שהיה נוהג: להוליך ולהביא שלוש פעמים לפניו כלפי מזרח, ואחר כך שלוש פעמים לימינו לצד דרום. אז הרים את הלולב על כתפו לאחוריו נגד צד מערב שלוש פעמים, ואחר כך לשמאלו לצד צפון שלוש פעמים. אז היה דוחפו לפניו למעלה שלוש פעמים, ואחר כך היה משפיל ידיו עם הלולב למטה שלוש פעמים. סך הכול ל"ו כוחות (36 נענועים) בהולכה והבאה. בכל הנענועים היו פניו כלפי מזרח, ובנענועיו הזיז את ידיו בלבד עם הלולב לכיוון הצדדים.‏[8]

לעומת זאת ברוב קהילות הספרדים והחסידים נהוג כפי מנהג האר"י, לפיו סדר הנענונים הוא דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה ומערב. בעת הנענונים מסתובבים לכיוון הרוח אליה מנענעים (כלומר בנענונים לדרום עומדים עם הפנים לכיוון דרום וכן הלאה).

מנענעים בשעת נטילת הלולב לאחר הברכה. כמו כן בעת אמירת הלל מנענעים בקטע "הודו לה'" המופיע פעמיים בתפילת הלל, וכן בקטע "אנא ה' הושיעה נא".

טעם מצוות הנענוע: "האדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה תמיד, הקב"ה רצה לזכות את ישראל לכן הרבה להם מצוות להיות נפשם מתפעלת בהן לטובה כל היום".‏[9]

נוסח הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וציוָנו על נטילת לולב

בפעם הראשונה שמקיימים את המצווה באותה שנה מוסיפים ומברכים את ברכת "שהחיינו".

הנוסח הוא "על נטילת לולב" ולא "על נטילת ארבעת המינים", מכיוון שכל ארבעת המינים כשהם יחד נקראים "לולב" הואיל והוא גבוה מכולם ושאר המינים טפלים לו. בערבית, המלה לולב פרושה דבר המתנועע, מסתובב. אם זה הפרוש המקורי של המלה גם בעברית, יתברר שאגודת ארבעת המינים אשר אנו מנענעים יחד היא הלולב, ולא כפות התמרים שהוא אחד המינים.

לפני הברכה יש הנוהגים לומר את הבקשה הקבלית הבאה:

יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי, בפרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, אותיות שמך המיוחד תקרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ולידע איך שמך נקרא עלי וייראו מגשת אלי, ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנווה אפריון למכון בית אלוהינו, ותהא חשובה לפניך מצוות ארבעה מינים אלו כאילו קימתיה בכל פרטיה ושורשיה ותרי"ג מצוות התלויות בה, כי כוונתי ליחדא שמא דקדשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו, ליחד שם יה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, אמן. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן [דרוש מקור].

הושענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הושענות

התפילה בימי חג הסוכות כוללת את הנוהג להקיף את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים. בכל יום מששת הימים הראשונים של חג הסוכות מקיפים את הבימה פעם אחת, וביום השביעי, הושענא רבה, מקיפים את הבימה שבע פעמים.

זקיפת הערבה בבית המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות ערבה במקדש

בנוסף לנטילת הערבה יחד עם שאר המינים, יוחד טקס נוסף לערבות בלבד, בבית המקדש. במשנה‏[10] נאמר כי היו לוקחים ערבות ממוצא שליד ירושלים, מביאים אותן למקדש וזוקפים אותן בצידי המזבח. ערבות אלו היו גדולות במיוחד וגובהן היה גדול באמה מגובה המזבח - שגובהו היה עשר אמות. לאחר מכן היו מקיפים את המזבח ואומרים "אנא ה' הושיעה נא". כך, בכל יום מימי חג הסוכות (חוץ משבת), וביום השביעי- מקיפים את המזבח שבע פעמים ועושים זאת גם אם הוא חל בשבת.

לאחר החורבן, נשאר זכר למנהג זה במנהג של חיבוט ערבה הנעשה ביום השביעי של חג הסוכות.

הלכות ארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה מדוקדקת של אתרוג, שוק ארבעת המינים בבני ברק, לקראת סוכות תשס"ח
אנשים בוחנים ענפי הדס בשוק ארבעת המינים בבני ברק

יש הלכות רבות בענייני פסול בארבעת המינים.

כאמור לעיל, רק ביום הראשון של סוכות (וב"מקדש" לכל אורך החג) המצווה היא מן התורה, ובשאר הימים – מדברי חכמים. לפיכך הלכות הכשרות של ארבעת המינים ביום הראשון חמורות יותר, שכן אז מצוות הנטילה היא מן התורה. כאשר חל יום טוב הראשון של סוכות בשבת, נמצא שנטילת ארבעת המינים בכל החג היא רק מדברי חכמים.

אלה הפרטים המשמעותיים ביותר והמוסכמים על כולם:

  • על ארבעת המינים אסור להיות יבשים.
  • כמו כן גזולים פסולים.

אתרוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדיף שצבעו יהיה קרוב יותר לצהוב מאשר לירוק.
  • אסור שקליפת האתרוג תהיה סדוקה, יבשה או מקולפת.
  • נפח האתרוג חייב להיות לפחות כביצה.
  • נפל הפיטם או העוקץ בתהליך הקטיפה או לאחריו - האתרוג פסול, אולם אם זה אתרוג שהפיטם נושר בו מאליו בתהליך הגדילה - לא פסול. יש מהדרים לקחת בעיקר אתרוג כזה כיוון שאין בו חשש שהפיטם יפול לאחר מכן והאתרוג יפסל, אך יש המעדיפים דווקא אתרוג עם פיטם.
  • אתרוג שחסר חלק ממנו (גם מעט) - פסול.
  • אם מראה האתרוג מעוות - פסול.
  • אם האתרוג מורכב גם מפרי הדר אחר (דוגמת לימון) - פסול.
  • נקודה שחורה (הנראית בראייה רגילה, ואינה לכלוך; עם זאת, רבים המדקדקים אפילו על נקודה שחורה כלשהי) בחלק המשופע בראשו של האתרוג (או מספר נקודות התופסות את רובו של שטח כל האתרוג או היקפו), פוסלת אותו.

לולב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גודל הלולב חייב להיות לפחות ארבעה טפחים (כ־32-39 סנטימטרים).
  • לולב העשוי כעין מניפה (כענפי הדקל הרגילים), פסול לכל הדעות.
  • אם נקטם ראשו של הלולב (או, לדעות אחרות, קצותיהם של רוב העלים), פסול.
  • הלולב חייב להיות ישר (אך אם הוא נוטה מעט לצד השדרה, הרי זו דרך גדילתו וכשר). יש דעות הפוסלות אם ראשי העלים נוטים לצדדים, אך דעה זו לא נפסקה להלכה.‏[11]
  • ישנן דעות הפוסלות לולב שעלהו האמצעי מחולק, וישנן דעות שרק אם נחלקו רוב עלי הלולב הרי הוא פסול. נהוג להדר אחרי לולב שקצהו אינו מחולק כלל.

יש מהדרים (בעיקר אצל הספרדים) שתהיה מעין קליפה חומה דקה בגבו של הלולב (המכונה לעתים "קוֹ‏רָ‏ה" או "קוֹ‏ירֶ‏ה") המבטיחה את שלמותו. לעומת זאת, יש האומרים שקליפה זו אינה מאפשרת לראות אם הלולב נחלק כ"הימנק" או נפתח או נחסר, וכן אינה מאפשרת לכסכס את עלי הלולב בשעת מצוות הנענועים כפי שנפסק ברמ"א.

הדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

להדס כשר יש דוגמה של שלישיית עלים היוצאים מנקודה אחת שעל הגבעול. שלישיוּ‏ת העלים צריכה לחזור על עצמה לכל הפחות ברוב אורכו הכשר המינימאלי של ההדס.

  • גודל ההדס חייב להיות לפחות שלושה טפחים (כ־24-29 סנטימטרים).
  • אם פירות ההדס, הקרואים "ענבים", מרובים מהעלים וניכרים בצבעם - ההדס פסול עד שימעט את הענבים.

ערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדיף שהגבעול יהיה בצבע אדום או חום-אדמדם.
  • גודל הערבה חייב להיות לפחות שלושה טפחים (כ־24-29 סנטימטרים).
  • ערבה שנקטם ראשה, פסולה.
  • העלים צריכים להיות משוכים, ולא עגולים. העלים הם אחד מאמצעי ההבחנה ומניעת הבלבול עם הצפצפה.

משמעויות בארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארבעת המינים נאמרו כמה משמעויות במשך הדורות: כמשל לעם ישראל, כמשל לאברי האדם וכרומזים לאושפיזין

ארבעת המינים כמשל לאברי גוף האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר בהושענות של רס"ג כי ארבעת המינים באים לכפר על האדם, כל מין על איבר הדומה לו במראהו‏[12]

  • האתרוג דומה ללב, והוא מכפר על הרהורי לב של חטא וחיבול.
  • הלולב דומה לעמוד השדרה של האדם, והוא מכפר על הגאווה והשינאה.
  • ההדס דומה לעיניים, והוא מכפר על הסתכלויות אסורות ומורדות.
  • הערבה דומה לשפתיים, והיא מכפרת על לשון הרע.

ארבעת המינים כאושפיזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הזוהר מובאת פרשנות קבלית לארבעת המינים, לפיה הם משל לאושפיזין ולשבע הספירות[13]:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות ומאמרים:

הלכות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ'
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה י"ג- ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה י"ח
  3. ^ וכן משתמע מדברי המשנה, מסכת ראש השנה, פרק ד', משנה ג'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ה, עמוד א'
  5. ^ בראשית רבה, פרשה ט"ו, פסקה ז' ועוד
  6. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה ד'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף לז,"ב
  8. ^ מנהגי מהרי"ל הלכות סוכה
  9. ^ על-פי ספר החינוך
  10. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה ה'
  11. ^ המשנה ברורה מביא שיש מחמירים.
  12. ^ דברים אלו מבוססים על מדרש תנחומא פרשת אמור כח (מהדורת בובר)
  13. ^ פרשנות זו מצאה ביטוי בפיוט "סוכה ולולב לעם סגולה" (ראו בוויקיטקסט) המושר בפי עדות המזרח בחג הסוכות


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.