קרן רוקפלר

קרן רוקפלר
Rockefeller Foundation
מדינה	ארצות הברית
מטה הארגון	ניו יורק
מייסדים	ג'ון ד. רוקפלר, פרדריק טיילור גייטס, ג'ון ד. רוקפלר, הבן
יושב ראש	Rajiv Shah, ג'ודית רודין, גורדון קונווי
תקופת הפעילות	1913–הווה (כ־111 שנים)
	האתר הרשמי
קואורדינטות	40°45′03″N 73°59′00″W / 40.750833333333°N 73.983333333333°W

קרן רוקפלר (באנגלית: The Rockefeller Foundation) היא קרן פרטית (אנ') שמשרדיה בשדרה החמישית 420 בניו יורק שבארצות הברית. היא הוקמה ב-14 במאי 1913 במדינת ניו יורק על ידי משפחת רוקפלר. צ'ארטר חוקי שלה אושר רשמית על ידי בית המחוקקים של מדינת ניו יורק. היוזמה להקמת הקרן באה מצידו של ג'ון ד. רוקפלר, מייסד חברת סטנדרד אויל (אנ'), יחד עם בנו ג'ון ד. רוקפלר, הבן והיועץ הראשי לעסקים ולפעילויות נדבנות, פרדריק טיילור גייטס (אנ'). קרן רופקלר נחשבת לצד קרן קרנגי (אנ'), הקרן הפילנתרופית הגדולה באמריקה. נכון לשנת 2015 הקרן מוקמה במקום 39 בין הקרנות הגדולות של ארצות הברית לפי גובה תרומותיו. בסוף שנת 2016 הכנסותיו שוערו ל-4,1 מיליארד דולר (ללא שינוי לעומת 2015) עם מענקים שנתיים בשווי 173 מיליון דולר. לפי ארגון OECD, בשנת 2019 תרמה הקרן למטרות פיתוח 103,8 מיליון דולר. לאורך עשרות השנים תרמה קרן רוקפלר לביסוס תחום הבריאות הציבורית המודרנית, לפיתוח החיסון נגד הקדחת הצהובה, למאבק נגד האנקילוסטומיאזיס (אנ') בארצות הברית ונגד המלריה באיטליה, תרמה לפעילותה של ג'יין ג'ייקובס למען השימור העירוני, וזירזה את המהפכה הירוקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוח עצות אמו בנעוריו וברוח עקרונות הנצרות הבפטיסטית ^[1] ג'ון דייויסון רוקפלר התכוון עוד בשנת 1901 להקים קרן פילנתרופית אבל הרעיון קרם עור וגידים רק אחרי שבשנת 1906 יועצו, התיאולוג פרדריק טיילור גייטס עודד את היוזמה באומרו שנכסיו של רופקלר הולכים וגדלים בקצב כל כך מהיר, שיורשיו "עלולים בעתיד לפזר את העזבון או להסתחרר מכוחם". בסופו של דבר ב-1913 ג'ון דיוויסון רופקלר האב (1839–1937) הקים את קרן רוקפלר, יחד עם בנו, ג'ון דייויסון רופקלר הבן (1874–1960), בעלי חברת הנפט סטנדרד אויל, במטרה מוצהרת "לקדם את רווחת המין האנושי בכל העולם". רעיון מסוג זה העלה בסוף המאה ה-18 בנג'מין פרנקלין ובשנת 1906 קמה מיוזמת אלמנתו של איש העסקים ראסל סייג' (אנ'), מרגרט (אנ'), קרן הקרויה "קרן ראסל סייג' (אנ') (RSF)" שהייתה מוגבלת לסיוע לנשים עובדות ולתחלואי החברה. ב-1909 רוקפלר מסר 73,000 מניות של סטנדרד אויל אוף ניו ג'רזי (אנ'), בשווי של 50 מיליון דולר לנאמנים, רופקלר הבן, גייטס והרולד פאולר מקקורמיק (אנ') , החתן של רופקלר האב, לשם הקמת קרן פילנתרופית של 100 מיליון דולר.^[2]

ב-14 במאי 1913 מושל ניו יורק, וויליאם סולצר (אנ') הוציא את מסמך ההתאגדות (אנ') של הקרן. חבריה המייסדים של הקרן היו: ג'ון ד. רופקלר האב, ג'ון ד. רופקלר הבן, פרדריק טיילור גייטס, הרי פרט ג'דסון, סיימון פלקסנר, סטאר ג'יי מרפי, ג'רום ד. גרין, ויקליף רוז וצ'ארלס או. היידט. מועצת המנהלים הראשונה כללו את יושב הראש ג'ון ד. רוקפלר הבן, נשיא הקרן ג'ורג' אי. וינסנט, המזכיר אדווין ר. אמברי, גזבר: ל. ג'. מאיירס, רואה חשבון: רוברט ה. קרק, עוזר גזבר: חנדון מיירון דשיאל. חברים: וואלאס בטריק, סיימון פלקסנר, הרי אמרסון פוסדיק, פרדריק טיילור גייטס, א. ברטון הפברן, צ'ארלס אוונס יוז, הרי פרט ג'דסון, סטאר ג'יי מרפי, ג'ון ד. רופקלר האב, ג'ון ד. רופקלר הבן, ויקליף רוז, ג'וליוס רוזנוולד, מרטין א. ריירסון, פרדריק שטראוס, ג'ורג' א. וינסנט. בשנים 1929-1913 תרמה הקרן 241 מיליון דולר בכל היבשות ^[3] הקרן פועלת ב-52 ארצות בשש יבשות. היא מממנת תוכניות מחקר רבות בתחומים כמו בריאות הציבור, חדשנות מדעית, חקלאות, תרבות ואמנות, חינוך, מדעי הטבע, שלום וסכסוכים, מדעי החברה, מדעי המדינה. יושב ראש הקרן הוא כיום ד"ר רג'יב שאה (אנ'), ממוצא הודי-אמריקאי. הוא יושב הראש ה-13 של הקרן. בגיל 43 הוא האדם הצעיר ביותר שכיהן בתפקיד זה. הוא החליף את ג'ודית רובין (אנ') שכיהנה בשנים 2005–2017 והייתה האישה הראשונה שמילאה את התפקיד. בימינו מממנת את אוניברסיטת רוקפלר, בעבר המכון רוקפלר למחקר רפואי (RIMR), העוסקת בחקר סיבותיהן, מניעתן וטיפולן של המחלות. המחלקה הבינלאומית לבריאות שפעלה בשנים 1913–1954 עסקה בחיסולן של מחלות מסוימות, בעלות השלכות חברתיות בחלקי עולם שונים, כמו האנקילוסטומיאזיס, השחפת, טיפוס הבהרות והקדחת הצהובה.

ציוני דרך בתחום הרפואה והבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1913 - המענק הראשון בשווי 100,000 דולר של הקרן ניתן לצלב האדום האמריקאי על מנת לרכוש מקום למטה הכללי שלה בעיר וושינגטון די. סי. ולהקמת אנדרטה לזכר הנשים האמריקאיות שטיפלו בחולים ובפצועים במלחמת האזרחים האמריקנית.
בהשפעת מחקר של אברהם פלקסנר (אנ'), הקרן העניקה מענק לאוניברסיטת ג'ונס הופקינס על מנת להרחיב את מודל מערכת החינוך הרפואי הבסיסי אל המחלקות הקליניות לרפואה, כירורגיה ורפואת ילדים "במלוא הזמן".
אחרי הצלחות הוועדה למיגור האנקילוסטומיאזיס בארצות הברית, אושרו קרנות ראשונות לעבודה בתחום הבריאות הציבורית מחוץ לארצות הברית על ידי הקמת ועדה בין-לאומית לבריאות (אנ').
התחיל מימון לאורך 20 שנה ללשכה להיגיינה חברתית. שתעסוק בתחום אמצעי המניעה, בריאות האם והחינוך המיני.

האגודה האמריקאית לבריאות מינית (אנ') (ASHA) חוקרת את הגורמים הביולוגיים והחברתיים המשפיעים על ההתנהגות המינית של האדם.

1915 - מיזמים ראשונים לחקר המלריה בארקנסו, מיסיסיפי וב-25 מקומות בעולם.

תוך 30 שנה - זינוק המחקרים על הקדחת הצהובה. 6 חוקרים מתים תוך כדי פעילות המחקר.

1917 - הקמת פקינג יוניון קולג' לרפואה (אנ')‏ (PUMC) - קולג' ראשון לרפואה בבייג'ינג.

מרכז בלאג'ו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרן מחזיקה ומפעילה גם את מרכז רוקפלר בבלאג'ו, איטליה. המרכז מורכב ממספר מבנים, הפרוסים על פני שטח של 50 אקר (200,000 מ"ר), בחצי האי שבין קומו ולקו בצפון איטליה. המרכז מכונה לעיתים בשם "וילה סרבלוני". הוילה היא רק אחד מבניינים רבים בהם שוכנים דיירים ומשתתפי כנסים. הנכס הורש לקרן בשנת 1959 תחת נשיאותו של דין ראסק (שעתיד להיות מזכיר המדינה של נשיא ארצות הברית קנדי). מרכז בלאג'ו^[4] מפעיל גם מרכז כנסים וגם "תוכנית רזידנס". תוכנית הרזידנסי היא תוכנית תחרותית ביותר אליה יכולים להגיש מועמדות חוקרים, אמנים, סופרים, מוזיקאים, מדענים, קובעי מדיניות ואנשי מקצוע בתחום הפיתוח מרחבי העולם ולעבוד על פרויקט לבחירתם לתקופה של ארבעה שבועות. מהות התכנית היא הסינרגיה המתקבלת מהאינטראקציה בין אנשים המגיעים מרקעים מגוונים ביותר. מספר רב של זוכי פרס נובל, זוכי פרס פוליצר, זוכי פרס הספר הלאומי, זוכי פרס הנסיך מהידול (אנ') ועמיתי מקארתור, כמו גם מספר ממלאי מקום וראשי מדינות וממשלה לשעבר, שהו בבלאג'ו.

נשיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1913–1917 - ג'ון ד. רוקפלר, הבן
1917–1929 - ג'ורג' אדגר וינסנט (אנ')
1929–1936 - מקס מייסון (אנ')
1936–1948 - ריימונד פוסדיק (אנ')
1948–1952 - צ'סטר ברנרד (אנ')
1952–1961 - דין ראסק
1961–1972 - ג'י. ג'ורג' הרר
1972–1979 - ג'ון הילטון נואלס (אנ')
1980–1988 - ריצ'רד לימן (אנ')
1988–1997 - פיטר גולדמרק, הבן (אנ')
1998–2004 - גורדון קונווי (אנ')
2005–2017 - ג'ודית רודן (אנ')
2017–ואילך - רג'יב שאה (אנ')

חבר הנאמנים (נכון ליוני 2021)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגנס בינאגוואהו (אנ') - סגנית הנשיא של האוניברסיטה לשוויון בריאות עולמי (אנ') (UGHE) ברואנדה מ-2019
ייפיי לי - יושבת ראש ארצי בקבוצת מאן (אנ') (MAN) בסין - מ-2013
מלודי הובסון (אנ') - יושבת ראש אריאל השקעות (אנ') - מ-2018
ראווי ונקטסאן - בעבר יושב ראש בנק ברודה (אנ') (BOB), יושב ראש של מיקרוסופט הודו (2004–2014) ושל חברת קאמינס (אנ') הודו, נציג מיוחד לענייני נוער וחדשנות ביוניסף - מ-2014
מרטין ל. ליבוביץ (אנ') - סגן יושב ראש צוות האסטרטגיה הגלובלית של מחלקת המחקר של חברת מורגן סטנלי, בעבר - של איגוד הביטוח והקצבה של המורים באמריקה (אנ') (TIAA) (2004–1995) ולמשך 26 שנים בחברת האחים סלומון (אנ')
נדידי אוקונקוו נוונלי (אנ') - מייסד שותף של חברת Sahel Consulting - מ-2019
ג'יימס סטוורידיס - אדמירל בדימוס של צי ארצות הברית. בעבר מפקד עליון של כוחות נאט"ו (2009–2013), מנהל אופרטיבי של קבוצת קרלייל (אנ'), יושב ראש מועצת המנהלים של חברת מקלארלי - מ-2018
אדם סילבר - נציב האיגוד הלאומי לכדורסל של ארצות הברית (NBA) - מ-2020
פטי סטונסייפר (אנ') - בעבר יושבת ראש חברת "השולחן של מרתה (אנ')" ויושבת ראש בקרן ביל ומלינדה גייטס (BMGF) - מ-2019
חואן מנואל סנטוס - נשיא קולומביה לשעבר וחתן פרס נובל לשלום - משנת 2020
פול פולמן (אנ') - מנהל בלשכת המסחר הבינלאומית, צוות בי, בעבר יושב ראש חברת יוניליוור - מ-2019
דונלד קברוקה (אנ') - נשיא לשעבר של בנק הפיתוח של אפריקה (אנ') (AfDB), שר האוצר והתכנון הכלכלי של רואנדה בשנים 1997–2005
ד"ר רג'יב שאה - נשיא הקרן, נאמן בשנים 2015–2017, מנהל לשעבר של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID) בשנים 2010–2017
שרון פרסי רוקפלר (אנ') - יושבת ראש WETA-TV (אנ') - מ-2017

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמחלות הפכו לעסק רווחי - על חלקה של קרן רוקפלר ברפואה המודרנית. מתוך אתר בראשית.
כשמחלות הפכו לעסק רווחי*Ron Chernow - Titan: The Life of John D. Rockefeller, Sr., Random House, New York 1998, ISBN 978-0679438083