M1 קרבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M1 קרבין
M1 Carbine.jpg

רובה M1 קרבין ממלחמת העולם השנייה

מידע כללי
סוג קרבין חצי-אוטומטי
נגזרות M2 קרבין ו-M3 קרבין
תכנון דייוויד מ. ויליאמס
יצרן חברת וינצ'סטר, 1942
שנות שירות 1942-2009
מלחמות מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות, מלחמת קוריאה
מדינות המשתמשות ראו #משתמשים
יחידות שיוצרו 6.25 מיליון
מידע טכני
קליבר 7.62 מ"מ, 0.3 אינץ' ספרינגפילד
פעולה חצי-אוטומטי, מופעל בגז
חירוק קנה 4 סלילים במעלה ימני באורך 508 מ"מ
הזנה מחסניות 15 כדור ו-30 כדורים
כוונות כוונת ברזל
אורך כולל 90.4 ס"מ
אורך קנה 45.7 ס"מ (18 אינץ')
משקל ריק 2.48 ק"ג
משקל מלא 2.69 ק"ג (עם מחסנית של 30)
מהירות לוע 600 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי 50-150 מטר
טווח מקסימלי 300 מטר
דיוק 1.5 דקת קשת (MOA) בטווח 150 מטר
צוות מרגמה 81 מ"מ מתאמן בירי, 1943. מפעיל המרגמה חמוש בקרבין.
הנפת הדגל הראשונה באיוו ג'ימה: החייל שבקדמת התמונה חמוש בקרבין.
הנפת דגל הדיו באילת. החייל בתמונה חמוש בקרבין

M1 קרבין (בשמו המלא: United States Carbine, Caliber .30, M1) הוא רובה קרבין חצי-אוטומטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרבין זה יוצר לראשונה על ידי ארצות הברית ב-1942. הקרבין יועד לחימוש יחידות תומכות לחימה וללוחמים שלא היו זקוקים לנשק ארוך טווח דוגמת חיילי תותחנים ושריון. ההעדפה לקרבין על פני האקדח נעשתה בגלל מספר שיקולים: רובה מספק הגנה יותר טובה מאקדח מבחינת טווח, דיוק וכוח אש, וכן קל וזול יותר לאמן חייל לשלוט ברובה מאשר באקדח. הנשק היה צריך להיות קל יותר מרובה ה-M1 גאראנד המסורבל. יחד עם זאת, הרובה העתידי היה צריך להיות בעל כוח אש וטווח גדולים יותר מאשר אקדח השירות התקני קולט M1911.

את הקרבין פיתחה וייצרה חברת וינצ'סטר, יחד עם דייוויד מ. ויליאמס. מהקרבין יוצרו כששה מיליון ורבע יחידות, כאשר במלחמת העולם השנייה כעשר חברות משנה יצרו את הקרבין או חלקי קרבין. הוא לקח חלק פעיל במלחמות רבות - ביניהן מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות, מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם.

הקרבין בשירות ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל ההצלחה הגדולה של הנשק כנשק אישי של תומכי לחימה, הוא חולק גם ליחידות קו קדמי. הביקורת עליו הייתה מעורבת: עוצמתו הייתה קטנה יותר מהגאראנד והוא איבד אפקטיביות בטווח שעלה על 150 מטר. הבעיות נבעו בחלקן בגלל כוונות גרועות (נראות בתמונה שלמעלה) ומשום שהוא לא יועד להיות רובה לטווחים ארוכים.

אחרי שהכוונות הוחלפו והמגבלות של הקרבין הוכרו בידי הלוחמים המשתמשים בו, פחתו התלונות. הוא הצליח מאוד בתור נשק ללוחמה בשטח בנוי וגרסה עם קת מתקפלת (M1A1) חולקה לצנחנים.

אחרי מלחמת העולם השנייה, שהסתיימה ב-1945, תוכנן רובה ה-M2 קרבין שנראה זהה ל-M1 קרבין אך יכל לירות כדורים בצרורות והיה "אוטומטי מלא". מאוחר יותר יוצר גם דגם M3 קרבין, אך בניגוד ל M1 הם מעולם לא יוצרו במספרים גדולים, למרות שזכו לפופולריות בקרב הלוחמים.

רובי קרבין היו בשימוש האמריקנים ובני בריתם גם במלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. אחרי כניסתו לשירות של ה-M16 חולקו עודפי הייצור של הקרבין לבעלות בריתה של ארצות הברית (כולל ישראל) וכן נמכרו בארצות הברית בתור פריטים לאספנים ולחובבי צייד.

הקרבין בשירות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות, יחידות הקומנדו של הפלמ"ח חומשו ברובה M1 קרבין, בעיקר משום שהיה קל משקל, קטן ונוח (לעומת רובי המטען המסורבלים). בתמונה המפורסמת של דגל הדיו ניתן לראות שאחד הלוחמים חמוש בקרבין. בשנות ה-50 של המאה ה-20 שימש הקרבין כנשק של קצינים, בעיקר כיוון שהיה נוח וקומפקטי יחסית ל-FN FAL המגושם והרובים המטענים שנשארו ממלחמת העצמאות.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 קיבלה ישראל אלפי רובי קרבין מארצות הברית וחילקה אותם בעיקר לכוחות המשטרה והמשמר האזרחי, שם הם בשירות עד היום. הקרבין נחשב לרובה אמין ומדויק, קל לתפעול ונוח לנשיאה. הוא רובה בקליבר 0.30 אינץ' שמונע חדירת יתר ובכך מקטין את הסיכון שאזרחים יפגעו מרסיסים.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 הסבה ישראל חלק מרובי ה-M1 קרבין שלה לדגמים מודרניים, בעלי מתפסים מפלסטיק, ידית אחיזה אקדחית (pistol grip) וקת מתקפלת. כמו כן, פותחו 2 דגמי קרבין בתצורת bullpup (אחד מהם הוא ה"חזי") שיועדו למשטרת ישראל.

בשנות ה-2000 נכנס ה"מגל" (וריאנט משטרתי למיקרו-גליל) לשירות כוחות המשטרה אך עקב בעיות אמינות חמורות ומחיר יקר, העדיפה המשטרה להישאר עם ה-M1 קרבין.

עד 2009, הקרבין היה הנשק העיקרי של מתנדבי המשמר האזרחי והנשק הארוך של המשטרה ביישובים עורפיים ובערים הגדולות. כמו כן, הקרבין עדיין משמש כנשק הארוך של מאבטחי טיולים מטעם משרד החינוך. בשנת 2009 הוחלט על הוצאת הקרבין משירות המשטרה והחלפתו לטובת רובי M-16 מקוצרים.‏[1] בפועל, כיום יש עדיין שימוש נרחב ב-M1 קרבין, בעיקר במשמר האזרחי.

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרושם שנוצר בגלל השמות, אין שום קשר בין M1 קרבין ל-M1 גאראנד. מדובר ברובים שונים לגמרי, מכל בחינה שהיא.

ה M1 קרבין הוא רובה חצי-אוטומטי מופעל בגז שמוזן ממחסנית חיצונית. כלומר, כאשר נורה כדור, לחץ הגזים שנוצרים מהפיצוץ משמש לדחוף את הבריח אחורה, לטעון כדור נוסף מהמחסנית ולדרוך מחדש. הרתע של הקרבין נמוך במיוחד ולכן מקל מאוד על תפעולו.

בגלל מבנהו הפשוט והיציב, הקרבין נחשב לרובה מאוד מדויק לטווחים קצרים. הוא גם מאוד נוח לתפעול, עם ידית דריכה וניצרה בצד ימין של המכלול (עבור רובה לימניים). את הכוונת האחורית ניתן לכוון לטווחים של 50 עד 300 מטרים וכמו כן ניתן להתקין כידון על הקנה (אופציה שנשארה מימי מלחמת העולם השנייה ומלחמת וייטנאם ולא בוטלה).

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הקרבין שונה מאוד מ-M1 גאראנד, לא רק בתכנון ההנדסי אלא גם בתחמושת. הגאראנד ירה כדור \ .30-06 \mbox{ Springfield} מלאה בעוד שהקרבין ירה כדור 0.30 קל וקטן יותר (למרות זאת, שניהם נחשבים לרובים בקליבר 7.62 מ"מ). תחמושת הקרבין הייתה בנונית מבחינת ביצועיה, שנמדדו במהירות לוע (MV או מ"ל) ואנרגיית לוע (ME או א"ל) - גדלים הקובעים את עוצמת הפגיעה של הכדור, הטווח המקסימלי שלו ואת הטווח האפקטיבי היעיל. גדלים אלה תלויים בסוג התחמושת אך גם בקנה היורה אותה (ובפרט באורך שלו). מהירות הלוע של כדור 0.3 שנורה מקנה 18 האינץ' של הקרבין הייתה כ-600 מטר לשנייה (מ"ש), בעוד שמהירות הלוע של תתי מקלע מאותה תקופה הייתה בין 280 ל-490 מ"ש, ומהירות הלוע של רובי מטען ומקלעים קלים הייתה בין 740 ל-855 מ"ש. לגאראנד הייתה מ"ל של 853 מ"ש.

שימוש לא נכון בקרבין בבתחילת מלחמת קוריאה גרם לכך שלקרבין יצא שם של נשק בעל כוח אש חלש, למרות שדבר זה איננו נכון. כדור סטנדרטי של קרבין שוקל 110 גריין ועם מהירות לוע של בין 580 ל-600 מ"ש, אנרגיית הלוע שלו שהוא מפתח היא כמעט 1200 ג'אול (880 פאונד כפול רגל) בעוד שאקדח תופי מגנום בקליבר 0.375 אינץ' עם משקל כדור דומה, שנורה במהירות לוע של כמעט 400 מ"ש מפתח אנרגיה של 560 ג'אול בלבד. בטווחים הקצרים (עד 300 מטר) שלהם תוכנן הקרבין - הוא היה נשק חזק למדי.

ל-M1 קרבין היה קצב אש מעשי גבוה. תכונה זו, בשילוב עם משקלו הקל (כ-2.5 ק"ג טעון), הקומפקטיות שלו והרתע החלש, הפכה אותה לנשק נוח מאוד לתפעול ולהגנה עצמית. הרתע החלש יחסית אפשר לבצע מספר יריות מכוונות ברצף, ללא צורך להיכנס למצב ירי מחדש. יתרון זה היה משמעותי בעיקר עבור חיילים תומכי לחימה, שלא היו מאומנים היטב כמו הלוחמים בחזית, והיה קשה להם לבצע יריות המשך מדויקות עם הגאראנד הכבד בעל הרתע הגדול. כתוצאה מכך (והן ממשקלו הקל), הנשק נהפך לפופולרי בקרב חיילים, אבל אחרים לא העריכו אותו כל כך.

הקרבין ספג ביקורת על הכוונת שלו בטווחים של 270 מטר, דבר שגרר את החלפתה בכוונת משופרת. בנוסף נמתחה ביקורת על תפקודו בטמפרטורות נמוכות במיוחד, מתחת לטמפרטורת המינימום שבא תוכנן לפעול.

קטלוג סדרת הקרבין M1, M2, M3 הייתה נושא לוויכוחים רבים. לקרבין היה טווח ומהירות לוע מעבר לכל תת מקלע באותה תקופה, אך הוא היה חלש יותר מרובי המטען הכבדים. הסיווג של דגמי הקרבין האוטומטיים M2 ו-M3 היה מעורר מחלוקת עוד יותר, שכן לא מעט טענו שדגמים אלה היו בעצם רובה הסער המודרני הראשון, באותה ליגה של AK-47 הסובייטי ו Sturmgewehr 44 הגרמני. הקרבינים האוטומטיים השתמשו בכדור בעל תחמיש בינוני, שיש לו לא מעט מן המשותף עם התחמושת רובי ה-M16 שהחליפו אותם בצבא ארצות הברית, למרות שהטווח של הקרבין קצר יותר מזה של ה-M16 (כ-275 מטר לעומת 400 וזאת בגלל התכנון האווירודינמי הטוב יותר של תחמושת 5.56 מ"מ). כאשר מסתכלים על ארכי הקנה מגלים שהקנה של הקרבין קצר ב-5 ס"מ (2 אינץ') מהקנה של M16 ארוך, אבל הוא ארוך יותר מזה של M4 קרבין.

עם הכוונת המשופרת, הקרבין נחשב לרובה מדויק למדי (בטווחים של כ-150 מטר). הדיוק הממוצע שלו הוא 1.5 דקות קשת (1.5 MOA) אך קלעים מיומנים הצליחו להשיג עמו מקבצים של דקת קשת אחת בלבד וזו גם הסיבה שהוא שימש כרובה צלפים ורובה קלעים בצה"ל בתחילת דרכו, יחד עם המאוזר K98.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרבין M1 עם כוונת מתוקנת
רובה M1A1 קרבין
רובה M1A1 קרבין מודרני, בשירות המשא"ז ומשטרת ישראל
  • קרבין M1
    • הדגם הבסיסי, חצי אוטומטי.
    • פותח ב-1942.
    • מיליוני יחידות יוצרו.
  • קרבין M1A1
    • דגם עם קת מתקפלת, נועד לצנחנים.
    • 150,000 יחידות יוצרו.
  • קרבין M2
    • דגם בעל נצרה בוררת: ירי חצי-אוטומטי או אוטומטי-מלא.
    • פותח ב-1945.
    • 600,000 יחידות יוצרו.
  • קרבין M3
  • קרבין M1A1 מודרני
  • "חזי SM-1"
    • גרסת Bull-pup מודרנית של M1 קרבין (תמונה)
    • רובה שפותח באופן פרטי בישראל, מוצע למכירה לכוחות צבא ומשטרה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבי אשכנזי, יריית סיום: רובה הקרבין משתחרר, באתר nrg‏, 15 ביולי 2009