רודולף שטיינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רודולף שטיינר
Steiner um 1905.jpg
תאריך לידה 27 בפברואר 1861
תאריך פטירה 30 במרץ 1925
זרם פנומנולוגיה, הוליזם
תחומי עניין מטאפיזיקה, אפיסטמולוגיה
הושפע מ אריסטו, הגל, ניטשה, תאוסופיה
השפיע על קנדינסקי, שוויצר

רודולף שטיינר (גרמנית: Rudolf Steiner) ‏(27 בפברואר 1861 - 30 במרץ 1925), היה פילוסוף, מורה רוחני ואדריכל אוסטרי, מייסד האנתרופוסופיה. נולד בקראלייביצה (Kraljevica) שבאימפריה האוסטרית (כיום קרואטיה). בן להורים בני מעמד הביניים, אביו היה מנהל תחנת רכבת, את השכלתו רכש שטיינר בווינה שם למד בבית ספר ריאלי והמשיך את חוק לימודיו בטכניון בו קנה השכלה בעלת זיקה למדעי הטבע.

התשתית הרעיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף שטיינר עסק בהגות בימים בהם שלטו מדעי הטבע בדעת הקהל על המשמעויות החברתיות הפילוסופיות הנגזרות מכך - מעט סבלנות וסובלנות ביחס ל"רוחני". שטיינר אשר היה מצוי במדעי הטבע הכיר והתמחה במחקריו של גתה במדעי הטבע. (תרומתו וחקירותיו של גתה היו שנויות במחלוקת כבר אז כמו גם היום). שטיינר סבר ואף טען בלהט כי ראיית העולם הנשקפת ממדעי הטבע אינה מתאימה אלא לתיאור חלק צר של ההויה והמציאות כולה. יתר על כן - טען כי כל עוד נבסס את הכרותינו את העולם וההויה על מה שנמסר לנו מחושינו - לעולם לא נכיר ונבין את האדם והעולם.

חיי האדם - מהלידה ועד המוות לפי שטיינר הם אך קטע מקיום רחב יותר המתחיל הרבה לפני לידת האדם ונמשך אל מעבר למוות, מכאן תודעת האדם השוכנת בגופו הפיסי, אף היא רק חלק מתודעה רחבה שגבולותיה חורגים הרחק מן הגבולות של הגוף הפיסי ועל כן מרבית תודעתנו נסתרת מאיתנו.

על יסוד התפיסה הזו, ניסה שטיינר לבסס שיטה שתאפשר קניית ידע שלא דרך החושים, אלא על ידי קבלתו מ"עולמות עליונים" אשר שם ממילא שוכנת חלק מתודעתנו.

שטיינר נמשך אחר חקירותיו של גתה במדעי הטבע, לא רק על שום תוצאותיהן - כי אם גם על שום המתודולוגיה שאפיינה את חקירותיו - קרי חיפוש אחר "אידאות" הפועלות בבסיס הטבע, שיטת החקירה של גתה סיפקה השראה וסימוכין לדעתו של שטיינר על האופן בו ראוי לחקור את העולם, כלומר העולם החושי אינו הצוהר היחיד הפתוח לנו להבנת המציאות.

עמדותיו ודיעותיו הקימו עליו מתנגדים רבים, מן הכנסייה כמו גם מקרב זרמים רעיוניים שונים. אל מול מחנה מתנגדים עצום זה, עמדו לשטיינר קומץ חסידים נלהבים.

יסוד התנועה האנתרופוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך גיבוש רעיונתיו אשר הלכו ונשאו אופי מיסטי יותר ויותר, פרסם שטיינר חיבורים רבים בהם התעמת עם שיטתו הפילוסופית של קאנט לפיה - כל הקיים מעבר לעולם החושי, במהותו, לא יוכל להיות ידוע וגלוי לפנינו לעולם.

שטיינר טען כי העולם "הרוחי" גלוי ואינו חסום בפני תודעתנו, בתוך כך התנתק שטיינר יותר ויותר מן הזרם התרבותי ממנו צמח, נטה אל המיסטיקה והצטרף לחברה התיאוסופית. בתקופה זו רבו עימותיו גם עם התיאוסופים עצמם - שטיינר יצא כנגד נטייתם ל"ספירטיזים" בלבד ולהסתפקותם בקבלת השראה מהעולם התת-מודע. לדידו של שטיינר, קניית הדעת "הרוחית" הינה תהליך מתודי המעוגן בנהלים ברורים, בעל הסדרי חקירה מסודרים הדומים לחקירה מדעית רגילה. כתוצאה מחילוקי דעות אלה, פרש שטיינר מן החברה התיאוסופית והקים בשנת 1913 את החברה האנתרופוסופית אשר קבעה את מרכזה בסמוך לבזל. האנתרופוסופיה לפי שטיינר הוגדרה כ"שביל הדעת אל ה'רוחי' שבעולם" - לפי תפיסתו "חוקר הרוח", חייב שתתעורר בו כמיהה לדעת כצורך פנימי עמוק , רק אלה המונעים מצורך פנימי זה, יכולים לצעוד בנתיבותיה של האנתרופוסופיה.

ציוני דרך בהגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנתרופוסופיה (כמו התיאוסופיה) מקבלת את תורת גלגול הנשמות - גלגול עוקב גלגול ומהווה את תוצאתו, מה שרכשה הנשמה בגלגולה הקודם נישא עימה אל גילגולה הבא מכוח חוקי ה"קארמה" המבוססים על סדר עניינים מוסרי, ואין לו לאדם דרך הימלטות מסדרי עולם אלה. אישיות האדם הינה מבנה מורכב מגוף חומרי, גוף אתרי, גוף אסטראלי ו"האני" - חלקים אלה מתחברים זה לזה עם לידת האדם ונפרדים זה מזה עם מותו. בספרו "גוף, נפש, רוח" דן שטיינר בנושאים אלה, ספרו זה ספג ביקורת קשה עם פרסומו בין היתר מקרב יהודים אחדים אשר ראו בו פרסום אסור של תורת הנסתר ברבים, לעומת מבקריו טען שטיינר כי אנו חיים בתקופה בה האדם כבר בשל לקבלת תורות אלה.

המדינה המשולשת, על פי התוכנית הפוליטית המהפכנית שהגה, הציע שטיינר מבנה חברתי / מדיני חדש. במקום המדינה בצורת הארגון המוכרת שלה, תקום "מדינה משולשת" - מדינה כלכלית, מדינה פוליטית ומדינה תרבותית - גבולות המדינות אינם בהכרח חופפים אלה לאלה , כלומר, אפשר שתהיה מדינה תרבותית שאזרחיה המצויים באזורים טריטוריאליים אחרים מאזרחי אותה מדינה פוליטית (הקורא העברי יכול לחשוב למשל על מדינת ישראל הפוליטית על כל אזרחיה ועל מדינת היהודים שאזרחיה יהודי העולם). שטיינר ראה בצורת הארגון הזו כמזור לסבלי האנושות - רעיון זה הכיל בתוכו מענה לצורך בהתארגנויות כלכליות גדולות כדי לאפשר פיתוח וקידמה ועם זו אפשרות שמירה על תרבויות קטנות מפני רמיסת הגושים הגדולים שכן ההפרדה גורמת לעיקור כוחן של מדינות פוליטיות גדולות. בישראל קיימת תנועה פוליטית חוץ-פרלמנטרית בשם "המשולש החברתי" הקוראת ליישום עקרונות המדינה המשולשת בישראל.‏[1]

חינוך, לשטיינר היו שאיפות חינוכיות מרחיקות לכת, בין פעליו הרבים הקים שטיינר בתי ספר אשר חינכו לאור תפיסות העולם האנתרופוסופיות, בנוסף הוקמו על ידי שטיינר גם בתי ספר מיוחדים למפגרים ולמקופחי גורל. החינוך האנתרופוסופי קנה לו מקום במדינות רבות בהן גם ישראל.

ביקורת על שטיינר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לחסידים ותומכים, חוג מתרחב של אויבים נהיה מודע יותר ויותר לפעילות של רודולף שטיינר. מאמר מן ה-15.3.1921, בעיתון הנציונאל סוציאליסטיVoelkschen Beobachter, היווה את ההתקפה החריפה ביותר בדפוס על דרכו של שטיינר, הנה התרגום לעברית של דבריו של מחבר המאמר, והוא לא אחר מאשר אדולף היטלר:

"זהו שקר ברור לעם הגרמני, בצו הממשלה הגרמנית, כשמישהו טוען שסיימון סרב. האמת היא שסיימון הכריז שהוא מוכן לקבל את הסכם וורסאי לחמש שנים, ובכך, למעשה לתמיד. זוהי פזיזות מפלצתית כאשר מר סיימון זה, שאינו איש ראקציוני של האל אלא, נהפוך הוא, עובד שכיר של העם הגרמני, מתיימר להכריז שהעם הגרמני אינו יכול להעריך נכונה את יכולת העבודה שלו. ייתכן וסיימון יכול למעשה להעריך זאת טוב יותר; האיש מופיע כמי שכבר מעריך בדיוק את כושר העבודה של העם הגרמני. במהלך האירוע בלונדון עלו על פני השטח, בהדרגה, נסיבות כה מסתוריות שאין זה רק הולם לאלא גם נחוץ לבדוק מקרוב יותר את האדון המיניסטר הזה – החבר האינטימי של האנתרופוסוף הגנוסטי רודולף שטיינר, שהוא בעצמו חסיד של הסדר החברתי המשולש שהוא אחד מן השיטות הרבות היהודיות לחלוטין להרוס את מצב התודעה הנורמלי של האנשים – לראות האם פניו חסרות הבינה, חסרות הבינה לפי דעתו של לויד גורג, הן באמת רק תוצאה של מחסור ברוח או אולי זוהי תולעת שמאחוריה מסתתר משהו אחר...

פולין תשתלט על שלזיה עילית. גרמניה תתמרד. צרפת תתפוס את חבל הרור במקרה של אופזיציה גרמנית, ואז מר סיימון עם פניו המטופשים, חסרי הדעת, כפי שאמר מר לויד גורג, ייצג שוב את העם הגרמני. ואז ידיד זה של גרמניה ושל רודולף שטיינר יגרום לנו שוב לראות, שכדי לשמור את חבל הרור אנו יכולים להתפשר על שלזיה עילית מהר יותר כי שלזיה עילית מייצרת 43 מיליון טון פחם וחבל הרור 115 מיליון טון. ובכך הוא ישכנע אותנו, אנשים יראי שמיים ושוחרי טוב שכמונו, לשם שמיים לא תהיה שום אופוזיציה אמיתית, רק שלום ותבונה, נהי המלחמה המוכר והידוע של העתון הגרמני ליון והלויט. למען השלום והשקט ולמען חבל הרור נוותר על שלזיה עילית וששה חודשים מאוחר יותר, בזכות סיבה אחרת, נאבד את חבל הרור בכל מקרה להנאת העולם כולו. למר סיימון עדיין יהיה אותו מבט מטופש. כפי שאמר לויד גורג, הוא חסר דעה.

וזוהי אחת מן הסיבות העיקריות לפירוק הנשק של העם הגרמני. זוהי הכוונה לעשות את העם הגרמני לחסר מגן וזה אינו נוגע רק במיליציה הבווארית. ולכן אנו מוחים כנגד זה ולא מפרספקטיבה צרת מוחין. ומהו הכוח המניע מאחורי כל השטניות הזו? היהודים, חבריו של ד'ר רודולף שטיינר, שהוא ידידו של סיימון חסר הדעת."

אויביו של שטיינר, ובראשם בתקופתו, אדולף היטלר, לא עצרו במתקפה בדפוס. הם ערכו גם ניסיון התנקשות בחייו שדווח כתקרית מגוחכת בניו יורק טיימס ב-17.5.1922. שטיינר הוזמן להרצות במלון ארבעת העונות במינכן. הוטל זה שימש, אם לצטט מתוך ספרו של ראובני בשם הסדר העולמי החדש להתכנסויות של 'האמא של הנציונל-סוציאליזים' התולֵה סוסייטי. כאשר שטיינר למד את הסיטואציה הוא סירב לבטל את הרצאתו. ה. באוכנבשר לקח על עצמו את האחריות לביטחונו של שטיינר. [4] הדיווח שלו מראה את הסכנה האמיתית שעמדה בפני שטיינר כאשר הנציונאל סוציאליסטים כיבו את האורות ותקפו את הבמה. והנה הדיווח מן הניו יורק טיימס:

"מינכן נהנתה מהפגנה פרועה כאשר הכהן הגרמני הגדול של התאוסופיה, רודולף שטיינר, הרצה על 'החייאת החשיבה', בפני קהל שיותר ממחציתו היה מורכב מנשים. ראקציונרים מאורגנים, נאצים ואנטישמים נכנסו להרצאה בכוח, ולקראת הסוף כיבו את האורות והשתררה מהומה. חזיזים ופצצות סירחון הושלכו בתאוסופיות ואז זרמו אויביו של שטיינר לבמה ופתחו בקטטה עד שהמשטרה פינתה את האולם.

ואז צעדו המפגינים אל כיכר תחנת הרכבת בכוונה להשחית את דגלי הרפובליקה. אבל אלו הוסתרו עכשיו באפלה ובחשאי במקומות בטוחים. המפגינים המאוכזבים הסתפקו בשירת 'שיר הדגל' האימפריאליסטי מסביב לתרנים החשופים."

(המידע נכתב בידי סטפן י. ופורסם בניו יורק טיימס בשנת 2001 . הוא מצוטט כאן מתוך : http://www.daniel-zehavi.co.il/lectures/nf_l_ga1931.asp

אחת הטענות הבולטות שהושמעו כלפי רודולף שטיינר היא בנוגע לגזענות. טענות אלה נובעות ככל הנראה מאי הבנה את כתביו. כל חייו יצא שטיינר נגד האנטישמיות, ואף יצר קשר עם הוגי דעות ואנשי מקצוע יהודיים במהלך דרכו, וביניהם פרופסור הוגו ברמן. על כך ניתן לקרוא בספר שיצא לאור בעברית:

http://www.daniel-zehavi.co.il/books/b_yahadut_veantroposofia.asp

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מבין כתביו של שטיינר שראו אור בעברית. בהוצאת אסטרולוג:

  • אנתרופוסופיה בחיי היום יום
  • חקלאות ביו-דינאמית
  • התגשמות שנייה וקרמה
  • מחשבה אנושית ומחשבה קוסמית
  • מיתוסים קדומים
  • צבע - התפתחות דרך עבודה עם צבע
  • הממד הרביעי - הגאומטריה הקדושה של האלכימיה והמתמטיקה

בהוצאות אחרות:

  • היוולדות חוזרת וחוק הגורל, הוצאת מיכאל תל אביב
  • כיצד קונים דעת העולמות העליונים, הוצאת מיכאל
  • גוף, נפש, רוח.
  • הכשרת החשיבה לשימוש מעשי - על מדיטציה.
  • חינוך הילד לאור מדע הרוח.
  • אסתיטיקה של העתיד - פרי רוחו של גתה.
  • לוח שנה לנפש.
  • הפילוסופיה של החרות, בהוצאת תג.

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פועל "החוג למדע הרוח - אנתרופוסופיה" (ת"א ת.ד. 16073). בישראל אף יוצא לאור דו-ירחון העוסק באנתרופוסופיה, "אדם עולם" [1]. עוד על רודולף שטיינר באתר אנתרופוסופיה בישראל [2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל אלעד, המשולש החברתי, אקטואלי, 12 ביוני 2012