רחוב הרצל (תל אביב)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחוב הרצל הוא רחוב מסחרי ראשי בעיר תל אביב הקרוי על שמו של בנימין זאב הרצל. הרחוב הוא הרחוב ההיסטורי המרכזי של אחוזת בית שהוקמה בשנת 1909 והוא נחשב לרחוב הראשון בעיר העברית הראשונה. על אף שקיימים רחובות רבים בתחומי תל אביב אשר קדמו לרחוב הרצל (לא רק ביפו אלא גם בשל השכונות העבריות שקדמו לאחוזת בית), רחוב זה היה הראשון שתוכנן כרחוב עירוני שסביבו אמורה לצמוח עיר. הוא אף ממוספר כרחוב מספר 1 ברשימת רחובות העיר באגף מהנדס העיר תל אביב.
תוכן עניינים |
[עריכה] תוואי הרחוב
הרחוב הוא ציר צפון-דרום. בתקופת "אחוזת בית" הוא התחיל בגבעה קטנה שעליה עמדה הגימנסיה העברית הרצליה ("כרם ג'יבלי"), וממנה ירד דרומה עד לדרך יפו ומסילת הרכבת יפו-ירושלים, תוך שהוא חוצה רחובות מרכזיים כאחד העם, ושדרות רוטשילד. כיום ניצב במקומה של הגימנסיה העברית מגדל שלום מאיר, אשר נבנה בתחילת שנות השישים. בעקבות בניית המגדל הוארך הרחוב מעט צפונה, וכיום מוצאו הצפוני הוא ברחוב גרוזנברג. בשנות העשרים הוארך הרחוב דרומה בקטע שמהווה רחוב מרכזי בשכונת פלורנטין וממשיך עד דרך קיבוץ גלויות. לאחר מלחמת העצמאות הוארך שוב הרחוב דרומה, וחובר לדרך שחצתה את מתחם אבו כביר, עד לדרך יצחק בן צבי בדרום העיר.
[עריכה] היסטוריה ותפקוד
חלוקת המגרשים של הרחוב נקבעה על ידי עקיבא אריה וייס, יוזם אחוזת בית, באמצעות הגרלה ב-11 באפריל 1909 וחלוקתם זו נשתמרה עד היום, כמו גם רוב הבתים הבנויים בחלקו הצפוני של הרחוב. הבתים שנבנו לאורך הרחוב היו תחילה בסגנון האקלקטי ובהמשך גם בסגנון הבינלאומי כמו בתים רבים בתל אביב החל משנות ה-20.
בשנותיה הראשונות של העיר ועד הקמת המדינה, פחות או יותר, שימש רחוב הרצל כרחוב הראשי של העיר ועמוד השדרה שלה אשר סביבה התפתחה אחוזת בית והתחברה אל שאר השכונות העבריות אשר היוו את תל אביב. בשנות העשרים המאוחרות,התפתח רחוב אלנבי כרחוב המסחרי המרכזי של תל אביב, ומעמדו של רחוב הרצל כרחוב הראשי של העיר החל להתערער. למרות זאת, בתקופה זו רחוב הרצל החל לשנות את אופיו, והפך מרחוב מגורים ראשי לרחוב מגורים בעל חזיתות מסחריות (רוב בתים החד קומתיים נהרסו או שנבנו להם קומות נוספות). בשנת 1925 נבנה ברחוב פסאג' פנסק, הפסאג' הראשון בארץ.
הצבתה של הגימנסיה הרצליה בקצה הרחוב במיקום אסטרטגי חשוב מאוד מבחינה אורבאנית הפכה אותה לנקודת הציון העירונית החשובה ביותר והעמידה את אידאל החינוך העברי כנושא מרכזי בקהילה העירונית החדשה. מגדל שלום אשר נבנה על חורבותיה משמש לפונקציה אחרת לגמרי אך תפקידו העירוני שכן הוא בניין בולט בקצה הרחוב בעל חזית סימטרית ראשית הפונה אל הרחוב האורכי. למעשה, רחוב הרצל הוא אחד הרחובות הבודדים בישראל בו ניצב בניין כנקודת ציון עירונית בקצה ציר ישר באופן מאוד ברור וסימטרי.
יש לציין שכבר כשנבנתה אחוזת בית היה ברור למייסדיה שבניית הגימנסיה בקצה הרחוב תמנע בעתיד את הרחבתו צפונה. רוב חברי ועד השכונה התנגדו למיקום זה, אולם חברת "גאולה" שהקצתה את קרקעות השכונה דרשה שהגמנסיה תמוקם בראש הגבעה, כדי שהנוסעים בדרך יפו ובמסילת הרכבת יוכלו להתרשם ממנה ומחשיבותו של החינוך בישוב העברי.
במשך שנים רבות נחשב חלקו הצפוני של הרחוב למוקד המע"ר של תל אביב, אולם מאז שנות השמונים מקובל כי המע"ר נודד לכיוון ציר האיילון. כיום הרחוב, יחד עם רחוב נחלת בנימין ורחובות נוספים בסביבה הוא מרכז של שוק הטקסטיל ומצויות בו חנויות רבות העוסקות בבדים ובתחומים נוספים של עיצוב פנים וריהוט. כמו כן, קיימות בו חנויות רבות של ריהוט עתיק.
לאחרונה משקיעה עיריית תל אביב-יפו מאמצים רבים לעידוד שימור המבנים ברחוב ובתחילת 2007 גם הושלם שיפוץ של הרחוב עצמו שכלל תשתיות חדשות ופיתוח שטח.
הרחוב חוצה מספר רחובות מרכזיים נוספים (מצפון לדרום):
- רחוב אחד העם
- שדרות רוטשילד
- רחוב ליליינבלום
- רחוב יהודה הלוי
- דרך יפו
- רחוב לוינסקי
- דרך שלמה
- דרך קיבוץ גלויות
[עריכה] אתרים ברחוב
- מגדל שלום מאיר
- בית עקיבא ויס
- הקיוסק הראשון
- פסאג' פנסק- הפסאג' הראשון בארץ, שנבנה בשנת 1925 על ידי מרדכי פנסק. בנין זה היה הבניין הראשון בעיר שנבנה מראש לתכלית מסחרית, לאחר שהוסר האיסור על קיום פעילות מסחרית בתחומי תל אביב. הבניין תוכנן על ידי יהודה מגידוביץ', וכלל שלוש קומות (לימים נבנתה קומה רביעית), הפונות לחצר פנימית. מלבד השימושים המסחריים כלל המבנה גם שני בתי קפה. לימים שכנה בבניין מערכת העיתון "ידיעות אחרונות". האטרקציה המרכזית הייתה המעלית הראשונה בארץ, "המעליה", שהייתה מעלית משא, ושרידיה ניצבים עד היום.
- הכנסייה הרוסית (אבו כביר)- כנסייה שהוקמה בשנת 1894 על ידי הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית. היא נקראת "כנסית טביתא הקדושה" וגם "כנסית סנט פטרוס", על שם נס הקמתה לתחיה של טביתא בידי פטרוס, במסורת הנוצרית (ביפו קיימות כנסיות נוספות על שם מסורת זאת). הכנסייה בנויה על שרידי בית קברות יהודי מהמאה השנייה עד למאה הרביעית לספירה, ולכן אחד הקברים מזוהה כקיברה של אותה טביתא.
- גני הטבע (הגן הזואולוגי והגן הבוטני) - קומפלקס הכולל גן זואולוגי וגן בוטני, המופעלים על ידי עיריית תל אביב (באמצעות חברת גני יהושע), לאחר שבמשך שנים הופעלו על ידי החברה להגנת הטבע. שני הגנים מתמקדים בחי ובצומח של ארץ ישראל. הגן הזואולוגי הוקם תחילה כמכון פדגוגי-ביולוגי ברחוב יהודה הלוי, בשנת 1931 על ידי פרופסור היינריך מנדלסון. לאחר מלחמת העצמאות הועבר הגן למקומו הנוכחי בדרום רחוב הרצל. הגן הבוטני ניטע בשנת 1940 בחורשת השקמים שהייתה במתחם הבימה, והועבר למקומו הנוכחי בשנת 1952. שני הגנים נחשבו כמוסד אוניברסיטאי, ומהם התפתחו החוגים לזואולוגיה ולבוטניקה של אוניברסיטת תל אביב, אך כשהוקם הקמפוס ברמת אביב נבנו במקום גנים חדשים, ומהגנים באבו כביר הוסרה החסות האוניברסיטאית. הגנים הועברו לתפעולה של החברה להגנת הטבע.
- בית הספר לטבע
- פארק החורשות- בדרום הרחוב, משני צידיו, נצבות חורשות גדולות בשטח של כ-300 דונם. החורשה המזרחית נקראת גם "חורשת קריית שלום", ואילו החורשה המערבית מוכרת גם כ"חורשת אבו כביר". החורשות כוללות את חורשת האלונים הוותיקה בשטח תל אביב, שרידי בוסתנים, עצי פרי, שרידים מהפרדסים שהקיפו את יפו ובריכות השקיה שלהם, אתר עתיקות ושלולית חורף. כיום החורשות סובלות מהזנחה, ומתקיים מאבק ציבורי להפיכתן לפארק עירוני מוכרז.
  |
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תמונת לוויין של רחוב הרצל באתר Google Maps
- מפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן"
- גני הטבע באתר חברת גני יהושע
[עריכה] לקריאה נוספת
- אורי דביר, נקודת חן-תל אביב, הוצאת מודן.
