ריכרד פון וייצזקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריכרד פון וייצזקר
Richard von Weizsäcker
לידה 15 באפריל 1920
שטוטגרט, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בינואר 2015 (בגיל 94)
ברלין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Richard Karl Freiherr von Weizsäcker עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מקום קבורה בית קברות היער דאהלם עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU)
בת זוג מריאנה פון וייצזקר
שושלת משפחת וייצזקר
אב ארנסט פון וייצזקר עריכת הנתון בוויקינתונים
אם מריאנה פון וייצזקר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים רוברט פון וייצזקר
ביאטריס פון וייצזקר
אנדראס פון וייצזקר
פריץ פון וייצזקר עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא גרמניה ה־6
1 ביולי 198430 ביוני 1994
(10 שנים)
פרסים והוקרה
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1984)
  • פרס גזן (1990)
  • מדליית ארנסט רויטר (1982)
  • עיטור ארבע החירויות - מדליית החירות (2008)
  • מדליית ג'וזפה מוטה (2010)
  • מדליית הארנק (1990)
  • פרס אריק ורבורג (2014)
  • אזרחות כבוד של שטוטגרט (1990)
  • אזרח כבוד של ברלין (1990)
  • פרס יוהאן היינריך ווס לספרות (2003)
  • הצלב הגדול של מסדר האריה הלבן (2003)
  • פרס אריך קסטנר (2003)
  • פרס קטלוניה הבינלאומי (1995)
  • צלב הברזל, דרגה ראשונה (1944)
  • מדליית אורניה (2004)
  • אזרח כבוד של בון (1989)
  • אוסגר (2003)
  • אזרחות כבוד של גדנסק (1997)
  • צלב הברזל, דרגה שנייה (1941)
  • מדליית תיאודור הויס (1984)
  • צווארון של מסדר קרלוס השלישי (21 בפברואר 1986)
  • פרס ליפציג הבינלאומי ע״ש מנדלסון (2013)
  • מסדר ההצטיינות הלאומי המלטזי (22 באוקטובר 1990)
  • צווארון מסדר הנסיך אנריקה (19 ביוני 1989)
  • פרס ד"ר לאופולד לוקאס (2000)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (24 באפריל 1986)
  • מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג (29 באפריל 1995)
  • פרס היינריך היינה (1991)
  • השרשרת המלכותית הוויקטוריאנית (1992)
  • פרס הפליטים ננסן (1992)
  • מסדר הפיל (25 באפריל 1989)
  • הצלב הגדול עם צווארון של מסדר הבז (4 ביולי 1988)
  • המסדר המלכותי של השרפים (16 במאי 1988)
  • הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (21 במרץ 1985)
  • הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (1994)
  • Romano Guardini award (1987)
  • פרס ליאו בק (1994)
  • מדליית בובר-רוזנצווייג (1995)
  • מסדר הזהב האולימפי (1994)
  • פרס אזרחות גרמניה (1995)
  • מסדר קצאל
  • אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי
  • Order of Antonio José de Irisarri
  • הצלב הגדול של מסדר האמבט
  • פור לה מריט
  • Schärfste Klinge
  • מדליית מרטין לותר
  • פרס קורין
  • הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה
  • פרס היינץ גלינסקי
  • פרס השלום של אאוגסבורג
  • פרס הקיסר אוטו
  • מצלמת הזהב
  • Humanismus prize
  • מסדר הכתר של מלזיה
  • German Sports Badge עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ארנסט וריכרד פון וייצזקר במהלך משפט השגרירים

ריכרד קרל פרייהר פון וייצזקרגרמנית: Richard Karl Freiherr von Weizsäcker; 15 באפריל 192031 בינואר 2015) היה פוליטיקאי גרמני שכיהן כנשיא גרמניה בשנים 1984 עד 1994 (של מערב גרמניה 1984-1990 ושל גרמניה המאוחדת 19901994). נולד למשפחת וייצזקר, שהייתה חלק מהאצולה הגרמנית. החל את צעדיו הציבוריים בתפקידים שונים בכנסייה האוונגלית בגרמניה.

כחבר המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית מאז 1954, הוא נבחר לחבר פרלמנט בשנת 1969. הוא המשיך להחזיק במנדט כחבר הבונדסטאג עד שהיה לראש העיר של ברלין המערבית, בעקבות הבחירות במדינה ב-1981. בשנת 1984 נבחר ריכרד פון וייצקר לנשיא הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ובשנת 1989 הוא נבחר מחדש לכהונה שנייה. נכון להיום הוא, יחד עם תיאודור הויס, אחד משני נשיאי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שכיהנו שתי כהונות שלמות במשך חמש שנים. במהלך כהונתו השנייה כנשיא ב-3 באוקטובר 1990 הצטרפו חמש המדינות של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית לשעבר ומזרח ברלין לרפובליקה הפדרלית של גרמניה (איחוד גרמניה מחדש), מה שהפך את פון וייצקר לראש המדינה החוקי של גרמניה כולה הראשון, מאז שנפטר נשיא הרייך פאול פון הינדנבורג ב-2 באוגוסט 1934.

הוא נחשב לפופולרי ביותר מבין נשיאי גרמניה, שקיבל כבוד רב במיוחד לחוסר משוא פנים שלו. התנהגותו ראתה אותו לעיתים קרובות מסוכסך עם חבריו למפלגה, במיוחד הקנצלר הוותיק הלמוט קוהל. הוא התפרסם בנאומיו, ובמיוחד בנאומים שנשא במלאת 40 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה באירופה ב-8 במאי 1985. עם מותו, חייו ועבודתו הפוליטית זכו לשבחים רבים, כשהניו יורק טיימס קרא לו "שומר על מצפונה המוסרי של אומתו".

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכרד פון וייצזקר נולד ב-15 באפריל 1920 בטירה החדשה (אנ') בשטוטגרט, בנו של הדיפלומט ארנסט פון וייצזקר, בן למשפחת וייצזקר הנודעת, ואשתו מריאן, לבית פון גרבניץ. ארנסט פון וייצזקר היה דיפלומט ובכיר במשרד החוץ בשנות השלושים. הצעיר מבין ארבעה ילדים, ווייצקר היה שני אחים, הפיזיקאי והפילוסוף קרל פרידריך פון וייצזקר והיינריך פון וייצזקר, ולהם גם אחות, אליזבת. בשנת 1967 נישאה אליזבת לקונרד רייזר, שהיה בעברו מזכ"ל מועצת הכנסיות העולמית. סבו קארל פון וייצזקר (אנ') היה ראש ממשלת ממלכת וירטמברג, קיבל דרגת אצולה בשנת 1897 והועלה לתואר "ברון" (פרייהר) בשנת 1916.

מכיוון שלאביו הייתה קריירה דיפלומטית ענפה, וייצזקר בילה חלק גדול מילדותו בשווייץ ובסקנדינביה. המשפחה התגוררה בבזל בין השנים 19201924, בקופנהגן 1924–1926 ובברן 19331936, שם למד ריכרד בגימנסיה השווייצרית קירשנפלד (אנ'). המשפחה התגוררה בברלין, בדירה בפאסננשטראסה בווילמרסדורף, בין 1929 ל-1933 ושוב משנת 1936 עד סוף מלחמת העולם השנייה. וייצזקר הצליח לדלג על הכיתה השלישית בבית הספר היסודי שלו, ונכנס לבית הספר העל יסודי בגיל 9, הגימנסיה ביסמרק (כיום גתה-גימנסיה) בווילמרסדורף. כשהיה בן 17 נסע וייצזקר לאנגליה ללמוד פילוסופיה והיסטוריה בבייליול קולג' שבאוקספורד. בלונדון הוא היה עד להכתרתו של המלך ג'ורג' השישי. את סמסטר החורף של שנת 1937/38 בילה באוניברסיטת גרנובל (אנ') בצרפת כדי לשפר את הצרפתית שלו. בשנת 1938 גויס לצבא ועבר שוב באותה שנה לגרמניה כדי להתחיל את שירותו בשירות העבודה הגרמני (אנ').

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף וייצזקר לצבא גרמניה, הוורמאכט, ובסופו של דבר עלה לדרגת האופטמן (מקבילה לסרן) במילואים. הוא הצטרף לגדוד של אחיו היינריך, רגימנט רגלים פוטסדאם 9 (אנ'). הוא חצה את הגבול לפולין עם הרגימנט שלו ביום הראשון למלחמה. אחיו היינריך נהרג כמאה מטרים ממנו ביום השני. וייצזקר השגיח על גופת אחיו במשך הלילה, עד שהצליח לקבור אותו למחרת בבוקר. הגדוד שלו, שהורכב בחלק גדול מפרוסים אצילים ושמרנים, מילא חלק משמעותי בקשר העשרים ביולי, כאשר לא פחות מתשעה עשרה מקציניו היו מעורבים בקונספירציה נגד היטלר. וייצזקר עצמו עזר לחברו אקסל פון דם בוסשה בניסיון לרצוח את היטלר בדצמבר 1943, והעניק לבוסשה אישורי נסיעה לברלין. דם בוסשה היה צריך להציג בפני היטלר מדים חדשים וחגור ועל פי התכנון בכיסי המעיל יוטמנו שני מוקשים. עם זאת, הרכבת שהובילה את המדים הופצצה בפשיטה אווירית של בעלות הברית ודם בוסשה נאלץ לבטל את ההתנקשות. כשווייצזקר נפגש עם בוסשה ביוני 1944, נודע לו על התוכניות הקרובות שב-20 ביולי, והבטיח לו את תמיכתו, אך בסופו של דבר התוכנית נכשלה. בהמשך תיאר וייצזקר את תשעת החודשים האחרונים של המלחמה כ"ייסורים". הוא נפצע במזרח פרוסיה בשנת 1945 והועבר לביתו בשטוטגרט ובילה עד סוף המלחמה בחווה משפחתית באגם קונסטנץ. במהלך שירותו הוא זכה בעיטור צלב הברזל מדרגה שנייה וצלב הברזל מדרגה ראשונה.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המלחמה המשיך וייצזקר את לימודי ההיסטוריה בגטינגן והמשיך ללמוד משפטים, אך גם השתתף גם בהרצאות בפיזיקה ותאולוגיה. בשנת 1947, כשאביו ארנסט פון וייצזקר נאשם במשפט השגרירים בגלל תפקידו בגירוש היהודים מצרפת הכבושה, שימש וייצזקר כעוזר לסנגורו. הוא צלח את בחינות השלכה הגרמניות (אנ') לתואר הראשון בשנת 1950, לתואר השני שלו בשנת 1953, ולבסוף סיים את הדוקטורט שלו (doctor juris) בשנת 1955.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייצזקר עבד בתאגיד מאנסמן (אנ') בין השנים 19501958. הוא שימש כעוזר מדעי עד 1953, כיועץ משפטי משנת 1953, וכראש המחלקה למדיניות כלכלית משנת 1957. בשנים 1958–1962 היה ראש בנק וולדטהאוזן, בנק בבעלות קרובי משפחה של אשתו. בשנים 19621966 כיהן בדירקטוריון בהרינגר אינגלהיים, חברת תרופות שבין היתר הייתה מעורבת בייצור אייג'נט אורנג'. משוער שעובדה זו הייתה המניע העומד מאחורי רצח בנו בשנת 2019, אם כי החשוד נשלח ליחידה מאובטחת בבית חולים בגלל הזויות נגטיביות נגד משפחת הקורבן.

בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1968 הוא התמודד בתמיכת קנצלר גרמניה, קורט גאורג קיזינגר, על מועמדות מפלגתו למשרת נשיא גרמניה, אך הפסיד לגרהרד שרדר[1].

פון וייצזקר כיהן כראש עיריית ברלין המערבית בשנים 1981–1984. בשנים 1984–1994 כיהן כנשיא גרמניה. בתקופת כהונתו אוחדה גרמניה ושולבו שטחי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית לשעבר לתוך הרפובליקה הפדרלית הגרמנית. בכך הוא הפך לנשיא הראשון של גרמניה המאוחדת.

ב-8 במאי 1985, בהיותו נשיא גרמניה המערבית, נשא פון וייצזקר נאום בפני הבונדסטאג בבון לרגל יום השנה ה-40 לסיום מלחמת העולם השנייה. בשל תוכנו, ניסה המשטר הקומוניסטי של גרמניה המזרחית למנוע את הפצתו. פון וייצזקר קרא בו לבני עמו "להתייצב מול האמת באומץ האפשרי" וקבע את אחריותם של הגרמנים למלחמה ולשואה:

”ביצוע הפשע (כלפי היהודים) היה בידי מעטים. הוא הוסתר מעיני הציבור. אך כל גרמני היה יכול לחזות במה שבני ארצו היהודים נאלצו להתנסות בו, החל באדישות קרה ובחוסר סובלנות מוסתר וכלה בשנאה גלויה. האם יכול אדם לשמור על תמימותו לאחר העלאת בתי הכנסת באש, הביזה, הסימון במגן דוד, שלילת הזכויות והחילול המתמיד של כבוד האדם? מי שפקח את אוזניו ואת עיניו, מי שרצה להתעדכן, לא היה יכול שלא לדעת על קיומן של רכבות הגירוש”[2].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 פון וייצזקר התחתן עם מריאן פון קרטשמן. הם נפגשו כשהייתה ילדה בת 18, והוא היה בן שלושים. בשנת 2010, וייצזקר תיאר את הנישואין כ"ההחלטה הטובה והחכמה ביותר בחיי". לזוג נולדו ארבעה ילדים: רוברט קלאוס פון וייצזקר, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה הטכנית במינכן, אנדראס פון ווייצקר, פרופסור לאמנות באקדמיה לאמנויות יפות מינכן, ביאטריס פון וייצזקר, עורכת דין ועיתונאית, ופריץ אקהרט פון וייצזקר, רופא ראשי בבית החולים "שלוספארק-קליניק" בברלין. בסוף שנות השבעים היה בנו אנדראס סטודנט בבית הספר לאודנוולד. בשנת 2010 עלו דיווחים על התעללות מינית שאירעה שם ובתקשורת העריכו בתקשורת כי אנדראס אולי היה אחד הקורבנות, אולם הטענה הוכחשה על ידי המשפחה. אנדראס נפטר מסרטן ביוני 2008, בן 51. בנו האחר של וייצזקר, פריץ, נרצח בדקירות סכין ב-19 בנובמבר 2019, בזמן שקיים הרצאה ב"שלוספארק-קליניק" שבו עבד[3].

ב־31 בינואר 2015 מת וייצזקר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריכרד פון וייצזקר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קיזינגר התנגד - אבל שרדר נבחר כמועמד לכהונת נשיא גרמניה, מעריב, 17 בנובמבר 1968
  2. ^ אלדד בק, הקנצלרית: מרקל, ישראל והיהודים, עמ' 111-109.
  3. ^ גרמניה: בנו של הנשיא לשעבר נרצח בברלין, באתר ynet, 20 בנובמבר 2019