שער גן העדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזית "שער גן העדן"
סידור מערך התבליטים
(1) סיפור הבריאה
(2) סיפור קין
(3) נח
(4) אברהם
(5) יצחק
(6) יוסף
(7) משה
(8) יהושע בן נון
(9) דוד
(10)שלמה ומלכת שבא

"שער גן העדן" (באיטלקית: Porta del Paradiso) הוא הכינוי לדלתות המזרחיות של הבפטיסטריום של פירנצה, הניצב לצד הקתדרלה הידועה בכינויה - "סנטה מריה דל פיורה". את הדלתות, המעוטרות בתבליטי ברונזה מוזהבת, יצר הפסל האיטלקי לורנצו גיברטי ב-1452 והן נחשבות לאחת היצירות הידועות של תקופת הרנסאנס. התבליטים המקוריים מוצגים כיום במוזיאון הדואומו .‏[1]

את ההזמנה לעיצוב הדלתות קיבל גיברטי ב-2 בינואר 1425, לאחר הצלחתו בעיצוב הדלתות הצפוניות בבפטיסטריום. נושא התבליטים נבחר, כנראה, בהנחייתו של תאולוג פלורנטיני , אמברוג'יו טרוארסאר (Ambrogio Traversari) ‏‏‏[2], שנועץ בפילוסופים יהודיים.‏‏[3] .

המחשה לכך שהתחריטים עוצב בהנחייה של חכמים יהודים מפירנצה אפשר לראות ביטוי לכך באימוץ מסורות יהודיות לפיהן בהקרבת קרבנות קין והבל - האש מעל קרבנו של הבל עלתה ישר - סימן לקבלתו והאש על קרבנו של קיין אינו עולה כלל וכן במעמד הר סיני - ההפרדה בין הנשים לבין הגברים.

הכינוי "שער גן העדן" דבק ביצירה בעקבות התפעלותו של מיכלאנג'לו בואונרוטי מן היצירה, אשר קשר בין הדלתות אל אזור ה"פרדיסו"‏[4] (Paradiso) שבמבנה בית הטבילה.

השער מורכב מעשרה תבליטים ריבועיים המתארים סיפורים מהברית הישנה (הכינוי הנוצרי לתנ"ך). התבליטים מסודרים בשני טורים. נושאי התבליטים וסידורם במערך (ראו תרשים משמאל) ומתארים את סיפור הבריאה, סיפור קין, נח, אברהם, יצחק, יוסף, משה, יהושע בן נון, דוד ושלמה ומלכת שבא. גודל רוב התבליטים הוא כ-82 ס"מ, אולם ישנם תבליטים בגודל דומה. סביב התבליטים עיצב גיברטי רצועות או מעין משקופים ועליהם 20 דמויות ו-24 ראשים של דמויות, אף הן מן התנ"ך.

השימוש בנושאים אלו הוא עדות לפרשנות שהעניקו בני הרנסאנס לשער. הדמויות התנ"כיות שימשו כ"רמז מקדים" (פרה פיגורציה) לסיפורי הברית החדשה והמערך כולו מסמל את ניצחונו של ישו על המוות. נושא זה מקבל משנה תוקף בשל מיקום הדלתות בבפטיסטריום, המשמש כמקום הטבילה לנצרות, פעולה סמלית המקבילה לניצחונו של ישו על המוות.

כל תבליט מכיל כמה אירועים הקשורים לנושא או, כמו בתבליט "שלמה ומלכת שבא", מערך המכיל דמויות רבות. גיברטי השתמש בשיטות שונות לעיצוב הקומפוזיציות מרובות המשתתפים והאירועים. האלמנט המרכזי המאחד את אותם אירועים שונים הוא תיאור המרחב. חלק מהאירועים מתרחשים בנוף פתוח. אולם, שלא כמו באמנות ימי הביניים, הנוף המתואר אינו נוף סמלי, כי אם מכיל אלמנטים שונים של תיאורי נוף כגון עצים, הרים, נהר וכדומה. בתיאור חללים ארכיטקטוניים בולט השימוש בפרספקטיבה קווית לשם יצירת עומק תיאורי. גם הדמויות השונות בתיאורים אלו מוכפפות לאותו קנה מידה ובכך תורמות לתחושת העומק. אלמנט נוסף המאחד את הדמויות הוא השימוש בצבע זהב לכיסוי התבליט, שימוש אשר יוצר האחדה של החלל.

משני עברי הדלתות ניצבים שלני עמודים עשויים אבן פורפיר אשר נבזזו על ידי כוחות פיזה במיורקה. העמודים ניתנו בשנת 1114כמתנה לעיר פירנצה, על עזרתה במאבק של פיזה בעיר לוקה (Lucca). מעל הדלתות הוצבה קבוצת פסלים המתארת את הטבלתו של ישו על ידי יוחנן. את הפיסול החל הפסל אנדרה סנסויאו (Andrea Sansovino) אשר נטש את העבודה. בשנת 1569 המשיך את הפיסול וינצ'נסו דנטי (Vincenzo Danti), אשר המשיך בעבודה עד למותו בשנת 1576. את העבודה סיים הפסל אינוסנזו ספינאצי (Innocenzo Spinazzi) אשר השלים את הפיסול על ידי הוספת דמותו של מלאך, לצד דמויות ישו ויוחנן.

השער היווה מקור השראה לאוגוסט רודן בעצבו את פסלו "שערי הגיהנום" אשר בראשו יושבת דמותו הידועה של "האדם החושב".

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התבליטים המקוריים נמצאים במוזאון Opera del Duomo בבנין סמוך. הם שופצו לפני שנים אחדות בניהולו של ארכיטקט ישראלי מחיפה המתגורר בפירנצה ומרצה עד היום באוניברסיטאות של מילנו. בשנת 1990 הותקנו בבפטיסטריום העתקים שלהם.
  2. ^ ‏אשר שינה את שמו לAmbrose the- Camaldulian‏
  3. ^ ‏ מקור:
    • Dora Liscia Benporad and Annamarcella Tedeschi Falco, Tuscany Jewish Itineraries , Marsilio Regione Toscana, 1995 page 46.‏
  4. ^ "פרדיסו" הוא האזור שבין בית הטבילה לקתדרלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליק מישורי ועדה טיבר, אמנות הרנסנס באיטליה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1991, יחידות 7-8, עמ' 65-78.