Madman Across the Water

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Madman Across the Water
אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון
יצא לאור 5 בנובמבר 1971[1]
הוקלט 27 בפברואר, 9–22 באוגוסט 1971[א][1][2]
אולפני טרידנט (אנ'), לונדון
סוגה רוק רך • פופ
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 45:17
חברת תקליטים DJM רקורדס (אנ') • ‏Uni רקורדס (אנ')
הפקה גאס דאג'ן (אנ')
כרונולוגיית אלבומים של אלטון ג'ון
17-11-70
(1971) 		Madman Across the Water
(1971) 		Honky Château
(1972)
סינגלים מ-Madman Across the Water
  1. ""Levon"[3]"
    תאריך יציאה: 29 בנובמבר 1971
  2. "Tiny Dancer"
    תאריך יציאה: 7 בפברואר 1972 (לא בבריטניה[4])
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Madman Across the Water (בתרגום חופשי: מטורף מעבר למים) הוא אלבום האולפן הרביעי של הזמר והיוצר אלטון ג'ון, שראה אור ב־5 בנובמבר 1971, על ידי "DJM רקורדס" (אנ') ו־"Uni רקורדס" (אנ'). היה זה האלבום השלישי שהוציא ג'ון ב־1971, ואלבום האולפן הראשון שלו בשנה זו[ב]. הוא יצא לאור כשכבר התבסס מעמדו של ג'ון כאמן מוזיקה פופולרית בולט, וכלל את הסינגלים "Tiny Dancer" ו־"Levon".

"Madman Across the Water" הוא האלבום הראשון שנכתב כולו ויצא לאור לאחר סיבוב ההופעות הראשון והמצליח של ג'ון בארצות הברית. הוא הושפע מארצות הברית בנושאי כתיבתו ובביצועו, והצליח בה יותר מבכל מדינה אחרת: הוא הגיע שם למעמד אלבום זהב בפברואר 1972, לפלטינה במרץ 1993 ולפלטינה כפולה באוגוסט 1998[5].

ביוני 2022 יצאה לאור מהדורת דלוקס לציון 50 שנים לצאת האלבום. שירי האלבום המקורי שנכללו במהדורה הם בגרסת הרימסטר שערך להם טכנאי המאסטרינג עטור הפרסים בוב לודוויג (אנ') ב־2016[6]. מהדורת דלוקס כללה 18 רצועות שיצאו לאור לראשונה, בהן גרסאות דמו פסנתר לשירים. היא הוצעה במגוון פורמטים: מארז סופר דלוקס של שלושה תקליטורי שמע ותקליטור בלו-ריי, שכלל מיקס 5.1 של שירי האלבום, כמו גם ביצועים בהופעות חיות בתוכניות טלוויזיה של ה־BBC, מארז שני תקליטורים, מארז ארבעה תקליטי ויניל ומהדורות צבע של תקליט הוויניל המקורי. למהדורת סופר דלוקס צורף גם ספר שכלל הסברים על יצירת האלבום, עם הערות מאת ג'ון וטופין[7][8].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו באלבומיו הקודמים, גם באלבום זה ג'ון הלחין וביצע את תשעת השירים שכתב ברני טופין.

בהכנת האלבום היו קשיים. ג'ון היה מותש מעודף הופעות ועבודה. בנוסף לכך, בהקלטת אלבומו השני, "Elton John", הייתה לג'ון כמות גדולה של שירים, דבר שגרם להכנת האלבום שבא אחריו, "Tumbleweed Connection", להיות קלה, משום ש"היה לנו מצבור"[ג]. לעומת זאת, ביצירת "Madman Across the Water" לא היה קיים "מצבור" שירים, אלא ג'ון וטופין החלו ליצור אותו מן ההתחלה, דבר שתרם רבות לקשיים והלחץ שביצירתו[9][10] (היו מבקרי מוזיקה שטענו שגם מבחינת התוצאה הסופית האלבום קשה יחסית לאלבומיו האחרים של ג'ון[11]). בנוסף, ג'ון התלונן שפול בקמסטר, שביצע את עיבודי כלי המיתר, הופיע לא מוכן להקלטת רצועת הנושא והפגין חוסר ריכוז באופן כללי, דבר שהלחיץ את ג'ון[10]. אומנם המפיק דאג'ן ומבקרי מוזיקה דווקא הרעיפו שבחים על ביצועיו של בקמסטר באלבום[12][13]. לימים גם ג'ון הביע התפעלות מעיבודיו של בקמסטר[14].

"Madman Across the Water" היה אלבום האולפן הראשון שנכתב ויצא לאור לאחר סיבוב ההופעות הראשון של ג'ון בארצות הברית[ד]. לעובדה זו היו מספר השלכות על אופי האלבום: ראשית, מרבית השירים עסקו במדינה זו, ובאופן מורגש במיוחד ב־"Holiday Inn", ‏"Indian Sunset" ו־‏"Rotten Peaches"‏[15][10]. שנית, ג'ון שר בכמה מהשירים במבטא אמריקאי – לעיתים מודגש יתר על המידה. שלישית, בכמה משירי האלבום מתבטאת הנטייה שבאותם ימים לרוק מתקדם, שהגיעה ככל הנראה בהשפעת הופעות משותפות של ג'ון עם להקות בעלות צליל דומה בסיבוב ההופעות האמריקאי[10][13].

ההפקה הפרטנית והחמה של האלבום תאמה את הדרישה המתפתחת בקרב רוכשי התקליטים שבאותם ימים לצליל סטריאו באיכות מעולה. האלבום אף הגיע מותאם לרדיו FM‏[10].

בדומה לאלבומי האולפן הקודמים, חברי להקת ההופעות של ג'ון מאז 1970, הבסיסט די מארי (אנ') והמתופף נייג'ל אולסון (אנ'), הורשו להשתתף רק בהקלטת רצועה אחת ("All the Nasties"), משום שחברת התקליטים והמפיק גאס דאג'ן לא השתכנעו שהם עדיפים על מוזיקאי אולפן. משום כך מוזיקאי אולפן ניגנו בשאר הרצועות. רק לקראת אלבום האולפן הבא, "Honky Château", הצליח ג'ון, ממעמדו כמוזיקאי מפורסם ומצליח, לצרף את אולסון ומארי כנגנים קבועים גם בהקלטות האולפן. הגיטריסט דייווי ג'ונסטון (אנ'), שעבד עם דאג'ן בלהקת מגנה כרטה (אנ'), ניגן גיטרה אקוסטית, מנדולינה וסיטאר במספר רצועות. לאחר ההקלטות הוא קיבל הזמנה להצטרף כחבר להקה קבוע, וכשיצא האלבום הבא הוא כבר היה חבר להקה[16][1]. הופעה ראשונה באלבום זה הייתה לנגן כלי ההקשה ריי קופר. קופר הצטרף ללהקתו של ג'ון כחבר קבוע בשנת 1974. מעט לפני הצטרפותו ללהקת "יס" כקלידן, השתתף ריק וייקמן באלבום וניגן באורגן האמונד בשלושה שירים[6].

הייתה זו הופעתם האחרונה של הגיטריסט קיילב קוואיי (אנ') והמתופף רוג'ר פופ[ה] באלבום של ג'ון עד "Rock of the Westies" ‏(1975), אז החליפו את אולסון ומארי, שפוטרו פחות מחודש לאחר יציאתו לאור של האלבום שקדם לו, "Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy".

גרסה מוקדמת של שיר הנושא, "Madman Across the Water", בהשתתפות שני גיטריסטים, מיק רונסון ומייקל צ'פמן (שניהם בגיטרה חשמלית), הוקלטה במהלך הקלטות "Tumbleweed Connection" ויועדה במקור להכלל בו, אך בסופו של דבר לא נכללה בו – שני הגיטריסטים, בתוספת אפקטים של הד ומיסוך, גרמו לג'ון והפסנתר שלו להישמע פחות דומיננטיים מהרצוי לג'ון. השיר יצא לאור כשיר הנושא של האלבום "Madman Across the Water", בהקלטה מחודשת עם כריס ספדינג בגיטרה מובילה. גרסת רונסון כלולה כרצועת בונוס במספר הוצאות מחודשות של "Tumbleweed Connection", וכן באלבום "Rare Masters" ‏(1992)[17][18]. שיר הנושא בוצע על ידי ג'ון בהופעות לאורך הקריירה[1]. ברני טופין הכחיש באופן מוחלט כל קשר של השיר לריצ'רד ניקסון, קשר שהופץ בטעות על ידי מעריצים[19][10].

המפיק דאג'ן סיפר שבארי מורגן, המתופף ב־"Levon", טעה כאשר דילג על שורה ותופף במקום הלא נכון. הוא הרגיש בטעות, אך המשיך לתופף. בסוף השיר הוא בא לחדר הבקרה להתנצל ולומר שצריך לעשות טייק נוסף, אולם דאג'ן וחברי הפקה נוספים חשבו שהתוצאה "מבריקה", ולכן גרסה זו נכללה באלבום[12].

היה זה האלבום האחרון שהוקלט ב"אולפני טרידנט"(אנ') בלונדון, אם כי אלבומים אחריו עברו רמיקס או אובר־דאבינג באולפן זה. כשיצאה לאור "The Classic Years", סדרת המהדורות המחודשות של אלבומי ג'ון המוקדמים, "Madman Across the Water" היה האלבום היחיד שלא כלל רצועות בונוס. שיר אחד שידוע שנכתב בתקופה בה הוקלט האלבום המקורי הוא "Rock Me When He's Gone", שנכתב עבור עמיתו הוותיק מימי להקת "בלוזולוג'י" (אנ') ג'ון באלדרי (אנ'), ויצא לאור באלבומו של באלדרי ‏"It Ain't Easy" ‏(אנ'). בביצוע אלטון ג'ון, השיר יצא לאור באלבום האוסף "Rare Masters" וכן נכלל במהדורת דלוקס של "Madman Across the Water" שיצאה לאור ביוני 2022.

הצלחה מסחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Madman Across the Water" הוא מהאלבומים הפחות מצליחים של ג'ון בבריטניה: הוא הגיע רק למקום ה־41 במצעד האלבומים הבריטי[20][16]. תרמה לכך העובדה שלא יצאו סינגלים בבריטניה כלל. לעומת זאת, בארצות הברית הוא הצליח יותר באופן משמעותי: הוא הגיע למקום השמיני במצעד Billboard Top Pop Albums (כפי שנקרא אז "בילבורד 200")‏[21][16]. בפברואר 1972 הגיע האלבום למעמד אלבום זהב בארצות הברית. ב־1993 הוא הגיע שם למעמד אלבום פלטינה, וב־1998 הגיע למעמד פלטינה כפולה[5].

כותב הערות האלבום ג'ון טובלר סבר שייתכן שחוסר הצלחתו המסחרית של האלבום בזמן יציאתו לאור נגרמה בשל הצפת יתר של השוק באלטון ג'ון: היה זה האלבום החמישי של ג'ון שיצא ב־18 חודשים (בין אפריל 1970 לאוקטובר 1971)[1]. נוסף על כך, בבריטניה סבל ג'ון מיחס עוין של העיתונות, שתפסה את העובדה שג'ון היה במרבית זמנו בארצות הברית כחנופה לאמריקאים. ג'ון אף התלונן על היחס הזה בתוכנית הטלוויזיה של BBC שהושקה לא מכבר The Old Grey Whistle Test (אנ'): ”במהלך השנה סבלתי מלא מעט כלבתיות[ו], שאותה אני באמת לא יכול לסבול”. בעיתונות שם, נתפס האלבום כמסמן ירידה של ג'ון מהתנופה שצבר באלבומיו הקודמים[10] (זאת כאמור הפוך מהיחס בארצות הברית, שם מכר האלבום היטב).

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [13]
מדריך האלבומים של קריסטיגו (אנ') C‏[22]
רולינג סטון (מעורבת)[11]
Tom Hull – on the Web (אנ') -B[23]

אלק דאברו, מבקר "רולינג סטון", ייחס חשיבות מרובה למילות השירים, ובעיקר משום כך הייתה לו ביקורת מעורבת על האלבום – הוא תפס רבות מהמילים כבלתי מובנות. כדוגמה בולטת לכך הוא נתן את "Levon", שם הרגיש שטופין רק "שיחק במילים"[ז]. הוא שיבח את "Tiny Dancer" ואת "Razor Face". על "Indian Sunset" כתב: ”סיפור, עם שירה בעלת כח רגשי של אלטון ג'ון [...] מצליח להיות מרגש”. על "Rotten Peaches" כתב: ”אלטון בסיסי טוב עם לחן טוב וקיר של צלילים שממלאים את החדר. אילו רק ידעתי מה הקשר בין אפרסקים רקובים לגעגועים הביתה, שנדמה שהם נושא השיר”. על "Goodbye" כתב: ”שיר מכשף, עצוב, רק עם אלטון ופסנתר וכמה כלי מיתר מתאימים. המלודיה שרה והמילים הן שירה. השיר עצוב, אבל הוא עושה אותי עצוב יותר, שלא היו עוד כמוהו”. לסיכום כתב דאברו ש־”'Madman' הוא תקליט קשה, לפעמים דחוס במידה בלתי אפשרית”, אך מצד שני ג'ון שר באלבום ”באותו אופן מבריק ומלא עוצמה שאותו הציג מאז פרץ”.

בנוגע לשיר "Levon", כאמור דאברו טען בביקורתו (שנכתבה ב־1972), שטופין "רק משחק במילים". ב־2013, הודה טופין שאמנם כך נהג לגבי שיר זה: ”זו הייתה כתיבה חופשית”, אמר בריאיון ל"רולינג סטון", ”אלה פשוט שורות שיצאו שהיו מעניינות”[24][25].

סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר Allmusic, כתב בביקורת רטרוספקטיבית:

אלטון ג'ון וברני טופין החליפו את החלומות הקולנועיים של 'Tumbleweed Connection' בניסיון הססני ברוק מתקדם, וסיפקו עוד אוסף שירים מצוין עם 'Madman Across the Water'. כשני קודמיו, 'Madman Across the Water' מונע על ידי התזמורים הסוחפים של פול בקמסטר, שנותנים לשירים חדות מכשפת, עשירה ואפלה. ואלה הם שירים שעיבודים גרנדיוזיים מביאים להם תועלת. תוך שרוב השירים מתייצבים סביב החמש דקות, האלבום מרגיש כמו עבודה רצינית, ובמובנים רבים הוא כזה. בזמן שהוא לא הרפתקני כמו 'Tumbleweed Connection', האיכות הכוללת של האלבום מאוד גבוהה, בייחוד בציורי הדמויות 'Levon' ו־'Razor Face', כמו גם 'Tiny Dancer' המלודרמטי ורצועת הנושא הפרנואידית. 'Madman Across the Water' מתחיל לקרוס לקראת הסוף, אבל האלבום נשאר עבודה שאפתנית ומספקת, וג'ון מעולם לא השיג את האווירה האפלה האינטרוספקטיבית המופנמת שוב.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

צד א'
מס' שם משך
1. Tiny Dancer 6:17
2. Levon 5:22
3. Razor Face 4:42
4. Madman Across the Water 5:57
צד ב'
מס' שם משך
1. Indian Sunset 6:47
2. Holiday Inn 4:17
3. Rotten Peaches 4:58
4. All the Nasties 5:09
5. Goodbye 1:49
משך כולל:
 45:17
  • צד א' וצד ב' צורפו כרצועות 1–9 במהדורות התקליטור.
  • מהדורת ה־SACD יצאה לאור לראשונה ב־2004. היא כללה גרסה ארוכה יותר של "Razor Face" ובה קטע הסיום המורחב מאריך את השיר ל־6:42 – גרסה זו ניתנת להאזנה רק במיקס סראונד 5.1. מהדורת ה־SACD זכתה לביקורות נלהבות ממאזינים[26]. מיקס זה של האלבום נכלל גם בתקליטור בלו-ריי (התקליטור הרביעי) שצורף למהדורת סופר דלוקס של האלבום שיצאה לאור ב־2022.
  • בשיר "Indian Sunset" מוזכר השם "ג'רונימו".

מהדורת דלוקס לכבוד 50 שנים לאלבום (2022)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב היד המקורי מאת ברני טופין של "Goodbye"

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

תקליטור 1
מס' שם משך
1. Tiny Dancer (רימסטר של בוב לודוויג מ־2016) 6:15
2. Levon (רימסטר של בוב לודוויג מ־2016) 5:20
3. Razor Face (רימסטר של בוב לודוויג מ־2016) 4:41
4. Madman Across the Water (רימסטר של בוב לודוויג מ־2016) 5:57
5. Indian Sunset (רימסטר של בוב לודוויג מ־2016) 6:44
6. Holiday Inn (רימסטר של בוב לודוויג מ־2016) 4:15
7. Rotten Peaches (רימסטר של בוב לודוויג מ־2016) 4:55
8. All the Nasties (רימסטר של בוב לודוויג מ־2016) 5:07
9. Goodbye (רימסטר של בוב לודוויג מ־2016) 1:46
10. Indian Sunset (שידור רדיו חי) 5:17
11. Madman Across the Water (גרסה מקורית, בהשתתפות מיק רונסון) 8:50
12. Rock Me When He's Gone 5:01
13. Levon (גרסת סינגל מונו) 4:44
14. Razor Face (גרסה מורחבת) 6:43
משך כולל:
 75:35


תקליטור 2
מס' שם משך
1. Madman Across the Water (דמו פסנתר מ־1970) 5:07
2. Tiny Dancer (דמו פסנתר) 6:00
3. Levon (דמו פסנתר) 5:03
4. Razor Face (דמו פסנתר) 3:45
5. Madman Across the Water (דמו פסנתר מ־1971) 5:11
6. Indian Sunset (דמו פסנתר) 7:33
7. Holiday Inn (דמו פסנתר) 4:32
8. Rotten Peaches (דמו פסנתר) 4:06
9. All the Nasties (דמו פסנתר) 4:47
10. Goodbye (דמו פסנתר) 1:58
11. Rock Me When He's Gone (דמו פסנתר) 4:01
12. Rock Me When He's Gone (גרסה מלאה) 7:11
משך כולל:
 59:14


תקליטור 3
מס' שם משך
1. Tiny Dancer (BBC Sounds for Saturday) 6:11
2. Rotten Peaches (BBC Sounds for Saturday) 5:10
3. Razor Face (BBC Sounds for Saturday) 4:21
4. Holiday Inn (BBC Sounds for Saturday) 3:55
5. Indian Sunset (BBC Sounds for Saturday) 6:59
6. Levon (BBC Sounds for Saturday) 4:57
7. Madman Across the Water (BBC Sounds for Saturday) 10:55
8. Goodbye (BBC Sounds for Saturday) 1:39
משך כולל:
 44:07

תקליטור בלו-ריי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודיו

  • מיקס 5.1 מאת גרג פני של כל שירי האלבום "Madman Across The Water". המיקס יצא לאור לראשונה במהדורת ה־SACD מ־2004.

אודיו־חזותי

  • הופעה בתוכנית "Sounds For Saturday" (הוקלטה ב־11 בנובמבר 1971, שודרה ב־29 באפריל 1972).
  • הופעה בתוכנית "Old Grey Whistle Test" (אנ') (שודרה ב־7 בדצמבר 1971).

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כל המהדורות כוללות את שירי האלבום המקורי בגרסת הרימסטר שערך להם טכנאי המאסטרינג עטור הפרסים בוב לודוויג (אנ') ב־2016[6].
  • מהדורת שני תקליטורים כוללת את שני התקליטורים הראשונים לעיל. לגרסה זאת לא מצורף ספר, אלא הערות אלבום מורחבות ומעודכנות.
  • מהדורת ארבעה תקליטי ויניל מקבילה למהדורת שלושה תקליטורים, למעט תקליטור הבלו-ריי (סדר השירים מעט שונה, כמתחייב מהפורמט השונה).

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרי הרצועות מתייחסים למהדורות הקומפקט דיסק והמהדורות הדיגיטליות של האלבום.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גאס דאג'ן (אנ') – מפיק, הערות אלבום (בהוצאה המחודשת – בנוסף להערות המקוריות מאת ג'ון טובלר)
  • רובין ג'פרי קייבל – טכנאי קול
  • טוני קוזינס – רימסטרינג ב־"Metropolis Mastering", לונדון
  • קריספין מארי – עוזר רימסטרינג
  • גאס סקינאס – עריכה
  • ריקי גרהאם – העתקות דיגיטליות
  • גרג פני – מיקס סראונד
  • דייוויד לרקהאם – ארט דיירקטור, עיצוב, איורים, צילום, עיצוב עטיפה
  • גיל (Gill)– גרפיקה
  • יניס (Yanis) – גרפיקה
  • בוב גרוין (אנ') – צילום
  • ג'ון טובלר (אנ') – הערות אלבום
  • דייוויד כץ – קבלן תזמורת[ח] (1, 2, 4–6, 8, 9)

מיקומי שיא במצעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדים שבועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעד שבועי (1972)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 8[28]
ארצות הברית בילבורד 200 8[21]
בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 41[20]
יפן אוריקון 13[29]
ספרד PROMUSICAE 11[30]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 9[31]

מצעדים שבועיים – מהדורת 2022[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעד שבועי (2022)
מדינה מצעד מיקום שיא
גרמניה GfK – טופ 100 32[32]
שווייץ המצעד השווייצרי 53[33]

מצעדי סוף שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעד שנתי (1972)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 10

נתוני מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום הסמכה מכירות
ארצות הברית (RIAA)[5] פלטינה ×2 2,000,000^
בריטניה (BPI) (מכירות מאז 1993)[34] כסף 60,000צלבון כפול
^אומדן היחידות המופצות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד

צלבון כפולאומדן מכירות + הזרמת מדיה מבוסס על הסמכת האלבום בלבד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כולל "Rock Me When He's Gone".
  2. ^ אחרי הפסקול "Friends" ואלבום ההופעה "17-11-70".
  3. ^ בדומה לאלבומים "Honky Château" ו־"Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player" שגם הם נעשו באותו אופן.
  4. ^ השירים של אלבום האולפן הקודם, "Tumbleweed Connection", היו כבר מוכנים (ובחלקם אף מוקלטים) בזמן סיבוב ההופעות בארצות הברית, אף כי האלבום יצא לאור לאחר סיבוב ההופעות.
  5. ^ קוואיי ופופ עבדו עם ג'ון עוד מימי להקת "Hookfoot" (אנ'), שליוותה את ג'ון בימיו כמוזיקאי אולפן באולפני "DJM", בשנים שקדמו להקלטת אלבום הבכורה שלו. קוואי השתתף גם בהקלטת שלושת אלבומי האולפן הראשונים של ג'ון, ופופ תופף לג'ון גם באלבום הבכורה שלו ובאלבום האולפן השלישי. קוואי היה גם חבר אישי של ג'ון והמפיק הראשון שלו (בשירים שקדמו לאלבום הבכורה)[1].
  6. ^ "fair share of bitchiness".
  7. ^ טופין הודה שזה מה שעשה בשיר "Levon": ”זו הייתה כתיבה חופשית”, אמר בריאיון ל"רולינג סטון" ב־2013, ”אלה פשוט שורות שיצאו שהיו מעניינות”[24][25].
  8. ^ תפקידו של ‏Orchestra Contractor (נקרא גם ‏fixer באירופה) הוא לספק למלחינים את המוזיקאים שהם צריכים[27].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 John Tobler, הערות אלבום – "Madman Across The Water", באתר albumlinernotes.com, ‏1995, בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2022
  2. ^ הערות אלבום מהדורת דלוקס 2022, גרסת שני תקליטורים, עמ' 34
  3. ^ מאחורי השיר "לבון", באתר americansongwriter.com, בדיקה אחרונה ב־8 ביוני 2022
  4. ^ Jim Beviglia, What is the Meaning Behind the Song “Tiny Dancer” by Elton John?, באתר americansongwriter.com, ‏2019, בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2022
  5. ^ 1 2 3 הסמכה בארצות הברית, באתר איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, בדיקה אחרונה ב־21 ביוני 2022
  6. ^ 1 2 3 Paul Sinclair, ‏Elton John / Madman Across The Water 50th anniversary reissue, באתר superdeluxeedition.com, ‏21 באפריל 2022, בדיקה אחרונה ב־8 ביוני 2022
  7. ^ Daniel Kreps, ‏Elton John Announces 50th-Anniversary Reissue of 'Madman Across the Water', באתר רולינג סטון, 21 באפריל 2022, בדיקה אחרונה ב־7 ביוני 2022
  8. ^ Allison Rapp, ‏Elton John Announces Deluxe Reissue of 'Madman Across the 'Water, באתר ultimateclassicrock.com, ‏21 באפריל 2022, בדיקה אחרונה ב־7 ביוני 2022
  9. ^ Paul Gambaccini, A Conversation with Elton John and Bernie Taupin, Flash Books, עמ' 87
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 טום דויל, Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s, מהדורה ראשונה, Ballantine Books, 2017, עמ' 75–77, ISBN 978-1-101-88418-8, הספר מבוסס על ראיונות עומק של המחבר עם אלטון ג'ון.
  11. ^ 1 2 אלק דברו, ביקורת "רולינג סטון", באתר רולינג סטון, ‏20 בינואר 1972, בדיקה אחרונה 2 בדצמבר 2020
  12. ^ 1 2 ריק קלארק, גאס דאג'ן, 1942–2002, ‏10 בינואר 2002, בדיקה אחרונה 6 בדצמבר 2020
  13. ^ 1 2 3 ביקורת ‏"AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 2 בדצמבר 2020
  14. ^ הערות אלבום, מהדורת 2022.
  15. ^ Claude Bernardin & Tom Stanton, Rocket Man: Elton John from A – Z, כריכה רכה, Praeger, 1996, עמ' 120–121, ISBN 978-0-275-95698-1
  16. ^ 1 2 3 ג'ף גיילס, איך אלטון ג'ון התבגר ב־"Madman Across the Water", באתר ultimateclassicrock.com, ‏5 בנובמבר 2016, בדיקה אחרונה 2 בדצמבר 2020
  17. ^ הקלטות מיק רונסון, באתר mickronson.com (נשלף מארכיון האינטרנט, אורכב מהמקור ב־19 בינואר 2015), בדיקה אחרונה 2 בדצמבר 2020
  18. ^ ג'ון טובלר, הערות אלבום "Tumbleweed Connection", באתר albumlinernotes.com, ‏1995, בדיקה אחרונה 22 במרץ 2021
  19. ^ קאל פאסמן, ברני טופין: מה למדתי, באתר esquire.com, ‏2 בינואר 2012, בדיקה אחרונה 2 בדצמבר 2020
  20. ^ 1 2 אלטון ג'ון בחברת המצעדים הרשמית, באתר חברת המצעדים הרשמית, כדי לראות את מיקום השיא יש ללחוץ על הקישור הראשון, "Elton John" ואחר כך לבחור בלשונית "Albums" (שצמודה לרשימה). בדיקה אחרונה ב־21 ביוני 2022
  21. ^ 1 2 היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 ביוני 2022
  22. ^ רוברט קריסטיגאו, Christgau's Record Guide: Rock Albums of the Seventies, Ticknor & Fields, 1981, ISBN 089919026X, (באמצעות robertchristgau.com), בדיקה אחרונה 2 בדצמבר 2020
  23. ^ ‏"This Week" (ביקורת תום הל), באתר tomhull.com, ‏22 ביוני 2021, בדיקה אחרונה ב־20 באוקטובר 2021
  24. ^ 1 2 ‏'Madman Across the Water': ‏'Tiny Dancer' ורעש גדול לאלטון ג'ון, באתר udiscovermusic.com, ‏23 במאי 2020, בדיקה אחרונה 26 במרץ 2021
  25. ^ 1 2 ריאיון עם ברני טופין לרגל צאת "The Diving Board", באתר "רולינג סטון", ‏26 בספטמבר 2013, בדיקה אחרונה 26 במרץ 2021
  26. ^ ביקורות מאזינים למהדורת ה־SACD, באתר sa-cd.net, בדיקה אחרונה 1 בדצמבר 2020
  27. ^ על תפקיד קבלן תזמורת, באתר LinkedIn, בדיקה אחרונה 6 בדצמבר 2020.
  28. ^ דייוויד קנט, Australian Chart Book: 1970-1992, Kent Music Report, ISBN 0-646-11917-6
  29. ^ Oricon Album Chart Book: Complete Edition 1970–2005, Roppongi, Tokyo: Oricon Entertainment, 2006, ISBN 4-87131-077-9
  30. ^ פרננדו סלוורי, (September 2005). Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, מהדורה ראשונה, Spain: Fundación Autor-SGAE, 2005, ISBN 84-8048-639-2
  31. ^ המצעד הקנדי של מגזין RPM, כרך 16 מס' 26, 12 בפברואר 1972, באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מהמקור ב־26 באפריל 2014, בדיקה אחרונה ב־21 ביוני 2022
  32. ^ המצעד הגרמני – מהדורת 2022, באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה ב־21 ביוני 2022
  33. ^ המצעד השווייצרי – מהדורת 2022, באתר swisscharts.com, בדיקה אחרונה ב־21 ביוני 2022
  34. ^ הסמכה בבריטניה (מאז 1993), באתר איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי, בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2022
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Madman_Across_the_Water&oldid=38265987"