Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy
אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון
יצא לאור 19 במאי 1975
הוקלט יולי – אוגוסט 1974[1][2]
אולפני קריבו (אנ') נדרלנד, קולורדו
מקום הקלטה אולפני חוות קריבו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק • פופ
שפה אנגלית
אורך 46:54
חברת תקליטים MCA (אנ') (ארצות הברית)
DJM (אנ') (בריטניה)
הפקה גאס דאג'ן (אנ')
כרונולוגיית אלבומים של אלטון ג'ון
Greatest Hits
(1974) 		Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy
(1975) 		Rock of the Westies
(1975)
סינגלים מ-Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy
  1. ""Someone Saved My Life Tonight" (צד ב': "House of Cards"[א])"
    תאריך יציאה: 23 ביוני 1975
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy (בתרגום חופשי: קפטן פנטסטיק והבוקר הפשוט) הוא אלבום האולפן התשיעי של המוזיקאי הבריטי אלטון ג'ון. האלבום הוא תיאור אוטוביוגרפי של ימי התחלת הקריירה של ג'ון (קפטן פנטסטיק) ועמיתו הוותיק הפזמונאי ברני טופין (הבוקר הפשוט)[3]. הוא ראה אור במאי 1975 על ידי MCA (אנ') בארצות הברית ועל ידי DJM (אנ') בבריטניה, ונחל הצלחה מיידית.

"קפטן פנטסטיק" הוא האלבום הראשון אי פעם שנכנס עם יציאתו לאור הישר למקום הראשון במצעד בילבורד 200, תוך שמכר 1.4 מיליון עותקים במשך ארבעת הימים הראשונים ליציאתו, ושהה במקום הראשון במשך שבעה שבועות[4][5].

הוא היה האלבום האחרון בהרכב של הלהקה שליוותה את ג'ון בשיא הצלחתו: המתופף נייג'ל אולסון, הבסיסט די מארי והגיטריסט דייווי ג'ונסטון. אולסון ומארי, חברי חטיבת הקצב מאז 1970, פוטרו קודם להקלטת האלבום הבא, ‏"Rock of the Westies". ג'ונסטון עזב ב־1978. רק ב־1983 התאחדה הלהקה כדי להקליט את האלבום "Too Low for Zero", בלחצו של דייוויד גפן, הבעלים של חברת התקליטים של ג'ון בארצות הברית באותה העת[6][ב].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הוא אלבום קונספט שנכתב בסדר כרונולוגי (ואף הוקלט לפי הסדר, דבר נדיר אצל ג'ון) ומספק מבט אוטוביוגרפי למאבקים שהיו לג'ון ("קפטן פנטסטיק") ועמיתו הוותיק, הפזמונאי ברני טופין ("הבוקר הפשוט") בלונדון, בימי התחלת הקריירה שלהם (1967–1969)[3], עד לפריצה של ג'ון ב־1970. המילים והתמונות בחוברת האלבום רוויים תחושה של מקום וזמן וספציפיים – דבר נדיר במוזיקה של ג'ון. ג'ון החליט להגיע יחד עם הצוות בהפלגה בספינה מסאות'המפטון לניו יורק, ומשם להגיע לאולפני קריבו (אנ') בקולורדו. הוא הלחין את המוזיקה לאלבום במשך ששת ימי ההפלגה. לימים סיפר: ”[...] ולא היה לי טייפ ריקורדר. אז זכרתי את כל מה שכתבתי בתוך הראש שלי: שינויי האקורדים, הסקוונצות, הכל”[7][8].

הסינגל היחיד מהאלבום, "Someone Saved My Life Tonight" (בעברית: "מישהו הציל את חיי הלילה", להיט שהגיע למקום הרביעי במצעד סינגלי הפופ בארצות הברית), הוא אוטוביוגרפי באופן חלקי ומספר על אירוסיו הכושלים ללינדה וודרו, שהובילו לספק קריאה לעזרה, ספק ניסיון התאבדות של ג'ון (הוא פתח את הגז בדירה, אך השאיר את החלונות פתוחים) ‏ב־1968[9]. ה"מישהו" הוא ג'ון באלדרי (אנ'), מנהיג "בלוזולוג'י" (אנ'), להקתו של אלטון עד חודשים ספורים לפני האירוע[ג], ששיכנע את אלטון לבטל את האירוסין ולא להרוס את הקריירה המוזיקלית שלו למען נישואים לא מאושרים (ג'ון סיפר לימים שוודרו לא אהבה את השירים שכתב – "זה הרס אותי מבפנים"[9]).

הלקחים מהשגיאות שנעשו בהפקה החפוזה של אלבום האולפן הקודם, "Caribou", הופקו, ותשומת לב רבה ניתנה לתהליך ההקלטה. חודש שלם הוקצה להקלטת האלבום[1]. ג'ון, חברי הלהקה וצוות ההפקה היו מרוצים מאוד מהתוצאה. המפיק גאס דאג'ן שיבח את השירים ואת הביצועים הקוליים שבאלבום: ”אין בו שיר אחד שהוא פחות מנהדר”, אמר[7]. בריאיון שהעניק לקמרון קרואו ב־2006 אמר ג'ון: ”תמיד חשבתי ש'קפטן פנטסטיק' היה אלבומי הטוב ביותר, משום שלא היה מסחרי בשום דרך [...] קפטן פנטסטיק נכתב מההתחלה לסוף בסדר רץ, כמעין סיפור על התמודדות עם כישלון – או ניסיון נואש שלא להיות כזה. חיינו את הסיפור”[10][11]. גם ב־2020 כתב ג'ון: ”אין ספק מבחינתי ש־'Captain Fantastic' הוא האלבום הטוב ביותר שהקלטתי אי פעם”, וציין את השירים, ההפקה והמוזיקאים[12].

ג'ון לנון הוזמן להקלטות והשתתף, בקולות רקע ובנגינת גיטרה, בהקלטת גרסאות כיסוי שביצע אלטון ג'ון לשני שירים: "Lucy in the Sky with Diamonds" של הביטלס, ו־"‏One Day (At a Time)" של לנון (מאלבומו Mind Games (אנ')). לנון, שהיה רחוק מנטלית מימי "הביטלס", לא זכר את האקורדים ל"לוסי ברקיע עם יהלומים". הגיטריסט של אלטון, דייווי ג'ונסטון (אנ'), הזכיר לו אותם בעדינות. האתר שאולפן ההקלטות היה ממוקם בו[ד] נמצא בהרי הרוקי, בגובה 2,590 מטרים מעל פני הים[13] ולנון, שהתקשה לשיר באוויר הדליל והלחץ האטמוספירי הנמוך (והיה, בנוסף, מעשן כבד), נזקק לשימוש תכוף במכל החמצן שהיה באולפן[1][14][ה]. השירים יצאו כסינגל של אלטון ג'ון בנובמבר 1974[ו] (לנון השתמש בשם העט "Dr. Winston O'Boogie"). שני השירים נכללו כרצועות בונוס במהדורות המחודשות של "קפטן פנטסטיק", שיצאו בשנות ה־90.

אלבום המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2006 יצא האלבום "The Captain & the Kid", שנועד להיות המשך רעיוני ל"קפטן פנטסטיק" ולתאר את המשך עלילותיהם של ג'ון וטופין, החל מהנקודה שבה הסתיים "קפטן פנטסטיק". האלבום לא זכה להצלחה.

עטיפת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומן הפופ אלן אולדריג' עיצב את עטיפת האלבום בהשראת דימויים מהציור גן התענוגות הארציים[15]. אלדרידג' אף תכנן ליצור סרט הנפשה באורך מלא בהתבסס על האלבום והעטיפה, אך התוכנית נפלה לאחר שג'ון חשף כי הוא ביסקסואל (בריאיון ל"רולינג סטון" ב־1976[16]) – "זה הרג את זה!", סיפר אלדרידג'[15].

אריזת אריך הנגן המקורית כללה שתי חוברות: חוברת "מילים" (שכללה גם את המילים הלא גמורות ל־"Dogs in the Kitchen", שלא נכלל באלבום), וחוברת "פיסות" שכללה תמונות, גזירי ביקורות, רישומי יומנים אישיים ומזכרות אחרות מג'ון וטופין לאורך השנים. אריך הנגן המקורי כלל גם פוסטר של עטיפת האלבום.

הצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הוא האלבום הראשון אי פעם שנכנס עם יציאתו לאור הישר למקום הראשון במצעד בילבורד 200, תוך שמכר 1.4 מיליון עותקים במשך ארבעת הימים הראשונים ליציאתו, ושהה במקום הראשון במשך שבעה שבועות[4][5]. הוא הגיע למעמד אלבום זהב בארצות הברית בתחילת מאי 1975, בהזמנות מוקדמות, שבועיים לפני שיצא לאור באופן רשמי, ולמעמד פלטינה ופלטינה משולשת במרץ 1993[17].

גם בקנדה הוא נכנס הישר למקום הראשון במצעד האלבומים RPM. במצעד האלבומים הבריטי, הוא הגיע למקום השני[18]. כמו כן, הוא הגיע בבריטניה למעמד אלבום זהב[19]. המהדורה המחודשת מ־1993 הגיעה שם למעמד אלבום כסף[20].

ב־2003, דורג האלבום במקום ה־158 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של רולינג סטון, ושמר על הדירוג גם ברשימה המעודכנת שפורסמה ב־2012[21], אך לא נכלל ברשימה המעודכנת שפורסמה ב־2020.

האלבום היה מועמד לשני פרסי גראמי ב־1975: פרס גראמי לאלבום השנה[22], ופרס ביצוע הפופ הקולי הטוב ביותר – גברים[23].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [24]
רולינג סטון (אוהדת)[25]
וילג' ווייס B‏[26]
BBC (אוהדת)[27]
בועז כהן (אוהדת)[28]
יוסמיוסיק [29]


סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר AllMusic, כתב שזהו האלבום הטוב ביותר מאז "Tumbleweed Connection", ”המציג את ג'ון וטופין בשיא הכוח שלהם”,

מה שהכי טוב באלבום הזה, זה שהוא עובד באופן מיטבי כמקשה אחת [...] לגלות את האוצרות שבאלבום הזה לוקח זמן, אבל ברגע שזה קורה, הוא מתחרה ב־"Tumbleweed Connection" במונחים של אחידות צרופה ומאפיל עליו בהיקף שלו, תוך שהוא לוכד את ג'ון וטופין ברגע השיא שלהם.

כריס רוברטס, מבקר BBC, כתב: ”לעיתים נדירות מקבל את הקרדיט שלו כאלבום הכי טוב של ג'ון בפער ניכר”. רוברטס המשיך:

הנרטיב מוביל אותנו דרך עלייתו לתהילה של קפטן פנטסטיק (ג'ון, כמובן) וחברו לעט, העוזר בעל הקיבעון לדרום מערב ארצות הברית, בעודם נאבקים לשלם את שכר הדירה בלונדון בשלהי שנות ה־60 [...] טופין מתמקד במציאות כאן, ותוך שהוא נרקיסיסטי במידה עצומה, משרטט את היצירות החדות והנוגעות ללב ביותר שלו. ג'ון, מצידו [...] האקורדים שלו הם מן האינטימיים והמרגשים ביותר שלהם [...] יש גם שירי פופ תוססים כאן – ‏'Bitter Fingers', ‏'Better Off Dead', והקאנטרי מצופה הסוכר של ‏'Writing'. אבל התחושה השלטת שלוקחים מ'קפטן פנטסטיק' הצבעוני, התיאטרלי, היא שזוהי האמירה האמנותית הגדולה ש־"Goodbye Yellow Brick Road" היה אמור להיות.

עורך המוזיקה והשדרן בועז כהן כתב:

[...] התקליט המעולה ביותר שלו. יש בו תופים הולמים בטירוף, מעברים בין קטעים חרישיים של אלטון והפסנתר, לקיר של סאונד שמתנפץ אל הנשמה, מקהלת קולות, שפע הרמוניות, גיטרות ומיתרים ומעל הכל הקול, הקול של אלטון, והפסנתר – אותו פסנתר שהפך אותו ל"גיבור-פסנתר".

המבקר יוסי חרסונסקי כתב:

[...] אלבום מוזר ומקסים, אלבום רוקנ'רול ובלדות, למעשה קלסיקת פופ [...] זה אלטון האישי וגם אלטון האקסהביצוניסטי, השואמן עם שיר אחד שהורג אותי ברכותו – "מישהו הציל את חיי הלילה", ומצד שני שירים כמו "כולנו מתאהבים לפעמים", "אצבעות מרירות", "פילדלפיה פרידום"[ז]. [...] אלבום מצוין, מבין היותר אותנטיים ויצירתיים של הצמד אלטון ג'ון-ברני טאופין.

את השיר "Tower of Babel" שמתוך האלבום תיאר המבקר Brian Kachejian כ"מהפנט", והוסיף: ”ככל שהשיר מתפתח נהיה מאוד ברור שהמאזין שומע מנגינה ומבנה שיר כל כך מקוריים, עד שהמנגינה נשכחת מהר לאחר ההאזנה הראשונה [...] הואיל והמאזינים רגילים לשמוע שירים שהם אותה הגברת בשינוי אדרת, קשה להם לזכור משהו שאותו מעולם לא שמעו [...] אלטון ג'ון וברני טופין הגדירו את המושג מקוריות במוזיקה הפופולרית בשנות ה־70”‏[30].

מהדורת הדלוקס וביצועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההופעה באצטדיון ומבלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורת דלוקס במלאת 30 שנים לצאת האלבום ראתה אור בתקליטור כפול בספטמבר 2005. התקליטור הראשון כלל, בנוסף לאלבום המקורי ורצועות הבונוס שיצאו במהדורות המחודשות הקודמות[ח], גם את "House of Cards" – צד ב' של "Someone Saved My Life Tonight"[ט], צד ב' שקודם לכן הופיע רק בתקליטור האוסף מ־1992, "Rare Masters". בתקליטור השני נכללה הקלטת הופעה חיה שערך ג'ון באצטדיון ומבלי ב־21 ביוני 1975 לעיני 72,000 בני אדם[31], ההופעה הגדולה ביותר שלו עד אז במולדתו אנגליה. ההופעה של ג'ון הייתה חלק ממרתון כוכבים של 11 שעות שכלל, מלבד ג'ון, גם את "הביץ' בויז" ו"האיגלס", שערכו את מופעי החימום לג'ון[32] (ההופעה נערכה לאחר פיטורי אולסון המתופף ומארי הבסיסט. את מקומם מילאו רוג'ר פופ[י] בתופים, וקני פאסרלי בבס).

החזרות להופעה נערכו בהולנד במשך שבועיים, בעיצומו של גל חום, ללא מיזוג. חברי הלהקה עבדו 10 שעות ביממה[33]. ההופעה הייתה משמעותית לג'ון משתי בחינות: השינוי בצליל, והמגמה השלילית שהיא סימנה מבחינת יחס הקהל אליו. ראשית, ניכר השינוי בצליל החי. ג'ון הופיע עם שלושה גיטריסטים. על דייווי ג'ונסטון, הגיטריסט הקבוע, נוספו בהופעה זו גם ג'ף בקסטר וקיילב קוואיי (אנ')[י"א]. לקראת ההופעה החלה גם השותפות ארוכת השנים והמשמעותית עם הקלידן ג'יימס ניוטון הווארד. המוזיקה של ג'ון הייתה לרוב מתוזמרת מאוד, והמגמה בעולם הייתה לכיוון השפעות ממוזיקה אלקטרונית. ג'ון חיפש קלידן, ולאחר אודישן, שנערך ארבעה ימים לפני תחילת החזרות בהולנד, קיבל את הווארד בן ה־23, שהוסיף תמיכה של סינתיסייזר לפסנתר של ג'ון[32][י"ב]. ג'ון כבר לא היה היחיד שניגן בהופעות על קלידים, והיה שבע רצון מכך: ”[ההצטרפות של ניוטון הווארד] נותנת לי יותר חופש לנגן פחות. אני יכול לנגן הרבה יותר טוב כשאני מנגן פחות.” יחד עם שלושת הגיטריסטים, הפסנתר של ג'ון הפך פחות דומיננטי בהופעות החיות, ומהרבה בחינות הפכה להקת ההופעות של ג'ון ללהקה מבוססת גיטרה.

הבחינה המשמעותית השנייה הייתה ניצני שינוי ביחס הקהל אליו. אלטון עלה לבמה לאחר הופעה עתירת להיטים של "הביץ' בויז", הופעה שארכה כשעה וחצי. בחלק הראשון של המופע שלו גם אלטון ביצע להיטים, אבל באמצע ההופעה החל לבצע את כל עשרת שירי האלבום הטרי "קפטן פנטסטיק" (שיצא רק חודש לפני) – לא לפני שפתח בהבעת חשש, ואף התנצלות:

יש לנו אלבום חדש שנקרא 'קפטן פנטסטיק' [...] אנחנו הולכים לבצע את כל האלבום, ובדרך כלל זה משעמם את כולם עד דמעות אם אתה מנגן דברים שאנשים לא מכירים. אבל אנחנו הולכים לקחת את הסיכון בכל זאת. זה כל האלבום 'קפטן פנטסטיק'. הנה זה בא...

הקהל, שלא הכיר את החומר מהאלבום החדש והמורכב, שאינו אלבום להיטים, בצירוף האורך הכללי המתיש של הופעות היום (ואולי גם בסיוע ה"הדרכה" מג'ון), יצא באלפיו. כותרות העיתונים בימים שלאחר המופע בישרו על הצלחת המופע של "הביץ' בויז", לעומת המופע המאכזב של ג'ון. כך היה המופע מעבר לסתם מופע לא מוצלח: הוא סימן את תחילת הירידה מפסגת הקריירה של ג'ון[34][33][35][32] .

ביצועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2005 ביצעו ג'ון ולהקתו שוב כמעט את כל שירי האלבום (מלבד "Tower of Babel" ו־"Writing") בסדרה של מופעים שכל הכרטיסים אליהם נמכרו מראש בבוסטון, ניו יורק ואטלנטה – שם התקיים המופע האחרון משירי האלבום, באוקטובר. מופעים אלה היו חלק מסיבוב ההופעות Peachtree Road Tour (אנ') (של האלבום "Peachtree Road") והיו הארוכים בקריירה של ג'ון – רבים מהם ארכו מעל שלוש וחצי שעות. השירים מ"קפטן פנטסטיק" שבוצעו בהופעה החיה בבוסטון ב־16 בספטמבר 2005 הועברו בשידור חי ברדיו "קפיטל גולד" (אנ').

"Curtains" (בנוסף לשירים אחרים מן האלבום) נדגם על ידי ההרכב פנאו לאלבום הרמיקס ‏"Good Morning to the Night" (אנ').

ג'ף באקלי ביצע גרסת כיסוי ל־"We All Fall in Love Sometimes". להקת קולדפליי ביצעה אף היא גרסת כיסוי לשיר, לרגל צאת אלבום המחווה מ־2018 לג'ון וטופין, "Revamp" (אנ').

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

צד א'
מס' שם משך
1. Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy 5:46
2. Tower of Babel 4:28
3. Bitter Fingers 4:35
4. Tell Me When the Whistle Blows 4:20
5. Someone Saved My Life Tonight 6:45
צד ב'
מס' שם משך
1. (Gotta Get A) Meal Ticket 4:01
2. Better Off Dead 2:37
3. Writing 3:40
4. We All Fall in Love Sometimes 4:15
5. Curtains 6:15
משך כולל:
 46:54
  • צד א' וצד ב' צורפו כרצועות 1–10 במהדורות התקליטור (במהדורת התקליטור המקורית של "DJM רקורדס" השירים "We All Fall in Love Sometimes" ו־"Curtains" מחוברים, ומכאן רק יש תשע רצועות במהדורה זו).

רצועות בונוס – ההוצאות המחודשות לאור של "Mercury" ב־1995, ושל "Rocket" ב־1996[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שםכותב(ים) משך
11. Lucy in the Sky with Diamonds ג'ון לנון/פול מקרטני 6:18
12. One Day at a Time ג'ון לנון 3:49
13. Philadelphia Freedom   5:22

מהדורת דלוקס, במלאת 30 שנים לצאת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תקליטור ראשון:
מס' שם משך
14. House of Cards 3:12
"קפטן פנטסטיק" – הופעה חיה באצטדיון ומבלי
מס' שם משך
1. Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy 7:02
2. Tower of Babel 4:38
3. Bitter Fingers 5:06
4. Tell Me When the Whistle Blows 4:39
5. Someone Saved My Life Tonight 7:17
6. (Gotta Get A) Meal Ticket 7:19
7. Better Off Dead 3:01
8. Writing 5:30
9. We All Fall in Love Sometimes 3:57
10. Curtains 8:48
11. Pinball Wizrard (כותב: פיט טאונסנד) 6:31
12. Saturday Night's Alright for Fighting 7:40
משך כולל:
 71:28

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרי הרצועות מתייחסים למהדורות התקליטור והמהדורות הדיגיטליות של האלבום.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההופעה באצטדיון ומבלי, 21 ביוני 1975[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס קטגוריה תוצאה מקור
1975 גראמי אלבום השנה מועמדות
[23]
ביצוע הפופ הקולי הגברי הטוב ביותר (אנ') מועמדות

מיקומי שיא במצעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדים שבועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעד שבועי (1975)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 7[37]
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 1[36]
ארצות הברית בילבורד 200 1[45]
בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 2[18]
גרמניה GfK – טופ 100 22[46]
דנמרק היטליסטן 1
יפן אוריקון 20[41]
נורווגיה VG-lista 2[43]
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 1[42]
ספרד PROMUSICAE 3[44]
פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 10[39]
צרפת SNEP 1[40]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 1[38]

מצעדים שנתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעד שנתי (1975)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 5[36]
ארצות הברית בילבורד 200 7
בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 12[49]
צרפת SNEP 25[48]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 1[47]
‏
‏‏  מצעד שנתי (1976)
מדינה מצעד מיקום שיא
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 99[50]

נתוני מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה הסמכה יחידות מאושרות / מכירות
ארצות הברית (RIAA)[17] פלטינה ×3 3,000,000^
בריטניה (BPI)[19][י"ג] זהב ‏100,000^
בריטניה (BPI)[20]
מהדורה מחודשת 		כסף 60,000^
^אומדן היחידות המופצות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גרסת 7" (בארצות הברית\קנדה).
  2. ^ דייוויד גפן סבר ששחזור סביבת העבודה מימי השיא של ג'ון יסייע להשיב לו את היצירתיות (וההצלחה) של אותה תקופה. מסיבה זו גם שבה לכנה השותפות עם הפזמונאי ברני טופין, לאחר כמה שנים איתן עבד ג'ון בעיקר עם פזמונאים אחרים (ולעיתים אף השתתף בעצמו בכתיבת המילים).
  3. ^ ג'ון (אז עדיין רג' דוויט) עזב את "בלוזולוג'י" בחודשים הראשונים של 1968 – אז גם אימץ את שם הבמה (שבתחילת 1972 יהפוך גם לשמו החוקי) "אלטון ג'ון". הסינגל הראשון שלו כ"אלטון ג'ון", ‏"I've Been Loving You" (אנ'), יצא לאור ב־1 במרץ 1968. השיחה עם באלדרי בעניין האירוסין (שהתקיימו לכתחילה מפני שוודרו הודיעה לג'ון שהיא בהיריון, לדבריו), התקיימה בשבוע הראשון של יוני אותה שנה. באלדרי היה אמור להיות השושבין של אלטון בחתונה עם וודרו, שנקבעה לשבוע השלישי של יוני. לאחר השיחה חזר אלטון לדירה, בה גר עם וודרו, בשותפות עם ברני טופין, והודיע לה שהוא מבטל את החתונה. הוא ישן על הריצפה בחדר של טופין באותו לילה[9].
  4. ^ האולפן נפגע בשריפה ונסגר במרץ 1985.
  5. ^ להקלטה בגובה הרב היו השלכות בלתי צפויות: בס שנשמע "רזה" כשהושמע בטייפ ב"קריבו", נשמע רועם כשהושמע בגובה פני הים. כמו כן, זמרים היו מסוגלים לשיר אוקטבה אחת גבוה יותר[14].
  6. ^ צד א' של הסינגל היה "Lucy in the Sky with Diamonds", צד ב' היה "One Day (At a Time)". הסינגל הגיע למעמד "סינגל זהב" בארצות הברית.
  7. ^ בונוס במהדורה המחודשת.
  8. ^ "Lucy in the Sky with Diamonds", ‏"One Day at a Time" ו־Philadelphia Freedom".
  9. ^ גרסת 7" (ארצות הברית/קנדה).
  10. ^ מתופף להקת "Hookfoot" (אנ'), שליוותה את ג'ון בימיו כמוזיקאי אולפן באולפני "DJM", בשנים שקדמו להקלטת אלבום הבכורה שלו. פופ תופף לג'ון גם באלבום הבכורה שלו ובאלבומי האולפן השלישי והרביעי שלו.
  11. ^ גיטריסט להקת "Hookfoot" (אנ'), שליוותה את ג'ון בימיו כמוזיקאי אולפן באולפני "DJM", בשנים שקדמו להקלטת אלבום הבכורה שלו. קוואי השתתף גם בהקלטת ארבעת אלבומי האולפן הראשונים של ג'ון.
  12. ^ ניוטון הווארד סיפר על הרגע בו הודיע לו ג'ון על קבלתו: ”אני לעולם לא אשכח את המילים, הוא אמר: 'ובכן, קיבלת את התפקיד, אם אתה רוצה את זה'”. ג'ון נתן לניוטון הווארד את רשימת השירים להופעה (סט ליסט) – 35 שירים, אותם היה צריך ללמוד בשלושה ימים (ועשה זאת).
  13. ^ הסמכות אלבומים בבריטניה:
    אלבום פלטינה: 300,000 עותקים
    אלבום זהב: 100,000 עותקים
    אלבום כסף: 60,000 עותקים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 טום דויל, Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s, Ballantine Books, עמ' 156
  2. ^ ‏10 דברים שאתם צריכים לדעת על 'קפטן פנטסטיק', באתר cosmicdwellings.com, בדיקה אחרונה 19 באוקטובר 2020
  3. ^ 1 2 ריאיון עם אלטון ג'ון ברשת 'ABC' (האוסטרלית) לרגל צאת 'קפטן פנטסטיק', באתר יוטיוב, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  4. ^ 1 2 Joseph Murrells, The Book of Golden Discs, שניה, מאוירת, Barrie & Jenkins, 1978, ISBN 0-214-20480-4
  5. ^ 1 2 אלטון מרחיב את 'קפטן פנטסטיק' עם רצועות חיות, באתר בילבורד, ‏8 באפריל 2005, בדיקה אחרונה 19 באוקטובר 2020
  6. ^ Cluade Bernardin & Tom Stanton, Rocket Man: Elton John From A - Z, Praeger, עמ' 73
  7. ^ 1 2 מקסוול פטון, חזרה לאחור: 'קפטן פנטסטיק...' מאת אלטון ג'ון, באתר The Wright State Guardian, ‏13 באוגוסט 2020, בדיקה אחרונה 9 בינואר 2021
  8. ^ מארק סוואג', אלטון ג'ון: אני עדיין רוצה את האישור של אבא שלי, באתר BBC, ‏15 באוקטובר 2019, בדיקה אחרונה ב־8 ביולי 2021
  9. ^ 1 2 3 טום דויל, Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s, מהדורה ראשונה, Ballantine Books, 2017, עמ' 25–28, ISBN 978-1-101-88418-8
  10. ^ ריאיון שהעניק לקמרון קרואו ב־2006, באתר eltonjohnitaly.com, ‏נובמבר 2006, בדיקה אחרונה 21 באוקטובר 2020
  11. ^ סטיבן ספיגנזי ומייקל לואיס, Elton John - Fifty Years On - Captain Fantastic, Post Hill, ISBN 9781642933284
  12. ^ הערות אלבום "Elton: Jewel Box", ‏2020, עמ' 27
  13. ^ 'חוות קריבו' האגדית מעל נדרלנד נמכרת ב־32.5 מיליון דולר, באתר www-denverpost-com.cdn.ampproject.org, ‏30 ביוני 2014, בדיקה אחרונה 10 בינואר 2021
  14. ^ 1 2 מארק בראון, אולפני חוות קריבו: איפה שהכוכבים התאספו, באתר bestclassicbands.com, בדיקה אחרונה 26 בינואר 2021
  15. ^ 1 2 Neil Spencer, ‏How I designed the 1960s, באתר הגרדיאן, 4 באוקטובר 2008, בדיקה אחרונה ב־24 ביוני 2022
  16. ^ Cliff Jahr, ‏Elton John Comes Out as Bisexual in Rolling Stone’s 1976 Cover Story, באתר רולינג סטון, 7 באוקטובר 1976, בדיקה אחרונה ב־24 ביוני 2022
  17. ^ 1 2 פלטינה בארצות הברית, באתר איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, בדיקה אחרונה 19 באוקטובר 2020
  18. ^ 1 2 מקום שני במצעד הבריטי, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה 19 באוקטובר 2020
  19. ^ 1 2 הסמכת המהדורה המקורית בבריטניה (1975), באתר BPI, בדיקה אחרונה ב־7 ביוני 2022
  20. ^ 1 2 הסמכת המהדורה המחודשת בבריטניה (1993), באתר BPI, בדיקה אחרונה ב־7 ביוני 2022
  21. ^ רשימת 500 האלבומים הגדולים (2012), באתר רולינג סטון, בדיקה אחרונה 20 באוקטובר 2020
  22. ^ פרסי גראמי לאלבום הטוב ביותר 1970–1979, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 31 במרץ 2021
  23. ^ 1 2 היסטוריית גראמי של אלטון ג'ון, באתר גראמי, בדיקה אחרונה ב־17 ביוני 2021
  24. ^ סטיבן תומאס ארלוויין, ביקורת ‏"AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  25. ^ ג'ון לנדאו, ביקורת "רולינג סטון", באתר ארכיון האינטרנט, ‏17 ביולי 1975, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  26. ^ רוברט קריסטיגו, ביקורת רוברט קריסטיגו – המדריך לצרכן – "וילג' ווייס", באתר robertchristgau.com, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  27. ^ כריס רוברטס, ביקורת BBC, באתר BBC, ‏2010, בדיקה אחרונה 28 באוקטובר 2020
  28. ^ בועז כהן, האיש ששינה את חיי (סקירת אלבומי אלטון ג'ון עד 1976), בבלוג של בועז כהן, ‏אוקטובר 2011, בדיקה אחרונה 30 באוקטובר 2020
  29. ^ יוסי חרסונסקי, ביקורת יוסי חרסונסקי, באתר יוסמיוסיק, ‏11 באפריל 2006, בדיקה אחרונה 30 באוקטובר 2020
  30. ^ Brian kachejian, אלטון ג'ון: Captain Fantastic אלבומי הטוב ביותר - ציטוט מריאיון שערך עמו קאמרון קרואו ב־2006, באתר Classical Rock History, ‏April 7, 2015
  31. ^ פול סקסטון, הביץ' בויז זוכים בחגיגה של אלטון ג'ון בוומבלי, באתר udiscovermusic, ‏21 ביוני 2020, בדיקה אחרונה 31 באוקטובר 2020
  32. ^ 1 2 3 ג'יימס ניוטון הווארד מספר על הצטרפותו כצעיר בוגר קולג' ללהקה של אלטון ג'ון, באתר יוטיוב, בדיקה אחרונה 26 באוקטובר 2020
  33. ^ 1 2 אליזבת רוזנטל, His Song: The Musical Journey of Elton John, מהדורה ראשונה, Billboard Books, 2001, עמ' 115–117, ISBN 0-8230-8893-6
  34. ^ אנדי גרין, ביקורת חיה: אלטון גון מבצע הופעה חיה של ‏"The Captain and The Kid" במרכז לינקולן, באתר רולינג סטון, ‏7 בספטמבר 2006, בדיקה אחרונה 25 באוקטובר 2020
  35. ^ טום דויל, Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s, מהדורה ראשונה, Ballantine Books, 2017, עמ' 176–177, ISBN 978-1-101-88418-8
  36. ^ 1 2 דייוויד קנט, Australian Chart Book: 1970-1992, Kent Music Report, ISBN 0-646-11917-6
  37. ^ המצעד האוסטרי, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  38. ^ המצעד הקנדי, באתר הספרייה והארכיון הלאומי של קנדה, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  39. ^ Pennanen, Timo, Sisältää hitin - levyt ja esittäjät Suomen musiikkilistoilla vuodesta 1972, Helsinki: Kustannusosakeyhtiö Otava, עמ' 263, ISBN 978-951-1-21053-5
  40. ^ המצעד הצרפתי, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  41. ^ Oricon Album Chart Book: Complete Edition 1970–2005, Roppongi, Tokyo: Oricon Entertainment, 2006, ISBN 4-87131-077-9
  42. ^ המצעד הניו זילנדי, באתר charts.nz, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  43. ^ המצעד הנורווגי, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  44. ^ פרננדו סלוורי, (September 2005). Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, מהדורה ראשונה, Spain: Fundación Autor-SGAE, 2005, ISBN 84-8048-639-2
  45. ^ היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־20 בנובמבר 2021
  46. ^ המצעד המערב גרמני (יש ללחוץ על "Album" אחרי הקלדת "Captain Fantastic" בשורת החיפוש), באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  47. ^ המצעד הקנדי השנתי (1975), באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  48. ^ המצעד הצרפתי השנתי (1975), באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  49. ^ המצעד הבריטי השנתי (1975), באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  50. ^ המצעד הקנדי השנתי (1976), באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Captain_Fantastic_and_the_Brown_Dirt_Cowboy&oldid=38257196"