T-80

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
T-80
T-80 in Saint-Petersburg.jpg
מידע כללי
סוג טנק מערכה
מדינה מייצרת Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות
שנת ייצור 1983
דגם קודם T-72
דגם עוקב T-90
מערכה מרכזית מלחמת צ'צ'ניה הראשונה
מידע טכני
אורך 7.01 מ'
רוחב 3.6 מ'
גובה 2.2 מ'
משקל 46 טון
מהירות 75 קמ"ש
טווח פעולה 400 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 125 מ"מ
חימוש משני מקלע מקביל PKT בקוטר 7.62 מ"מ, מקלע כבד נ"מ NSVT בקוטר 12.7 מ"מ
מנוע טורבינת גז, 985-1000 כוחות סוס (תלוי בדגם)
מיגון שריון שכבתי מרוכב.
צוות 3

T-80 הוא טנק מערכה אשר פותח בעיר לנינגרד בברית המועצות בין השנים 1973-1975 ונכנס לייצור סדרתי בשנת 1976.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרף הופעתו של טנק ה-T-72 המוצלח, החליטה החברה שפיתחה את טנק ה-T-64 לפתח טנק חדש שיהווה תחרות ל-T-72. בהתחלה, הטנק התבסס על ה-T-64 (שבדגמיו המוקדמים סבל מבעיות אמינות), אך מבנהו יצר הרבה בעיות והיה צורך להתחיל מהתחלה ולבנות טנק חדש לחלוטין. התוצאה הייתה ה-T-80; טנק אשר המשיך את "מסורת" קודמו והציג מגוון חידושים טכנולוגיים, במחיר עלות גבוהה ומורכבות טכנית, הנגזרת מאופן התפיסה של החברה. ה-T-80 די דומה ל"בן משפחתו" ה-T-64, אשר כלל מטען אוטומטי חדש ופתרונות אוטומטיביים יעילים יותר.

ה-T-80 כולל תותח 125 מ"מ חלק-קדח משופר והציג לראשונה בעולם מנוע טורבינת גז (בדומה ל-M1 אברהמס האמריקאי) בהספק 1,000-1,250 כ"ס, אשר בשילוב המשקל הנמוך של הטנק העניק יכולת ניידות יוצאת מן הכלל בגינה זכה לכינוי "הטנק המעופף". בשנת 1987 הפסיק מפעל הטנקים בחרקוב (כיום באוקראינה) לייצר את ה-T-64 ועבר לייצור טנק ה-T-80UD, אשר כלל מנוע דיזל אמין במקום מנוע טורבינת הגז הבזבזני.

עבירות שטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-T-80 מצטיין בניידות בסוגים שונים של שטחים, החל משטחים מלאים בשלג ועד לשטחים מדבריים, זאת בזכות הזחל הענק שלו, שפורס את משקל הטנק הנמוך יחסית לטנקים אחרים, על שטח גדול, כך ששקיעה של הטנק אינה סבירה.

מיגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיגון הדגם הבסיסי זהה למיגון ה-T-64, ואולם, גרסאותיו המתקדמות של הטנק כוללות שיפורי מיגון רבים כגון מיגון ריאקטיבי (קל וכבד). עם זאת, המצאות המטען האוטומטי ובטן התחמושת בתא הלחימה מהווים חסרון משמעותי במיגון הטנק, עקב הסבירות הגבוהה להיווצרות תגובת שרשרת במקרה של חדירה לתא הלחימה.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית גרסאותיו של הטנק מותקנות מערכות בקרת אש מתקדמות הכוללות מחשב-ירי דיגיטלי, אמצעי ראיית לילה פאסיבי או תרמי מדגם AGAVA 1-2, המסוגל לזהות מטרות ממרחק 6400 מטר (לפי נתוני היצרן). התותח חלק-קדח משופר בקוטר 125 מ"מ מדגם 2A46-2 (באורך L48), יורה תחמושת חצי אחודה ומאפשר שיגור טיל נ"ט AT-8 "סונגסטר" (Songster), ובדגמים מתקדמים יותר טיל AT-11 "ריפלקס" (Refleks).

הטען האוטומאטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטען האוטומאטי של ה-T-80 שונה במבנהו מהטען ב-T-72, זאת מכיוון שה-T-80 ירש את טענו מה-T-64. התחמושת מוצבת כך שההודף נמצא במצב שוכב והפגז במצב עומד. טען זה מבוסס על יד רובוטית, יקר יותר ומסובך יותר מהטען ב-T-72\T-90. אופן סידור הפגזים בו מקנה לצוות יותר מרחב והופך את התנאים בטנק לנוחים יותר. במקרה של כשל בטען הטיפול בו יותר מסובך מהטיפול בטען של ה-T-72, אך למפקד יש אפשרות לטעון את התותח ידנית.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטנק הגיע ליחידות ב-1984 ויוצרו ממנו מעל 5,000 טנקים מכמה דגמים. במהלך הקונפליקט הסובייטי בצ'צ'ניה הושמדו טנקי T-80 רבים כתוצאה מהפעלה לקויה של הכוחות המשוריינים בשטחים אורבניים. עם התפרקות ברית המועצות נפסק ייצורם של הטנקים ברוסיה, בעוד אוקראינה, באמצעות המפעל בחרקוב, המשיכה לייצר את ה-T-80UD ואף לשדרגו לרמת T-84. כ-300 טנקים מסוג זה נמכרו על ידי אוקראינה לפקיסטן. כיום, ה-T-80 משרת בצבא רוסיה, בצבא אוקראינה, בצבא דרום קוריאה, בצבא קפריסין ובצבא פקיסטן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]