ZSU-23-4

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ZSU-23-4 שילקה
ZSU-23-4-latrun-4.jpg
שילקה - מבט צד
מדינה Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות
שנה 1962
דגם קודם ZSU-57-2
מערכה מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון
קליבר 4 תותחי 23 מ"מ
אורך 6.54 מטר
רוחב 2.95 מטר
גובה עם מכ"ם: 3.8 מטר
ללא מכ"ם: 2.25 מטר
משקל 20,500 ק"ג
צוות 4
מהירות 44 קמ"ש
טווח פעולה 450 ק"מ
ZSU-23-4 שילקה

ZSU-23-4 "שילקה" היא מערכת נ"מ מתנייעת בעלת ארבעה תותחים מונחי מכ"ם. ZSU הוא קיצור ברוסית של Zenitnaya Samokhodnaya Ustanovka, "מערכת נ"מ בעלת הנעה עצמית". 23 הוא הקליבר של התותחים (23 מ"מ) ו-4 הוא מספר התותחים במערכת. התותח קרוי על-שם נהר שילקה ברוסיה. הכינוי שניתן לו בקוד דיווח נאט"ו הוא "אול" ("Awl"; "מרצע") (כנראה עקב בלבול עם המילה הרוסית "שילו" ל"מרצע"). המערכת מוכרת גם בשם גאנדיש על-שם מכ"ם בקרת הירי שלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח ה-ZSU-23-4 "שילקה" החל בסוף שנות החמישים. האב-טיפוס הראשון הושלם ב-1961 והוא אושר לשימוש ב-1962. השילקה הוצגה לציבור לראשונה במהלך מפגן בכיכר האדומה במוסקבה בנובמבר 1965. ייצור סידרתי החל ב-1965 ונמשך עד 1983. השילקה החלה להיכנס לשירות מבצעי ב-1966. בנוסף לייצור לברית המועצות, השילקה יוצרה גם בצ'כוסלובקיה תחת רישיון. בסך-הכל יוצרו בין 6,000 ל-7,000 יחידות.

המערכת נכנסה לשימוש נרחב במדינות ברית ורשה ומדינות פרו-סובייטיות אחרות. לאחר התפרקות ברית המועצות המשיכו מדינות שהרכיבו אותה לייצר גרסאות של ה"שילקה" כגון ה-4M4 תוצרת אוקראינה וה-4M5 תוצרת בלארוס.

השימוש המבצעי הראשון בשילקה נעשה על ידי מצרים וסוריה במלחמת יום הכיפורים. השילקה הוכחה כאפקטיבית במיוחד כנגד מטוסים מנמיכי טוס של חיל האוויר הישראלי שניסו לחמוק מסוללות ה-SA-6. השילקה אחראית לכ-30% מאבידות כלי הטיס של חיל האוויר הישראלי במלחמה.‏[1]

השילקה הייתה בשימוש גם במלחמת המפרץ ואפשר שגם בעימותים שונים בין הודו לפקיסטן.

ה-ZSU-23-4, כשנכנסה לשירות, עלתה ברמתה על כל מערכות הנ"מ הקני שהיו בשימוש נאט"ו באותה תקופה, והיא עדיין נחשבת למערכת נ"מ אפקטיבית עבור כלי טיס מנמיכי טוס. על פי הערכות השילקה מדויקת יותר ב-50% מה-M163 VADS האמריקני (החמוש ב-M61 וולקן), ובעלת טווח אפקטיבי הגדול בכ-66% מאותה המערכת.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת, המותקנת על-גבי שילדת GM-575 {שילדה למטרות כלליות} משולבת ברכיבים מטנק PT-76 כוללת ארבעה תותחי AZP-85 בקוטר 23 מ"מ המקוררים על ידי נוזלים ומקושרים למכ"ם רכישה ועקיבה מסוג RPK-2 גאנדיש המספק מידע למחשב בקרת האש. קוטר אנטנת התוף של המכ"ם הוא 1 מטר, וניתן לקפלה אם רוצים להקטין את גובה הכלי. מערכת אופטית זמינה אף היא לצוות לשימוש באווירת לוחמה אלקטרונית. בגרסאות מאוחרות של השילקה ניתן להתקין תותח חלופי (זוג תותחי 2A38M בקוטר 30 מ"מ) ומכ"ם שונה. הרכב שוקל 20.5 טון, בעל טווח של 450 ק"מ ומהירות מרבית של 50 קמ"ש. בנוסף לתותח ניתן להתקין על גג הרכב פוד של שישה טילי קרקע-אוויר מסוג SA-18, או טילי SA-16 על צדי הרכב.

לכל תותח יש קצב ירי של 1,000 פגזים לדקה, ולארבעת התותחים יש קצב מצטבר של 4,000 פגזים לדקה. כדי למנוע חימום יתר, קצב הירי מופחת לצרורות של 50 פגזים לתותח, ולכן מגבילים את קצב האש של השילקה ל-200 פגזים לדקה. אם התותחים התחממו יתר על מידה, הם ימשיכו לירות גם אם המפעיל הפסיק ללחוץ על ההדק. הצריח מיוצב לחלוטין ומאפשר ירי תוך כדי תנועה, אך דיוק הירי פוחת בכחצי כאשר בתנועה. טווח ההגבהה הוא בין -4° ל-+85°. טווח הירי האופקי המרבי הוא 7 ק"מ, וטווח הירי האנכי הוא 5.1 ק"מ. טווח הירי האפקטיבי נגד מטוסים הוא בין 2 ל-2.5 ק"מ. בתקיפת מטרות קרקעיות, הטווח האפקטיבי שלו הוא 2 ק"מ.

מכ"ם הגאנדיש פועל בטווח התדרים J, ומסוגל לגלות כלי טיס במרחק 20 ק"מ. המכ"ם מסוגל לעקוב אחר המטרה וקשה יחסית לגלות אותו. אולם, מתחת לגובה של 60 מטר (200 רגל), המכ"ם מציג החזרי שווא רבים. למרות זאת, טייסים מחשיבים את השילקה למערכת נשק מסוכנת מאוד.

הצוות של השילקה מורכב מארבע אנשים: מפקד, נהג, תותחן ומפעיל מכ"ם.

פריסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי תורת-הלחימה הסובייטית, צוותה מחלקה של ארבע שילקות לכל גדוד ממוכן או שריון בשילוב עם סוללת SA-6 לטווח בינוני וסוללת SA-9 לטווח קצר. בשל העובדה שהשילקה היא מערכת פגיעה יחסית, השילקות נמצאות בדרך-כלל קרוב לחזית הלחימה אך מאוחרי הכוח העיקרי. השילקות פועלות בדרך-כלל בזוגות כאשר יחידה אחת נמצאת במרחק 150 ל-200 מטר מהשנייה.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השילקה נכנסה לשימוש במדינות הבאות: אלג'יריה, איראן, אנגולה, אפגניסטן, בולגריה, ברית המועצות, הודו, הונגריה, וייטנאם, ירדן, לאוס, לוב, מצרים, ניגריה, עיראק, פולין, פרו, צפון קוריאה, סומליה, סוריה, קובה, תימן.

לאפגניסטן יוצאה גרסה של השילקה ללחימה קרקעית ממנה הוסר המכ"ם. הסרת המכ"ם אפשרה הכפלת כמות התחמושת הזמינה לירי.

לפחות תשע שילקות נפלו שלל בידי צה"ל במהלך מלחמת לבנון, ולמשך תקופה קצרה אף ניסו בחיל-האוויר להכניס אותם לשירות במערך הנ"מ, אך הרעיון ננטש לבסוף. כיום מופעלות חלקן ביחידת ביום האויב המשמשת לאימון טייסי החיל בהתמודדות עם הגנה אווירית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]