ארטילריה רקטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משגר רקטות M-270 MLRS בעת ירי

ארטילריה רקטית המכונה גם רקטת קרקע-קרקע (רק"ק) היא ארטילריה המצוידת במשגר רקטות במקום פגזים רגילים. הרקטות נבדלות מטילים בכך שאין להם הנחייה ו/או ניהוג עצמי.

יתרונה של ארטילריה רקטית על ארטילריה קנית (פגזים) היא הטווח והיכולת למטחים מרוכזים של עשרות רקטות תוך שניות מועטות. את רוב הרקטות ניתן לשגר או ממשגר נייח חד-קני או ממשגר נייד רב-קני. בניגוד לטילים, לרקטות אין הנחייה והן עפות במסלול שהוכתב להם מראש בעת השיגור. הרקטות זולות יחסית לטילים אך פחות מדויקות מהם.

החלוצות בתחום הרקטות הארטילריות היו ברית המועצות שפיתחה את רקטות הקטיושה בזמן מלחמת העולם השנייה וגרמניה שפיתחה את טילי ה-V-1 וה-V-2. אחת מהרקטות הארטילריות הנפוצות ביותר בעולם היא רקטת הגראד שייצרה ברית המועצות. כיום הנשק הרקטי העיקרי של צבאות נאט"ו הוא משגר רקטות M-270 MLRS.

ישראל גם היא פיתחה מספר מערכות רקטיות, חלקן מבוססות על נשק שלל סובייטי, והפעילה אותן בהצלחה במבצע שלום הגליל. רקטות שימשו גם את ארגוני הטרור הערביים כנגד ישראלפת"ח וחזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה) ועד היום ישראל נתונה לאיום רקטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P military.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.