גיל הראבן

גַּיִל הַרְאֶבֶן

אין תמונה חופשית
לידה	1959 (בת 65 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
לאום	יהודיה
עיסוק	סופרת, עיתונאית
שפות היצירה	עברית
יצירות בולטות	שאהבה נפשי
תקופת הפעילות	מ-1993
בן או בת זוג	אמנון לורד
פרסים והוקרה	פרס ספיר לשנת 2002

גַּיִל הַרְאֶבֶן (נולדה ב-1959) היא סופרת ועיתונאית ישראלית.

קורות חייה

הראבן נולדה בתל אביב וגדלה בירושלים, בתם של הסופרת שולמית הראבן ואיש מדע המדינה אלוף הראבן. לאחר שורה של ספרים שהגיעו לקהל קטן עד בינוני, זכתה הראבן בפרס ספיר על ספרה "שאהבה נפשי" (הוצאת "כתר", 2002), והוחתמה בהוצאת הספרים "קשת" של רם אורן.

במסגרת השכלתה למדה מדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע אך לא השלימה את תארה, ולימודי יהדות במכון הרטמן בירושלים, בה עברה להתגורר לאחר כמה שנים בתל אביב. במשך כ-15 שנה כתבה טורים בעיתונות הישראלית, בעיקר ב"מעריב".

יחד עם הכתיבה, הראבן לימדה במכללת "עלמא", בתוכנית "אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה, בבית הספר לקולנוע "מעלה" ובבית הסופר בירושלים. בשנת 2006 אף הייתה מרצה אורחת באוניברסיטת אילינוי. מ-2011 הראבן משמשת כחברת האקדמיה ללשון העברית (חברה-יועצת מ-2006) ומנחה סדנאות לכתיבה יוצרת במרכז בית שמואל שבירושלים. היא חיה לצידו של אמנון לורד, ולבני הזוג תאומות.

ספריה של גיל הראבן

• ארוחת צהרים עם אמא, סיפורים, 1993.
• הסיפור האמיתי, רומן, 1994.
• תקווה אם נתעקש, 1996.
• מוזה, רומן, 1995.
• הבוקר הרגתי איש, קובץ סיפורים, 1997.
• הדרך לגן עדן, קובץ סיפורים, מדע בדיוני, 1999.
• שאהבה נפשי, רומן, 2001. עליו זכתה בפרס ספיר, 2002.
• חיי מלאך, רומן, 2003.
• האיש הנכון, רומן, 2005.
• שפת קיר, אלבום ציורי גרפיטי (יחד עם עליזה אולמרט), 2007
• השקרים האחרונים של הגוף, רומן, 2008
• לב מתעורר, רומן, 2010
• אני ליאונה, הוצאת אחוזת בית, 2014
• אנשים טועים, סיפורים קצרים, הוצאת אחוזת בית, 2016
• מיניאטורות מקראיות, מוסד ביאליק, 2018
• חיים, הוצאת אחוזת בית, 2022

ספרים שכתבה לילדים

• אגדה חדשה, ספר ומחזה, 1986 המחזה, 1987 הספר ויצא בשנית 1991.
• בארץ זוללי הבגדים, סיפורים, 1997.
• מסע הדוד מקס, עיבוד למחזה ילדים של ספר הילדים של חנוך לוין. הוצג לראשונה בפסטיבל מחזות ילדים בחיפה, 1987.
• וכן עיבדה לילדים עיבוד חדש אגדות קלאסיות. כיפה אדומה וסיפורים אחרים, 1996. החתול במגפיים וסיפורים אחרים, 1996. מיטב אגדות העולם, 1996. שלגיה ושבעת הגמדים, 1996. מנורת הקסמים של אלדין וסיפורים אחרים, 1996.

קישורים חיצוניים

• גיל הראבן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• רשימת הפרסומים של גיל הראבן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• גיל הראבן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• גיל הראבן, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• אלישע פורת ונינה פינטו-אבקסיס, הראבן גַיל, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• הספרים של גיל הראבן, באתר "סימניה"
• גיל הראבן, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
• גַּיִל הראבן, באתר האקדמיה ללשון העברית
• ורד לי, גייל הראבן, סופרת, ירושלים, באתר הארץ, 25 במרץ 2008
• שירה דונביץ', שבוע הספר, ספרים מומלצים: ספר הדקדוק הפנימי שלי, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
• בועז כהן, ‏"חזרה לספרים שקראנו היא דרך לראות איך השתנינו", באתר גלובס, 28 ביולי 2010
• - החרות והגורל - ספורי רדיו
• אביבה לורי, שייקספיר מאוהב, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
• יותם שווימר, גיל הראבן: "אני פטריוטית ירושלמית", באתר ynet, 9 בנובמבר 2015

מכּתביה:

• דו"ח אהבה לא רומנטית באתר הסתדרות המורים בישראל
• דמיינו ספרות אחרת, באתר ynet, 14 בינואר 2010
• האיש שלעולם לא אסלח לו, באתר ynet, 8 באפריל 2008 - פרק מהספר "השקרים האחרונים של הגוף"
• על הסבל היפה של ילדים, נשים ובובות, באתר כתב העת אורות
• סיפור: האדם החושב, באתר הארץ, 15 בפברואר 2023

על כתביה:

• יורם יובל, חברבורות הנפש, באתר ynet, 8 באפריל 2008 - על "השקרים האחרונים של הגוף"
• דורון קורן, לב שבור לרסיסים, באתר ynet, 27 ביוני 2010 - על "לב מתעורר"
• רבקה קרן, "לב מתעורר" מאת גיל הראבן, אחים בלב, באתר הארץ, 2 ביוני 2010
• עדנה שמש, אני קוראת משמע אני קיימת, באתר הארץ, 8 ביוני 2014 - על "אני ליאונה"
• יואב שי‏, אם אין אני לי: "אני ליאונה" - עם קצת ביקורת חריפה יכול היה להיות יותר מספר בנות, באתר וואלה!‏, 19 ביוני 2014
• קרן דותן, המלך במט אירוני, באתר ישראל היום, 9 פברואר 2018
• קרן דותן, הסופרת גיל הראבן לא מוכנה לבחון אנשים רק על סמך דעותיהם הפוליטיות, באתר ישראל היום, 29 בספטמבר 2022- על "חיים".
• שירה מזוז, "חיים שראוי לספרם" על "חיים" באתר "מעלה", מרץ 2023.

הערות שוליים

הקודם: דויד גרוסמן, מישהו לרוץ איתו

פרס ספיר 2002 "שאהבה נפשי"

הבא: אמיר גוטפרוינד, אחוזות החוף