הטל צל ענק

הטל צל ענק
Cast a Giant Shadow
	כרזת הסרט
	כרזת הסרט
בימוי	מלוויל שבלסון
הופק בידי	מלוויל שבלסון
תסריט	מלוויל שבלסון
עריכה	ברט בייטס
שחקנים ראשיים	קירק דאגלס, ג'ון ויין, יול ברינר, פרנק סינטרה, סנטה ברגר
מוזיקה	אלמר ברנסטין
צילום	אלדו טונטי
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	יונייטד ארטיסטס
חברה מפיצה	יונייטד ארטיסטס, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	30 במרץ 1966
משך הקרנה	146 דקות
שפת הסרט	אנגלית/עברית
סוגה	סרט דרמה, סרט מלחמה
	דף הסרט ב־IMDb

הטֵל צֵל ענק (באנגלית: Cast a Giant Shadow) בישראל הופץ הסרט בשם צלו של ענק הוא סרט מלחמה אמריקני משנת 1966, שנכתב, בוים והופק על ידי מלוויל שבלסון. הסרט מבוסס על ביוגרפיה מאת טד ברקמן, המספרת על חייו של קולונל דוד מרכוס. בסרט מככבים קירק דאגלס וסנטה ברגר. ג'ון ויין, יול ברינר ופרנק סינטרה מופיעים בתפקידי משנה. בנוסף לסוללת הכוכבים ההוליוודית המרכיבה את הסרט, שיחקו גם חיים טופול ובנו של קירק דאגלס, מייקל, בהופעתו הקולנועית הראשונה, כנהג ג'יפ.

דוד "מיקי" מרכוס (ידוע בישראל גם בשם מיקי סטון), קולונל בצבא ארצות הברית, שירת בצה"ל במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). מרכוס היה הראשון שהוענקה לו דרגת אלוף, בעת שמונה בידי דוד בן-גוריון למפקד חזית ירושלים ב-28 במאי 1948.

הסרט צולם ברובו בישראל, באתרים בהם מתרחשת העלילה. הוא אינו מדויק לחלוטין מבחינה היסטורית, אך האירועים שהתרחשו בו אמיתיים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1947 הבריטים מתכוננים לעזוב את ארץ ישראל, והערבים מתעלמים בפומבי מתוכנית החלוקה של ארץ ישראל שהתקבלה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, והוחלט בה על הקמתן של מדינה יהודית ומדינה ערבית. קולונל דוד "מיקי" מרכוס (קירק דאגלס), בוגר האקדמיה הצבאית בווסט פוינט ובוגר הפלישה לנורמנדי, מגויס על ידי נציגי ארגון ההגנה כדי לארגן ולאמן את היחידות הלוחמות בזמן מלחמת העצמאות. מרכוס בתחילה אינו מתלהב, ואפילו מסויג, זאת לאחר שנתן הבטחה לאשתו אמה (אנג'י דיקנסון) כי לא יברח שוב למלחמה, בעוד היא מבטיחה לו כי אם יעשה זאת ימצא את חפציו ממתינים על מפתן הדלת. בנוסף להתנגדותה של אשתו נתקל קולונל מרכוס גם בהתנגדותם של אנשי הפנטגון. למרות כל זאת הוא מסכים ומקבל על עצמו את התנאי של מערכת הביטחון האמריקאית, לנסוע לארץ ישראל תחת שם בדוי ולא לאזכר את שירותו הצבאי.

בחלקו הראשון של הסרט משולבים כמה פלאשבקים על עברו הצבאי של מרכוס במלחמת העולם השנייה ועל יחסיו עם גנרל מייק רנדולף (ג'ון ויין). שניים מהם מתמקדים באירועים אמיתיים. האחד מתאר את סיפור התנדבותו של מרכוס לצנוח יחד עם הדיוויזיה המוטסת ה-101. בשני מתוארת כניסתם של הכוחות האמריקאים אל מחנה הריכוז דכאו: למראה הגופות ושרידי האסירים פורץ גנרל רנדולף בבכי (זו הייתה אחת הפעמים הבודדות בהן הזיל השחקן ג'ון ויין דמעות בסרטיו).

עם הגעתו לארץ ישראל מגלה קולונל מרכוס כי צבא המחתרת סובל מנחיתות מספרית של 1 ל-60, ושהכוחות הלוחמים סובלים מחילוקי דעות פנימיים. מי שנחלצת לעזרתו היא החיילת מגדה שמעון (סנטה ברגר), שביניהם מתפתח קשר רומנטי בהמשך.

מוטרד מהידיעות על מצבה הבריאותי של אמה, עקב הפלה שעברה, ומסירובו של ארגון ההגנה לקבל את הנהגתו הצבאית, חוזר מרכוס לארצות הברית. בארצות הברית, בשעה שהוא מנסה לברר האם ארצות הברית תהיה הראשונה להכיר במדינת ישראל, הוא מתוודע למורשתו היהודית ומחליט לחזור לישראל ולשרת את המדינה החדשה.

בישראל הוא מתאחד מחדש עם מגדה בשעה שמגיעה הידיעה כי ארצות הברית מכירה בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל. מרכוס חוזר לפעול עם גורמי הביטחון בישראל ולשתף פעולה עם אשר גונן (יול ברינר). כאשר מגיעה הידיעה כי האו"ם קורא להפסקת אש, מקבל מרכוס פקודה לפרוץ דרך לירושלים הנצורה לפני שהפסקת האש תיכנס לתוקפה. לאחר שכמה ניסיונות התקפה נכשלים, מחליט מרכוס לרכז את המאמצים ולפרוץ דרך שתעבור בהרים ותסיר את המצור מעל העיר (דרך בורמה).

לאחר ההצלחה בפריצת הדרך לירושלים, מקבל מרכוס מכתב מאמה אשתו, בו היא מציעה לו להתגרש. עתה, כאשר הוא מבין עד כמה הוא אוהב את אשתו, הוא נפרד ממגדה, ופוסע אל תוך חצר מנזר. מכיוון שאינו יכול לדבר או להבין עברית, הוא מתעלם מאזהרתו של הזקיף ונורה בטעות למוות, כמה שעות לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירק דאגלס - דוד "מיקי" מרכוס
סנטה ברגר - מגדה שמעון
פרנק סינטרה - וינס
יול ברינר - אשר גורדון
ג'ון ויין - גנרל מייק רנדולף
אנג'י דיקנסון - אמה מרכוס
חיים טופול - אבו איבן קאדר
גורדון ג'קסון - ג'יימס מק'אפי
מייקל הורדרן - השגריר הבריטי
יהודה אפרוני - מוכר הסודה

קבלת הסרט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה אחד ממספר סרטים הוליוודיים שנוצרו בשנות ה-60 והציגו את מלחמת העצמאות באור אוהד, ברוח מלודרמטית והרואית, ובהם השתתפו מיטב כוכבי התקופה. כך המשיך הסרט את אקסודוס (1960) בו כיכב פול ניומן, ואת הסרט יהודית (1966) בו השתתפה סופיה לורן. סרטים אלו התקבלו בישראל באהדה רבה, אך "הטל צל ענק" (שנקרא על ידי המפיצים בישראל "צלו של ענק") לא זכה לכך.

הסרט מציג מאורעות ממלחמת העצמאות, אך הוא אינו מדייק בפרטים ההיסטוריים. פרט למרכוס ולאשתו, לא נקראות הדמויות בשמות בהן נקראו במציאות, אך ברור, למשל, כי "יעקב ציון" בעל רעמת השיער הלבנה המקיפה את קרחתו, הוא בן דמותו של דוד בן-גוריון. הסרט רווי בשגיאות קטנות, כגון סצנה בה מציע מרכוס ל"יעקב ציון" כי יאחד את ההגנה והפלמ"ח. בעת הקרנת הסרט התרעמו אישים כמבקר הקולנוע של דבר, זאב רב-נוף, כי הסרט מעוות את המציאות, וכי הישגיו של מרכוס מנופחים אל מעבר לכל קנה מידה סביר.^[1]

על אף שהסרט נכשל בישראל בעת הצגתו, הוא הוצג פעמים רבות בטלוויזיה הישראלית, לעיתים קרובות בערב יום העצמאות.