אבה גינדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אבא גינדין)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבה גינדין
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 24 בדצמבר 1945 (בן 73)
הלסינקי פינלנד
שם מלא אברהם גינדין
עמדה מגן ימני
מועדוני נוער
מכבי הלסינקי
מועדונים מקצועיים כשחקן
1964–1976 הפועל חיפה
נבחרת לאומית כשחקן
1973 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 6 (0)
קבוצות כמאמן
הפועל בית שאן
בית"ר ירושלים (נוער)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אַבֶּה גִינְדִין (נולד ב-24 בדצמבר 1945) הוא כדורגלן עבר פיני-ישראלי ששיחק בקבוצת הפועל חיפה ובמועדון "מכבי הלסינקי" החובבני בפינלנד. בימיו ככדורגלן בליגה הבכירה בישראל שובש שמו על ידי עיתוני הספורט ונכתב אבא גינדין[1].

גינדין עלה לישראל מהלסינקי שבפינלנד כשהיה בן 18, על מנת להשתתף בחתונת אחותו, שהתגוררה בקיבוץ עין השופט. בפינלנד עסק בעיקר בהוקי קרח, ואמנם שיחק כדורגל, אך כחובבן, במועדון מכבי הלסינקי כחלוץ.

גינדין היה אלוף ישראל בקרב עשר. יש הטוענים שהיה האתלט הטוב בארץ באותן שנים, ומהירותו הייתה מחזה נדיר[דרוש מקור]. לאחר צירופו להפועל חיפה הוסב מתפקיד החלוץ לתפקיד המגן הימני והיה אחד המובילים בארץ בעמדה זו. גינדין שיחק בהפועל חיפה 11 עונות, החל מעונת 1964/1965 ועד ל-1975/1976. גינדין הצטיין בקבוצה והתפרסם בזכות יכולתו בבעיטות חופשיות ובעיטות ממרחק. בעונת 1971/1972 זכה בתואר כדורגלן העונה בישראל[2]. הצלחתו הובילה אף לזימונו לנבחרת ישראל, שבמדיה הופיע שש פעמים בשנת 1973 במסגרת מוקדמות מונדיאל 1974.

לאחר פרישתו התגורר בעמק בית שאן ועסק בחקלאות ובאימון הפועל בית שאן. לאחר מכן עבר להתגורר בירושלים ולאמן במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים. עד סוף העשור הראשון של המאה ה-21 השתתף במרוצי אופניים שנערכו בישראל, ואף זכה באליפות ישראל בשנים 20062008 ברציפות בקבוצת הגיל שלו.

בספר "ספורט 5" הקדיש לו העיתונאי עופר שלח, אוהד הפועל חיפה ותיק, כתבה שכותרתה "אבא שלי", ובה הוא מגלה את הערצתו להפועל חיפה של אז בכלל, ולגינדין בפרט.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל חיפה
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמרי נחמיאס, המסע המופלא של אבה גינדין, באתר ynet,‏ 3 בספטמבר 2009
  2. ^ אבא גינדין הכדורגלן המצטיין, מעריב, 25 ביוני 1972