טל בנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טל בנין
Flickr - Government Press Office (GPO) - Tal Banin After a Goal.jpg

בנין לאחר שהבקיע שער מול ארגנטינה,
אצטדיון רמת גן, 1990
מידע אישי
תאריך לידה 7 במרץ 1971 (בן 44)
מקום לידה קריית חיים, חיפה, ישראל
גובה 1.71 מטר
עמדה קשר אחורי
מועדוני נוער
הפועל חיפה
מועדונים כשחקן
1987 - 1989
1989 - 1992
1992 - 1993
1993 - 1994
1994 - 1997
1997 - 2000
2000 - 2003
2003 - 2004
2005
2005 - 2006
הפועל חיפה
מכבי חיפה
הפועל חיפה
קאן
הפועל חיפה
ברשה
מכבי תל אביב
בני יהודה תל אביב
בית"ר ירושלים
מכבי נתניה
44 (7)
94 (17)
29 (8)
23 (2)
74 (19)
81 (3)
79 (11)
21 (0)
12 (1)
27 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
1990 - 2003 ישראל 78 (12)
קבוצות כמאמן
2008
2008 - 2010
2010 - 2011
2011 - 2012
2012 - 2013
2013 - 2014
2015 -
מכבי פתח תקווה (עוזר מאמן)
ישראל עד גיל 17
נבחרת ישראל (עוזר מאמן)
הפועל חיפה
מכבי נתניה
מכבי אחי נצרת
הפועל חיפה

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

טל בנין (נולד ב-7 במרץ 1971 בקריית חיים) הוא כדורגלן עבר ישראלי וקפטן נבחרת ישראל לשעבר, וכיום מאמן הפועל חיפה.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנין החל את דרכו בגיל 7 במחלקת הנוער של הפועל חיפה. הוא שיחק בקבוצה הבוגרת בין השנים 1987 - 1989 בליגה השנייה. בעונת 1989/1990 עבר לקבוצת מכבי חיפה לאחר מאבק משפטי ממושך עם הנהלת הפועל חיפה. בעונתו השנייה כיכב יחד עם ראובן עטר ואייל ברקוביץ' והצליח לזכות בשני תארים ראשונים בקריירה שלו: אליפות וגביע המדינה. הצלחתו במכבי חיפה עודדה את הנהלת הקבוצה לנסות ולרכוש את כרטיס השחקן שלו, אולם ללא הצלחה עקב התנגדותה של משפחתו של השחקן.

בתחילת עונת 1992/1993 חזר לשחק בקבוצת נעוריו לשנה אחת עד שעבר לקבוצת קאן מהליגה הצרפתית, שאותה אימן לואיס פרננדז ובה שיחק שנה אחת. לאחר עונה אחת בצרפת, חזר להפועל חיפה ושיחק בה שלוש שנים עד שעבר לקבוצת ברשה האיטלקית, והיה לכדורגלן הישראלי הראשון שמשחק בסרייה א'. בעונתו הראשונה ירדה ברשיה לליגת המשנה. בעונתו השנייה היה פצוע ולא הרבה לשחק, והקבוצה סיימה במרכז הליגה השנייה. בעונתו השלישית והאחרונה ברשיה סיימה במקום השלישי והבטיחה את מקומה בליגה הראשונה.

בעונת 2000/2001 חזר בנין לישראל וחתם במכבי תל אביב. את שער הבכורה שלו בקבוצה כבש בנין במחזור הפתיחה של העונה מול בני יהודה תל אביב, ובמחזור החמישי כבש שלושער בניצחון הביתי 2-6 על צפרירים חולון. בסך הכל סיים בנין את העונה עם שבעה שערי ליגה, והוסיף שלושה שערים במשחקי הגביע, אותו זכה להניף בצוותא עם הקפטן, אבי נמני. עונה אחר כך השלימה מכבי זכייה שנייה ברציפות בגביע. בנין כבש שערים בשלבי רבע הגמר (מול עירוני קריית שמונה) וחצי הגמר (מול הפועל פתח תקווה), ושוב זכה לחלוק עם נמני את מעמד ההנפה. בעונתו השלישית בקבוצה הודחו הצהובים בשלב חצי גמר הגביע, אך השלימו זכייה באליפות המדינה, זכייה אישית שנייה לבנין. לקראת עונת 2003/2004, כשבוע לאחר הדחת מכבי תל אביב ממוקדמות ליגת האלופות, סולק בנין מהקבוצה יחד עם נמני על ידי המאמן ניר קלינגר, בטענה שהשניים גרמו למחנאות בקבוצה‏[1].

מספר חודשים לאחר פתיחת עונת 2003/2004 חתם בנין בבני יהודה תל אביב[2], אותה אימן אז ניצן שירזי בעונתו הראשונה כמאמן. בנין רשם 21 הופעות ליגה במדי הקבוצה. בסיום העונה, עם תום חוזהו, שוחרר בנין מבני יהודה, ובמהלך העונה שאחריה הצטרף לבית"ר ירושלים[3], שם חזר לשתף פעולה עם אבי נמני, שעבר בעצמו לבית"ר לאחר שחרורו ממכבי תל אביב. בנין עזב לאחר חצי עונה בלבד, ולקראת עונת 2005/2006 חתם בשורות קבוצת מכבי נתניה[4].

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 במאי 1990, כשהוא בן 19, קיבל בנין את ההזדמנות לפתוח בהרכב נבחרת ישראל במשחק ידידות מול נבחרת ברית המועצות, לאחר שכוכבי הנבחרת שלום תקווה, רוני רוזנטל ואלי אוחנה החרימו את המשחק עקב מחלוקת עם ההתאחדות לכדורגל. במשחק זה גם כבש בנין את שער הבכורה שלו בנבחרת, בדרך לניצחון 2-3. בנין שיחק בנבחרת ישראל במשך 13 שנים, ואף נבחר להיות קפטן הנבחרת ב-1997, לאחר פרישתו של ניר קלינגר. לזכותו של בנין 78 הופעות בינלאומיות ו-12 שערים. ב-28 במרץ 2009, כהוקרה על תרומתו לנבחרת זכה בנין לטקס פרידה ממשחק פעיל שנערך באצטדיון רמת גן במשחק בין ישראל ליוון במסגרת מוקדמות מונדיאל 2010[5].

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנין לא הודיע על פרישתו מקריירת המשחק, אך במשך שנה לא היה רשום באף קבוצה, עד שב-8 באפריל 2008 מונה כעוזרו של מאמנה הטרי של מכבי פתח תקווה, ניצן שירזי, ובעצם פרש באופן רשמי‏[6]. בסיום העונה עזב בנין את הקבוצה עקב חילוקי דעות עם שירזי‏[7]. לאחר מספר ימים מונה לתפקיד מאמן נבחרת הנערים של ישראל‏[8].

ביולי 2010 מונה לתפקיד עוזרו של מאמן נבחרת ישראל, לואיס פרננדס, והשניים סיימו את תפקידם לאחר שהנבחרת כשלה בניסיון להעפיל ליורו 2012.

בנובמבר 2011 מונה בנין למאמן הפועל חיפה במקומו של ניצן שירזי[9]. בסיום משחק ההישארות של הפועל חיפה בליגת העל במאי 2012 מול הפועל פתח תקווה הודיע בנין על עזיבתו. יום למחרת חתם בקבוצת מכבי נתניה[10]. ב-17 במרץ 2013, לאחר שהקבוצה הסתבכה בתחתית הטבלה, פוטר בנין מתפקידו‏[11].

ב-24 בנובמבר 2013 מונה בנין למאמן מכבי אחי נצרת מהליגה הלאומית[12], ואף הצהיר על שאיפות העלייה של המועדון. בתום העונה, לאחר שנצרת סיימה במקום הרביעי בטבלה, סיים בנין את תפקידו‏[13].

ב-16 בפברואר 2015 חזר בנין לתפקיד מאמן הפועל חיפה, במקומו של ראובן עטר שפוטר מתפקידו.

תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי חיפה
מכבי תל אביב
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה גוזגל, קלינגר: נמני ובנין לא התגברו על האגו, באתר ynet‏, 13 באוגוסט 2003
  2. ^ משה גוזגל, טל בנין חתם עד סוף העונה בבני יהודה, באתר ynet‏, 14 בנובמבר 2003
  3. ^ לירן ברטל, טל בנין סיכם את תנאיו בבית"ר ירושלים, באתר nrg‏, 9 בינואר 2005
  4. ^ אופירה אסייג ואריק רחמיאן, ‏טל בנין חתם במכבי נתניה לעונה הבאה, באתר ONE‏, 13 ביולי 2005
  5. ^ דורון בן דור, ‏לפני יוון: ההתאחדות לכדורגל נפרדה מטל בנין, באתר ONE‏, 28 במרץ 2009
  6. ^ איציק יצחקי, טל בנין מונה לעוזר מאמן מכבי פ"ת, באתר וואלה! NEWS‏, 8 באפריל 2008
  7. ^ איציק יצחקי, סופית: בנין ומכבי פתח תקווה נפרדים, באתר וואלה! NEWS‏, 19 ביוני 2008
  8. ^ איציק יצחקי, טל בנין יאמן את נבחרת הנערים, באתר וואלה! NEWS‏, 22 ביוני 2008
  9. ^ עמית גולדשטיין, טל בנין: "זה המשא ומתן הכי קצר שהיה לי", באתר וואלה! NEWS‏, 28 בנובמבר 2011
  10. ^ אופיר סער, רשמי: טל בנין סיכם לעונה אחת במכבי נתניה, באתר וואלה! NEWS‏, 13 במאי 2012
  11. ^ שלמה וייס, טל בנין עזב את מכבי נתניה. גיל לב: "רוצים את עטר", באתר וואלה! NEWS‏, 18 במרץ 2013
  12. ^ שלמה וייס, מכבי אחי נצרת: טל בנין סיכם את תנאיו, באתר וואלה! NEWS‏, 24 בנובמבר 2013
  13. ^ דורון בן דור, ‏פערים כספיים בין שלומי דורה למכבי אחי נצרת, באתר ONE‏, 18 ביוני 2014


כדורגלן העונה של מעריב

1965: היימן  •  1966: רוזנטל & שפיגלר  •  1969: שפיגלר  •  1970: שפיגלר  •  1971: שפיגלר  •  1975: בנימין  •  1976: מלמיליאן  •  1977: טופולנסקי  •  1978: מכנס  •  1979: אבי כהן  •  1980: ויסוקר  •  1981: סיני  •  1982: מכנס  •  1983: מכנס  •  1984: אוחנה  •  1985: סלקטר  •  1986: רן  •  1987: מלמיליאן  •  1988: אלי כהן  •  1989: קלינגר  •  1990: סיני  •  1991: לוין & בנין  •  1992: אבי כהן (הירושלמי)  •  1993: חרזי  •  1994: ברקוביץ'  •  1995: רביבו  •  1996: רביבו  •  1997: אוחנה  •  1998: אבוקסיס  •  1999: רוסו  •  2000: אלימלך  •  2001: בניון  •  2002: רוסו  •  2003: דגו  •  2004: דוידוביץ'  •  2005: טל  •  2006: בוקולי  •  2007: זנדברג  •  2008: אלברמן  •  2009: אניימה  •  2010: ורמוט  •  2011: רפאלוב  •  2012: סבע  •  2013: עטר