משה סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בכדורגלן. אם התכוונתם לראש עיריית ראש העין, ראו משה סיני (ראש עיר).
משה סיני
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 22 בפברואר 1961 (בן 63)
תל אביב-יפו, ישראל
גובה 1.74 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
הפועל תל אביב
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1978–1980
1980–1987
1987
1987–1989
1989–1990
1990–1993
2018–2019 		מכבי יפו
הפועל תל אביב
בוורן
הפועל תל אביב
בני יהודה
הפועל תל אביב
הפועל צפרירים חולון 		23 (1)
174 (52)
7 (0)
52 (21)
32 (14)
64 (14)
11 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1981–1990 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 47 (7)
קבוצות כמאמן
1993–1997
1997–1998
1998–1999
2000–2004
2004–2010
2010–2011
2012–2013
2017 		הפועל תל אביב
מכבי פתח תקווה
הפועל כפר סבא
הנבחרת הצעירה של ישראל
נבחרת ישראל (עוזר מאמן)
מכבי הרצליה
מכבי פתח תקווה
מכבי הרצליה
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה סיני (נולד ב-28 בפברואר 1961 ביפו) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת הקשר, וכיום המנהל המקצועי ונציג הבעלים בהפועל תל אביב. סיני היה קפטן נבחרת ישראל, שיחק במשך רוב הקריירה בהפועל תל אביב, ונחשב לאחד מגדולי שחקניה בכל הזמנים.

קריירה ככדורגלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיני נולד ב-1961 ביפו לרפאל ואליס סיני, שעלו ממצרים ב-1950. הוא גדל בהפועל תל אביב ועבר בהמשך למכבי יפו, וחזר אחרי שנה אחת להפועל תל אביב בה שיחק עם החולצה מספר 7 ושימש כקפטן הקבוצה כעשור. הוא היה שותף מרכזי לזכיות של הפועל תל אביב באליפויות של שנות השמונים: באליפות של 1981, בעודו בן 20,[1] נבחר לכדורגלן העונה בישראל מטעם עיתון מעריב. באליפות של 1986 כבש 9 שערים והוסיף 10 בישולים, שזיכו אותו בתואר מלך המבשלים של הליגה בצוותא עם שלום תקווה, והיה זה שבישל את שער הניצחון של גילי לנדאו במשחק המכריע מול מכבי חיפה באצטדיון בלומפילד במחזור האחרון של העונה. לפני האליפות של 1988 יצא סיני לחצי שנה לשחק בקבוצת בוורן הבלגית אך חזר במהרה להפועל תל אביב והוביל אותה לאליפות שלישית באותו עשור, לאחר שכבש 8 שערים והוסיף 9 בישולים, שזיכו אותו בתואר מלך המבשלים של הליגה בפעם השנייה. בנוסף זכה סיני עם הפועל תל אביב בגביע המדינה בשנת 1983 והגיע איתה למעמד הגמר בשנים 1981, 1982 ו-1988, ב-1988 הוצב במקום ה86 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, ובעקבות כך נאסרו שידורי משחקי הפועל תל אביב בתקופה שלפני הבחירות[2].

בשנת 1989 ירדה הפועל תל אביב, בפעם הראשונה בתולדותיה, לליגה השנייה, וסיני עזב את הקבוצה ועבר לבני יהודה תל אביב, איתה זכה באליפות היחידה בתולדותיה, בשנת 1990,[3] וקיבל בפעם השנייה בקריירה את תואר כדורגלן העונה. באותה עונה שבה הפועל תל אביב לליגה הראשונה ובסופה סיני חזר לקבוצת האם שלו.

סיני שימש בהפועל כמנג'ר-שחקן אך לא הצליח לשחזר את ההצלחות מהעשור הקודם. ב-14 בספטמבר 1991 כבש את השער הראשון אי פעם באצטדיון טדי במשחק מול הפועל ירושלים. בשנת 1993 פרש ממשחק פעיל לאחר שצבר 375 הופעות בליגה הבכירה וכבש 102 שערים. בהפועל תל אביב כבש סיני 87 שערים והוא מדורג במקום השלישי בטבלת הכובשים של הקבוצה בכל הזמנים. ארבע פעמים סיים סיני כמלך השערים של הקבוצה בליגה. לזכותו של סיני 72 בישולים במדי הפועל תל אביב, והוא שיאן הבישולים של המועדון בכל הזמנים.

סיני ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ישראל ב-25 בפברואר 1981, במשחק נגד נבחרת סקוטלנד במסגרת מוקדמות מונדיאל 1982. בנבחרת ישראל, בה שימש כקפטן שנים רבות, רשם במהלך שנות השמונים 47 הופעות, בהן כבש 7 שערים. המשחק האחרון בו שותף היה משחק ידידות מול נבחרת ארגנטינה ב-22 במאי 1990.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני שפרש מונה סיני, עם חזרתו אחרי עונת האליפות של בני יהודה, למנג'ר-שחקן בהפועל תל אביב. לאחר פרישתו היה למאמן הראשי של הקבוצה, אך בתור מאמן לא נחל סיני הצלחות גדולות והוא התפטר מהקבוצה בשנת 1997. בעונה שלאחר מכן אימן את מכבי פתח תקווה, משם פוטר. במחזור השמיני של עונת 1998/1999 התמנה למאמן הפועל כפר סבא אותה הוביל למקום השמיני.

בשנת 1999 חתם סיני עם ההתאחדות לכדורגל על חוזה לאימון הנבחרת הצעירה של ישראל. חמש שנים מאוחר יותר (2004) התמנה סיני לתפקיד עוזר מאמן נבחרת הבוגרים לצידו של המאמן הראשי אברהם גרנט, וכשזה סיים את תפקידו בשנת 2006, המשיך סיני כעוזרו של המאמן דרור קשטן.

במאי 2010 חזר סיני לאימון קבוצות, וחתם במכבי הרצליה מהליגה הלאומית לעונה אחת - עונת 2009/2010. בסיום העונה התפטר סיני מתפקידו.

בינואר 2012 מונה למאמן מכבי פתח תקווה במקום אייל לחמן שהתפטר מתפקידו, ובסיום עונת 2011/2012 ירד סיני עם הקבוצה לליגה הלאומית. בעונה שלאחר מכן הוביל את מכבי פתח תקווה בחזרה לליגת העל, לאחר שסיימה את עונת 2012/2013 במקום הראשון בליגה הלאומית. בפתיחת עונת 2013/2014 השיגה הקבוצה ניצחון אחד בלבד בעשרת המחזורים הראשונים, וב-24 בנובמבר 2013 פוטר סיני מתפקידו.

ב-18 בספטמבר 2017 מונה שוב למאמן מכבי הרצליה מהליגה הלאומית. ב-8 בדצמבר 2017, לאחר שלא הצליח לחלץ את הקבוצה מהמקום האחרון בטבלה, התפטר סיני מתפקידו.

במהלך התקופה בה לא אימן שימש סיני כפרשן במשחקי ליגת העל בערוצי ספורט1.

בנובמבר 2018 חזר סיני לשחק באופן חובבני בקבוצת הפועל צפרירים חולון מליגה ג', ובמשחקו הראשון לאחר יותר מ-25 שנה בישל שער בניצחון 4–2 על מכבי ספרטק רמת גן[4].

ב-5 בנובמבר 2019 מונה סיני לנציג הבעלים בהפועל תל אביב, במקביל למינויו של ניר קלינגר למאמן הקבוצה[5]. בדצמבר 2020 פוטר סיני מתפקידו.

תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל תל אביב
בני יהודה
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רביב שכטר, העשור האדום, באתר ynet, 8 באוגוסט 2000
  2. ^ עדי רובינשטיין, באוקטובר 2022 https://www.israelhayom.co.il/culture/tv/article/13238444, באתר ישראל היום
  3. ^ אורן יוסיפוביץ, האלוף האחרון: משה סיני חוגג עם בני יהודה, באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2010
  4. ^ צפו: משה סיני חזר לשחק כדורגל בגיל 57, ומיד סיפק בישול נהדר, באתר וואלה!‏, 2 בנובמבר 2018
  5. ^ אופיר סער‏, הפועל תל אביב: ניר קלינגר מונה למאמן, משה סיני למנהל המקצועי, באתר וואלה!‏, 5 בנובמבר 2019


כדורגלן העונה בישראל
1960: לבקוביץ' • 1961: לבקוביץ' • 1962: מתניה • 1963: טיש & חודורוב • 1964: שפיגלר • 1965: ח. לוין • 1966: רוזנטל & שפיגלר • 1968: נומה • 1969: רוזנטל • 1970: שפיגלר • 1971: שפיגלר • 1972: גינדין • 1973: רוזן • 1974: עות'מאן • 1975: בנימין • 1976: מלמיליאן • 1977: טופולנסקי • 1978: מכנס • 1979: אבי כהן • 1980: ויסוקר • 1981: סיני • 1982: מכנס • 1983: מכנס • 1984: אוחנה • 1985: סלקטר • 1986: רן • 1987: מלמיליאן • 1988: אלי כהן • 1989: קלינגר • 1990: סיני • 1991: נ. לוין & בנין • 1992: אבי כהן (הירושלמי) • 1993: חרזי • 1994: ברקוביץ' • 1995: רביבו • 1996: רביבו • 1997: אוחנה • 1998: אבוקסיס • 1999: רוסו • 2000: אלימלך • 2001: בניון • 2002: רוסו • 2003: דגו • 2004: דוידוביץ' • 2005: טל • 2006: בוקולי • 2007: זנדברג • 2008: אלברמן • 2009: אניימה • 2010: ורמוט • 2011: רפאלוב • 2012: סבע • 2013: עטר • 2014: זהבי • 2015: זהבי • 2016: ברדה • 2017: ויטור • 2018: ממן • 2019: מיכה • 2020: גלזר • 2021: ג'וש כהן • 2022: אצילי • 2023: אצילי
מאמני הפועל תל אביב
גולדשטיין (1947–1949) • פוליאקוב (1949–1950) • ארליך (1950–1952) • בית הלוי (1952–1953) • וייס (1955–1956) • יאזבינצ'ק (1956–1957) • שמילוביץ' (1958–1960) • קלמאר (1960–1962) • פוקס (1962–1963) • גיים (1963–1964) • שווייצר (1965–1966) • מרימוביץ' (1966–1968) • רוזנבאום (1968–1970) • שניאור (1970–1971) • ר. לוי (1971) • בן יהונתן (1971–1972) • גיים (1972–1974) • בן יהונתן (1974–1975) • קונפורטי (1975) • רוזנבאום (1975–1976) • בכר (1976–1977) • מנחם (1977) מרימוביץ' (1977–1979) • שווייצר (1980–1982) • רוזן (1982–1984) • שפילגר (1984) • גרונדמן (1984–1985) • שווייצר (1985–1986) • שניאור (1986–1988) • מאטיץ' (1988–1989) • בן יהונתן (1989) • עופר (1989–1990) • שווייצר (1990) • בז'רנו (1990) • שנהר (1990–1991) • גרונדמן (1991) • סיני (1991–1992) • גרונדמן (1992) • שניאור (1992–1993) • פייגנבוים (1993–1994) • כהן צדק (1994) • סיני (1994–1996) • קשטן (1996–1997) • א. כהן (1997–1999) • קשטן (1999–2004) • לנדאו (2004) • חנין (2004) • פייגנבוים (2004–2005) • קשטן (2005–2006) • שום (2006–2007) • לוין (2007) • לוזון (2007) • גוטמן (2007–2011) • קשטן (2011–2012) • שירזי (2012) • אבוקסיס (2012–2013) • דוד (2013) • בן שמעון (2013–2014) • דומב (2014–2015) • א. כהן (2015) • מנדיונדו (2015) • באדיר (2015) • ג. לוי (2015–2016) • גוטמן (2016) • לוזון (2016–2017) • קורצקי (2017) • איוניר (2017) • רפואה (2017–2018) • חיים (2018–2019) • רפואה (2019) • אביטן (2019) • קלינגר (2019–2021) • רפואה (2021–2022) • דראפיץ' (2022–2023) • סילבס (2023) • ואלקאניס (2023) • לאמה (2023–2024) • אבוקסיס (2024-)
מאמני מכבי פתח תקווה
מכליס (1951–1953) • פולק (1953–1955) • שפיגל (1955–1957) • פיירברדר (1957–1958) • ש. בן דרור (1958–1959) • פוגל (1959–1960) • שפיגל (1960–1961) • פוקס (1961–1962) • שפר (1962–1963) • י. בן דרור (1963–1965) • פופוב (1965–1966) • בנדורי (1968) • קוז'ידלו (1968–1969) • רדלר (1969–1970) • קוז'ידלו (1970–1971) • גרונדמן (1971–1973) • ליטבק (1973–1974) • רדלר (1974) • מאירי (1974–1975) • זלצר (1975–1977) • שפיגל (1977–1978) • מרימוביץ' (1979–1981) • זלצר (1981–1983) • מאירי (1983–1986) • בר-נור (1986) • קונסטנטינובסקי (1986–1987) • מנסל (1987) • רוזן (1987–1988) • אדן (1988) • מאירי (1988–1989) • מרצ'ינסקי (1989–1991) • קשטן (1991–1992) • זלצר (1992–1993) • פייגנבוים (1993–1995) • נוריאל (1995–1996) • מרצ'ינסקי (1996–1997) • רמלר (1997) • סיני (1997–1998) • לחמן (1998–1999) • מזרחי (1999–2001) • אוחנה (2001) • ג. לוזון (2001–2007) • מזרחי (2007) • פביאן (2007–2008) • ג. לוזון (2008) • שירזי (2008) • עזורי (2008) • ר. לוי (2008–2009) • דוד (2009–2011) • בלבול (2011) • לחמן (2011–2012) • סיני (2012–2013) • י. לוזון (2013) • רפואה (2013–2014) • בן שמעון (2014–2016) • ד. גולן (2016) • רפואה (2016–2017) • מימר (2017–2018) • א. לוי (2018–2019) • ג. לוזון (2019–2021) • קלינגר (2021–2022) • ע. גולן (2022) • ברדה (2022) • לם (2022–2024) • קוז'וך (2024–)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משה_סיני&oldid=38152592"