ויסוקר החל לשחק כחלוץ במחלקת הילדים של הפועל פתח תקווה תחת שרביטו של המאמן יעקב קרלינסקי. יחד איתו בקבוצה גדלו כדורגלנים שברבות הימים הובילו את הכדורגל בישראל להישגים כמאמנים וכמנהלים, ביניהם דרור קשטן, יחזקאל בן טובים (נבחרת הנוער), גדעון מרקוס (מנהל ומאמן מחלקת הנוער) וניסים קלדרון (מנהל והיסטוריון הפועל פתח תקווה). באחד האימונים נפצע השוער הקבוע והמאמן ביקש ממנו לעמוד בשער באומרו "אתה הרי האח של יעקב ויסוקר". כבר באותה עונה זומן ויסוקר לנבחרת הנערים של ישראל ומאז שיחק בנבחרות ישראל בכל הגילאים, תמיד כשוער ראשון.
בתקופתו הייתה הפועל פתח תקווה קבוצה שנאבקה מדי שנה על תואר האליפות (הוא הגיע לאחר עונות האליפויות), אך ויסוקר לא זכה איתה בשום תואר. בעונת המשחקים 1975/1976 ירדה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה (לאחר הפסד להפועל כפר סבא משער של ישראל פוגל), ושנה לאחר מכן עבר ויסוקר למכבי נתניה ובעונתו הראשונה בקבוצה זכה בדאבל - אליפות וגביע המדינה, כמו גם בראשות הבית של הקבוצה בגביע האינטרטוטו. בשנת 1980 זכה עם מכבי נתניה באליפות נוספת, ונבחר לכדורגלן העונה בישראל. בשלהי הקריירה שלו שיחק ויסוקר תקופה קצרה בהכח רמת גן עד שפרש ממשחק פעיל.[1][2][3]
ויסוקר עבר מספר פציעות קשות. כאשר שיחק במסגרת אליפות צה"ל בשנת 1964 נשברה רגלו כתוצאה מתיקול עם שחקן יריב, דבר שאילץ את ויסוקר לעבור תקופת החלמה של כשנה.[1] בשנת 1968 נפצע ויסוקר פעם נוספת במהלך משחק במסגרת אליפות צה"ל בו נשברה כתפו על ידי כדורגלן מכבי רחובות, והיא חוברה בברגי פלטינות.[4] בזמן אימון הנבחרת הוא ספג פגיעה חמורה בשוק רגלו כתוצאה מהיתקלות עם שייע פייגנבוים. למרות הפגיעות ויסוקר לא ויתר והמשיך לשחק בהצטיינות, כאשר לדעת רבים הגיע לשיאו במשחק מפורסם נגד הפועל תל אביב, שבו ניצחה קבוצתו, הפועל פתח תקווה, 4–3, לאחר שהיו בפיגור 0–3.[1]
ויסוקר עבד כנהג בקואופרטיבדן, ולאחר מכן היה שותף בניהול חנות הספורט הראשונה בישראל "ספורט ויסוקר" ברמת גן, ובמקביל אימן את הפועל רמת גן בתקופת תחילת התפוררותה הכספית. ויסוקר היה מאמן שוערים צעירים בנבחרות הנערים והנוער של ישראל.[5]