ברוך דגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברוך דגו
אין תמונה חופשית
מידע אישי
תאריך לידה 28 במרץ 1982
גובה 1.70 מטר
עמדה קשר התקפי
מועדוני נוער
עירוני אשדוד
מועדונים מקצועיים*
1997 - 2000
2000 - 2005
2005 - 2008
2008
2008 - 2010
2010
2010 - 2011
2011 - 2012
2013
2013 -
עירוני/מ.ס. אשדוד
מכבי תל אביב
הפועל תל אביב
מכבי נתניה
מ.ס. אשדוד
נאה סלמיס
אפולון לימסול
עירוני רמת השרון
הפועל ראשון לציון
הפועל אשקלון
35 (9)
137 (26)
90 (11)
1 (0)
36 (1)
7 (0)
5 (0)
43 (6)
11 (1)
27 (2)
נבחרת לאומית**
2003 ישראל 2 (0)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 10 במרץ 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
1 באוגוסט 2013

ברוך דגו (נולד ב-28 במרץ 1982) הוא כדורגלן ישראלי המשחק בעמדת הקשר ההתקפי בקבוצת הפועל אשקלון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגו, אחיו הבכור של הכדורגלן מסאי דגו, נולד באתיופיה ובגיל צעיר עלה לישראל. דגו החל את הקריירה בקבוצת הנוער של עירוני אשדוד ולאחר מכן עלה לקבוצת הבוגרים של המועדון. בעונתו האחרונה במועדון שיחק בקבוצה המאוחדת - מועדון ספורט אשדוד.

בשנת 2000 הובא למכבי תל אביב תמורת סכום שיא, על ידי המאמן ניר לוין. בעונתו הראשונה בקבוצה כבש צמד בדרבי מול הפועל תל אביב בחצי גמר גביע המדינה, ותרם לזכייתה של קבוצתו בגביע פעמיים ברציפות. בעונתו השלישית במכבי תל אביב (2003) תרם רבות להשגת תואר האליפות כשכבש 14 שערים ובישל עוד 12 בכל המסגרות, אך נפצע פציעה קשה שהשביתה אותו במחזורי הסיום של אותה עונה ותחילתה של העונה שאחריה. למרות זאת, בסופה של העונה הוכתר דגו ככדורגלן העונה מטעם עיתון מעריב.

לאחר שהקפטן אבי נמני הודח ממכבי תל אביב בעקבות עונת האליפות, אוהדים רבים של הקבוצה ראו את מחליפו דגו כאשם בהדחתו וקראו לסילוקו מן הקבוצה.‏[1]. אף על פי שלא שיחק וישב על הספסל פעמים רבות במהלך עונת 2004/2005, הספיק דגו להיות הכובש היחיד של מכבי בליגת האלופות, עם ארבעה שערים (ביניהם צמד מול איאקס אמסטרדם). בעונתו האחרונה במועדון זכה עמה בפעם השלישית בגביע המדינה.

בסופו של דבר, דגו אכן עזב את הקבוצה ועבר ליריבתה העירונית, הפועל תל אביב, בתחילת עונת 2005/2006. כבר במשחקו הראשון בקבוצה כבש את השער הראשון בדרך לניצחון 1-4 על בית"ר ירושלים במסגרת גביע הטוטו. בעונתו הראשונה בקבוצה כבש שער בחצי גמר הגביע מול בני סכנין, ותרם לזכייתה של הקבוצה בגביע פעמיים ברציפות. בעונתו השנייה בקבוצה היה שותף דגו להעפלתה של הקבוצה לשלב 32 האחרונות בגביע אופ"א. במשחק הראשון באצטדיון בלומפילד כבש דגו שער בדרך לניצחון 1-2 על גלאזגו ריינג'רס, אך במשחק הגומלין הובסה הקבוצה 4-0 בסקוטלנד והודחה מהמפעל. בעונת 2007/2008 כבש שער בניצחון קבוצתו על חטאפה הספרדית, במסגרת שלב הבתים של גביע אופ"א. בעונה זו גם הגיע עם הקבוצה לגמר גביע המדינה בפעם השלישית ברציפות, אך החטיא את הפנדל המכריע במשחק, וקבוצתו הפסידה את הגביע לבית"ר ירושלים.

לקראת עונת 2008/2009 עזב דגו את הפועל תל אביב, לאחר שחוזהו הסתיים, ועבר למכבי נתניה. תוך זמן קצר שוחרר על ידי המאמן לותר מתאוס וחזר לקבוצת נעוריו, מ.ס. אשדוד[2].

ב-6 בינואר 2010 הושאל דגו, תמורת תשלום של כ-10,000 יורו לקבוצתו מ.ס אשדוד, לקבוצת הכדורגל הקפריסאית נאה סלמיס, שאותה אימן אז ניר קלינגר[3]. בסוף העונה עבר דגו לקבוצה קפריסאית נוספת, אפולון לימסול[4].

ב-7 ביולי 2011 חזר דגו לישראל, וחתם אצל העולה החדשה לליגת העל, עירוני רמת השרון[5]. בעונתו הראשונה בקבוצה כבש 6 שערים וסייע לה להישאר בליגת העל. ב-10 בדצמבר 2012 שוחרר מהמועדון‏[6].

ב-5 בפברואר 2013 חתם דגו בקבוצת הפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית[7]. בתום העונה חתם לשנה אחת בהפועל אשקלון[8].

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בספטמבר 1999, כשהוא בן 17 בלבד, ערך דגו את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הצעירה של ישראל, במשחק מול הנבחרת הצעירה של קפריסין במסגרת מוקדמות אליפות אירופה עד גיל 21.

בשנת 2000 היה מעורב ב"פרשת הנבחרת הצעירה", במסגרתה הואשם יחד עם עוד שישה שחקנים מהנבחרת הצעירה של ישראל בהפרת תקנון ההתאחדות לכדורגל בכך שבילה עם צעירה ערב משחק הנבחרת.‏‏[9] בית הדין של ההתאחדות לכדורגל השעה את דגו לשנתיים מפעילות בנבחרות הלאומיות ועוד שנתיים על תנאי‏‏‏[10], אך הוא זכה לחנינה בינואר 2002, ובסך הכל רשם 12 הופעות במדי הנבחרת הצעירה, בהן כבש שני שערים.

ב-12 בפברואר 2003 ערך דגו את הופעות הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של ישראל, במשחק ידידות מול נבחרת ארמניה. בסך הכל רשם דגו 2 הופעות במדי הנבחרת, האחרונה ב-5 במרץ 2003, במשחק ידידות מול נבחרת מולדובה.

מחוץ למגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 כיכב דגו בסרטון תדמית למען העולים מאתיופיה, במסגרת קמפיין משותף של משרד הקליטה והסוכנות היהודית[11].

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי תל אביב
הפועל תל אביב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה גוזגל, במשטרה נערכים לסכל פגיעה בראשי מכבי תל אביב, באתר ynet‏, 15 באוגוסט 2003
  2. ^ ‏רענן ברנובסקי ודור בלך, ברוך דגו חתם באשדוד לשנתיים, באתר וואלה!, 11 בספטמבר 2008‏
  3. ^ ‏תומר גנור, ברוך דגו חתם לחצי שנה בסלמינה, באתר ynet‏, 7 בינואר 2010‏
  4. ^ ‏איזי עין דור, ברוך דגו חתם לשנתיים באפולון לימסול, באתר ynet‏, 1 באפריל 2010‏
  5. ^ אלמוג שריד, ‏ברוך דגו חתם בהפועל רמת השרון, באתר nrg מעריב, ‏ 6 ביולי 2011‏
  6. ^ ‫אור בוקר, ברוך דגו שוחרר מרמת השרון, באתר ynet‏, 10 בדצמבר 2012‬
  7. ^ דנה בהט ואסף שלו, ‏ברוך דגו חתם בראשון לציון, דומיניק וואסי באשקלון, באתר ONE, ‏ 5 בפברואר 2013‏
  8. ^ סיון גולדנברג, ‏ברוך דגו חתם בהפועל אשקלון: אתרום מניסיוני, באתר ONE‏, 23 ביולי 2013
  9. ^ ‏גולן בר יוסף ויניב חרמש, פרשת הצעירה: ההתאחדות תגיש כתבי אישום, באתר ynet‏, 3 בדצמבר 2000‏
  10. ^ גיורא אבוקסיס, ‏פרשת הנבחרת הצעירה: סוכמה עסקת טיעון, באתר גלובס, 10 בינואר 2001
  11. ^ ‏מירי חסון, קמפיין: "תנו לעולי אתיופיה הזדמנות שווה", באתר ynet‏, 13 בפברואר 2006‏


כדורגלן העונה של מעריב

1965: היימן  •  1966: רוזנטל & שפיגלר  •  1969: שפיגלר  •  1970: שפיגלר  •  1971: שפיגלר  •  1975: בנימין  •  1976: מלמיליאן  •  1977: טופולנסקי  •  1978: מכנס  •  1979: אבי כהן  •  1980: ויסוקר  •  1981: סיני  •  1982: מכנס  •  1983: מכנס  •  1984: אוחנה  •  1985: סלקטר  •  1986: רן  •  1987: מלמיליאן  •  1988: אלי כהן  •  1989: קלינגר  •  1990: סיני  •  1991: לוין & בנין  •  1992: אבי כהן (הירושלמי)  •  1993: חרזי  •  1994: ברקוביץ'  •  1995: רביבו  •  1996: רביבו  •  1997: אוחנה  •  1998: אבוקסיס  •  1999: רוסו  •  2000: אלימלך  •  2001: בניון  •  2002: רוסו  •  2003: דגו  •  2004: דוידוביץ'  •  2005: טל  •  2006: בוקולי  •  2007: זנדברג  •  2008: אלברמן  •  2009: אניימה  •  2010: ורמוט  •  2011: רפאלוב  •  2012: סבע  •  2013: עטר