ברוך דגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברוך דגו
ברוך דגו
ברוך דגו במדי מכבי עירוני אשדוד
מידע אישי
תאריך לידה 28 במרץ 1982 (בן 35)
מקום לידה אדיס אבבה שבאתיופיה
גובה 1.70 מטר
עמדה קשר התקפי
מועדוני נוער
עירוני אשדוד
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1997–2000
2000–2005
2005–2008
2008
2008–2010
2010
2010–2011
2011–2012
2013
2013–2017
2017–
עירוני/מ.ס. אשדוד
מכבי תל אביב
הפועל תל אביב
מכבי נתניה
מ.ס. אשדוד
נאה סלמיס
אפולון לימסול
הפועל רמת השרון
הפועל ראשון לציון
הפועל אשקלון
מכבי עירוני אשדוד
35 (9)
137 (26)
90 (11)
1 (0)
36 (1)
7 (0)
5 (0)
43 (6)
11 (1)
97 (9)
0 (0)
נבחרת לאומית כשחקן**
2003 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 2 (0)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
ומעודכן ל-1 ביוני 2017
** מספר ההופעות והשערים בנבחרת מעודכן ל-25 באפריל 2017

ברוך דגו (נולד ב-28 במרץ 1982) הוא כדורגלן ישראלי המשחק בעמדת הקשר ההתקפי בקבוצת מכבי עירוני אשדוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגו, אחיו הבכור של המאמן מסאיי דגו, נולד באדיס אבבה[1] שבאתיופיה, ובגיל צעיר עלה לישראל. דגו החל את הקריירה בקבוצת הנוער של עירוני אשדוד ולאחר מכן עלה לקבוצת הבוגרים של המועדון. בעונתו האחרונה במועדון שיחק בקבוצה המאוחדת – מועדון ספורט אשדוד.

בשנת 2000 הובא למכבי תל אביב תמורת סכום שיא, על ידי המאמן ניר לוין. בעונתו הראשונה בקבוצה כבש צמד בדרבי מול הפועל תל אביב בחצי גמר גביע המדינה, ותרם לזכייתה של קבוצתו בגביע פעמיים ברציפות. בעונתו השלישית במכבי תל אביב (2002/2003) תרם רבות להשגת תואר האליפות כשכבש 14 שערים ובישל עוד 12 בכל המסגרות, אך נפצע פציעה קשה שהשביתה אותו במחזורי הסיום של אותה עונה ותחילתה של העונה שאחריה. למרות זאת, בסופה של העונה הוכתר דגו ככדורגלן העונה מטעם עיתון מעריב.

לאחר שהקפטן אבי נמני הודח ממכבי תל אביב בעקבות עונת האליפות, אוהדים רבים של הקבוצה ראו את מחליפו דגו כאשם בהדחתו וקראו לסילוקו מן הקבוצה.[2] אף על פי שלא שיחק וישב על הספסל פעמים רבות במהלך עונת 2004/2005, הספיק דגו להיות הכובש היחיד של מכבי תל אביב בליגת האלופות, עם ארבעה שערים (ביניהם צמד מול אייאקס אמסטרדם). בעונתו האחרונה במועדון זכה עמה בפעם השלישית בגביע המדינה.

בסופו של דבר, דגו אכן עזב את הקבוצה ועבר ליריבתה העירונית, הפועל תל אביב, בתחילת עונת 2005/2006. כבר במשחקו הראשון בקבוצה כבש את השער הראשון בדרך לניצחון 1:4 על בית"ר ירושלים במסגרת גביע הטוטו. בעונתו הראשונה בקבוצה כבש שער בחצי גמר הגביע מול בני סכנין, ותרם לזכייתה של הקבוצה בגביע פעמיים ברציפות. בעונתו השנייה בקבוצה היה שותף דגו להעפלתה של הקבוצה לשלב 32 האחרונות בגביע אופ"א. במשחק הראשון באצטדיון בלומפילד כבש דגו שער בדרך לניצחון 1:2 על גלאזגו ריינג'רס, אך במשחק הגומלין הובסה הקבוצה 4:0 בסקוטלנד והודחה מהמפעל. בעונת 2007/2008 כבש שער בניצחון קבוצתו על חטאפה הספרדית, במסגרת שלב הבתים של גביע אופ"א. בעונה זו גם הגיע עם הקבוצה לגמר גביע המדינה בפעם השלישית ברציפות, אך החטיא את הפנדל המכריע במשחק, וקבוצתו הפסידה את הגביע לבית"ר ירושלים.

לקראת עונת 2008/2009 עזב דגו את הפועל תל אביב, לאחר שחוזהו הסתיים, ועבר למכבי נתניה. תוך זמן קצר שוחרר על ידי המאמן לותר מתאוס וחזר למ.ס. אשדוד.[3]

ב-6 בינואר 2010 הושאל דגו, תמורת תשלום של כ-10,000 אירו ממ.ס אשדוד, לקבוצת הכדורגל הקפריסאית נאה סלמיס, שאותה אימן אז ניר קלינגר.[4] בסוף העונה עבר דגו לקבוצה קפריסאית נוספת, אפולון לימסול.[5]

ב-7 ביולי 2011 חזר דגו לישראל, וחתם אצל העולה החדשה לליגת העל, הפועל רמת השרון.[6] בעונתו הראשונה בקבוצה כבש 6 שערים וסייע לה להישאר בליגת העל. ב-10 בדצמבר 2012 שוחרר מהמועדון.[7]

ב-5 בפברואר 2013 חתם דגו בקבוצת הפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית.[8] לקראת עונת 2013/2014 חתם לשנה אחת בהפועל אשקלון,[9] ובתום עונה זו ירד עם הקבוצה לליגה א'. דגו המשיך לשחק בקבוצה בליגה א', ולאחר עונה אחת העפיל עם הקבוצה בחזרה לליגה הלאומית. בעונת 2015/2016 זכה עם הקבוצה בגביע הטוטו לליגה הלאומית, והעפיל עמה לליגת העל.

ב-29 ביוני 2017 דגו חזר למכבי עירוני אשדוד, קבוצת נעוריו מליגה ב' ובכך הפך לשחקן הראשון ששיחק במועדון בגלגולו הקודם ובגלגולו הנוכחי[10].

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בספטמבר 1999, כשהוא בן 17 בלבד, ערך דגו את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הצעירה של ישראל, במשחק מול הנבחרת הצעירה של קפריסין במסגרת מוקדמות אליפות אירופה עד גיל 21.

בשנת 2000 היה מעורב ב"פרשת הנבחרת הצעירה", במסגרתה הואשם יחד עם עוד שישה שחקנים מהנבחרת הצעירה של ישראל בהפרת תקנון ההתאחדות לכדורגל בכך שבילה עם צעירה ערב משחק הנבחרת.[11] בית הדין של ההתאחדות לכדורגל השעה את דגו לשנתיים מפעילות בנבחרות הלאומיות ועוד שנתיים על תנאי,[12] אך הוא זכה לחנינה בינואר 2002, ובסך הכל רשם 12 הופעות במדי הנבחרת הצעירה, בהן כבש שני שערים.

ב-12 בפברואר 2003 ערך דגו את הופעות הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של ישראל, במשחק ידידות מול נבחרת ארמניה. בסך הכל רשם דגו 2 הופעות במדי הנבחרת, האחרונה ב-5 במרץ 2003, במשחק ידידות מול נבחרת מולדובה.

מחוץ למגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 כיכב דגו בסרטון תדמית למען העולים מאתיופיה, במסגרת קמפיין משותף של משרד הקליטה והסוכנות היהודית.[13]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי תל אביב
הפועל תל אביב
הפועל אשקלון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יניב קובוביץ', באתיופיה גיליתי את ברוך דגו, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2007
  2. ^ משה גוזגל, במשטרה נערכים לסכל פגיעה בראשי מכבי תל אביב, באתר ynet, 15 באוגוסט 2003
  3. ^ רענן ברנובסקי ודור בלך‏, ברוך דגו חתם באשדוד לשנתיים, באתר וואלה! NEWS‏, 11 בספטמבר 2008
  4. ^ תומר גנור, ברוך דגו חתם לחצי שנה בסלמינה, באתר ynet, 7 בינואר 2010
  5. ^ איזי עין דור, ברוך דגו חתם לשנתיים באפולון לימסול, באתר ynet, 1 באפריל 2010
  6. ^ אלמוג שריד, ברוך דגו חתם בהפועל רמת השרון, באתר nrg מעריב, ‏ 6 ביולי 2011
  7. ^ ‫אור בוקר, ברוך דגו שוחרר מרמת השרון, באתר ynet, 10 בדצמבר 2012‬
  8. ^ דנה בהט ואסף שלו, ברוך דגו חתם בראשון לציון, דומיניק וואסי באשקלון, באתר ONE, ‏ 5 בפברואר 2013
  9. ^ סיון גולדנברג, ‏ברוך דגו חתם בהפועל אשקלון: אתרום מניסיוני, באתר ONE‏, 23 ביולי 2013
  10. ^ מערכת ONE, ‏חוזר הביתה: ברוך דגו חתם במכבי עירוני אשדוד, באתר ONE‏, 29 ביוני 2017
  11. ^ גולן בר יוסף ויניב חרמש, פרשת הצעירה: ההתאחדות תגיש כתבי אישום, באתר ynet, 3 בדצמבר 2000
  12. ^ גיורא אבוקסיס, ‏פרשת הנבחרת הצעירה: סוכמה עסקת טיעון, באתר גלובס, 10 בינואר 2001
  13. ^ מירי חסון, קמפיין: "תנו לעולי אתיופיה הזדמנות שווה", באתר ynet, 13 בפברואר 2006