ג'ובאני רוסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ובאני רוסו
Đovani Roso
רוסו במדי מכבי חיפה, 2007
רוסו במדי מכבי חיפה, 2007
מידע אישי
לידה 17 בנובמבר 1972 (בן 49)
ספליט, יוגוסלביה (כיום בקרואטיה)
גובה 1.87 מטר
עמדה קשר התקפי
מועדוני נוער
היידוק ספליט
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1992–1993
1993–1996
1996–1997
1997–2000
2000–2001
2001–2005
2005–2007
2007–2008
2008–2009
נ.ק. זדאר
נ.ק. זאגרב
הפועל באר שבע
הפועל חיפה
בית"ר ירושלים
מכבי חיפה
מכבי תל אביב
מכבי חיפה
היידוק ספליט
30 (9)
64 (11)
34 (6)
89 (26)
33 (6)
101 (23)
26 (1)
26 (3)
4 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
2002–2004 נבחרת קרואטיה בכדורגל קרואטיה 19 (1)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

ג'ובאני רוסוקרואטית: Đovani Roso; נולד ב-17 בנובמבר 1972) הוא כדורגלן עבר קרואטי בעל תעודת תושב קבע ישראלית. שיחק בליגת העל בין השנים 19962008 ונחשב לאחד הזרים הבולטים ששיחקו בכדורגל הישראלי[1], כשהוא משחק בעמדת הקשר ההתקפי, הן במרכז והן באגף הימני. כיום משמש כמנהל המנטלי של מכבי חיפה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסו נולד בספליט שביוגוסלביה לשעבר (כיום בקרואטיה), כאחד משבעה ילדים למשפחה נוצרית-קתולית ממוצא איטלקי וקרואטי. רוסו החל לשחק כדורגל במחלקת הנוער של היידוק ספליט, ולאחר מכן שיחק בקבוצות נוספות בקרואטיה. ב-1996 הוא הובא לישראל על ידי מאמן הפועל באר שבע, אלי גוטמן. עם הקבוצה זכה רוסו בגביע המדינה כאשר בגמר הוא הבקיע שער במספרת. בתום העונה עבר גוטמן לקבוצת הפועל חיפה, וזמן קצר לאחר מכן עבר רוסו אחריו. יחד הם זכו עם הפועל חיפה באליפות היחידה בתולדות המועדון בעונת 1998/1999. בעונה זו כבש רוסו 13 שערים, והיה לשחקן הזר הראשון שנבחר לכדורגלן העונה בישראל. לאחר שלוש שנים בקבוצה עבר גוטמן לקבוצת בית"ר ירושלים, ורוסו עבר שנית אחריו[2]. אחרי עונה לא מוצלחת בבית"ר ירושלים, עבר רוסו למכבי חיפה[3]. רוסו נקלט יפה בקבוצה ושיתף פעולה עם יוסי בניון ואיגביני יעקובו. לאחר שהאחרונים עברו לאירופה, הפך רוסו לאחד משחקניה הבכירים של הקבוצה.

בעקבות הצלחותיו המרשימות של רוסו במדי מכבי חיפה, לרבות הופעה מרשימה בליגת האלופות בעונת 2002/2003 שכללה ניצחונות על מנצ'סטר יונייטד ועל אולימפיאקוס, החליט מאמן נבחרת קרואטיה דאז, אוטו באריץ', לזמן אותו לראשונה למשחקי נבחרת קרואטיה, על אף העובדה שהוא משחק בליגה הישראלית, הנחשבת לזניחה באירופה. לשיא הקריירה הבינלאומית הגיע רוסו ביורו 2004, אז זכה למחמאות רבות על הופעתו בטורניר. לאחר הטורניר הודיע רוסו על פרישה מהנבחרת.

בעונת 2004/2005 היה רוסו מושבת רוב העונה עקב פציעה קשה. למרות זאת זכתה חיפה באליפות הליגה, כאשר את מקומו של רוסו באגף ימין מילא גוסטבו בוקולי. במאי 2005 החליט ג'ובאני רוסו לעזוב את מכבי חיפה לאחר תקופה מוצלחת במועדון. רוסו חתם במכבי תל אביב לשנתיים[4], כחלק מפרויקט ה"גלאקטיקוס" שכלל גם את אייל ברקוביץ' ואת אבי נמני, ובסופן הפך לשחקן חופשי. בתקופתו, מכבי תל אביב לא נחלה הצלחות בליגה ובאירופה, ורוסו שחוזהו תם ביקש לחזור לעונת פרישה במכבי חיפה. יעקב שחר, נשיא מכבי חיפה, שחש פגוע מעזיבתו של רוסו מספר שנים קודם לכן, התלבט ארוכות האם לאפשר לרוסו לחזור לקבוצה, ולבסוף הסכים ורוסו הצטרף לשורות מכבי חיפה[5]. חזרתו של רוסו לוותה בהתנגדות חלק מאוהדי הקבוצה, שלוותה בין היתר בהשחתת רכבו של מאמן חיפה, רוני לוי[6], ומספר הפגנות מחאה. בתום העונה, עם חילופי המאמנים במכבי חיפה ואי חידוש חוזהו, עזב לקבוצת נעוריו, היידוק ספליט, בה שיחק רק ארבעה משחקים לפני שנאלץ לפרוש עקב פציעות חוזרות.

מחוץ למגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסו דובר עברית שוטפת אותה למד במהלך שהותו בארץ. בשנת 2002, לאחר ששהה בארץ שש שנים, רצה לשחק בנבחרת ישראל. מכיוון שהיה אזרח זר, פנה למשרד הפנים ולשר הפנים דאז אלי ישי בבקשת התאזרחות, אך נתקל בסירוב[7]. רוסו החליט להסכים לשחק בנבחרת קרואטיה, וזאת לאחר שקודם לכן, עקב חוק פיפ"א האוסר על משחק בשתי נבחרות לאומיות שונות, סירב לקחת חלק במשחקיה, דבר שלא היה מאפשר לו לשחק בנבחרת הישראלית בעתיד. ב-2005 פנה רוסו בשנית למשרד הפנים בבקשת התאזרחות, אך ב-5 ביולי 2005 קיבל מעמד של תושב קבע[8] בלבד.

בשנת 2011 שימש רוסו כפרשן בתוכנית "שער השבת" בערוץ הספורט. החל משנת 2015 משתתף רוסו בתוכנית הדוקו-ריאליטי "גולסטאר". בשנת 2017 השתתף בתוכנית המציאות "זוג מנצח VIP" יחד עם אשתו מאיה פישל. במשחקי מונדיאל 2018 שימש כפרשן בשידורי ערוץ כאן 11. בשנת 2019 זכה בתוכנית המציאות הישרדות VIP עונה 2 ברשת 13.

ב-19 במרץ 2019 מונה רוסו למאמן המנטלי במכבי חיפה[9]. החל מ-2020 יש לו ולאשתו מאיה פישל תוכנית קבועה ברדיו חיפה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסו נשוי לישראלית, מאיה פישל, בת זוגו מאז שנת 2000 עוד כשהיה נשוי לאשתו הקרואטית[10][11][12]. רוסו ופישל נישאו בישראל בחתונה רפורמית, מתגוררים בקריית אתא, ולהם בן משותף. לרוסו בן נוסף מאשתו הראשונה מורנה, ובת נוספת ממערכת יחסים עם עיתונאית ספורט קרואטית בשם מירטה סורג'ק[13][14].

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל באר שבע
הפועל חיפה
מכבי חיפה
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורן יוסיפוביץ‏, עשרים הזרים הטובים ששיחקו בכדורגל הישראלי, באתר וואלה!‏, 18 בפברואר 2013
  2. ^ "סופית: רוסו בירושלים, פאצ'ה בחיפה". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2020. 
  3. ^ משה גוזגל, ג'ובאני רוסו חתם לשלוש שנים במכבי חיפה, באתר ynet, 2 ביולי 2002
  4. ^ עודד שלו, רשמית: רוסו חתם לשנתיים ויצא לחופשה, באתר ynet, 8 ביוני 2005
  5. ^ רון בן-דור, ‏סופית: ג'ובאני רוסו חתם לעונה במכבי חיפה, באתר ONE‏, 23 ביולי 2007
  6. ^ אופירה אסייג ודורון בן-דור, ‏מכוניתו של רוני לוי הושחתה ורוססה בכתובות, באתר ONE‏, 17 ביולי 2007
  7. ^ דורון ברגרפרוינד, ג'ובאני רוסו לא יקבל מעמד תושב, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2002
  8. ^ עודד שלו, מכבי תל אביב: נמני מונה לקפטן, רוסו תושב קבע, באתר ynet, 5 ביולי 2005
  9. ^ ג'ובאני רוסו מונה למנהל המנטאלי של מכבי חיפה, באתר ONE
  10. ^ קרן נתנזון ויץ ואורית מרלין-רוזנצוויג, מאיה פישל: "הייתי רוצה להתנצל בפני אשתו, הרגש לג'ובאני היה חזק ממני", באתר Xnet‏, 11 באוקטובר 2015
  11. ^ יוני פרוים, אחרי 17 שנות זוגיות: ג'ובאני רוסו ומאיה פישל התחתנו, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 23 במרץ 2017
  12. ^ ג'ובאני רוסו התחתן בשנית, אבל נחשו מי גנב את ההצגה, באתר וואלה!‏, 26 במרץ 2017
  13. ^ בועז כהן, הכירו את מירטה סורג'ק, אם בתו של גובאני רוסו, במקומון "כלבו", 10 בספטמבר 2017
  14. ^ נעמה לנסקי, שלמה חסיד, ‏טלנובלה בע"מ, באתר ישראל היום, 21 במאי 2020


נבחרת קרואטיהיורו 2004

1 וסילי • 2 טוקיץ' • 3 שימוניץ' • 4 תומאס • 5 טודור • 6 ז'יבקוביץ' • 7 רפאיץ' • 8 סרנה • 9 פרשו • 10 נ. קובאץ' • 11 שוקוטה • 12 בוטינה • 13 שימיץ' • 14 נרטליק • 15 לקו • 16 באביץ' • 17 קלאסניץ' • 18 אוליץ' • 19 מורנר • 20 רוסו • 21 ר. קובאץ' • 22 בייליצה • 23 דידוליצה • מאמן: באריץ'

קרואטיהקרואטיה