חיים רביבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים רביבו
חיים רביבו, 2004
חיים רביבו, 2004
מידע אישי
לידה 22 בפברואר 1972 (בן 46)
אשדוד שבישראל
שם מלא חיים מיכאל רביבו
גובה 1.76 מטר
עמדה קשר התקפי
מועדוני נוער
1984–1988
1988–1990
הפועל אשדוד
גדנ"ע יהודה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1990–1993
1993–1994
1994–1996
1996–2000
2000–2003
2003
2003–2004
בני יהודה
הפועל תל אביב
מכבי חיפה
סלטה ויגו
פנרבחצ'ה
גלאטסראיי
מ.ס. אשדוד
76 (20)
36 (12)
57 (43)
123 (23)
65 (29)
13 (3)
13 (6)
נבחרת לאומית כשחקן
1992–2003 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 67 (15)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

חיים רביבו (נולד ב-22 בפברואר 1972) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת הקשר ההתקפי במספר קבוצות מליגת העל הישראלית, וכן בליגות הבכירות של ספרד וטורקיה ובנבחרת ישראל. רביבו נכלל בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי ונבחר לאחד מחמשת הכדורגלנים הישראלים הטובים ביותר בכל הזמנים. כיום איש עסקים ופרשן כדורגל.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותו החל רביבו לשחק כדורגל במחלקת הנוער של הפועל אשדוד, ובגיל 16 עבר לקבוצת הנוער גדנ"ע יהודה. בגיל 18 הפך לשחקן בוגר ושיחק במועדון בני יהודה מהליגה הבכירה במשך שלוש עונות, תחת הדרכתו של המאמן גיורא שפיגל, ולצידם של ניקולאי קודריצקי ואלון מזרחי. בעונת 1991/1992 זכה עם הקבוצה בגביע הטוטו.

בשנת 1993 עבר לשחק בהפועל תל אביב, שם הפך לכוכב הקבוצה. רביבו הוביל את הפועל תל אביב עד לגמר גביע המדינה כשהוא כובש חמישה שערים במשחקי הגביע, ביניהם צמד מול הפועל חיפה ברבע הגמר. רביבו הוסיף 12 שערים בליגה וכבש בסך הכל 18 שערים בכל המסגרות, ובנוסף בישל 16 שערים והיה מלך הבישולים של הליגה בצוותא עם אייל ברקוביץ'. בתום עונת 1993/1994 היה רביבו לשחקן היחיד שנכלל בנבחרת העונה ולא השתייך לאלופה, מכבי חיפה.

בתום העונה הוחתם רביבו במכבי חיפה, ששילמה עבורו סכום שיא לאותם ימים, לאחר שראובן עטר עבר לשחק ביריבתה העירונית, הפועל חיפה. בחיפה שוב שיחק רביבו תחת הדרכתו של שפיגל, ושם שיתף פעולה עם אייל ברקוביץ', אלון חזן, רוני לוי וסרגיי קנדאורוב. בחיפה שיחק במשך שתי עונות, בשתיהן זכה בתואר מלך השערים של הליגה ובתואר כדורגלן העונה בישראל. בעונת 1994/1995 זכה עם הקבוצה בגביע המדינה, אך במשך שנתיים ברציפות הפסידה הקבוצה את תואר האליפות למכבי תל אביב.

בשנת 1996 רביבו עבר לקבוצת סלטה ויגו מהליגה הראשונה בספרד, שם כבש בסך הכל 23 שערים והגיע עם הקבוצה לרבע גמר גביע אופ"א. לאחר ארבע עונות בסלטה ויגו עבר לאחת הקבוצות הגדולות בטורקיה - פנרבחצ'ה. לאחר עונה מוצלחת ביותר בה זכה באליפות הליגה הטורקית, כבש 16 שערים ובישל 22, זכה בתואר הכדורגלן הזר הטוב ביותר בטורקיה. עונה לאחר מכן הפך רביבו לישראלי הראשון שמשחק בשלב הבתים של ליגת האלופות, ואף כבש שער מול באייר לברקוזן בגרמניה[1]. במהלך עונת 2002/2003 עבר ליריבתה של פנרבחצ'ה, גלאטסראיי[2], כבש שלושער במשחק הבכורה שלו, וסיים את העונה עם שלושה שערים ב-13 הופעות.

בשנת 2003 חזר רביבו לישראל, והחל את העונה במועדון ספורט אשדוד, שבנתה באותו הקיץ קבוצת כוכבים שכללה גם את אלון חזן, יוסי אבוקסיס, אסי דומב ואילן בכר. הקבוצה לא עמדה בציפיות ולאחר 12 מחזורים בהם כבש שישה שערים והוסיף שישה בישולים, פרש רביבו ממשחק פעיל בשנת 2004 עקב פציעות חוזרות ונשנות ובשל "מיצוי", לדבריו[3].

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוגוסט 1992 ערך רביבו את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ישראל, במשחק ידידות מול נבחרת איי פארו. לאחר מכן שיחק עם הנבחרת במוקדמות מונדיאל 1994 ואת שער הבכורה שלו בנבחרת כבש במסגרת מוקדמות יורו 1996, במשחק מול נבחרת פולין.

לאחר ששיחק עם הנבחרת גם במוקדמות מונדיאל 1998, הגיע הטורניר המוצלח ביותר של רביבו, עת כבש ארבעה שערים במסגרת מוקדמות יורו 2000, כולל שער בניצחון 5–0 על נבחרת אוסטריה, שתרם להעפלתה של הנבחרת למשחקי הפלייאוף מול נבחרת דנמרק. במשחק הראשון במסגרת הפלייאוף ניצחה דנמרק 0–5 ורביבו הורחק בכרטיס אדום.

רביבו שיחק עם הנבחרת גם במוקדמות מונדיאל 2002 ואת הופעתו האחרונה בנבחרת ערך ב-11 באוקטובר 2003, במשחק מול נבחרת צרפת במסגרת מוקדמות יורו 2004. בסך הכל רשם במדי הנבחרת 67 הופעות, בהן כבש 15 שערים.

מחוץ למגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביבו נולד, גדל והתחנך באשדוד. בן בכור במשפחה בת חמישה ילדים יוצאת מרוקו. אחיו הצעירים הם הכדורגלנים דוד רביבו ושי רביבו. רביבו נשוי לשגית, ולהם חמישה ילדים.

בשנת 2001 ניסה רביבו לנצל את המוניטין שרכש והצטרף כשותף למסעדה בהרצליה פיתוח בשם "רביבו רשת שווארמה טורקית", עם חזרתו לישראל בשנת 2003 החליט לסגור את המסעדה.

לאחר הפרישה עסק בנדל"ן באשדוד, היה שותף בהקמת קניון הפאואר סנטר בעיר, ואחד מבעליה של מ.ס. אשדוד יחד עם חברו ג'קי בן-זקן.

בשנת 2006 השתתף רביבו בתוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים", יחד עם אנה ארונוב, וזכה במקום השני. בשנה זו שיחק גם במשחק רעים מול נבחרתה של אנדלוסיה, מטעם מרכז פרס לשלום.

ב-17 באפריל 2008, לאחר התפטרותו של מאמן אשדוד, אלון חזן, אימן רביבו את הקבוצה למשך שני מחזורים, עד הגעתו של יוסי מזרחי למ.ס אשדוד[4].

ביוני 2008 הודיע רביבו כי הוא עוזב את הארץ ללוס אנג'לס יחד עם אשתו, שגית, ושלושת ילדיהם כדי לפתח את עסק התכשיטים של אשתו[5]. לאחר שבוע נטען על ידי כלי תקשורת[6] כי הסיבה לעזיבתו של רביבו היא הסתבכות עם העולם התחתון ואיומים עליו. רביבו הכחיש זאת. בהמשך נטען[7] כי בורר בעולם התחתון הטיל על רביבו "עונש הגליה" מישראל. בראיון שערך עם כתבת ערוץ 10 אופירה אסייג בפברואר 2009, הכחיש רביבו את כל הטענות האלה. בשנת 2010 שב רביבו עם משפחתו לישראל[8]. כיום מתגורר רביבו עם משפחתו בשכונת נאות אפקה בתל אביב.

בשנת 2012 הצטרף רביבו לחבר השופטים של העונה השנייה של התוכנית, "אייל גולן קורא לך", המשודרת ב"ערוץ 24" לצידם של אייל גולן, עדי לאון, יוסי גיספן וירון אילן.

ב-21 ביוני 2012 החליף את עודד מכנס בתפקיד יו"ר ארגון שחקני הכדורגל בישראל[9].

ב-4 ביולי 2013 מונה על ידי אלי טביב, בעלי בית"ר ירושלים, לשמש כנציגו בקבוצה. ב-1 בדצמבר 2013 עזב את תפקידו בעקבות ביקורת על התנהלותו[10].

משנת 2016 משמש רביבו פרשן במשחקי הליגה הספרדית המשודרים בערוץ ONE.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני יהודה תל אביב
מכבי חיפה
פנרבחצ'ה
תארים אישיים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים רביבו, אורי שרצקי, רביבו, הוצאת גלורי, 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים רביבו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליגת האלופות: רביבו כבש, פנרבחצ'ה הפסידה, באתר ynet, 10 באוקטובר 2001‬
  2. ^ ‫משה גוזגל, טורקיה: חיים רביבו עובר לגלאטסראיי, באתר ynet, 16 בינואר 2003‬
  3. ^ ‫תומר גנור, רביבו: "אני פורש מכדורגל באהבה", באתר ynet, 31 במרץ 2004‬
  4. ^ אופירה אסייג, חיים רביבו יאמן את מ.ס. אשדוד עד תום העונה, באתר ONE,‏ 17 באפריל 2008
  5. ^ ‫אופירה אסייג, חיים רביבו עוזב את ישראל ועובר ללוס אנג'לס, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 1 ביולי 2008‬
  6. ^ ‫אלי סניור, ידיעות אחרונות, חיים רביבו עוזב את הארץ בעקבות איומים עליו, באתר ynet, 6 ביולי 2008‬
  7. ^ ‫אמיר זוהר, רביבו עוזב את ישראל בגלל "עונש הגליה" של בורר בעולם התחתון, באתר הארץ, 11 ביולי 2008‬
  8. ^ יניב טוכמן, רביבו חזר לישראל, באתר nrg מעריב,‏ 5 במרץ 2010
  9. ^ ‏משה שיינמן, חיים רביבו הוצג כיו"ר ארגון השחקנים, באתר ynet, 21 ביוני 2012
  10. ^ צנציפר, בן שימול, חיים רביבו סיים את תפקידו בבית"ר ירושלים, באתר ynet, 1 בדצמבר 2013