אוסיריס-רקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוסיריס-רקס
OSIRIS-REx
סמל המשימה
OSIRIS-REx Artist’s conception.png
הדמיית הגשושית OSIRIS-REx מתקרבת לאסטרואיד בנו כדי לאסוף ממנו דגימה
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל נאס"א
יצרן לוקהיד מרטין
תאריך שיגור 8 בספטמבר 2016
משגר אטלס 5
אתר שיגור נמל החלל קייפ קנוורל, פלורידה, ארצות הברית
http://www.asteroidmission.org
משימה
סוג משימה איסוף דגימת אסטרואיד והחזרתה לכדור הארץ
מסלול מסלול הליוצנטרי
גרם שמיים אסטרואיד אפולו 101955 בנו
תאריך חזרה ספטמבר 2023 (מתוכנן)
משך המשימה 7 שנים
מידע טכני
משקל 2,110 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
כוח אנרגיה סולארית וסוללות ליתיום-יון
אורך 2.4 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 41757
מאגר המידע הלאומי 2016-055A
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוסיריס-רקסאנגלית: OSIRIS-REx) היא גשושית של נאס"א לחקר האסטרואיד קרוב הארץ 101955 בֶּנוּ, איסוף דגימה ממנו והחזרתה לכדור הארץ. זוהי המשימה השלישית שנבחרה במסגרת תוכנית הגבולות החדשים של נאס"א, לאחר המשימות ניו הורייזונס וג'ונו.

הגשושית נבנתה על ידי חברת לוקהיד מרטין, ושוגרה למשימתה ב-8 בספטמבר 2016. נכון לדצמבר 2018 הגשושית הגיעה לקרבת האסטרואיד, והיא אמורה להקיפו ולחקור אותו במשך כשנתיים, ולבסוף לאסוף ממנו דגימה באמצעות זרוע רובוטית, ולהחזיר אותה בקפסולה (בדומה לגשושית סטארדאסט) לכדור הארץ בשנת 2023. המשימה נועדה לחקור את השלבים הראשונים של היווצרות מערכת השמש וכוכבי הלכת, ואת המקור לתרכובות אורגניות שחיוניות לקיום חיים.[1] בדצמבר 2018 גילתה הגשושית כמויות ניכרות של מים על האסטרואיד[2].

עלות המשימה היא כ-800 מיליון דולר,[3] בנוסף לעלות השיגור בסך של כ-183.5 מיליון דולר.[4]

שם המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קיר על מבנה באוניברסיטת אריזונה ובו תיאור של האל אוסיריס ופרטי המשימה

ראשי התיבות "OSIRIS-REx" הם ראשי תיבות בדיעבד של Origins, Spectral Interpretation, Resource Identification, Security, Regolith Explorer (בתרגום חופשי: "חוקר מקורות, פרוש ספקטרלי, זיהוי משאבים, ביטחון ורגולית"). ראשי תיבות אלו נבחרו כדי לייצג את מרכיבי המשימה השונים, תוך כדי התייחסות לאל המוות המצרי אוסיריס, עם הסיומת "רקס" שמשמעותה בלטינית היא "מלך".[5]

החוקר הראשי של המשימה, פרופ' דנטה לורטה מאוניברסיטת אריזונה, בחר את השם בשל מספר הקבלות שראה בין הסיפור המיתולוגי של אוסיריס ובין משימתה של הגשושית, וביניהן: לפי הסיפור המיתולוגי, האל אוסיריס לימד את בני האדם לעבד את האדמה, ועל פי לורטה, גם אוסיריס-רקס תביא דגימה מאסטרואידים פרימיטיביים שעשויים להכיל חומרים שהיוו את ה"זרעים" לחיים על כדור הארץ; האל אוסיריס פותה להיכנס לארון מתים על ידי סת, והגשושית תכניס את הדגימה לתוך קפסולת החזרה לכדור הארץ; לאחר שנהרג על ידי סת, אוסיריס הוחזר לחיים, הופקד מאז על ארץ השאול והפך מקושר, במותו ותחייתו, לגאות והשפל של הנילוס. באופן דומה, אסטרואידים נחשבים למי שהביאו לכדור הארץ מים וחומרים הנחוצים לחיים, ומצד שני כגורמים לאירועי התנגשות שגרמו להרס וחורבן (כדוגמת התאוריה שהכחדת הדינוזאורים נגרמה עקב פגיעת מטאוריט), וכך הם גם לקחו חלק בתהליכי האבולוציה ואפשרו את התפתחותם של מינים אחרים.[6]

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטון אנימציה מאת מרכז טיסות החלל גודרד המתאר את יעדי ושלבי המשימה

משימת הגשושית פותחה על ידי המעבדה הירחית והפלנטרית (אנ') של אוניברסיטת אריזונה, מרכז טיסות החלל גודרד של נאס"א וחטיבת מערכות החלל של לוקהיד מרטין. הצוות המדעי שלה מורכב מחוקרים מארצות הברית, קנדה, צרפת, גרמניה, בריטניה ואיטליה.[1]

לאחר השיגור על גבי משגר אטלס 5, אוסיריס-רקס החלה מסע של כשנתיים עד להגעה לאסטרואיד 101955 בנו, אסטרואיד קרוב ארץ מסוג אסטרואידי אפולו, בעל קוטר ממוצע של כ-492 מטר אשר נמצא במסלול הליוצנטרי ומשלים הקפה אחת סביב השמש כל 436.6 ימים, במסלול שמביא אותו לקרבה לכדור הארץ כל 6 שנים.[1] על מנת להתאים את מסלולה לזה של האסטרואיד, אוסיריס-רקס ביצעה ב-22 בספטמבר 2017 יעף מוצלח בקרבת כדור הארץ, בו השתמשה בשיטת המקלעת הכבידתית כדי לשנות את מסלולה.[7]

עם ההתקרבות אל האסטרואיד בסוף 2018, הגשושית תתחיל תקופה של כמעט שנתיים בה תחקור ותמפה את האסטרואיד. באמצעות התוצאות של מיפוי וסקירה זו יוכלו מפעילי הגשושית לחקור את האסטרואיד וכן לבחור את האתר המדויק שממנו תאסף הדגימה ולקבוע את התהליך ההדרגתי לביצוע תמרונים שונים כדי להתקרב אליו.[8]

הגשושית לא תנחת על האסטרואיד, אלא תושיט זרוע רובוטית שתאסוף מפני השטח דגימה במשקל של בין 60 גרם ל-2 קילוגרם. לפני ביצוע איסוף הדגימה, שיערך ביולי 2020,[9] יבוצעו חזרות מקדימות. הלוחות הסולאריים של הגשושית יורמו לכדי צורה המזכירה את האות Y על מנת לצמצם את הסיכוי שיצטבר עליהן אבק וכן כדי לספק מרווח גחון גדול יותר במקרה שהגשושית תיטה על צידה במהלך המגע עם האסטרואיד. החללית תנמיך רום עד לגובה של כ-5 מטר מעל פני השטח, ולזרוע הרובוטית שלה יהיו עד 5 שניות לאסוף דגימות מהרגולית שעל פני השטח, לפני שתמרון ההתרחקות מהאסטרואיד יופעל כדי להבטיח היפרדות בטוחה מהאסטרואיד. לגשושית יש יכולת לבצע עד שלושה ניסיונות לאיסוף הדגימה. לאחר שהגשושית תוודא שהדגימה מספקת ושאין צורך בניסיון נוסף, הדגימה תאוכסן בקפסולה למסע חזרה לכדור הארץ.[1]

הגשושית תעזוב את האסטרואיד רק בשנת 2021, כאשר יפתח עבורה חלון שיגור למסלול לעבר כדור הארץ. הקפסולה, הדומה במאפייניה לקפסולה אשר שימשה את החזרת דגימת השביט שאספה הגשושית סטארדאסט, נועדה לשרוד את החדירה לאטמוספירה של כדור הארץ. אתר הנחיתה המיועד של הקפסולה הוא אזור מדברי ביוטה, ארצות הברית. הנחיתה מתוכננת להתרחש בספטמבר 2023, ולאחריה הקפסולה תועבר לניתוח הדגימה במרכז החלל ג'ונסון.[10]

יעדי המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית אוסיריס-רקס במהלך הכנות לקראת השיגור במרכז החלל קנדי, מאי 2016

חקר אסטרואידים יכול ללמד רבות על היווצרות מערכת השמש, שכן הם מהווים מעין "קפסולת זמן" מאותה תקופה מאחר שהם לא עברו שינויים גאולוגיים. האסטרואיד 101955 בנו נבחר גם מכיוון שהוא עשיר בפחמן, אלמנט מרכזי בתרכובות אורגניות החיוניות לקיום חיים. מולקולות אורגניות, כגון חומצת אמינו נמצאו בעבר במטאוריטים ודגימות משביטים, דבר המצביע על כך שחומרים מסוימים הנחוצים לחיים יכולים להיווצר בחלל החיצון.[10]

האסטרואיד בנו נחשב לאסטרואיד מסוכן יחסית מבחינת סיכויי ההתנגשות שלו בכדור הארץ. בשנת 2014 חושבה ההסתברות המצטברת להתנגשות של האסטרואיד עם כדור הארץ בתקופה שבין השנים 2175 ו-2196 ל-0.037%.[11] עקב מסוכנותו האפשרית של האסטרואיד, המשימה נועדה לחקור את מאפייניו הפיזיקליים והכימיים של האסטרואיד, מידע מהותי עבור משימה עתידית אופציונלית למניעת התנגשות. הגשושית תחקור גם את השפעת אפקט ירקובסקי על מסלול האסטרואיד, אפקט הנובע מקרינה תרמית שפולט האסטרואיד.

המשימה תאפשר גם לבחון את המשאבים שקיימים על אסטרואידים כגון בנו, משאבים כמו מים וחומרים אורגניים, אשר יכולים לשמש לאספקה עבור משימות מחקר עתידיות, מאוישות ולא-מאוישות. המשימה תאפשר גם השוואה של מאפייניו האמיתיים של האסטרואיד, עם תוצאות התצפיות שנעשו מכדור הארץ.[12]

מבנה וציוד מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכיבי הגשושית: A קפסולת החזרה לכדור הארץ • B‏ מנגנון הזרוע הרובוטית לאיסוף הדגימה (TAGSAM) • ‏C שלד הגשושית (הדומה לשלד של MRO) • ‏D לוחות סולאריים • E אנטנה בשבח גבוה, בקוטר 2 מטר • f מנועים רקטיים • g מכשור לניווט אסטרונומי (Star Trackers) • ‏h אנטנה בשבח בינוני • iגימבולj‏ אנטנה בשבח נמוך • K מיכל הליום1 ליידר • 2 מד גובה • 3 מצלמות OCAMS • ‏4 ספקטרומטר קרינת חום • 5 ספקטרומטר קרינת אינפרא-אדום.

מפרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוד מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיית אמן המציגה את פעולת איסוף הדגימה של הזרוע הרובוטית TAGSAM - גז חנקן דוחף את הרגולית אל תוך מיכלי איסוף הדגימה
  • TAGSAM ‏(Touch-And-Go Sample Acquisition Mechanism) - זרוע רובוטית שבקצהּ מחובר מכשיר דמוי צלחת, שעם המגע בקרקע משחרר גז חנקן אשר דוחף את הרגולית שבקרקע לתוך מיכלי איסוף הדגימה שנמצאים ב"צלחת". לגשושית שלושה בלוני גז חנקן שמאפשרים לה שלושה ניסיונות לאיסוף הדגימה.[15]
  • OCAMS ‏(OSIRIS-REx Camera Suite): מערכת הצילום של הגשושית, הכוללת שלוש מצלמות: PolyCam, טלסקופ בגודל של 20 ס"מ שיוכל לצלם את האסטרואיד ממרחק של כ-2 מיליון ק"מ ובהמשך לבצע צילומים ברזולוציה גבוהה; MapCam, אשר תמפה ותצלם את האסטרואיד, וכן תחפש אחר לוויינים סביב האסטרואיד וגז שנפלט ממנו; ו-SamCam אשר תבחן ותצלם את הדגימה שנאספה.
  • OLA ‏(OSIRIS-REx Laser Altimeterׂׂ): מד גובה וליידר אשר ישמש למיפוי וסקירה טופוגרפית של האסטרואיד בנו ויסייע בבחירת אתר איסוף הדגימה. ממומן על ידי סוכנות החלל הקנדית.
  • OVIRS ‏(OSIRIS-REx Visible and IR Spectrometer): ספקטרומטר אופטי בטווח האור הנראה והאינפרא אדום, אשר ימדוד ויבחן חומרים אורגניים ומינרלים על גבי האסטרואריד ויספק מידע על אתרי איסוף דגימה פוטנציאליים.
  • OTES ‏(OSIRIS-REx Thermal Emission Spectrometer): ספקטרומטר של קרינת חום שיספק גם הוא מידע על ההרכב המינרלי של האסטרואיד ועל הטמפרטורה של האסטרואיד, מידע שישמש עבור מיפוי האסטרואיד ובחירת אתר איסוף דגימה.
  • REXIS ‏(Regolith X-ray Imaging Spectrometer): ספקטורמר בקרינת רנטגן שיספק מידע על ההרכב והתפוצה של היסודות על פני השטח של בנו. המכשיר נבנה במסגרת פרויקט סטודנטיאלי משותף של סטודנטים מהאוניברסיטאות MIT והרווארד.[15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא OSIRIS-REx בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Herbert J. Kramer, "OSIRIS-REx", eoPortal
  2. ^ אבי בליזובסקי, ‏כמויות מים ניכרות התגלו באסטרואיד בנו, האם האסטרואידים הביאו את המים לכדור הארץ?, באתר "הידען", 13 בדצמבר 2018
  3. ^ OSIRIS-REX WINS UA'S LARGEST GRANT EVER, אתר אוניברסיטת אריזונה, 25 במאי 2011
  4. ^ NASA Selects Launch Services Contract for OSIRIS-REx Mission, אתר נאס"א, 5 באוגוסט 2013
  5. ^ Natalie Wolchover, NASAcronyms: How OSIRIS-REx Got Its Name, liveScience, May 27, 2011
  6. ^ Dante Lauretta, OSIRIS-REX – What's in a Name?, DSLAURETTA, January 22, 2015
  7. ^ Erin Morton, NASA’S OSIRIS-REx Spacecraft Slingshots Past Earth, NASA, September 22, 2017
  8. ^ Mike Wall, NASA to Launch Asteroid-Sampling Spacecraft in 2016, SPACE.com, May 25, 2011
  9. ^ Linda Herridge, OSIRIS-REx Prepared for Mapping, Sampling Mission to Asteroid Bennu, NASA, September 2, 2016
  10. ^ 10.0 10.1 Dwayne C. Brown, NASA To Launch New Science Mission To Asteroid In 2016, NASA, May 25, 2011
  11. ^ Steven R. Chesley, Davide Farnocchia, et al. "Orbit and bulk density of the OSIRIS-REx target Asteroid (101955) Bennu", Icarus Volume 235 (June 2014), p. 5
  12. ^ יעדי המשימה, באתר המשימה
  13. ^ 13.0 13.1 OSIRIS-REx Frequently Asked Questions, אתר אוניברסיטת אריזונה, עמ' 5
  14. ^ Dante Lauretta, Integration of the OSIRIS-REX Main Propellant Tank, DSLAURETTA, December 16, 2014
  15. ^ 15.0 15.1 פירוט הרכיבים והמכשירים המדעיים על אוסיריס-רקס, אתר המשימה