ג'ונו (גשושית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ונו (Juno)
סמל המשימה
סמל המשימה

Juno Mission to Jupiter (2010 Artist's Concept).jpg
הדמיה של ג'ונו מתקרבת לצדק

מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
ארגון המעבדה להנעה סילונית (JPL)
יצרן לוקהיד מרטין
תאריך שיגור 5 באוגוסט 2011
משגר אטלס 5 דגם 551
אתר שיגור SLC-41, נמל החלל קייפ קנוורל
זיהוי NSSDC 2011-040A
אתר אינטרנט אתר המשימההמשימה באתר נאס"א
משימה
סוג משימה מקפת
ביצוע יעף על כדור הארץ
לוויין של צדק
כניסה למסלול 4 ביולי 2016 (מתוכנן)
מסלול מסלול קוטבי אליפטי
אפואפסיד כ־‎2.8×106 ק"מ‎ (‏39 רדיוסי צדק)‏[1]
פריאפסיד כ־75,000 ק"מ ממרכז צדק (1.05 רדיוסי צדק, כ-4,000 ק"מ מעל פני העננים)‏[1]
זמן הקפה 14 יום
הקפות 32 הקפות‏[2] (מדעיות)
משך המשימה טיסה: 5 שנים, מחקר: 20 חודשים
מידע טכני
משקל בשיגור 3,625 ק"ג
רוחב 20 מטר עם הלוחות הסולאריים
קוטר 3.5 מטר (בסיס)
גובה 3.5 מטר (בסיס)
ערוצי תקשורת תדרי X ו-Ka של גלי רדיו

ג'וּנוֹאנגלית: Juno) היא גשושית לחקר כוכב הלכת צדק, המהווה חלק מתוכנית הגבולות החדשים של נאס"א. ג'ונו שוגרה בהצלחה מנמל החלל קייפ קנוורל בפלורידה ב-5 באוגוסט 2011, על גבי משגר אטלס 5.

משך מסעה המתוכנן אל צדק הוא כ-5 שנים, והיא צפויה להגיע אליו ב-4 ביולי 2016. שנתיים לאחר תחילת מסעה, השתמשה ג'ונו בשיטת המקלעת הכבידתית כאשר חלפה על פני כדור הארץ כדי להאיץ את מהירותה ולהגיע לצדק. עם הגעתה אל ענק הגזים, צדק, תבצע הגשושית האטה על מנת להיכנס למסלול קוטבי אליפטי, בעל משך הקפה של 14 ימים. לאחר כ-20 חודשים של תצפיות סביב צדק, עתידה הגשושית לבצע עליו התרסקות מבוקרת, על מנת למנוע אפשרות שתתנגש באחד מירחיו של צדק ותגרום ל"זיהום" שלו בבקטריות מכדור הארץ.

משימת המחקר העיקרית של ג'ונו היא לחפש רמזים לאופן שבו נוצר צדק, לחקור את הרכבו הפנימי, את השדה המגנטי ואת תופעת זוהר הקוטב שלו. בין השאלות עליהן ינסו החוקרים לענות: מה כמות המים האצורים באטמוספירה הפנימית יותר של צדק, ואיך מפולגת המסה בתוך כוכב הלכת. נוסף על כך תחקור ג'ונו את התופעות המטאורולוגיות והרוחות באטמוספירה של צדק, אשר יכולות להגיע למהירויות של כ-600 קמ"ש.

שם הגשושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הגשושית לקוח משמה של האלה יונו (Juno) מהמיתולוגיה הרומית, מקבילתה של הרה מהמיתולוגיה היוונית. למשימה, אשר נועדה בין היתר לחקור את מבנהו הפנימי של צדק מתחת למעבה העננים שמכסים את פניו, יש דמיון מסוים לסיפור האהבה המיתולוגי של איו ובעלה (וגם אחיה) של יונו, האל יופיטר - שהוא שמו הלועזי של כוכב הלכת צדק.

לפי הסיפור המיתולוגי, נימפת המים איו שובה את קסמו של יופיטר והוא מתנה עמה אהבים. כדי להסתיר את מעשיו מיונו, הוא מפזר מעטפת של עננים (או בגרסה אחרת הופך עצמו לענן). יונו חושדת במעטפת העננים, ורגע לפני שהיא מפזרת אותם וחושפת את תכסיסו, יופיטר הופך את איו לעֶגְלָה.

ציור מאת פייטר לסטמן המתאר את יונו מגלה מתחת למעבה העננים את יופיטר ואיו שהפכה לעגלה, 1618

הסיפור מתואר באפוס מטמורפוזות מאת אובידיוס, ולהלן קטע חלקי מתוך תרגומו של יהושע פרידמן:‏[3]

Cquote2.svg

תָּמַהּ הִשְׁתּוֹמֵם לֵב יוֹנוֹ כִּי רָאֲתָה שְׂדוֹת הָעֲמָקִים לוֹטִים בָּאֹפֶל וְחַשְׁרַת-עֲרָפֶל תִּפְרשֹׁ כְּנָפֶיהָ, תַּחְשִׁיךְ אוֹר שֶׁמֶשׁ, וְלֹא מִן הַנָּהָר יִתְקַבְּצוּ הָאֵדִים לֹא מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִתַּמְּרוּ, כִּי שָׁתְתָה לִרְוָיָה. אָז עַל סְבִיבֶיהָ תִּתְבּוֹנֵן וּבִקְּשָׁה אֶת אִישָׁהּ, כִּי יָדְעָה רַבּוּ מְאֹד תַּעֲלוּלָיו, רַבּוּ מִתְּמוֹל וּמִשִּׁלְשׁוֹם. אָכֵן אַיֵּהוּ? אֵינֶנּוּ! ,,הַאֻמְנָם גְּאוֹנִי יְחַלֵּל? אוֹ אַךְ שָּׁגִיתִי?" תִּתְמַרְמֵר הָאֵלָה וּתְמַהֵר וְיָרְדָה אָרְצָה, שָׁם תִּגְעַר בְּעַב-הָעֲרָפֶל וְהָלַךְ וְנָמֵס. רָאָה יֻפִּיטֶר אֶת יוֹנוֹ וְהִנֵּה הִיא קְרוֹבָה וּבָאָה, מִהֵר וַיַּהְפֹּךְ אֶת פְּנֵי בַת אִינָךְ לְעֶגְלָה נֶחְמָדָה.

Cquote3.svg

רקע היסטורי ופיתוח המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימות קודמות לצדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

צדק כפי שנראה על ידי קאסיני בשנת 2000

מבין כוכבי הלכת שמחוץ למערכת השמש הפנימית, מעבר לחגורת האסטרואידים, צדק נחקר אולי יותר מכל גרם שמים אחר. צדק הוא ענק גזים וכוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש ובשל כך מעורר עניין מדעי נרחב בקשר לשאלות רבות כגון תהליך היווצרות מערכת השמש. סיבה נוספת למחקר הרב היא שגם גשושיות שלא נועדו לחקור אותו עברו במסלולו כדי לנצל את כוח הכבידה שלו על מנת להאיץ את מהירותן.

הגשושית הראשונה שחקרה את צדק והביאה צילומים ראשונים שלו הייתה פיוניר 10 בשנת 1973. אחריה ביקרו אותו גם פיוניר 11, וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2, יוליסס, קאסיני וניו הורייזונס. גשושיות אלו השיגו מידע רב וחשוב אודות צדק אולם רק חלפו על פניו באופן שמכונה "יעף" (Flyby), ולא ביצעו מחקר ממושך של צדק וירחיו. כבר בשנות ה-60 הצבת מקפת סביב צדק היה יעד חשוב לנאס"א, ותצפיותיהן הראשונות של גשושיות הפיוניר היו חשובות בפיתוחה של משימה כזו, שכן הן גילו שחגורות הקרינה במגנטוספירה שלו‏[4] פחות חזקות בעוצמתן מכפי שסברו קודם לכן, ושמשימה לשליחת מקפת לצדק היא אפשרית.‏[5] המקפת "גלילאו" שוגרה לבסוף בשנת 1989 והיא, עד להגעתה של ג'ונו לצדק, הגשושית היחידה שהקיפה אותו למשך תקופה ממושכת (19952003). היא אף שחררה גשוש קטן שנפל אל האטמוספירה של צדק וחקר אותה מבפנים.

אישור המשימה ופיתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות התשעים הוצעו מספר משימות למחקר נוסף של צדק וירחיו. הרעיון לגשושית שתקיף את צדק במסלול קוטבי אקסצנטרי עלה כבר אז בהצעה שכונתה "צופה זוהר הקוטב של צדק" (Jupiter Auroral Observer).‏[6] גם במשימה נוספת בשם "INSIDE Jupiter" הוצע לשלוח מקפת לצדק וההצעה הגיעה לשלבים הסופיים בתחרות במסגרת תוכנית דיסקברי בשנת 2000, אך על פניה הועדפו המשימות שחר וטלסקופ החלל קפלר.‏[7] בשנת 2003 פרסמה האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, לבקשת נאס"א, דוח בו המלצות למשימות שונות לחקר מערכת השמש במהלך העשור שבין 2003–2013. מבין המשימות שהוצעו בדו"ח הושם גם דגש על חקר צדק והוצעה בו משימה שכונתה "מקפת צדק קוטבית עם גשושי עומק" (Jupiter polar orbiter with deep probes).‏[8]

ג'ונו במהלך ניסויי משקל ויציבות, יוני 2011

משימת ג'ונו התבססה על אותן הצעות קודמות והוגשה בשנת 2004 להתמודדות בתחרות למשימה השנייה של תוכנית הגבולות החדשים, עליה הכריזה נאס"א שנה לפני כן. ביולי 2004, נבחרו שתי הצעות לשלב הסופי - ג'ונו ומונרייז (Moonrise). מונרייז הציעה לשלוח לירח נחתת ושני רוברים ולהחזיר ממנו דגימה לכדור הארץ. ההצעה נראתה מתאימה יותר לאותה תקופה, שכן באותה שנה הכריז הנשיא ג'ורג' ווקר בוש על החזון לחקר החלל לפיו תחזור ארצות הברית לבצע משימות מאוישות לירח.‏[9] אף על פי כן, נאס"א הכריזה בשנת 2005 על ג'ונו כמנצחת בתחרות, והחלה בפיתוח המשימה.‏[9][10]

התכנון המקורי היה לשגר את ג'ונו כבר באמצע שנת 2009, אולם בהמשך יעד השיגור נדחה ל-2011 כדי לעמוד בלוח הזמנים.‏[9] בניית הגשושית החלה באפריל 2010 על ידי לוקהיד מרטין במתקן של החברה בדנוור.‏[11] בתחילת 2011, החלה הגשושית לעבור סדרת ניסויים שנועדו לבדוק את מכשיריה השונים ויכולתה לשרוד בתנאים הקיצוניים שבחלל.‏[12] באפריל 2011, כהכנה לשיגורה מנמל החלל קייפ קנוורל באוגוסט, ג'ונו הועברה לעיר טיטוסוויל בפלורידה, שם המשיכה לעבור בדיקות שונות.‏[13]

צוות המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשימה מנוהלת על ידי המעבדה להנעה סילונית (JPL) של נאס"א. החוקר הראשי של המשימה הוא סקוט ג'. בולטון, חוקר חלל המתמחה במדעים פלנטריים ממרכז המחקר הדרומי (אנ') בסן אנטוניו שבטקסס. המשימה מבוצעת בשיתוף פעולה עם ארגונים נוספים וכוללת חוקרים מאוניברסיטת הוואי, המכון הטכנולוגי של קליפורניה (קאלטק), אוניברסיטת קולורדו ו"מרכז המדע הפלנטרי" מטוסון, וכן ממרכז טיסות החלל גודרד של נאס"א.‏[14]

בפיתוח המשימה היה שיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים, והמרכזית בהם היא סוכנות החלל האיטלקית. הסוכנות תרמה לבניית הגשושית חלק ממערכת תקשורת הרדיו שלה וכן ספטקרומטר תת־אדום (ראו JIRAM בפסקת מכשור מדעי). הסוכנות תרמה גם את דיסקית גלילאו שהותקנה בג'ונו לזכר גלילאו גליליי. גם המשרד הפדרלי הבלגי למדיניות מדעית (BELSPO) לקח חלק במשימה ותרם רכיב עבור הספקטרוגרף העל־סגול של ג'ונו (UVS).‏[15] מבין הצוות המדעי שיוכל להיעזר במידע שתביא ג'ונו, ניתן למנות גם את החוקרת הישראלית למדעים פלנטריים רוית חלד.‏[16]

עלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מתוכנית הגבולות החדשים של נאס"א, שכוללת משימות בעלות בינונית יחסית‏[17] - התחרות במסגרתה נבחרה ג'ונו כללה גם מסגרת תקציב של 700 מיליון דולר,‏[10] לא כולל עלות השיגור עצמו. לאחר הוצאות נוספות שלא תוכננו מלכתחילה,‏[18] ויחד עם עלות השיגור עצמו ותפעול הגשושית עד לסיום משימתה - מוערכת העלות הסופית של משימת ג'ונו בכ-1.1 מיליארד דולר.‏[19] מתוך סכום זה כחצי שימש עבור פיתוח הגשושית ומכשירי המדידה, 184 מיליון עבור השיגור, ויותר מ-300 מיליון דולר עבור תפעול הגשושית ומחקר מדעי לאורך תקופת המשימה.‏[20]

יעדים מחקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעדי המחקר של ג'ונו

מטרתה המרכזית של ג'ונו היא להמשיך את המחקר שנעשה עד היום על צדק ולהבין טוב יותר את אופן היווצרותו, התפתחותו והרכבו הפנימי. לפי ההיפותזה המקובלת, צדק - שמרבית האטמוספירה שלו מורכבת מגזים קלים (בעיקר ממימן ומהליום) - נוצר בשלבים הראשונים של היווצרות מערכת השמש, בתקופה בה ההרכב הכימי של הדיסקה הקדם־פלנטרית היה קרוב מאוד להרכב הכימי של השמש. יתר כוכבי הלכת במערכת השמש התפתחו בשלבים מאוחרים יותר והושפעו במידה ניכרת מקיומו של צדק, ולכן הבנת תהליכי היווצרותו והתפתחותו של צדק הם שלב חשוב בהבנת התפתחות מערכת השמש כולה. בנוסף לכך, מכיוון שכיום יותר ויותר כוכבי לכת חוץ־שמשיים מתגלים, וחלק ניכר מהם הוא ענקי גזים, הבנת מבנהו של צדק ובניית מודל מתמטי המתאר אותו, יאפשר להשתמש בו כאב טיפוס להבנת שאר ענקי הגזים, במערכת השמש ובמערכות פלנטריות אחרות.‏[21][22]

אחת השאלות המרכזיות לגבי אופן היווצרותו ומבנהו הפנימי של צדק היא שאלת קיום הליבה ומצב הצבירה שלה. לפי מודל אחד של היווצרות צדק, ליבתו הראשונית נוצרה בתהליך של ספיחת חומר בדיסקה שסבבה את השמש הקדומה, ולאחר מכן נספחה אליה שכבה של מימן והליום שעטפה את הליבה (Core Accretion Model). מודל אחר גורס כי צדק נוצר עקב קריסה כבידתית שהחלה בגלל אי-יציבות כבידתית בדיסקה הקדם־פלנטרית (Disc Instability Model). שני מודלים אלו מנבאים מסה שונה לליבה של צדק ולכן מדידת המסה של אותה ליבה תאפשר אישוש או הפרכה של המודלים השונים.‏[22] את הרכבה הפנימי תחקור ג'ונו באמצעות ניסוי כבידתי (ראו ניסוי GS בפסקת מכשור מדעי) שיבחן וריאציות בשדה הכבידתי של צדק, אשר מהן ניתן ללמוד על התפלגותה של מסת צדק. התפלגות המסה בצדק קשורה קשר הדוק למומנט התמד פולרי מנורמל, והמידע שג'ונו צפויה למצוא יעזור לצמצם את האי-ודאות בו ובכך לשקף את המבנה הפנימי של כוכב הלכת.‏[23]

זוהר הקוטב של צדק בתצלום על־סגול של טלסקופ החלל האבל.

מטרה נוספת של ג'ונו היא להעריך את כמות המים בצדק, ובכך להבין טוב יותר את התפקיד של פלנטיסימלים העשויים קרח בהעברת יסודות כבדים וחומרים נדיפים (Volatiles), כמו מים, במערכת השמש. המדידה תסייע גם בהבנת הקשר בין המבנה הפנימי של הכוכב לבין היווצרותו.‏[24] כמו כן, מדידת כמות המים תאפשר לאשש או להפריך מודלים שונים לגבי מיקום היווצרותו של צדק - כאשר יש חוקרים הסבורים שצדק לא נוצר במיקומו הנוכחי אלא נדד פנימה.‏[9][25] המשימה הקודמת ששוגרה לצדק, הגשושית גלילאו, ניסתה באמצעות הגשוש ששלחה אל תוך מעבה העננים באטמוספירה למדוד את כמות המים, אך לא מצאה כלל כאלו. אחת הסיבות שהועלו לכך היא שהגשוש נכנס לתוך "נקודה חמה" (Hot Spot) באטמוספירה של צדק, בה אין מים כבשאר המקומות. בניגוד לגלילאו, ג'ונו לא תחקור את האטמוספירה במקום ספציפי, אלא באמצעות ניתוח גלי מיקרו שמסוגלים לחדור את מעבה העננים לעומקים שבהם הלחץ גבוה אף יותר מ-100 בר (לשם ההשוואה, בגובה פני הים בכדור הארץ הלחץ הוא 1.013 בר).‏[26][27]

ג'ונו תחקור גם את האטמוספירה של צדק ותופעות מטאורולוגיות שונות כגון הכתם האדום הגדול ורצועות העננים שנראות על פניו. בין היתר ינסו החוקרים להשתמש במדידותיה של ג'ונו כדי לקבוע מה עומקן של אותן תופעות ואת הדינמיקה שלהם. מטרה מרכזית נוספת היא לחקור ולמפות את השדה המגנטי של צדק, את המגנטוספירה הענקית שהוא יוצר, אשר גדולה הרבה יותר מזו של כדור הארץ ומשתרכת לאורך מיליוני קילומטרים. ג'ונו תחקור גם את תופעת זוהר הקוטב בקטביו של צדק.‏[28]

מהלך המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיגור הגשושית על גבי משגר אטלס 5
לוח זמנים לשלבי המשימה
תאריך אירוע סטטוס
5 באוגוסט 2011 שיגור בוצע
30 באוגוסט 2012 ו-14 בספטמבר 2012 בעירות רקטיות לתיקון מסלול בוצע
9 אוקטובר 2013 יעף על כדור הארץ בוצע
4 ביולי 2016 הגעה לצדק וכניסה למסלול סביבו
פברואר 2018 סיום המשימה והתנגשות מבוקרת בצדק

שיגור הגשושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלון השיגור של ג'ונו, התקופה שבה ניתן היה לבצע את השיגור לחלל, נקבע לתקופה שבין 5 ל-26 באוגוסט 2011, בהתאם למיקומם היחסי של כדור הארץ וצדק במערכת השמש ועמידה בלוח זמני התמרונים הרקטיים במסלול של ג'ונו. הגשושית שוגרה ללא תקלות ביום הראשון של חלון השיגור, ב-5 באוגוסט בשעה 12:25 (לפי שעון מזרח ארצות הברית),‏[29] על גבי משגר אטלס 5 מדגם 551, הדגם הכבד ביותר של המשגר. השיגור בוצע מנמל החלל קייפ קנוורל בפלורידה.

המשגר המריא עם הצתת השלב הראשון שלו שכלל מנוע רקטי יחיד מסוג RD-180 המשתמש בדלק נוזלי, יחד עם חמישה רקטות האצה שפועלות על דלק מוצק. רקטות ההאצה פעלו בכ-90 השניות הראשונות של השיגור ולאחר מכן נפרדו מהמשגר ונפלו ארצה. השלב הראשון המשיך לפעול לכ-3 דקות נוספות במהלכם שוחררו שני חלקי חרטום המטען בו הוצבה הגשושית.‏[30] לאחר מכן נפרד השלב הראשון ונפל גם הוא, והשלב העליון מסוג קנטאור החל לבעור למשך 6 דקות, והציב את הגשושית במסלול לווייני נמוך סביב כדור הארץ.‏[31]

כחצי שעה אחר כך הופעל מנועו של הקנטאור מחדש, על מנת להאיץ את הגשושית למהירות המילוט הנחוצה כדי להשתחרר מכוח המשיכה של כדור הארץ ולעבור למסלול הליוצנטרי סביב השמש. לאחר מכן נפרדה הגשושית משלב הקנטאור ופרסה את שלושת הלוחות הסולאריים שלה.

יעף על כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדור הארץ והירח כפי שנראו על ידי ג'ונו במהלך התקרבותה לכדור הארץ, אוקטובר 2013

על אף שאטלס 5 הוא אחד המשגרים הכבדים ביותר הנמצאים בשימוש, הוא לא היה חזק מספיק על מנת לשגר את הגשושית במסלול ישיר לצדק.‏[32] על מנת להגיע לצדק, כוונה הגשושית למסלול ראשוני שהגיע אל מעבר למסלולו של מאדים והביא את ג'ונו חזרה לכדור הארץ בשביל לבצע עליו יעף ב-9 באוקטובר 2013. שיטה זו מכונה מקלעת כבידתית, ובאמצעותה השתמשה הגשושית בכוח הכבידה של כדור הארץ על מנת להאיץ את מהירותה למהירות של כ-140,000 ק"מ בשעה (כ־39 ק"מ בשנייה).‏[33]

היעף בקרבת כדור הארץ אפשר גם למדענים לבדוק חלק מהמכשירים המדעיים של הגשושית. במהלך היעף נכנסה הגשושית ל"מצב בטוח" לתקופה קצרה עקב תקלה בהגדרות ההגנה האוטומטית על הסוללות מפני מתח נמוך, אף על פי שמחסור קצר באור שמש שיגרום לכך היה מתוכנן כחלק מן היעף.‏[34] לאחר היעף על כדור הארץ החלה הגשושית שיוט שקט של כ-3 שנים שאמור להביאה לצדק.

מסלול סביב צדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטון אנימציה המציג את מסעה של ג'ונו לעבר צדק

חצי שנה לפני שתגיע לצדק, תחל ג'ונו בשלב המוקדם של משימתה המדעית ותחל לחקור את המגנטוספירה שלו. ג'ונו צפויה להגיע אליו ב-4 ביולי 2016 (שהוא, אגב, יום העצמאות האמריקאי), אז תאיץ את קצב הסיבוב העצמי שלה ל-5 סל"ד כדי להגביר את יציבותה לפני הבערת המנוע הרקטי. הבעירה הרקטית תאט את הגשושית ותכניס אותה ל"מסלול לכידה" ראשוני סביב צדק, אשר יהיה ארוך בהרבה מהמסלולים הרגילים שלה סביבו. התכנון המקורי היה שמסלול זה יהיה בודד ויארך 107 ימים, אולם לאחר השיגור הוחלט לפצל אותו לשני מסלולים קצרים יותר בני 53.5 ימים כל אחד, עד לכניסה למסלול יציב סביב צדק עם הקפות בנות 14 יום (במקום 11 יום בתכנון המקורי). השינוי האריך את משך המשימה המדעית מ-15 ל-20 חודשים ואת מספר ההקפות המדעיות מ-30 ל-32. השינוי בוצע על מנת להשלים מיפוי גלובלי בסיסי של המגנטוספירה והשדה הכבידתי של צדק כבר בשלבים מוקדמים יותר של המשימה.‏[2]

מסלולה הקוטבי והאליפטי של ג'ונו סביב צדק. ניתן לראות בתרשים שהמסלול מביא את ג'ונו ממש מתחת לחגורות הקרינה החזקות של צדק, וכן שעם התקדמות המשימה מסלולה מוטה אט אט לכיוון דרום

ג'ונו תקיף את צדק במסלול קוטבי ואליפטי מאד. נטיית המסלול שלה תהייה כ-90 ±‏10 מעלות לקו המשווה של צדק כך שהיא תעבור מעל קטביו ותוכל לחקור אותם.‏[1] הנקודה הקרובה ביותר במסלול האליפטי, הפריאפסיד (או "פריג'וב" במונח הספציפי למסלול סביב צדק), תהיה 1.05 רדיוסי צדק (Jovian radii), שהם כ-4,000 ק"מ מעל פני העננים של צדק. הנקודה הרחוקה ביותר במסלול, האפואפסיד ("אפוג'וב"), תהיה במרחק של 39 רדיוסי צדק, מעבר לירח קליסטו, הרחוק מבין הירחים הגליליאניים.‏[1]

המסלול הקוטבי יאפשר לג'ונו למפות את צדק באופן גלובלי, שכן כל התקרבות לצדק תהיה בקו אורך שונה מהמפגש הקודם,‏[35] כך שבכל הקפה ג'ונו תסקור ותחקור אזור אחד בצדק,‏[36] וכן תוכל לחקור ביסודיות את קטביו, דבר שלא נעשה עד היום. למסלולה של ג'ונו יש עוד שני יתרונות מרכזיים: הוא מאפשר לה להתחמק מחגורות הקרינה המסוכנות של צדק במגנטוספירה שלו, אם כי ג'ונו לא תצליח להתחמק מהן לחלוטין וככל שמשימתה תתמשך היא תספוג יותר קרינה שתפגע אט אט במכשור האלקטרוני שלה. בנוסף, מסלולה של ג'ונו יאפשר לכוון את הלוחות הסולאריים שלה במהלך כל המשימה‏[37] לעבר השמש, מה ש"יפצה" על העובדה שעקב מרחקו הרב מהשמש, בצדק יכולת הפקת האנרגיה הסולארית קטנה פי 25 מאשר בכדור הארץ.‏[21]

לאחר שתיכנס למסלול סביב צדק, הגשושית תחל את השלב המדעי של משימתה ותפעיל את המכשירים המדעיים שלה כדי לחקור אותו באמצעות מכשירי המדידה השונים עליה (ראו פסקת מכשור מדעי). תצפיותיה של ג'ונו יעשו בעיקר בזמן קצר של כ-3 שעות לפני ו-3 שעות אחרי הנקודה הקרובה ביותר לצדק במסלול סביבו (פריאפסיד).‏[38]

סיום המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהקרינה בסביבת צדק תפגע באופן הדרגתי במכשור האלקטרוני של הגשושית, היא תוכננה מראש לשרוד לתקופה קצרה יחסית ולפעול במשך כ-20 חודשים. כשמשימתה סביב צדק תסתיים, הגשושית תפעיל את המנוע הרקטי שלה לתמרון אחרון על מנת להיכנס למסלול התנגשות בצדק, אז תתפרק באטמוספירה שלו. ההשמדה המכוונת נועדה למנוע התנגשות של ג'ונו באחד מירחיו של צדק, ולגרום ל"זיהום פלנטרי" של אחד מהירחים עליהם יש אולי אפשרות לקיום חיים. החשש גדול במיוחד בקשר לירח אירופה, בו חוקרים משערים שמתקיים אוקיינוס תת-קרקעי מתחת למעבה של קרח. במהלך בנייתה היה ניסיון לשמור על הגשושית נקייה מבקטריות שעלולות לשרוד את התנאים הקשים בחלל החיצון, והיא נבנתה ב"חדר נקי" בו נשמרים תנאי ניקיון גבוהים ביותר. למרות הניסיון לשמור על הגשושית נקייה, לא ניתן היה לוודא חיטוי מוחלט שלה ועל כן ננקטת שיטה זו של התרסקות מבוקרת, כפי שננקטה בעבר עבור גשושיות אחרות כמו גלילאו.

מבנה הגשושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונו במהלך בנייתה. ניתן לראות בתמונה את צורת המשושה של הגשושית המכילה בתוכה את בלוני הדלק והמחמצן, ומעליו את "כספת" הרכיבים האלקטרוניים

ג'ונו מורכבת מבסיס בצורת משושה בקוטר של 3.5 מטר, וביחד עם האנטנה המרכזית גובהו מגיע גם כן ל-3.5 מטר. לשלוש מדפנותיה מחוברים לוחות סולאריים אשר מספקים את כל תצרוכת החשמל שלה, ואיתם אורכה מגיע ל-20 מטר. משקלה בעת השיגור היה 3,625 ק"ג, כש־1,593 ק"ג מהם הם הגשושית עצמה, 1,280 ק"ג הם דלק ו־752 ק"ג הם מחמצן לדלק.‏[39]

מרבית רכיביה האלקטרונים מוגנים בתוך "כספת", קופסה מחומר חוסם קרינה, המגינה על הרכיבים האלקטרוניים של הגשושית מפני הקרינה הקשה שבמגנטוספירה של צדק. לגשושית מערכת הנעה רקטית לצורך תמרוני מסלול וכיוון בחלל, והיא מסתובבת סביב עצמה במשך כל המשימה כדי לשפר את יציבותה במסלול, עם קצב שנע בין 1 ל-5 סיבובים לדקה.

לוחות סולאריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונו במהלך בדיקת הפריסה של אחד מהלוחות הסולאריים שלה, מאי 2011

ג'ונו תהייה הגשושית הראשונה לצדק וכוכבי הלכת שמחוץ למערכת השמש הפנימית שתפעל על בסיס אנרגיה סולארית, ובמהלך מסלולה סביב צדק "תשבור את השיא" שקבעה הגשושית האירופאית רוזטה,‏[40][41] כאשר תהפוך לגשושית הרחוקה ביותר מהשמש שמתבססת על אנרגיה סולארית.

השימוש באנרגיה סולארית במשימה לחקר צדק מציב עבורה אתגר קשה עקב העובדה שהמרחק בין צדק לשמש גדול פי חמישה ממרחקו של כדור הארץ מהשמש (עם מרחק ממוצע של 5.2 יחידות אסטרונומיות) ולכן מקבל הרבה פחות אור שמש ממנו. בשל כך, לוח סולארי באזור צדק יפיק פי 25 פחות אנרגיה מאשר בקרבת כדור הארץ. במשך זמן רב מתכנני משימות סברו כי לא ניתן להשתמש באנרגיה סולארית במרחק גדול כל כך מהשמש, ואכן - עד עתה כל הגשושיות שחקרו את מערכת השמש החיצונית, החל מפיוניר 10 ועד ניו הורייזונס פעלו על גנרטור רדיואיזוטופי תרמואלקטרי (RTG). אולם פיתוחים בטכנולוגיה סולארית שאפשרה את הגדלת התפוקה של לוחות סולאריים ב-50%,‏[42] עלות נמוכה יותר וכן היעדר זמינות של פלוטוניום 238 (החומר הרדיואקטיבי שמפעיל את ה־RTG) בזמן הצעת המשימה,‏[43] הטו את הכף לבחירה באנרגיה סולארית.

שלושת הלוחות הסולאריים של ג'ונו הורכבו באופן סימטרי על גופה המשושה. אורכו של כל לוח סולארי הוא 8.9 מטר ורוחבו 2.7 מטר‏[44] והם מורכבים מארבעה מקטעים נפרדים אשר קופלו במהלך השיגור ונפרסו בחלל. באחד הלוחות הסולאריים הותקן מגנטומטר במקום המקטע הרביעי, עקב הצורך להרחיקו מגוף הגשושית כדי שהשדה המגנטי שלה לא יפריע לו לבחון את השדה המגנטי של צדק. בסך הכל הלוחות הסולאריים מורכבים מכ-18,000 תאים פוטו-וולטאיים עם שטח כולל של 60 מטר רבוע. בסביבת כדור הארץ הלוחות הסולאריים של ג'ונו יכולו להפיק בין 12–14 קילו-וואט, בעוד בצדק הם יוכלו לספק כ-460–490 וואט בלבד, כאשר עם הזמן הקרינה בסביבת צדק תשחוק את הלוחות ותוריד את התפוקה לכ-420 וואט.‏[45] למרות המתח החלש שיסופק, מכשיריה האלקטרונים תוכננו להיות חסכוניים ביותר בצריכת החשמל שלהם.

מערכת הנעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיית בעירת המנוע הראשי של ג'ונו
מכלי הדלק והמחמצן של ג'ונו

מערכת ההנעה המרכזית של ג'ונו כוללת מנוע רקטי בודד מדגם Leros-1b, השורף דלק נוזלי מסוג הידרזין ומחמצן מסוג N2O4 (אנ'). את תמרוני הגשושית השונים במהלך המסלול מבצע המנוע אשר ומספק דחף של 645 ניוטון. כאשר המנוע לא פועל, במהלך רוב המשימה, הוא מכוסה על מנת למנוע נזק שעלול להיגרם ממטאורואידים זעירים או פסולת חלל. ג'ונו מצוידת גם בתריסר מנועים קטנים שמשתמשים בדלק ההידרזין,‏[46] ומשמשים אותה להכוונה בחלל ולביצוע תמרונים לתיקון מסלול. הדלק מאוכסן במספר מיכלים כדוריים שמכוסים בבד מבודד ומערכת חימום שמופעלת שבועות לפני תחילת הבעירה, כדי להעלות את טמפרטורת הדלק לרמה הנדרשת לצורך בעירה.‏[45]

מחשוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית מצוידת במערכת מחשוב בשם RAD750 שמספקת 256 מגהבייט של זיכרון הבזק ו-128 מגהבייט של זיכרון DRAM נדיף, עם קצב נתונים של 100 מגהבייט לשנייה. מערכת המחשוב תוכננה להיות עמידה בפני הקרינה החזקה שבסביבת צדק. אחת הפונקציות החשובות של מערכת המחשוב, מעבר לניהול המידע בגשושית, היא לזהות בעיה או חריגות כלשהן ולהכניס את הגשושית ל"מצב בטוח", בו היא תכוון את הלוחות הסולאריים לכיוון השמש על מנת להבטיח אספקת אנרגיה ולחכות להנחיות מצוות המשימה בכדור הארץ.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמש האנטנות של הגשושית

לג'ונו יש חמש אנטנות שמאפשרות לה לתקשר עם צוות המשימה בכדור הארץ. הגשושית משתמשת בטווח התדרים X ו-Ka של גלי רדיו ונעזרת ברשת החלל העמוק של נאס"א. תקשורת במרחקים שבהם נמצאת ג'ונו הופכת לבעייתית עקב הזמן הרב שלוקח לאותות הרדיו להגיע מצדק עד לכדור הארץ, כ-45 דקות לכל צד. לכן הגשושית מתוכננת כך שתדע לפעול באופן עצמאי במקרה הצורך ובמקרה של תקלה לעבור ל"מצב בטוח" ולחכות לפקודות מכדור הארץ.

הרכבת האנטנה המרכזית של הגשושית, אפריל 2011

האנטנה המרכזית של הגשושית היא אנטנה פרבולית בקוטר של 2.5 מטר. זוהי אנטנה בשבח גבוה (HGA), ועליה להיות מכוונת בדיוק רב אל כדור הארץ. האנטנה משמשת גם כמכשיר מדעי לניסוי הכבידה (ראו "GS" בפסקת מכשור מדעי), בו יבחנו את השפעות הכבידה של צדק על הגשושית באמצעות ניתוח אפקט דופלר באותות שמשדרת הגשושית לכדור הארץ, במטרה ללמוד את הרכבו הפנימי.

לגשושית ארבע אנטנות נוספות - אנטנה בשבח בינוני (MGA) עם טווח גדול יותר, מה שמאפשר כיוון מדויק פחות לכדור הארץ, אך עוצמת השידור שלה חלשה יותר; שתי אנטנות בשבח נמוך (FLGA ו-ALGA), אחת קדמית ושנייה אחורית, שמאפשרים טווח רחב עוד יותר אך עוצמת שידור נמוכה מאוד ולכן עשויים לשמש בעיקר בעת כניסה ל"מצב בטוח"; אנטנה טבעתית בשבח נמוך (TLGA) שמשדרת מצדי הגשושית וכך מגשרת על הפער שבין האנטנה הקדמית והאנטנה האחורית, ומשמשת בעת תמרונים שונים בהם יש צורך לסובב את שאר האנטנות הרחק מכיוון כדור הארץ.‏[47]

"כספת" להגנה מפני חגורות הקרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקנת ה"כספת" להגנה מפני חגורות הקרינה

לעומת הגשושית גלילאו לפניה, ג'ונו מיועדת לשרוד פחות זמן סביב צדק. הסיבה לכך היא שמסלולה של ג'ונו מביא אותה קרוב יותר לצדק מאשר מסלולה של גלילאו ועל כן היא תינזק ותישחק מהר יותר עקב חגורות הקרינה העזות שמפיק השדה המגנטי של צדק.‏[48][49] בנוסף למסלולה האליפטי של ג'ונו שמאפשר לה להתחמק מרוב הקרינה בחגורות הללו, רכיביה הרגישים של הגשושית מוגנים גם באמצעות קופסה, או "כספת" כפי שהיא מכונה בפי מתכנניה. כספת זו עשויה מטיטניום בעובי סנטימטר אחד שנועדה לספוג את הקרינה החזקה וכך להגן, גם אם לא בצורה מוחלטת, על הרכביבים האלקטרוניים שנמצאים בתוכה.‏[49]

סיבוב עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונו מתוכננת כך שתסתובב סביב עצמה במשך כל המשימה, כאשר קצב הסיבובים לדקה (סל"ד) משתנה בהתאם לצורכי משימתה. הסיבוב הראשוני נעשה לאחר השיגור על ידי השלב הרקטי, קנטאור, שסיחרר אותה לפני היפרדותו מהגשושית לקצב של 1.4 סל"ד. במהלך השיוט בחלל הקצב הוא 1 סל"ד, בזמן השלב המדעי הקצב יהיה 2 סל"ד ובזמן תמרונים רקטיים הקצב יואץ לכדי 5 סל"ד.‏[46] חלליות רבות אחרות מבצעות סיבוב עצמי כזה, כגון פיוניר 10 ו-11, והסיבה לכך היא שסיבוב עצמי מעניק לחללית התמד גירוסקופי ומאפשר לייצב אותה בכיוון מסוים במרחב.‏[50] היציבות חשובה במיוחד בזמן האצה רקטית ולכן בשלבים אלו מוגבר קצב הסיבוב העצמי. יתרון נוסף שהסיבוב העצמי מעניק הוא הימנעות משימוש בגלגלי תגובה (ראו ערך גלגל תנופה) כדי לכוון את החללית במרחב, ובכך מאפשר לחסוך במשקל.‏[51][52]

מכשור מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית כוללת 9 מכשירים מדעיים אשר נועדו לחקור את צדק באמצעים שונים ומגוונים שכוללים בין היתר: מצלמת אור נראה צבעונית שמשמשת בעיקר לצרכים חינוכיים והסברתיים; ספקטרומטרים בטווחי אור שונים לניתוח ההרכב הפנימי והכימי של האטמוספירה ותופעת זוהר הקוטב; ומגנטומטר למיפוי השדה המגנטי של צדק. חלק מהמכשירים בנויים כך שהרכיבים האלקטרוניים שלהם מוגנים בתוך ה"כספת" בגוף הגשושית, בעוד החיישנים שלהם מוצבים על גופה כדי לבצע את המדידות השונות.

להלן תרשים המתאר את מיקומם בגוף הגשושית וטבלה המתארת את תפקידם:

הציוד המדעי שעל גבי ג'ונו
תמונה שם הרכיב כינוי תיאור
MWR(juno).jpg
רדיומטר גלי מיקרו
(Microwave radiometer)
MWR
המטרה הראשית של הרדיומטר היא לחקור את האטמוספירה של צדק עד לעומקים של כ-550 ק"מ ולמפות את כמות המים והאמוניה בשכבות השונות של האטמוספירה. הרדיומטר קולט את קרינת החום שפולטת האטמוספירה של צדק תוך שימוש בגלי מיקרו שמסוגלים לחדור את מעבה העננים של צדק.

הרדיומטר מורכב משישה רדיומטרים נפרדים הממקומים על שניים מדפנות הגוף המשושה של ג'ונו, וכל אחד מהם מזהה טווח שונה של גלי מיקרו מעומקים שונים בתוך האטמוספירה. הרכיב נבנה על ידי המעבדה להנעה סילונית של נאס"א.‏[53][27]

JIRAM(juno).jpg
מֶמָפה תת-אדום של זוהר הקוטב של צדק
(Jovian Infrared Auroral Mapper)
JIRAM
ה־JIRAM כולל ספקטרומטר ומצלמה בתחום התת־אדום שתפקידם לחקור את זוהר הקוטב של צדק ואת האטמוספירה שלו באזור הקטבים בעומקים של עד 50–70 ק"מ. הספקטרומטר יוכל לזהות חומרים כגון מים, מתאן, אמוניה ופוספין באמצעות בדיקת ה"חתימות" שהם ישאירו בספקטרום קרינת התת־אדום שנפלטת מהאטמוספירה.

ה־JIRAM יחקור גם את המבנה ואופן ההיווצרות של אזורים המכונים "נקודות חמות" (Hot spots) שנראות בהירות בצילום תת־אדום, ומכיוון שכמות העננים בהן פחותה יותר או שהעננים מנמיכי רום, ניתן לצפות דרכן לשכבות עמוקות יותר של האטמוספירה.‏[54] הרכיב נבנה על ידי המרכז הלאומי לאסטרופיזיקה שבמילאנו, ומומן על ידי סוכנות החלל האיטלקית.‏[55]

MAG(Juno).png
מגנטומטר
(Magnetometer)
MAG
המגנטומטר של ג'ונו יאפשר לה לבצע מיפוי תלת-ממדי של השדה המגנטי של צדק, את עוצמתו וכיוונו, וכן יאפשר להבין את מבנהו הפנימי ותהליך הדינמו בצדק, שיוצר את השדה המגנטי.

על מנת שהמגנטומטר לא יופרע מהשדה המגנטי של הגשושית עצמה, הוא הוצב כמה שיותר רחוק מבסיסה - על הקצה של אחד הלוחות הסולאריים, במקום החלק הרביעי שקיים בשני הלוחות האחרים. אמצעי נוסף לחיזוק הדיוק במדידות הוא התקנת שני מגנטומטרים שונים בקצה הלוח הסולארי בהפרש של שני מטר אחד מהשני, ובאמצעות השוואה בין נתוניהם ניתן יהיה לזהות הפרעות במדידה. המגנטומטר סופק על ידי מרכז טיסות החלל גודארד. עבור התמצאות במרחב הרכיב כולל גם "מצפן כוכבי" (Stellar Compass) שממפה את הכוכבים. הוא נבנה על ידי האוניברסיטה הטכנית של דנמרק (אנ').‏[56]

GS(Juno).png
מדע כבידה
(Gravity Science)
GS
מכשיר "מדע הכבידה" עושה שימוש באנטנה המרכזית של ג'ונו, ויאפשר ללמוד את ההרכב הפנימי של צדק. באמצעות בחינת אפקט דופלר באותות שיתקבלו מהגשושית, ניתן יהיה לזהות שינויים קטנים במסלולה של ג'ונו כאשר היא מתקרבת לצדק, שינויים אשר נגרמים על ידי תנודות בהרכב הפנימי של צדק.

כדי לזהות שינויים קטנים כל כך משתמשת נאס"א באנטנה בקוטר של 34 מטר במרכז גולדסטון לתקשורת חלל עמוק שמשמשת את רשת החלל העמוק של נאס"א. כדי להגדיל את הדיוק במדידות נעשה שימוש בשני תדרים שונים של גלי רדיו - X ו-Ka. מערכת התקשורת נבנתה על ידי המעבדה להנעה סילונית, בסיוע סוכנות החלל האיטלקית.‏[57]

JADE(juno).jpg
ניסוי התפלגות זוהר הקוטב של צדק
(Jovian Auroral Distribution Experiment)
JADE
ה־JADE כולל 4 חיישנים שנועדו לחקור את זוהר הקוטב של צדק ודרכי היווצרותו ולזהות חלקיקים טעונים חשמלית שמוסעים על ידי השדה המגנטי של צדק ומתנגשים באטמוספירה. שלושה חיישנים זהים לזיהוי אלקטרונים מורכבים באופן סימטרי בין הלוחות הסולאריים כך שיש להם תצפית מלאה למרות סיבובה העצמי של ג'ונו, והחיישן הרביעי נועד לזהות חלקיקי יונים חיוביים כגון קטיונים של מימן, הליום, חמצן וגופרית. הרכיב נבנה על ידי מכון המחקר הדרומי (אנ').‏[58]
JEDI(juno).jpg
מכשיר לגילוי חלקיקים אנרגטיים בצדק
(Jovian Energetic Particle Detector Instrument)
JEDI
בדומה ל־JADE‏, ה־JEDI (שנקראה כך במכוון על שם "מסדר הג'דיי" ממלחמת הכוכבים) נועדה לחקור גם היא את החלקיקים הטעונים חשמלית שמתנגשים באטמוספירה של צדק בקטבים וכך יוצרים את אורות זוהר הקוטב. בניגוד ל־JADE, הוא יבחן חלקיקים שטעונים באנרגיה רבה יותר, מ־30 עד מיליון קילו־אלקטרון־וולט (KeV). הרכיב מורכב גם הוא משלושה חיישנים שמסודרים באופן סימטרי בין הלוחות הסולאריים של הגשושית. הוא נבנה על ידי אוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבמרילנד.‏[59]
Wave(juno).jpg
חיישן גלי רדיו ופלזמה
(Radio and Plasma Wave Sensor)
Waves
הרכיב Waves ("גלים") יאפשר למדוד את גלי הרדיו וגלי הפלזמה (אנ') שבמגנטוספירה של צדק, ובכך לזהות פעולות גומלין בין המגנטוספירה, השדה הגנטי והאטמוספירה של צדק. הרכיב כולל שתי אנטנות - האחת אנטנת דיפול בצורת V עם שני מוטות באורך של 4 מטר ואנטנה המורכבת מסליל תיל שמלופף 10,000 פעמים סביב ליבה קטנה בגודל של 15 סנטימטר, שמודדת שינויים בשדה המגנטי. הוא נבנה על ידי אוניברסיטת איווה.‏[60]
UVS(juno).jpg
ספקטרוגרף דימוּת על־סגול
(Ultraviolet Imaging Spectrograph)
UVS
ה־UVS יאפשר צילום בתחום העל־סגול של תופעות זוהר הקוטב העצום של צדק. ה־UVS מורכב משני רכיבים משלימים - חיישן טלסקופי שקולט את האור וספקטרומטר שמאפשר ניתוח שלו. המכשיר נבנה על ידי מכון המחקר הדרומי.‏[61]
JunoCam(juno).jpg
ג'ונו־קאם
(JunoCam)
JunoCam
ג'ונו־קאם היא מצלמת אור נראה שמטרתה המרכזית היא חינוכית והסברתית. המצלמה תאפשר צילומים של הקטבים של צדק (וקווי רוחב נמוכים יותר) ברזולוציה גבוהה. כיוון שהגשושית סובבת סביב עצמה צילום בשדה ראיה גדול יגרום למריחתה של התמונה, ולכן המצלמה מצלמת רצועות צרות לפי קצב הסיבוב העצמי של ג'ונו ומחברת אותן לכדי תמונה שלמה. במסגרת הפעילות ההסברתית, הציבור יהיה שותף בפיתוח התמונות. המצלמה נועדה לשרוד לפחות 7 הקפות סביב צדק ולאחר מכן להמשיך לפעול כל עוד לא תינזק מהקרינה הקשה בסביבת צדק. החומרה של המצלמה מבוססת על מצלמת הנחיתה של הרובר קיוריוסיטי, וכמוה, היא נבנתה על ידי חברת "Malin Space Science Systems".‏[62][63]

דיסקית גלילאו ודמויות לגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקית גלילאו שמחוברת לגשושית

בנוסף לפעילות ההסברתית והחינוכית שנאס"א מתכוונת לקדם באמצעות מצלמת ג'ונו־קאם, נאס"א שיתפה פעולה עם ארגונים נוספים על מנת להוסיף מרכיבים סמליים והסברתיים למשימה.

לגשושית מצורפת, באזור מערכת ההנעה הרקטית שלה, דיסקית שמוקדשת לגלילאו גליליי ונתרמה על ידי סוכנות החלל האיטלקית. גליליי היה האסטרונום שגילה את ארבעת ירחיו הגדולים של צדק, שקרויים על שמו - הירחים הגליליאניים, ובגילוי זה הראה שלא כל הגופים במערכת השמש סובבים סביב כדור הארץ. הוא חיזק בכך את המהפכה הקופרניקאית ואת התפיסה שכדור הארץ אינו מרכז היקום. הדיסקית כוללת דיוקן של גליליי וטקסט בכתב ידו שנכתב בשנת 1610 כאשר צפה בירחיו של צדק. הטקסט מאורכב בספרייה הלאומית המרכזית של רומא:‏[64]

Cquote2.svg

On the 11th it was in this formation, and the star closest to Jupiter was half the size than the other and very close to the other so that during the previous nights all of the three observed stars looked of the same dimension and among them equally afar; so that it is evident that around Jupiter there are three moving stars invisible till this time to everyone.

Cquote3.svg

שיתוף פעולה נוסף היה עם חברת לגו, שתרמה שלוש דמויות לגו שצורפו לגשושית. שלוש הדמויות הן יופיטר (או זאוס במיתולוגיה היוונית) ואשתו ואחותו יונו שלפי הסיפור המיתולוגי הסירה את מעטה העננים שיופיטר הציב כדי להסתיר את מעשיו עם איו (ראו פסקת שם הגשושית). הדמות השלישית, המחזיקה טלסקופ, היא של גלילאו גליליי.‏[65]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ג'ונו, במאגר NSSDC של נאס"א
  2. ^ 2.0 2.1 With One Year to Jupiter, NASA's Juno Team Prepares, NASA, July 7, 2015
  3. ^ "איו", שורה 600, הספר מטמורפוזות מאת אובידיוס, בתרגום יהושע פרידמן, באתר פרויקט בן יהודה
  4. ^ הדומות במהותן לחגורות ואן אלן של כדור הארץ, אך חזקות הרבה יותר
  5. ^ Michael Meltzer, Mission to Jupiter: A History of the Galileo Project, NASA History Division, Washington: 2007, p. 29
  6. ^ Paolo Ulivi & David M. Harland, Robotic Exploration of the Solar System: Part 4: The Modern Era 2004 – 2013, "Back to The King", 2015, p. 198
  7. ^ Paolo Ulivi & David M. Harland, Robotic Exploration of the Solar System: Part 4: The Modern Era 2004 – 2013, "Back to The King", 2015, pp. 155-156
  8. ^ New Frontiers in theSolar System: An Integrated Exploration Strategy, National Research Council, 2003, p. 6
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Paolo Ulivi & David M. Harland, Robotic Exploration of the Solar System: Part 4: The Modern Era 2004 – 2013, "Back to The King", 2015, p. 199
  10. ^ 10.0 10.1 NASA Selects New Frontiers Mission Concept Study, NASA, June 1, 2005
  11. ^ Denise Chow, NASA Begins Building New Spacecraft to Visit Jupiter, Space.com, April 07, 2010
  12. ^ NASA'S Jupiter-bound Spacecraft Taking Shape in Denver, אתר המשימה, 7 במרץ 2011
  13. ^ NASA'S Jupiter-bound Spacecraft Arrives in Florida, אתר המשימה, 8 באפריל 2011
  14. ^ צוות המשימה, אתר המשימה
  15. ^ Global Reach: A View of NASA's International Cooperation, NASA, 2014, p. 8
  16. ^ ראו מצגת זו באתר נאס"א
    Bruce Dorminey, New Model of Jupiter's Core Ignites Planet Birth Debate, National Geographic News, December 4, 2008, p. 2
  17. ^ לעומת המשימות היקרות של תוכנית פלאגשיפ והמשימות ה"זולות" של תוכנית דיסקברי
  18. ^ Debra Werner, Juno May Be Last Chance To Obtain Jupiter Data for a Decade, SpaceNews, April 4, 2011
  19. ^ Assessments of Selected Large-Scale Projects: Report to Congressional Committees, United States Government Accountability Office, 2012, p.52
  20. ^ Balasubramanyam Seshan, Juno Spacecraft to Lift-Off Today to Unlock Secrets of Jupiter, International Business Times, 5 August, 2011
  21. ^ 21.0 21.1 Press Kit/August 2011, NASA, 2011, p. 14
  22. ^ 22.0 22.1 Scot J. Bolton, The Juno Mission, Proceedings of the International Astronomical Union 269 (2010), p. 93
  23. ^ Ravit Helled et. al, Jupiter's Moment of Inertia: A Possible Determination by JUNO, 2011, arXiv
  24. ^ Ravit Helled & Jonathan Lunine, Measuring Jupiter's water abundance by Juno: the link between interior and formation models , 2014, arXiv
  25. ^ History, Origin, and Formation, The Origin and Formation of Jupiter, אתר המשימה
  26. ^ Scot J. Bolton, The Juno Mission, Proceedings of the International Astronomical Union 269 (2010), pp. 93 - 94
  27. ^ 27.0 27.1 מפה אינטראקטיבית של ג'ונו, סעיף Microwave radiometer, אתר המשימה
  28. ^ Scot J. Bolton, The Juno Mission, Proceedings of the International Astronomical Union 269 (2010), pp. 94 - 97
  29. ^ Juno Launch, NASA
  30. ^ הדבר מתאפשר כאשר האטמוספירה הופכת למספיק דלילה כך שלא תוכל להזיק לגשושית
  31. ^ Atlas/Juno launch timeline, SpaceFlight Now, July 28, 2011
  32. ^ Paolo Ulivi & David M. Harland, Robotic Exploration of the Solar System: Part 4: The Modern Era 2004 – 2013, "Back to The King", 2015, p. 203
  33. ^ Mike Wall, NASA Spacecraft Slingshots By Earth On Way to Jupiter, Snaps Photos, Space.com, October 09, 2013
  34. ^ JUNO Position & Status , Mission Juno, 17 October, 2013
  35. ^ עקב הסיבוב של צדק סביב צירו
  36. ^ Steve Matousek, The Juno New Frontiers mission, Acta Astronautica vol. 61 (2007), pp. 938-939
  37. ^ מלבד תקופה קצרה מאד במהלך היעף על כדור הארץ
  38. ^ Steve Matousek, The Juno New Frontiers mission, Acta Astronautica vol. 61 (2007), pp. 938
  39. ^ Press Kit/August 2011, NASA, 2011, p. 6, 15
  40. ^ Sheila Bailey and Geoffrey Landis, Solar Power for Future NASA Missions, NASA Glenn Research Center, 2014, p. 2
  41. ^ Nola Taylor Redd, NASA's Juno Mission to Jupiter to Be Farthest Solar-Powered Trip, Space.com, August 04, 2011
  42. ^ Press Kit/August 2011, NASA, 2011, p. 16
  43. ^ ראו הודעה זו בדף הרשמי של המשימה בטוויטר
  44. ^ מלבד המקטע הראשון בכל לוח שהוא צר מעט יותר, עקב אילוצי התאמה לתצורה המקופלת במהלך השיגור
  45. ^ 45.0 45.1 מידע על ג'ונו, אתר SpaceFlight101
  46. ^ 46.0 46.1 Press Kit/August 2011, NASA, 2011, p. 15
  47. ^ Communication System, Juno Spacecraft, Mission Juno
  48. ^ Michael Meltzer, Mission to Jupiter: A History of the Galileo Project, NASA History Division, Washington: 2007, p. 209
  49. ^ 49.0 49.1 Jia-Rui C. Cook, Juno Armored Up to Go to Jupiter, NASA, 12 July, 2010
  50. ^ הסבר קצר על ייצוב חללית באמצעות סיבוב עצמי: Attitude and Articulation Control Subsystems‏ (AACS), אתר המעבדה להנעה סילונית
  51. ^ Juno Mission & Trajectory Design, SpaceFlight101
  52. ^ Steve Matousek, The Juno New Frontiers mission, Acta Astronautica vol. 61 (2007), p. 937
  53. ^ המכשור המדעי בג'ונו, מידע באתר SpaceFlight101
  54. ^ ראו הסבר (יחד עם סרטון) על התופעה באתר משימת קאסיני של נאס"א: 'Hot Spots' Ride a Merry-Go-Round on Jupiter, 14 March 2013
  55. ^ The Jupiter InfraRed Auroral Mapper, אתר המשימה
  56. ^ מפה אינטראקטיבית של ג'ונו, סעיף Magnetometer, אתר המשימה
  57. ^ מפה אינטראקטיבית של ג'ונו, סעיף Gravity Science, אתר המשימה
  58. ^ מפה אינטראקטיבית של ג'ונו, סעיף JADE, אתר המשימה
  59. ^ מפה אינטראקטיבית של ג'ונו, סעיף JEDI, אתר המשימה
  60. ^ מפה אינטראקטיבית של ג'ונו, סעיף Waves, אתר המשימה
  61. ^ מפה אינטראקטיבית של ג'ונו, סעיף UVS, אתר המשימה
  62. ^ מפה אינטראקטיבית של ג'ונו, סעיף JunoCam, אתר המשימה
  63. ^ תיאור באתר היצרן Malin Space Science Systems
  64. ^ Juno Jupiter Mission to Carry Plaque Dedicated to Galileo, NASA, August 3, 2011
  65. ^ Juno Spacecraft to Carry Three Figurines to Jupiter Orbit, NASA, August 3, 2011