אורז דביק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאורז דביק
2014 uncooked Thai glutinous rice.jpg
מיון מדעי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אורז דביק בסלסלה מסורתית, לאוס
קמח אורז דביק

אורז דביק, אורז מתוק, אורז שעווה (Oryza sativa var. Glutinosa‏; אורז גלוטני, מלטינית glūtinōsus,[1] דביק, בגלל מרקמו ולא מלשון גלוטן, חלבון שאין בו), הוא סוג של אורז שגדל בעיקר בדרום-מזרח אסיה ובמזרח אסיה, באזור שבע האחיות בצפון-מזרח הודו ובבהוטן. לאורז זה יש גרגירים אטומים (לא שקופים), בעלי תכולת עמילוז נמוכה מאוד, והוא דביק במיוחד כשהוא מבושל. אורז זה נצרך בכל רחבי אסיה.

ישנם זנים רבים של אורז דביק הכוללים זני ג'פוניקה, אינדיקה וג'פוניקה טרופית. אף על פי שאורז ג'פוניקה גם כן מכונה לעיתים קרובות "אורז דביק", מאחר שהוא כולל זנים שונים שלו אשר הופכים גם הם לדביקים במידה מסוימת כאשר הם מבושלים, מדובר באורז אחר.

בעת ההכנה, האורז צריך להיות חלק לגמרי. אם הגרעינים לא לבנים ובעלי מראה אבקתי סימן שהוא ישן. סימן נוסף המעיד על חוסר טריות, הוא עמילן רב הנותר במים. במצב כזה ממולץ לשטוף את האורז היטב.[2]

עיבוד חקלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסין מגדלים אורז דביק לפחות 2,000 שנה.[3]

אורז דביק גדל במקומות שונים באסיה: בלאוס, תאילנד, קמבודיה, וייטנאם, מלזיה, אינדונזיה, מיאנמר, נפאל, בהוטן, צפון מזרח הודו, סין, יפן, קוריאה, טאיוואן והפיליפינים. ההערכה היא כי כ-85% מתוצרת האורז של לאוס היא זני אורז דביק.[4] גידול זן אורז זה תועד באזור לאוס לפני לפחות 1,100 שנה.

זני האורז המשופרים (מבחינת תפוקת היבולים) אומצו ברחבי אסיה במהלך המהפכה הירוקה במסגרתה הצליחו מספר מדינות להגדיל את יבול הדגנים שלהן, היו לא-דביקים, והחקלאים בלאוס לא אימצו את השימוש בהם והעדיפו להמשיך להשתמש בזנים הדביקים המסורתיים שלהם. עם הזמן, זנים בתפוקה גבוהה יותר של אורז דביק הפכו לזמינים על ידי תוכנית המחקר הלאומית לאורז של לאוס. בשנת 1999, יותר מ -70% מהאזור לאורך עמק נהר המקונג היו מאותם זנים חדשים יותר.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורז דביק נבדל מסוגים אחרים של אורז בכך שהוא אינו מכיל עמילוז (או במידה שהוא כן מכיל עמילוז, אז בכמויות מאוד קטנות וזניחות) אבל כן מכיל כמויות גבוהות של עמילופקטין (שני מרכיבי העמילן). העמילופקטין באורז זה אחראי לטבעו הדביק של אורז מזנים אלו. הבדל קשור למוטציה יחידה בזן, שנבחרה על ידי החקלאים.[3] [5]

כמו כל סוגי האורז, אורז דביק אינו מכיל גלוטן (כלומר אינו מכיל גלוטנין וגליאדין), ולכן הוא אמור להיות מתאים עבור אנשים הבוחרים בתזונה נטולת גלוטן.

אפשר להשתמש באורז דביק טחון או שלם (כלומר, עם הסובין שהוא מכיל או בלעדיו). אורז דביק טחון הוא לבן ואטום לחלוטין (בניגוד לזני אורז שאינם דביקים, שבמצב גולמי הם שקופים במקצת), ואילו מהסובין אפשר להפיק אורז עמילני ללא טחינה בצבע סגול או שחור.[6] אורז דביק שחור וסגול הם זנים מובחנים מאורז דביק לבן. במדינות המתפתחות באסיה יש מעט רגולציה, וממשלות מסוימות פרסמו ייעוץ בנוגע לפיגמנטי צביעה רעילים שנוספו לאורז מדולל צבעוני. ניתן לבשל את האורז הדביק, גם השחור וגם הלבן, כגרגירים נפרדים, או לטחון אותו ל קמח אורז ולבשל כעיסה או ממרח.

שימוש במזונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורז דביק משמש במתכונים רבים ברחבי דרום-מזרח ומזרח אסיה.

צפון מזרח הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורז דביק שנקרא בורה סאול הוא מרכיב הליבה בממתקים מקומיים באזור, בארוחות קלות ובארוחת בוקר. אורז זה נמצא בשימוש נרחב בממתקים המסורתיים של אסאם, השונים מאוד מהמתוקים המסורתיים של הודו שהמרכיב הבסיסי שלהם הוא חלב.

ממתקים מסורתיים כאלה באסאם הם פיתא (באנגלית: arikolor pitha, Til pitha, Ghila pitha, Tel pitha, Keteli pitha, Sunga pitha, Sunga saul ועוד). כמו כן, צורת האבקה של אורז זה משמשת כארוחת בוקר או כארוחה קלה אחרת, ישירות עם חלב. הם נקראים Pitha guri (אם האבקה נעשתה מבלי שהאורז טוגן קודם לכן, פשוט על ידי ריסוק האורז לאחר השריה) או של Handoh Guri (אם האורז היבש טוגן קודם ולאחר מכן נמעך).

האורז הספוג מבושל גם ללא מים בתוך סוג מיוחד של במבוק.

במהלך טקסים דתיים שונים בני קהילות אסאמיות ילידיות מכינים מאכלים מקומיים שונים המבוססים על אורז זה בתוספת של חלב וסוכר.

קהילות אסאמיות ילידיות שונות מייצרות ממנו בירת אורז מאחר שהוא מומלץ יותר לשימוש כזה מאש זני אורז אחרים, מכיוון שהתוצר הוא בירה מתוקה יותר ואלכוהולית יותר. הם מציעים את הבירה הזו גם כמנחה לאלים שלהם ולאבותיהם (דמי-אלים). אורז שבושל לצורך בירה זו נלקח במקרים נדירים כמות שהוא, לאכילה בארוחת צהריים או ארוחת ערב. באופן דומה, קהילות ילידיות אחרות מצפון-מזרח הודו משתמשות באורז דביק בצורות שונות הדומות לסגנון האסאמי הילידי במטבחים האופייניים לאזור.

בנגלדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבנגלדש, בעיקר בכמה אזורים מסוימים במדינה, האורז הדביק שנקרא bini dhan (אורז דביק לא-מקולף) פופולרי מאוד. שני זנים: ורוד ולבן, מעובדים בבתי-חוות רבים. אורז דביק מקולף נקרא ביני צ'וייל (צ'אל) בכמה ניבים. סוג זה של אורז כאשר הוא מבושל או מאודה נקרא ביני באהט, ובשילוב של קארי בשר או דגים וקוקוס טחון הוא מאכל נפוץ לארוחות בוקר. לפעמים הוא נאכל עם גרגירי סוכר מפוזרים למעלה, מלח וקוקוס רק ללא קארי. ישנם סוגי מאכלים נוספים המבוססים על אורז זה. כמו כן גם מאכלים מתוקים קביפ העשויים מאורז זה הם פופולריים. אחד המאכלים האהובים מאורז זה הוא אטיקה פיתה. הוא מיוצר בתערובת של קוקוס חתוך או פרוס לרצועות דקות, סוכר או סוכר חום, בננה בשלה ואורז עטוף עלה בננה ומאודה.

אורז דביק בורמזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורז דביק המכונה קאו חנין (ကောက်ညှင်း), פופולרי מאוד במיאנמר.

ישנן מנות מגוונות רבות המבוססות על האורז הדביק המקומי, בין היתר מנה המוגשת בארוחת בוקר מקומית ומכילה גם אפונה מבושלת, שילוב האורז עם מגוון של פריטר (לביבות), מוגש על עלה בננה. ניתן לבשל אותו עטוף בעלה בננה, לעיתים קרובות עם אפונה, ולהגיש עם זילוף שומשום קלוי מלוח ולעיתים קרובות קוקוס מגורר.

הכנת אורז דביק במיאנמר

בסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפות סיניות אורז דביק מכונה נומי או צ'וט-בי.

לעיתים קרובות טוחנים אורז דביק להכנת קמח אורז. קמח זה משמש למאכלים שונים, כמו למשל כופתות מתוקות ממולאות וסוגי מזונות אחרים אשר נאכלים בדרך כלל בראש השנה הסינית. הוא משמש גם באפייה וכמעבה לתבשילים או מזונות שונים.

אורז דביק או קמח אורז דביק משמשים שניהם במגוון של מוצרי מאפה סיניים ובסוגים רבים של דים סאם. השימוש בהם מביא ליצירה של בצק גמיש ונוח לעבודה, שיכול לספוג ולהכיל את הטעמים של כל המרכיבים האחרים שיוסיפו אליו. הבישול מורכב בדרך כלל מאידוי או חליטה, ולעיתים לאחר מכן גם טיגון בשמן במחבת או טיגון עמוק.

אורז דביק מתוק נאכל עם רסק שעועית אדומה.

מאכל נוסף המבוסס על סוג אורז זה הוא אורז דחוס מאודה שבושל בדרך כלל עם נקניקיות סיניות, פטריות סיניות קצוצות, רצועות חזיר ברביקיו ושרימפס או סקאלופ מיובשים כאופציה (המתכון משתנה בהתאם להעדפת הטבח).

זונגזי (בסינית מסורתית: 糭 子 / 糉 子, בסינית פשוטה: 粽子) היא כופתה המורכבת מאורז דביק וממילויים שונים, מתוקים או מלוחים, העטופים בעלים שטוחים וגדולים (בדרך כלל עלי במבוק), שאחר כך מבושלות או מאודות. מאכל זה מוגש בדרך כלל במהלך חג סירות הדרקון, אך ניתן לאכול אותו בכל עת של השנה. הוא פופולרי כחטיף שקל לאריזה ולנשיאה, או כארוחה שצריך לצרוך בזמן נסיעה. מאכל זה פוץ בקרב סינים בהונג קונג, סינגפור ומלזיה.

צ'יפנגאו (בסינית מסורתית: 糍 飯 糕, בסינית מופשטת: 糍 饭 糕) הוא מאכל הפופולרי בארוחות בוקר שמקורו במזרח סין. הוא מבוסס על אורז דביק מבושל שנדחס לריבועים או מלבנים, ואז מטוגן בשמן עמוק.[7] ניתן להוסיף לו תיבול ומרכיבים נוספים כמו שעועית, שומשום ועוד כדי להוסיף טעם. יש לו מראה דומה ומרקם חיצוני הדומה ללביבות תפוחי אדמה.

מאכל נוסף המוגש לרוב בארוחות בוקר, מורכב ממזונות העטופים לחלוטין באורז דביק מבושל, עם או בלי מרכיבי תיבול נוספים. האוניגירי (כדור אורז) היפני דומה לאוכל סיני זה.

לו מאי גאי הוא סוג של דים סאם המורכב מאורז דביק עם עוף בעטיפה של עלה לוטוס, שמאודה לאחר ביצוע שלב העיטוף. לו מאי גאי מוגש כדים-סאם בהונג קונג, סינגפור ומלזיה.

מניפת באו באו (八寶飯), או "אורז שמונת האוצרות", הוא קינוח העשוי מאורז דביק, מאודה ומעורבב עם שומן, סוכר ושמונה סוגים של פירות או אגוזים. אפשר לאכול אותו גם כמנה עיקרית.

בפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיליפינים, אורז דביק מכונה מלגקיט בשפה הטאגלוגית ויש לו שמות נוספים. הפירוש המילולי לשמות הנפוצים הוא פשוט "דביק". הדרך המוכרת ביותר להכנה של אורז כזה בפיליפינים היא באמצעות השריית האורז בעודו לא מבושל במים או חלב קוקוס (בדרך כלל למשך לילה) ואז טחינתו לעיסה סמיכה (באופן מסורתי עם מטחנות אבן). תהליך זה מביא לתוצאה של בצק אורז צמיג, עשיר וחלק המכונה גאלפונג, שהוא הבסיס לעוגות אורז רבות בפיליפינים. עם זאת, בשיטות הכנה מודרניות, הגלפונג מיוצר לעיתים ישירות מקמח אורז דביק יבש עם תוצאות באיכות נמוכה יחסית.[8]

באופן מסורתי הגאלפונג עובר תהליך תסיסה, אשר עדיין נדרש עבור מנות מסוימות. ניתן להוסיף באופן מסורתי כמות קטנה של מיקרואורגניזמים להתחלת והאצת תהליך ההתססה או יין דקלים לאורז המושרה כדי לתמוך בתהליך ההתססה. אפשר להחליף את אלה בשמרים או בסודה לשתייה בגרסאות מודרניות.[9][8].

בפיליפינים יש כמה זני אורז דביק. הזנים שאינם לבנים נדירים יותר. ישנם שני זנים בצבעים הנעים בין סגול, חום אדמדם ועד כמעט שחור. עם זאת, זנים אלו יקרים והופכים לנדירים יותר ויותר, ולכן כמה מתכונים פיליפינים בימינו מחליפים אותה באורז דביק רגיל (לבן) צבוע או שמחדירים לאורז צבע סגול המופק מצמחי יאם סגול בכדי להשיג אותו צבע.[10][11][12]

באינדונזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורז דביק ידוע בכינוי beras ketan או פשוט ketan באי ג'אווה וברוב אינדונזיה, ו pulut בסומטרה. הוא משמש באופן נרחב כמרכיב למגוון רחב של חטיפים מתוקים, מלוחים או מותססים. אורז דביק טחון לרוב מעורבב עם חלב קוקוס יחד עם מעט מלח כדי להוסיף קצת טעם. לעיתים רחוקות אוכלים אורז דביק כמצרך עיקרי. דוגמה אחת היא מאכל בשם לימנג שהוא אורז דביק וחלב קוקוס מבושל בגזע במבוק מרופד על ידי עלי בננה. אורז דביק משמש לעיתים גם בתערובת עם אורז רגיל במנות אורז מקומיות. הוא נמצא בשימוש נרחב כמזון מסורתי. כמו כן הוא משמש בייצור משקאות אלכוהוליים שונים בבאלי.

חטיפים אינדונזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביפן אורז דביק משמש במנות מסורתיות רבות. אפשר גם לטחון אותו לקמח אורז המשמש להכנת מוצ'י (も ち) הידועים כעוגות אורז מתוקות, עוגת אורז מסורתית שאותה מכינים לכבוד ראש השנה היפני ועוד .

בלאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סל אורז דביק האופייני ללאוס

אורז דביק הוא האורז העיקרי הנאכל בלאוס. תושבי לאוס צורכים אורז דביק בכמויות גדולות יותר מכל האנשים האחרים בעולם.[13] אורז דביק נחשב למהות המשמעות של להיות תושב לאוס. נאמר כי לא משנה היכן הם נמצאים בעולם, אורז דביק תמיד יהיה הדבק שמחזיק את קהילות לאוס יחד, ומחבר אותם לתרבות שלהם וללאוס עצמה. לעיתים קרובות בני לאוס יתייחסו לעצמם כ"הילדים או הצאצאים של האורז הדביק". אורז דביק בלאוס מבושל על ידי השריה במשך כמה שעות ואז אידוי בסלסלת במבוק או בדרכים אחרות. לאחר מכן יש לשטח את תכולת כלי האידוי על גבי משטח נקי וללוש עם מערוך עץ כדי לשחרר את האדים; התוצאה היא כדורי אורז שידבקו לעצמם אך לא לאצבעות. כדור האורז הגדול נשמר בסל קטן העשוי מבמבוק בדרך כלל. האורז דביק אך יבש, ולא רטוב ומצומצם כמו זנים לא דביקים. הלאואים צורכים אורז דביק כחלק מהתזונה העיקרית שלהם; הם משתמשים גם באורז קלוי כדי להוסיף טעם דמוי אגוזים למנות רבות. ארוחת לאו פופולרית היא שילוב של תבשילי אורז שונים עם סלט פפאיה ירוק חריף המכונה טאם מק הונג.

במלזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלזיה, אורז דביק מכונה פולאוט. הוא לרוב מעורב עם חלב קוקוס, יחד עם מעט מלח כדי להוסיף קצת טעם. הוא נמצא בשימוש נרחב בעונות חגיגות עיד אל-פיטר כאוכל מסורתי, במגוון מנות.

בתאילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאילנד אורז דביק מקבל שמות שונים בהתאם לאזור (מרכז תאילנד, איסאן, וצפון תאילנד).[14] תושבי צפון תאילנד וצפון מזרח תאילנד אוכלים באופן מסורתי אורז דביק כמזון העיקרי שלהם. באזורי הדרום והמרכז מעדיפים בדרך כלל אורז שאינו מסוג זה. ישנן מנות תאילנדיות פופולריות רבות ברחבי המדינה שמבוססות על זנים שונים של אורז דביק.

בוייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאכל וייטנאמי מסורתי מבוסס על אורז דביק עם צמח מגנטה

אורז דביק נקרא בווייטנאמית "gạo nếp". מנות העשויות מאורז דביק בוייטנאם מוגשות בדרך כלל כקינוחים או תוספות, אך חלקן יכולות להוות גם מנות עיקריות. יש מגוון רחב של מנות אורז דביק במטבח הווייטנאמי. ניתן גם להתסיס אורז דביק להכנת משקאות אלכוהוליים וייטנאמיים שונים.

שימושים שאינם תזונתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי האגדה, אורז דביק שימש לייצור המלט בבניית החומה הגדולה של סין. בדיקות כימיות אישרו שזה נכון לגבי חומות העיר שיאן.[15] גם באזור אסאם אורז זה שימש לבניית ארמונות בתקופת שלטון שושלת אחום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורז דביק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המילון האנגלי של אוקספורד. glutinous, a. SECOND EDITION 1989. Online edition. Retrieved 2008-02-20.
  2. ^ גרדה גלזר‏, מגרגר אחד לסיר שלם: מדריך האורז, באתר וואלה! NEWS‏, 12 במרץ 2012
  3. ^ 1 2 "NC State Geneticists Study Origin, Evolution of "Sticky" Rice" (הודעה לעיתונות). 21 באוקטובר 2002. אורכב מ-המקור ב-13 September 2006. 
  4. ^ Delforge, Isabelle (2001). "Laos at the crossroads". 
  5. ^ Kenneth M. Olsen and Michael D. Purugganan (1 באוקטובר 2002). "Molecular evidence on the origin and evolution of glutinous rice". Genetics 162 (2): 941–950. PMC 1462305. PMID 12399401. 
  6. ^ Kenneth F. Kiple, Kriemhild Coneè Ornelas. The Cambridge World History of Food. עמ' 143. 
  7. ^ 粢饭糕
  8. ^ 1 2 Amy Besa & Romy Dorotan (2014). Memories of Philippine Kitchens. Abrams. ISBN 9781613128084. 
  9. ^ Nocheseda, Elmer. "The Invention of Happiness". Manila Speak. בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2018. 
  10. ^ "Pirurutong at Tapol / Purple and White Glutinous Rice". Market Manila. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2019. 
  11. ^ "Purple, Red and White Malagkit / Sticky Rice". Market Manila. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2019. 
  12. ^ "Misa de Gallo and Puto Bumbong Pre-amble…". Market Manila. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2019. 
  13. ^ "History, Travel, Arts, Science, People, Places | Smithsonian". Smithsonianmag.com. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2015. 
  14. ^ Khao nueng - Lanna Food | Northern Thai Information Center, Chiang Mai University Library
  15. ^ Xinhua News Agency (27 בפברואר 2005). "Sticky porridge used to cement ancient walls". אורכב מ-המקור ב-18 November 2007.