אוריאל צימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אוריאל צימֶר (כ' בכסלו תרפ"א, 1 בדצמבר 1920ט' בכסלו תשכ"ב, 17 בנובמבר 1961) היה הוגה דעות חרדי. עבד כמתרגם באו"ם ובחסידות חב"ד[1]. ידוע כמתנגד חריף לציונות. חיבר את החוברת "יהדות התורה והמדינה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לאברהם וגיטל צימר בווינה בירת אוסטריה. בדצמבר 1934, זמן מה לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה עם הוריו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה בחיפה, שם למד בבית הספר הריאלי. לאחר מכן, כשעברו הוריו לתל אביב, המשיך את לימודיו בגימנסיה הרצליה. חברו לספסל הלימודים היה משה שמיר. בצעירותו התאפיין במעברים מהירים מאידאולוגיה לאידאולוגיה. תחילה היה מרקסיסט נלהב, ולאחר מכן הפך להיות ציוני נלהב, בתחילה כמדיני ולאחר מכן כמעשי.

צימר למד מזרחנות באוניברסיטה העברית בירושלים ובמקביל למד בעצמו שפות. הוא התגורר ליד שכונת מאה שערים, ובעקבות התעניינותו בחוגים החרדים הקנאים הפך לחרדי נלהב. בתחילה השתייך למפלגת אגודת ישראל, ולאחר מכן הפך להיות מתנגד קיצוני לציונות ולמדינת ישראל.

בתש"ב נשא לאישה את רייזל למשפחת שישא, מילדי טהראן. לאחר חתונתם התגוררו בשכונת שערי חסד בירושלים.

בסוף שנות ה-40 ערך את העיתון היומי "היומן". מאוחר יותר הצטרף לפאג"י וערך את ביטאון התנועה הקול. בתשי"ב נזקק לטיפול רפואי בארצות הברית ונסע לשם עם רעייתו. כשהגיע לניו יורק נכנס לרבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר מחב"ד[2] לפגישה ("יחידות") של ארבע שעות. האדמו"ר קרא לו לנצל את כישרונות הכתיבה שלו. צימר תרגם לשפות שונות את "המכתבים הכלליים" שכתב האדמו"ר לכלל היהודים בעולם לפני חגים.

בשנת ה'תשי"ט כתב, על פי הוראת האדמו"ר[3], תחת שם העט "א. גיטלין", את החוברת "יהדות התורה והמדינה", ובה עמדתו ביחס לציונות ולמדינה. צימר שימש כעורך הראשון של דער איד, שבועון ביידיש שנקנה בהמשך בידי חסידות סאטמר.

בשנותיו האחרונות עבד צימר כמתרגם, הן עבור האו"ם והן עבור חב"ד. הוא שלט ב-17 שפות: עברית, ערבית, יידיש, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, הולנדית, פורטוגזית, רוסית, פולנית, צ'כית, רומנית, הונגרית, טורקית ופרסית. היה מיודד עם מזכ"ל האו"ם טריגווה לי. מזכ"ל נוסף של הארגון, דאג המרשלד, אמר לו כי הוא "או"ם שלם", בשל השפות הרבות שבהן שלט.

צימר התגורר בויליאמסבורג שבברוקלין, ניו יורק. נפטר בלונדון לאחרי מחלה ממושכת בט' בכסלו ה'תשכ"ב (1961)[4]. לא הותיר אחריו צאצאים. רעייתו נישאה בשנית לרב יצחק טוביה וייס, דיין באנטוורפן, ולאחר מכן גאב"ד העדה החרדית בירושלים.

בשנת 1964 הוקם על שמו "שיכון אוריאל" ליד שכונת סנהדריה בירושלים[5] וב-1973 נקרא על שמו רחוב בירושלים.

רחוב אוריאל בשכונת סנהדריה בירושלים

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א' גיטלין [=אוריאל צימר], יהדות התורה והמדינה: בירור רעיוני בשאלת היחס לציונות ולמדינה, עם קצת פרקי היסטוריא מן העבר הקרוב, ברוקלין – ירושלים: מערכת הקול, תשי"ט.

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך There Is a Lot to Be Read Between the Lines, באתר חב"ד: "Uriel Zimmer was the U.N. correspondent for several newspapers, and at one point served as an official translator there."
  2. ^ עוד קודם השתתף מדי פעם בשיעורים בתניא ובהתוועדויות בבית כנסת של חב"ד בירושלים
  3. ^ עי' "כפר חב"ד גיליון 169 כסלו תשמ"ה; הרב שלום דובער וולפא, בין אור לחושך, עמ' 13-14
  4. ^ על מצבתו נכתב: פ"נ ר' אוריאל ב"ר אברהם נ"י למשפחת צימר רבים היו כשרונותיו ובכולם עמל למען האמונה הטהורה בר אוריין ואיש חסד אהב את האמת וכיבד הורים ומורים עסק במסירת נפש להפצת מעיינות החסידות חוצה, חסיד כ"ק אדמו"ר מנחם מנדל שניאורסאהן מליובאוויץ שליט"א, נפטר ט' כסלו תשכ"ב (יום הלולא של כ"ק אדמו"ר דוב בער זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע) ת' נ'צ' ב' ה'
  5. ^ מפה ומפה | אבן-פינה, דבר, 4 במרץ 1964; ירושלים: שיכון ע"ש אוריאל צימר, חרות, 4 במרץ 1964; ירושלים החרדית בבנינה: "שטעטלאך" בירושלים, בית יעקב 71 (שנה ו, קובץ ז) (ניסן תשכ"ה), 31, באתר HebrewBooks.