התוועדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב יצחק אייזיק לנדא מתוועד ב770 במוצאי שבת סליחות תשע"ז

התוועדותיידיש: פאַרברענגען) הוא השם המקובל בעגה של חסידות חב"ד להתכנסות של חסידים המשלבת דברי תורה, סיפורים חסידיים, הרמת כוסית 'לחיים' ונגינת ניגונים בצוותא.

יש התוועדות בין החסידים עצמם, לרוב עם משפיע או אישיות רבנית כלשהי. התוועדות נערכת בדרך כלל במועדים חסידיים כדוגמת חג הגאולה, שבתות, ימי הולדת וכדומה. לעיתים כוללת ההתוועדות חזרת מאמר חסידות בעל פה.

משמעות ההתוועדות בחסידות חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם האדמו"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוועדות בנוכחותו של האדמו"ר דומה במידה רבה לטיש. במהלך ההתוועדות האדמו"ר לבדו משמיע דברי תורה והתעוררות בעניני השעה המכונים 'שיחות', ובין ה'שיחות' החסידים פוצחים בניגון ומרימים כוסיות 'לחיים'.

אדמור"י חב"ד במשך הדורות נהגו להתוועד פעמים בודדות בשנה בתאריכים מיוחדים בלבד (ומידי שבת אמרו מאמר חסידות בלבד), ותוכן השיחות עסק בתורת החסידות בלבד. במהלך ההתוועדות ניתן לחסידים לשאול את שאלותיהם. בתקופת רבי מנחם מנדל שניאורסון, בדור האחרון לחסידות, אופי ההתוועדויות השתנה בהרבה: הוא הנהיג התוועדויות רבות במהלך השנה, בהם נשא 'שיחות' המכילות יבול תורני גדול, גם בתורת הנגלה, חלק מהם נדפסו בסדרת תורת מנחם - התוועדויות. לא היה ניתן לפנות אליו בשאלות.

בין החסידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתה של ההתוועדות לפתוח את הלבבות איש אל רעהו, וגם להיפתח אל ערכי החסידות. בהתוועדות נופלות מחיצות, ומשתררת אווירה של "שבת אחים גם יחד". זו ההזדמנות לשפוך את הלב, להודות בחולשות, לחשוף קשיים. החברים יעזרו זה לזה, יעודדו איש את רוחו של רעהו, ויעניקו דחף מחודש שיביא להתחזקות בלימוד התורה, בעבודת ה' ובזיכוך המידות. ההתוועדות מסייעת לחסידים להתחבר לדברים שהם למדו ולהחדיר אותם לתוך הלבבות.

בקרב חסידי חב"ד מקובלת האמרה כי "מה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול, אף המלאך מיכאל אין ביכולתו לפעול"[1]. אמרה זו הסביר רבי שניאור זלמן מלאדי, שכאשר האב רואה שבניו מסבים באחדות, הוא מתעורר בחשק למלא את כל משאלותיהם, גם אם בדרכים ה'מקובלות' (כגון באמצעות המלאכים) אינם זכאים לכך. ואכן, במסורת החסידית סיפורים רבים על אנשים שנושעו לאחר שהשתתפו בהתוועדות והתברכו.

"המשפיע"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפיעים זלמן גופין (משמאל) ומשה נפרסטק (מימין) בעת התוועדות בתות"ל כפר חב"ד

את ההתוועדות החסידית מנחה לפעמים אדם המכונה "משפיע". הוא בדרך כלל רב או מחנך שמשוחח במהלך ההתוועדות עם יתר החסידים המשתתפים. תפקידו העיקרי של המשפיע הוא לחנך, או להעביר מסר חינוכי-חסידי למשתתפים. ההתוועדות יכולה להיות ציבורית והמונית עם הדרכות לכולם בעבודת ה', או אינטימית, ואז היא עוסקת בהתקדמות אישית אינדיבידואלית של החסיד. תפקיד המשפיע דורש ידע וכישרון רב, ונחשב בתוך חסידות חב"ד לאומנות העומדת בזכות עצמה. המשפיע נדרש להשתמש בחכמה כדי לגרום לנוכחים להפנים ולהתקדם בעבודת ה'. לעיתים עשוי המשפיע למתוח ביקורת על התנהגותו של חסיד מסוים, הידוע כתלמיד חכם או כבעל מידות טובות, אך הדברים נעשים בדרך מיוחדת, הגורמת למשתתפים האחרים בהתוועדות לחוש כי הביקורת נמתחת למעשה עליהם.

השתייה בהתוועדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לשתות 'לחיים' במהלך ההתוועדות, לרוב מדובר בשתיית משקה חריף, שתיית ה'לחיים' היא מהמאפיינים שעושים את ההתוועדות לאירוע הפותח לבבות - בשונה מדברי התעוררות הנאמרים במסגרת אחרת. הרבי מליובאוויטש הסתייג משתייה מופרזת גם במהלך התוועדויות ואסר על צעירים מתחת גיל 40 לשתות יותר מכמות של רביעית[2].

במסורת החסידית מקובלים הסברים שונים לאמירה המקובלת "לחיים" בעת השתייה. הסבר אחד המקובל בקרב החסידים ממשיל המדמה את ירידת הנשמה בגוף, לבנו יחידו של המלך שנשלח על ידי אביו לכפר מרוחק מעיר המלוכה, מתוך כוונה שיתערה בחיי התושבים ויקרב אותם אל המלך. הבן השתלב בחיי הכפריים הפשוטים שבאותו הכפר, עד שברבות הימים נעשה כאחד מהם ושכח את מוצאו ומטרת הגיעו למקום. יום אחד הגיע לכפר שליח מעיר המלוכה, בחפשו את בן המלך. אחר מאמצים רבים מצא אותו ומסר לו מכתב אותו ביקש להעביר אליו אביו, המלך. בן המלך פתח בהתרגשות את המכתב, ובו כתב לו אביו כי בטוח הוא שעושה הוא את שליחותו נאמנה ותיכף יסיימה ויחזור לארמון המלוכה. בקוראו את הדברים זלגו עיניו של בן המלך דמעות רותחות על כי שכח את מטרת הגיעו, ולא רק שלא ביצע את משימתו, אלא עוד זאת שנראה הוא עתה כאחרון הכפריים המגושמים. כעבור זמן התנער וחשב לעצמו: אמנם נראה אני כאחד מהם, אך בעצם איני כמותם. הם אכן כפריים פשוטים וכאלה ישארו לעולם, אך אני בן של מלך הנני. התעורר בשמחה וביקש לצאת בריקוד, אך חשש שיביטו עליו הכל כמשוגע. מה עשה? הזמין את כל בני הכפר לבית המרזח המקומי, לשתייה על חשבונו. שתה בן המלך עם הכפריים כוסית אחת ועוד אחת, וכטוב לבם יצאו הכל בריקוד.

המשפיעים החסידיים שהיו מביאים את המשל היו מסיימים: הם רקדו והוא רקד. הם רקדו בגלל הוודקה, והוא רקד על היותו בן מלך... הנמשל לבן המלך הוא הנשמה, שירדה והתלבשה בגוף, כדי שתעבוד את ה' בעולם הזה. אך לעיתים האדם שוכח את יעודו וגורר את הנשמה למקומות ירודים וחומרניים. מה עושים? יושבים ומתוועדים. במהלך ההתוועדות אומרים מעט 'לחיים', מתקלפות המחיצות ונחשפת האמת הפנימית. הגוף החומרי שמח בגלל המשקה, ואילו הנשמה שמחה על היותה בנו של מלך מלכי המלכים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קובץ מכתבים בהוספה לספר התהילים אוהל יוסף יצחק (שבהוצאת קה"ת)
  2. ^ דבריו מיום כ"ד ניסן תשכ"ג.