לדלג לתוכן

אזור שנגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אזור שנגן (באנגלית: Schengen Area) היא מערכת של גבולות פתוחים הכוללת 29 מדינות אירופאיות שביטלו רשמית את בקרות הגבול בגבולות המשותפים שלהן. האזור נוצר כמרכיב בתחום הרחב יותר של מדיניות חירות, ביטחון וצדק (AFSJ) של האיחוד האירופי (EU), המערכת פועלת בעיקר כתחום שיפוט אחד תחת מדיניות של ויזה משותפת למטרות נסיעה בין-לאומית. האזור נקרא על שם הסכם שנגן משנת 1985 ואמנת שנגן מ-1990, שניהם נחתמו בשנגן, לוקסמבורג.

מתוך 27 מדינות האיחוד האירופי, רק שתיים, קפריסין ואירלנד, אינן חברות באזור שנגן. קפריסין מחויבת בהסכם להצטרף למערכת ושואפת לעשות זאת ב-2026, אם כי השתתפותה הסתבכה בשל כיבוש צפון קפריסין על ידי טורקיה מאז 1974.[1] אירלנד שומרת על אפשרות ויתור כדי לשמור על אזור הנסיעות המשותף עם בריטניה, חברה שאינה חברה באיחוד האירופי, ומפעילה מדיניות ויזות משלה. בנוסף למדינות החברות באיחוד האירופי, כל המדינות החברות באיגוד הסחר החופשי האירופי, כלומר איסלנד, ליכטנשטיין, נורווגיה ושווייץ, חתמו על הסכמי שותפות עם האיחוד האירופי להיות חלק מאזור שנגן. מדינת מונקו היא למעשה חלק מאזור שנגן, שכן בקרות הגבול שלה מנוהלות כחלק מצרפת. שלוש מיקרו-מדינות נוספות: אנדורה, סן מרינו והוותיקן מחזיקות בגבולות פתוחים עם אזור שנגן בשל גודלן הקטן והקושי לשמור על בקרות גבול פעילות.[2][3] הטריטוריה הבריטית גיברלטר הבטיחה מעמד ייחודי שמסיר את אמצעי ההגירה בגבולה היבשתי עם ספרד על ידי העברת הבקרות החיצוניות של שנגן ישירות לשדה התעופה הבין-לאומי ונמל הים שלה, מה שהופך אותה דה-פקטו לחלק מהאזור.[4]

אזור שנגן גובל באוקיינוס האטלנטי ממערב, באוקיינוס הארקטי מצפון, ובים התיכון מדרום. הוא חולק גבולות יבשתיים עם בלארוס, מולדובה, רוסיה, טורקיה ואוקראינה במזרח, ועם אלבניה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו, מקדוניה הצפונית וסרביה בדרום. אוכלוסייתו מונה יותר מ-450 מיליון תושבים ושטחו כ,4,595,000 קמ"ר רבוע).[5] כ-1.7 מיליון אנשים נוסעים לעבודה מדי יום מעבר לגבול פנימי באירופה, ובחלק מהאזורים הם מהווים עד שליש מכוח העבודה. בשנת 2015 היו בסך הכול 1.3 מיליארד חציית גבולות שנגן. 57 מיליון מעברים נבעו מהובלת סחורות בכביש, בשווי של 2.8 טריליון אירו.[6] הירידה בעלות המסחר בשל אזור שנגן נעה בין 0.42% ל-1.59% בהתאם לגאוגרפיה, שותפי הסחר וגורמים נוספים.[7]

אזור שנגן הוא אזור התיירות המבוקר ביותר בעולם, וכולל את רוב התיירים הבין-לאומיים שהגיעו לאירופה בשנת 2025.[8] אזרחים מכ-60 מדינות פטורות מוויזה יכולים להיכנס לאזור ללא ויזה עד 90 יום בתוך כל תקופה של 180 יום. הגישה לאזרחים ממדינות שלישיות מוסדרת באמצעות ויזת שנגן, אשר תקפה לנסיעות בכל המדינות החברות. מדינות שנגן עיבדו 11.7 מיליון בקשות ויזה בשנת 2024, והנפיקה כ-9.7 מיליון ויזות לנוסעים מכל רחבי העולם.[9] האזור משתרע על פני כמעט 9,000 קילומטרים של גבולות יבשתיים חיצוניים לצד יותר מ-42,000 קילומטרים של קווי חוף ימיים.[10] תשתיות גבול חיצוניות כוללות מעל 2,000 קילומטרים של חומות וגדרות פיזיות שנבנו על פני 12 מדינות חברות כדי למנוע הגירה בלתי סדירה.[11][12] תיאום מבצעי ומעקב מנוהלים על ידי Frontex, סוכנות הגבול ומשמר החופים האירופית. האיחוד האירופי השיק בשנת 2025 את מערכת הכניסה/יציאה האוטומטית (EES) להחלפת חותמות דרכון פיזיות לאזרחים שאינם משנגן על ידי רישום של פרופילים ביומטריים, במיוחד טביעות אצבע ותמונות פנים.[13] הרשויות האירופיות מפתחות גם את מערכת מידע והרשאות נסיעה לאירופה (ETIAS), שתדרוש בדיקות ביטחון חובה לפני הנסיעה למבקרים פטורים מוויזה החל משנת 2027.[14]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם הראשונה, רוב מדינות העולם החזיקו במדיניות גבול רופפת, שאפשרה מסעות חינוכיים כמו הטיול הגדול בקרב העשירים. ויזות וביקורת גבולות הפכו לנפוצות בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. לאחר מלחמת העולם השנייה נוצרו איחודי מכס בין מדינות שונות באירופה. המדינות הנורדיות אפשרו תנועה חופשית ומעבר מגורים ביניהן ב-1954, ומדינות בנלוקס פתחו את גבולותיהן באופן הדדי ב-1960. דבר זה שיקף מגמה הולכת וגוברת לכיוון אינטגרציה אירופית. הקהילות האירופיות (אנג') (EC) הוקמו בשנות ה-50 לצורך שיתוף פעולה כלכלי, אף על פי שלא עסקו בנושאי בקרת גבולות.

הסכם שנגן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנגן, לוקסמבורג, בה נחתם ההסכם

המהלך הראשון לקראת ביטול בקרת הגבול בין מדינות האיחוד האירופי התרחש ב-14 ביוני 1985 עם חתימת הסכם שנגן על ידי חמש חברות ב-EEC – מדינות בנלוקס וכן צרפת וגרמניה המערבית.[15] חמש המדינות הללו נכנסו להסכם שנגן בנפרד מהקהילות האירופיות, משום שלא היה ניתן להגיע להסכמה בין כל מדינות החברות ב-EEC. ההסכם הושלם ב-1990 על ידי אמנת שנגן, שהציעה לבטל את בקרות הגבול הפנימיות וליצור מדיניות ויזות משותפת.[16] ההסכמים הללו הובילו להקמת אזור שנגן ב-26 במרץ 1995.[17]

ככל שיותר מדינות חברות באיחוד האירופי חתמו על הסכם שנגן, הושג הסכמה על שילובו בהליכי האיחוד. ההסכם והאמנות הנלוות אליו שולבו במשפט האיחוד האירופי באמצעות אמנת אמסטרדם שנחתמה ב-1997 ונכנסה לתוקף ב-1999. השלכה של היותו חלק מהחוק האירופי היא שכל תיקון או רגולציה נעשית בתהליכים של האיחוד, כאשר המדינות שאינן חברות באיחוד האירופי אינן משתתפות בו.

בריטניה, שטחי חסות של הכתר הבריטי ואירלנד מפעילים אזור נסיעות משותף (CTA) מאז 1923 (המאפשר נסיעה ללא דרכון וחופש תנועה ביניהם), אך בריטניה לא ביטלה את בקרת הגבול עם מדינות אחרות ולכן היא בחרה לצאת מההסכם. אף על פי שלא חתמה על הסכם שנגן, אירלנד שקלה הצטרפות, אך לא עשתה זאת כדי לשמור על ה-CTA ועל הגבול הפתוח שלה עם צפון אירלנד.[18]

מדיניות הוויזה המשותפת מאפשרת לאזרחים של מדינות מסוימות להיכנס לאזור שנגן באוויר, ביבשה או בים ללא ויזה, לשהות של עד 90 יום בתוך תקופה של 180 יום. אזרחים של מדינות מסוימות אחרות נדרשים להחזיק בוויזה בעת ההגעה או במעבר.

חברות נוכחיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור שנגן כולל 29 מדינות, כולל ארבע מדינות באיגוד הסחר החופשי האירופי שאינן חברות באיחוד האירופי: איסלנד, ליכטנשטיין, נורווגיה ושווייץ. איסלנד ונורווגיה הן חלק מאיגוד הדרכונים הנורדיים ומסווגות רשמית כמדינות הקשורות לפעילות שנגן של האיחוד האירופי.[19] שווייץ הורשתה להשתתף באותו אופן ב-2008, וליכטנשטיין ב-2011.

רומניה ובולגריה הן החברות החדשות ביותר באזור שנגן, כאשר הפיקוח על הגבול על טיסות ומעברי ים הוסרו ב-31 במרץ 2024 וההגבלות היבשתיות הוסרו החל מ-1 בינואר 2025,[20][21] יותר מ-17 שנים לאחר הצטרפותן לאיחוד האירופי.[22] אף על פי ששתי המדינות הוכרזו טכנית כמוכנות להצטרף על ידי הנציבות האירופית ב-2011, כניסתן נחסמה במשך יותר מעשור בשל וטו פוליטי ממדינות כמו דנמרק, פינלנד, הולנד ואוסטריה, שהביעו חששות משחיתות, פשיעה מאורגנת והגירה בלתי חוקית.[21][23][24]

דה פקטו, אזור שנגן כולל גם ארבע מדינות מיקרו-אירופיות (אנדורה, מונקו, סן מרינו והוותיקן) השומרות על גבולות פתוחים או חצי-פתוחים עם מדינות חברות נוספות בשנגן, וכן את הטריטוריה הבריטית גיברלטר, הפועלת תחת הסכמי גבול ייחודיים עם האיחוד האירופי.[25][26]

חברות אזור שנגן
מדינה תאריך חתימה תאריך היישום
אוסטריה 28 באפריל 1995 1 בדצמבר 1997
בלגיה 14 ביוני 1985 26 במרץ 1995
בולגריה 25 באפריל 2005 31 במרץ 2024
קרואטיה 9 בדצמבר 2011 1 בינואר 2023
צ'כיה 16 באפריל 2003 21 בדצמבר 2007
דנמרק (למעט גרינלנד ואיי פארו) 19 בדצמבר 1996 25 במרץ 2001
אסטוניה 16 באפריל 2003 21 בדצמבר 2007
פינלנד (כולל אולנד) 19 בדצמבר 1996 25 במרץ 2001
צרפת 14 ביוני 1985 26 במרץ 1995
גרמניה 14 ביוני 1985 26 במרץ 1995
יוון 6 בנובמבר 1992 1 בינואר 2000
הונגריה 16 באפריל 2003 21 בדצמבר 2007
איסלנד 19 בדצמבר 1996

18 במאי 1999

 25 במרץ 2001
איטליה 27 בנובמבר 1990 26 באוקטובר 1997
לטביה 16 באפריל 2003 21 בדצמבר 2007
ליכטנשטיין 28 בפברואר 2008 19 בדצמבר 2011
ליטא 16 באפריל 2003 21 בדצמבר 2007
לוקסמבורג 14 ביוני 1985 26 במרץ 1995
מלטה 16 באפריל 2003 21 בדצמבר 2007
הולנד (למעט הקריביים ההולנדיים) 14 ביוני 1985 26 במרץ 1995
נורווגיה 19 בדצמבר 1996

18 במאי 1999

 25 במרץ 2001
פולין 16 באפריל 2003 21 בדצמבר 2007
פורטוגל (כולל האיים האזוריים ומדיירה) 25 ביוני 1991 26 במרץ 1995
רומניה 25 באפריל 2005 31 במרץ 2024
סלובקיה 16 באפריל 2003 21 בדצמבר 2007
סלובניה 16 באפריל 2003 21 בדצמבר 2007
ספרד (כולל האיים הקנריים

תנאים מיוחדים לסאוטה ומלייה)

 25 ביוני 1991 26 במרץ 1995
שוודיה 19 בדצמבר 1996 25 במרץ 2001
שווייץ 26 באוקטובר 2004 12 בדצמבר 2008
אזור שנגן 14 ביוני 1985 26 במרץ 1995

טריטוריות של מדינות שנגן מחוץ לאזור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם חברות מיוחדות באיחוד האירופי הפטורות מהסכם שנגן. האזורים היחידים במדינות החברות בשנגן הממוקמים באירופה אך אינם כלולים הם איי פארו וסבאלברד.

שטחים דניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטריטוריות הדניות של איי פארו וגרינלנד אינן חלק מהאיחוד האירופי ואינן חלק מאזור שנגן, וויזות לדנמרק אינן תקפות אוטומטית בשטחים אלו. עם זאת, לשתי הטריטוריות הללו אין פיקוח גבול על הגעה מאזור שנגן, והחברות האוויריות או הימיות אחראיות לבצע בדיקות מסמכים לפני העלייה למטוס, כפי שמקובל בנסיעות בתוך אזור שנגן. אזרחי מדינות האיחוד האירופי יכולים לנסוע לאיי פארו באמצעות דרכון או תעודת זהות[27] ולגרינלנד באמצעות דרכון,[28] אך אזרחי דנמרק, פינלנד, איסלנד, נורווגיה או שוודיה יכולים להשתמש בכל תעודת זהות מקובלת כגון רישיונות נהיגה או תעודות זהות בנקאיות.

שטחים הולנדיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק השטח האירופי של הולנד הוא חלק מאזור שנגן. שש טריטוריות הולנדיות בקריביים נמצאות מחוץ לאזור. שלוש מהטריטוריות הללו – בונייר, סנט אוסטטיוס וסאבא (המכונים יחד איי הולנד הקריבית) – הן רשויות מקומיות מיוחדות בתוך הולנד עצמה. שלוש המדינות האחרות – ארובה, קוראסאו וסנט מארטן – הן מדינות אוטונומיות בממלכת הולנד. כל האיים שומרים על מעמדם כמדינות וטריטוריות שמעבר לים ולכן אינם חלק מהאיחוד האירופי. לשש הטריטוריות יש מערכת ויזה נפרדת מהחלק האירופי של הולנד, ואנשים הנוסעים בין האיים הללו לאזור שנגן כפופים לבדיקות גבול מלאות, כאשר דרכון נדרש אפילו לאזרחי האיחוד האירופי, כולל הולנדים.[29]

שטחים צרפתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוזות הצרפתיים מעבר לים של גיאנה הצרפתית, גוואדלופ, מרטיניק, מיוט וראוניון, והקולקטיב מעבר לים של סן מרטין הם חלק מהאיחוד האירופי אך אינם חלק מאזור שנגן. לכן אי אפשר לנסוע לשם עם ויזת שנגן. הוראות חופש התנועה של האיחוד האירופי חלות, אך כל טריטוריה מפעילה מערכת ויזות משלה. בעוד שויזה שתקפה לאחד מהטריטוריות הללו תהיה תקפה לכולם, רשימות הפטורים לוויזות שונות.[30] ויזת שנגן, אפילו כזו שהונפקה על ידי צרפת, אינה תקפה לאזורים אלה. לצרפת יש גם מספר טריטוריות שאינן חלק מהאיחוד האירופי או מאזור שנגן:[31] פולינזיה הצרפתית, הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת, קלדוניה החדשה, סן ברתלמי, סן-פייר ומיקלון, ואליס ופוטונה.

טריטוריות נורווגיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבאלברד היא חלק מנורווגיה ויש לה מעמד מיוחד בהתאם לאמנת סבאלברד. היא אינה חלק מאזור שנגן, אך קשה לבקר בסבאלברד מבלי לעבור דרך אזור שנגן, אם כי יש טיסות צ'רטר מרוסיה.[32] מאז 2011, ממשלת נורווגיה עורכת בדיקות גבול שיטתיות לאנשים המעוניינים להיכנס ולצאת מסבאלברד, תוך דרישה לדרכון או תעודת זהות לאומית.[33] כתוצאה מכך, הגבול בין סבאלברד לשאר נורווגיה מטופל ברובו כמו כל גבול חיצוני אחר של שנגן. אין מערכת רווחה או מקלט למהגרים בסבאלברד, ואנשים שאינם מסוגלים לפרנס את עצמם עלולים להישלח משם.[32]

מיקרו-מדינות אירופיות וגיברלטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע מיקרו-מדינות אירופיות — אנדורה, מונקו, סן מרינו והוותיקן — אינן חלק רשמי מאזור שנגן, אך נחשבות דה פקטו לאזור שנגן, שכן יש להן גבולות פתוחים או חצי-פתוחים והן אינן מבצעות בקרות גבול שיטתיות עם מדינות שנגן שסביבן. חלק מהחוקים הלאומיים כוללים את הטקסט "מדינות שנגדן לא מבוצעת בקרת גבולות בהתבסס על הסכם שנגן ותקנות האיחוד האירופי 562/2006", אשר כוללת את המיקרו-מדינות ואזורים אחרים מחוץ לאיחוד האירופי עם גבולות פתוחים.[34]

בשנת 2015, אנדורה, מונקו וסן מרינו החלו במשא ומתן על הסכם עם האיחוד האירופי. מונקו עזבה את המשא ומתן ב-2023, בעוד שהסכם עבור אנדורה וסן מרינו היה צפוי להיחתם ב-2024. שגריר אנדורה בספרד, חאומה גייטן, הצהיר ב-2015 כי הוא מקווה שההסכם יכלול סעיפים שיהפכו את המדינות לחברות שותפות בהסכם שנגן.[35] עם זאת, הטקסט הסופי עוסק רק בחופש תנועה ולא בנושאי בקרת גבולות. עם זאת, ב-30 במאי 2024, מועצת האיחוד האירופי אישרה פתיחת משא ומתן להסכמים בין האיחוד האירופי לבין אנדורה וסן מרינו, בהתאמה, במטרה ליצור בסיס משפטי להיעדר בקרות גבולות בין מדינות אלו לאזור שנגן.[36]

אנדורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחסום הגבול בלה פארגה דה מולס על גבול אנדורה–ספרד

הגישה לנסיכות אנדורה מוגבלת לתחבורה בכביש או במסוק דרך מדינות שנגן השכנות, צרפת וספרד. בעוד שמשרד החוץ הגרמני דיווח ביוני 2024 כי אנדורה שומרת על גבולות פתוחים דה פקטו, המדינה אינה חלק רשמי מאזור שנגן או מהאיחוד האירופי.[37]

המדינה אינה שומרת על דרישות ויזה משלה, אזרחי האיחוד האירופי רשאים להיכנס עם תעודת זהות לאומית או דרכון, בעוד שמבני כל שאר הלאומים נדרש דרכון תקף או מקביל. נוסעים הזקוקים לויזה כדי להיכנס לאזור שנגן חייבים להחזיק בוויזה כדי לבקר באנדורה, שכן כניסה לנסיכות מהווה יציאה מאזור שנגן ודורשת כניסה חדשה כדי לחזור לצרפת או ספרד.[38]

אף על פי שאין בקרות גבול שיטתיות, נקודות ביקורת קיימות בעיקר לאכיפת מכס ולא להגירה. בקרות אלו נפוצות יותר עבור נוסעים היוצאים מאנדורה בשל שיעורי המס הנמוכים משמעותית במדינה, כולל מע"מ סטנדרטי של 4.5% בלבד. אנדורה נשארת פטורה ממערכת הכניסה/יציאה הביומטרית של האיחוד האירופי (EES) כדי להבטיח שהתנועה בכבישים בין הנסיכות לשכנותיה לא תיפגע.

גיברלטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבול גיברלטר/ספרד בשנת 2004 עם סלע גיברלטר ברקע

בעקבות הברקזיט, גיברלטר חדלה להיות חלק מהאיחוד האירופי ב-31 בינואר 2020, אם כי לרוב המטרות היא נחשבה חלק ממנו במהלך שלב המעבר עד 31 בדצמבר 2020. כמו הממלכה המאוחדת, היא לא הייתה חלק מאזור שנגן, אך בניגוד לממלכה המאוחדת, גיברלטר הייתה גם מחוץ לאיחוד המכס של האיחוד האירופי (אנג').[39] בעקבות הצהרה שהגישה בריטניה ל-EEC בשנת 1982, לאור כניסתו לתוקף חוק האזרחות הבריטית משנת 1981, תושבי גיברלטר נחשבו לאזרחים בריטים ולכן נהנו מתנועה חופשית מלאה באזור הכלכלי האירופי ובשווייץ.[40]

הסכם שהושג ב-11 ביוני 2025 קבע מסגרת למערכת היחסים של גיברלטר עם האיחוד האירופי לאחר הברקזיט, ובמיוחד הסרת בדיקות פיזיות בגבול במעבר לה ליניאה כדי לאפשר תנועה חופשית.[41] כדי לאפשר זאת, הגבולות ה"חיצוניים" של גיברלטר, שדה התעופה והנמל, הפכו לנקודות השליטה העיקריות. במקומות האלו, נוסעים מבריטניה וממדינות שלישיות חייבים לעבור דרך שני מחסומים נפרדים: אחד המופעל על ידי סוכנות הגבולות ומשמר החופים של גיברלטר, והשני של בדיקת שנגן המתבצעת על ידי פקידים ספרדים.[42]

על פי תנאי ההסכם, תושבי גיברלטר פטורים ממערכת הכניסה/יציאה (EES), ממערכת מידע והרשאות נסיעה לאירופה וממגבלת השהייה של 90 יום בשנגן. עם זאת, אזרחים בריטים שאינם תושבי גיברלטר נחשבים אזרחים של מדינות שלישיות, ולכן עליהם להצטייד באישורים ולהחשיב את תקופת שהותם בגיברלטר כחלק מההיתר החופשי מוויזה של שנגן ל-90 יום.[43] הטקסט המשפטי הושלם ב-12 בדצמבר 2025, וב-1 באפריל 2026 הסכימה ועדת הנציגים הקבועים (אנג') של האיחוד האירופי על יישום זמני.[44][45] האמנה עדיין ממתינה לאישור סופי ורשמי על ידי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת, לצד הצבעת אשרור מקבילה בפרלמנט האירופי.[46]

ב-20 ביוני 2026, ספרד הרסה פיזית את מחסומי הגבול ומבני המשטרה בגבול היבשתי עם גיברלטר, וסיימה את קיומן של בדיקות שגרתיות לראשונה מזה קרוב ל-300 שנה.[47] שערים אלקטרוניים ביומטריים הוקמו בשדה התעופה כדי לבדוק נוסעים בהתאם לדרישות שנגן.[48] המעבר לסטנדרטים של שנגן גם עצר את שירות המעבורת הישיר הוותיק בין גיברלטר למרוקו.[49]

ליכטנשטיין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבולות ליכטנשטיין ושווייץ

נסיכות ליכטנשטיין חברה באזור שנגן מאז 2011. כמדינה ללא מוצא לים וללא נמל תעופה בין-לאומי משלה, המדינה מסתמכת על שכנותיה למעבר ראשוני. מנחת המסוקים בבלצרס אינו מבצע בדיקות גבול, שכן כל הטיסות הנכנסות והיוצאות מוגבלות ליעדים באזור שנגן.

מונקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדרת הנסיכה גרייס מסמנת את הכניסה היבשתית הפתוחה למונקו

נסיכות מונקו וצרפת שומרת על גבול יבשתי פתוח לחלוטין, בהתאם לאמנת 1963 ליחסי שכנות טובים.[50] אף על פי שמונקו אינה חברה רשמית באיחוד האירופי או חתומה רשמית על הסכם שנגן, שטחה מנוהל כחלק בלתי נפרד מאזור שנגן בשל איחוד המכס ארוך השנים שלה עם צרפת. תנועת אנשים וסחורות בין שתי המדינות מתבצעת ללא מחסומים.

למרות היעדר פיקוח קרקעי, הרשויות בשתי המדינות מבצעות בדיקות ביטחון והגירה מתואמות בנמל הימי של מונקו ובמנחת המסוקים בפונטויי. הגבול הימי נבדק במיוחד על ידי משטרת מונקו כדי לוודא שכלי השיט הנכנסים לנסיכות מחוץ לאזור שנגן עומדים בסטנדרטים הביטחוניים האירופיים.[51] בנוסף, אף על פי שלמדינה אין מדיניות ויזות משלה, זרים המעוניינים לשהות במונקו יותר משלושה חודשים חייבים להגיש בקשה לאשרת שהייה, תהליך שדורש שיתוף פעולה מנהלי הדוק עם ממשלת צרפת.

סן מרינו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סן מרינו שומרת על גבול פתוח לחלוטין עם איטליה, ופועלת כחברה דה פקטו באזור שנגן אף על פי שאינה חתומה רשמית על ההסכם. אף על פי שאינה מדינה חברה באיחוד האירופי, אין מחסומים פיזיים או בקרות הגירה קבועות בגבול, ומתאפשרת זרימה חופשית של הולכי רגל וכלי רכב בין שתי המדינות.

בשל מיקומה ללא מוצא לים והיעדר שדה תעופה מסחרי או נמל ימי, סן מרינו תלויה אך ורק בתשתיות איטלקיות לנסיעות בין-לאומיות. כתוצאה מהאינטגרציה הגאוגרפית הזו ומדיניות הגבול הפתוח, מבקרים החוצים מאיטליה אינם נתקלים בבקרת דרכונים ואינם מקבלים חותמות כניסה. דרישות רגולטוריות חלות על ביקורים ארוכי טווח, זרים חייבים להחזיק באישור שהייה כדי להישאר בסן מרינו לתקופות העולות על 30 יום.[52]

הוותיקן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכניסה של ארקו דלה קמפנה לעיר הוותיקן מאיטליה

מדינת הוותיקן שומרת על גבול פתוח עם איטליה, אם כי היא נשארת ישות ריבונית מחוץ לאיחוד האירופי ולאזור שנגן. מכיוון שאין איחוד מכס פורמלי בין הכס הקדוש לאיטליה, כל הסחורות והרכבים החוצים את הגבול נשארים כפופים מבחינה חוקית לפיקוח מכס ולבדיקות פוטנציאליות.[53] עם זאת, יישום תשתיות גבול מסורתיות נחשב לבלתי מעשי בשל שטח המדינה הכולל של 0.49 קמ"ר בלבד וזרם המבקרים העצום שיכול להגיע ל-25,000 ביום בתקופות שיא.[54]

לעיר הוותיקן אין שדה תעופה או נמל, מה שהופך אותה תלויה לחלוטין בתשתיות איטלקיות למעבר סחורות ואנשים. אף על פי שיש לה מסוק קטן לשימוש רשמי ומסילת רכבת קצרה המחוברת לרשת האיטלקית, כל מטען בין-לאומי חייב להגיע דרך נמל או שדה תעופה באיטליה. כניסת כלי רכב מוגבלת לנקודות ביקורת ספציפיות, בעיקר שער סנט'אנה, המשמש ככניסה המסחרית והלוגיסטית הראשית, אם כי שערים נוספים כמו ארקו דלה קמפנה ופורטה דל פרוג'ינו משמשים גם הם לתנועה מורשית. בנקודות אלו, המשמר השווייצרי וקורפוס הז'נדרמריה מאמתים את האישורים. עקב היעדר מחסומים רשמיים להגירה, הוותיקן אינו מנפיק חותמות לדרכונים למבקרים הנכנסים לשטחו.

בוותיקן אין מלונות או לינה מסחרית לתיירים או לציבור הרחב. כל המבקרים, העולים לרגל והתיירים שוהים בעיר רומא, ותושבי הוותיקן היחידים הם אנשי דת, שומרי שווייצרים ועובדים מסוימים המורשים להתגורר בתוך החומות.[55]

מדינות חריגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הסכם שנגן שולב בהסכמי האיחוד האירופי, שתי חברות נוכחיות וחברה אחת לשעבר ניהלו משא ומתן על ויתורים על חלק או כל הסעיפים שלו.

דנמרק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנמרק שומרת על אפשרות בחירה ספציפית לתחום המדיניות הרחב יותר של AFSJ, אך היא אימצה את שנגן על בסיס בין-ממשלתי. הטריטוריות האוטונומיות של גרינלנד ואיי פארו אינן כלולות. כתוצאה מהחרגה זו, לדנמרק אין זכויות הצבעה להכנסת וביטול צעדים שהוחלו באזור שנגן.[56]

אירלנד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבול הרפובליקה של אירלנד–בריטניה

כאשר מדינות האיחוד האירופי ניהלו משא ומתן על אמנת אמסטרדם (ששילבה את ההסכם בחוקי האיחוד), אירלנד (ובריטניה, שהייתה אז חברה באיחוד) היו המדינות החברות היחידות שלא חתמו על ההסכם. בריטניה בחרה שלא להצטרף לשנגן, וכיוון שאירלנד רצתה לשמור על אזור הנסיעות המשותף שלה עם הממלכה המאוחדת והאיים (הסדר שאינו תואם את חברות שנגן כל עוד בריטניה לא חברה בו), גם אירלנד סירבה להצטרף. כתוצאה מכך, שתיהן ניהלו משא ומתן על ויתור על החלק בהסכם שהיה אמור לשלב את חוק האיחוד האירופי.[57] על פי הפרוטוקול הרלוונטי, אירלנד רשאית לבחור להשתתף בהיבטים של אמנת שנגן בתנאי שבקשתה מאושרת על ידי שאר מדינות שנגן.[57]

הממלכה המאוחדת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נקודות ביקורת בגבול הצרפתי, שם הנוסעים עוברים בדיקות יציאה לפני שהם עוזבים את אזור שנגן לכיוון בריטניה

בריטניה סירבה להשתתף בהסכם שנגן. בשנת 1999, בריטניה ביקשה רשמית להשתתף בהוראות מסוימות של ההסכם הנוגעות לביטחון ולשיתוף פעולה שיפוטי ובקשה זו אושרה על ידי מועצת האיחוד האירופי ב-29 במאי 2000.[58] השתתפותה הרשמית של הממלכה המאוחדת בתחומי שיתוף הפעולה אושרו בהחלטת המועצה משנת 2004 שנכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2005.[59] אף על פי שבריטניה אינה חלק מאזור שנגן, היא עדיין השתמשה במערכת המידע של שנגן, מאגר מידע ממשלתי ששימש את מדינות אירופה לאחסון והפצת מידע על יחידים ורכוש. ב-31 בינואר 2020, בריטניה פרשה מהאיחוד האירופי והסכמי שנגן חדלו לחול עליה. בריטניה הודיעה על כוונתה לפרוש מההסדרים בסיום תקופת המעבר, ועשתה זאת ב-31 בדצמבר 2020.

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסחר הכולל בין שתי מדינות באזור שנגן גדל בכ-0.1% בשנה. אותה כמות של עלייה בסחר מושגת שוב עבור כל עלייה שנתית של 1% בהגירה בין המדינות.[60] בממוצע, הסרת הבקרות בכל גבול שווה להפחתת מכס של 0.7%, והחיסכון בעלויות על נתיב סחר גדל ככל שמספר הגבולות הפנימיים נחצים.[7]

תנועת בני אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-1.7 מיליון אנשים נוסעים לעבודה מדי יום מעבר לגבול אירופי, ובחלק מהאזורים הם מהווים עד שליש מכוח העבודה. לדוגמה, 2.1% מהעובדים בהונגריה עובדים במדינה אחרת, בעיקר באוסטריה וסלובקיה. בכל שנה מתבצעות 1.3 מיליארד חציית גבולות שנגן בסך הכל. 57 מיליון מעברים מיועדים להובלת סחורות בכביש, בשווי של 2.8 טריליון אירו בשנה.[6][61] הסחר בסחורות מושפע יותר מהסחר בשירותים, והירידה בעלות המסחר נעה בין 0.42% ל-1.59% בהתאם לגאוגרפיה, שותפי הסחר וגורמים נוספים.[7]

מעבר סחורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טופס המכס המוכר בשם המסמך המנהלי היחיד (SAD) הוא טופס הצהרה על סחורות הנכנסות או יוצאות מהאיחוד האירופי.

נוהל אמנת TIR (אנג') משמש לפעולות מעבר שמתחילות, מסתיימות או עוברות במדינה שלישית שאינה חברה באיחוד האירופי וחתומה על האמנה. מסמך מעבר נלווה (TAD) יכול להיות מופק בנקודת היציאה או על ידי שליח מורשה. הוא כולל ברקוד ומספר ייחוס תנועה התואם להצהרת המעבר.

מספרי EORI הם קישור רשמי לכתובת רשומה ספציפית של עסק המעורב בארגון יצוא, ייבוא או תנועת סחורות ברחבי האיחוד האירופי. ניתן גם לקשר לרשומות רשמיות המתארות את טבע הסחורה וזהות הרכבים שישמשו להובלה.[62]

גבולות פנימיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעבר גבול פנימי של שנגן שמוביל לגרמניה מאוסטריה. אין תחנת פיקוח גבול. שלט אחד משותף של מדינות האיחוד האירופי מציג את שם המדינה הנכנסת.

לפני יישום הסכם שנגן, רוב הגבולות באירופה היו מפוקחים ורשת רחבה של תחנות גבול הייתה קיימת ברחבי היבשת, כדי לבדוק את זהותם וזכאותם של אנשים שרצו לנסוע ממדינה למדינה. מאז יישום כללי שנגן, תחנות הגבול נסגרו ולעיתים הוסרו לחלוטין.

קוד גבולות שנגן מחייב את המדינות המשתתפות להסיר את כל המכשולים לתנועה חופשית בגבולות הפנימיים.[63] לכן, זהותם של נוסעי כבישים, רכבות ואוויר כבר אינה נבדקת על ידי שומרי הגבול בעת נסיעה בין מדינות שנגן, אף על פי שעדיין מותרת בקרה ביטחונית על ידי חברות המטען.[64] על פי הנחיות האיחוד האירופי, מומלץ לכל אזרחי האיחוד להחזיק דרכון או תעודת זהות, שכן ייתכן שהיא תידרש.

בדיקות פנימיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שאזרחי האיחוד האירופי הנוסעים באזור שנגן אינם מחויבים להציג דרכון, תעודות זהות לאומיות או מסמכי זהות אחרים בגבול פנימי, חוקי רוב המדינות עדיין מחייבים אותם לשאת מסמכי זהות ולהציג אותם לאדם מורשה לפי בקשה.[65] חובת כל מי שנוסע באזור היא להציג תעודת זהות אישית תקפה לחלוטין המקובלת על ידי מדינות שנגן אחרות, בדרך כלל כזו שהונפקה על ידי המדינה.[66]

לפי כללי שנגן, מלונות וסוגי מגורים מסחריים אחרים חייבים לרשום את כל האזרחים הזרים, כולל אזרחים ממדינות שנגן אחרות, על ידי דרישה למלא טופס רישום בעצמם. הכלל הזה אינו חל על בני זוג וילדים קטנים או חברי קבוצות נסיעות. בנוסף, יש להציג מסמך זיהוי תקף למנהל המלון או לצוות. כללי שנגן אינם דורשים הליכים נוספים; לפיכך, מדינות שנגן חופשיות להסדיר פרטים נוספים על תוכן טפסי הרישום ומסמכי הזהות. אכיפת הכללים משתנה ממדינה למדינה.

תקנת שנגן לחציית גבולות פנימיים מתארת את הבדיקות לזרים שיבוצעו על ידי המשטרה במקומות מתאימים בתוך כל מדינה.[64]

בקרות פנימיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרות גבול זמניות של המשטרה הדנית בגבול הפנימי עם גרמניה

האיחוד האירופי מהווה איחוד מכס ואזור מס ערך מוסף. עם זאת, לא כל מדינות שנגן או כל שטח מדינות שנגן הם חלק מאיחוד המכס או אזור המע"מ. לפיכך, חלק מהמדינות מבצעות באופן חוקי בקרות מכס המיועדות לסחורות בלתי חוקיות, כגון סמים.

בדיקות ביטחוניות יכולות להתבצע בנמלים ושדות תעופה. כמו כן, ניתן לבצע בדיקות משטרה אם:[67]

  • השליטה בגבולות איננה המטרה.
  • הבדיקות מבוססות על מידע כללי וניסיון משטרתי בנוגע לאיומים אפשריים על ביטחון הציבור ומטרתם, בפרט, להילחם בפשע חוצה גבולות.
  • מתוכננים ומבוצעים באופן שונה בבירור מבדיקות שיטתיות על אנשים בגבולות החיצוניים.
  • מתבצעים על בסיס בדיקות נקודתיות.

טיסות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שער הנחיתה של שנגן בנמל התעופה ריגה

לטיסות בתוך אזור שנגן, רשויות אכיפת החוק, רשויות נמלי התעופה וחברות התעופה מורשות לבצע בדיקות ביטחון ואסור להן לבצע בדיקות גבול.[64] בדיקות הביטחון חייבות להתבצע רק לאימות זהות הנוסע ולא לבדיקת מעמד ההגירה שלו.[68] עם זאת, לפני שרומניה ובולגריה הצטרפו לאזור שנגן, דווח כי פליטים בלתי מתועדים שביקשו להמשיך מיוון למדינות שנגן אחרות באוויר לא יכלו לעשות זאת ללא מסמכי זיהוי מזויפים.[69] מסיבה זו, רשויות אכיפת החוק, רשויות נמלי תעופה וחברות תעופה אינן יכולות לדרוש מנוסעי טיסה הטסים באזור שנגן שהם אזרחים של מדינות שלישיות להוכיח את חוקיות שהותם באמצעות הצגת ויזה או היתר שהייה בתוקף. בנוסף, לפי הנחיות הנציבות האירופית, בדיקות זהות של נוסעים הטסים באזור שנגן צריכות להתבצע רק בצ'ק-אין, או בכניסה לאזור המאובטח של שדה התעופה, או בשער העלייה למטוס: אין לדרוש מהנוסעים לעבור אימות זהות יותר מפעם אחת לפני טיסתם באזור שנגן. הדרישות לגבי איזה תעודת זהות הנוסע צריך להחזיק, משתנות בכל מדינה או חברת תעופה.

נוסעים שעולים לטיסות בין מדינות שנגן, אך מגיעים ממדינה שלישית מחוץ לאזור, נדרשים לעבור בדיקות גבול כניסה לשנגן עם ההגעה לאזור שנגן. הסיבה לכך היא שהמסלול מתחיל מחוץ לאזור שנגן, והרשויות ביעד הסופי לא יוכלו להבחין בין הנוסעים המגיעים שעלו על המטוס בנקודת המוצא לבין אלו שהצטרפו באמצע. בנוסף, הנוסעים נדרשים לעבור בדיקות גבול בעת היציאה.

בקרות גבול זמניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקווים הצהובים מציינים גבולות יבשתיים פנימיים של שנגן עם בקרות גבול זמניות מתמשכות, והקווים האדומים מציינים את גבולות הקרקע החיצוניים של שנגן עם בקרות גבול מלאות.

מדינה חברה בשנגן מורשית להחזיר את בקרות הגבול עם מדינה חברה אחרת לתקופה קצרה כאשר קיים איום חמור על "מדיניות ציבורית או ביטחון פנימי" של אותה מדינה, או כאשר "השליטה בגבול חיצוני אינה מובטחת עוד עקב נסיבות חריגות".[70] כאשר סיכונים כאלה מתעוררים, המדינה המדוברת חייבת להודיע לנציבות האירופית מראש ולהתייעץ עם מדינות שנגן אחרות.[64]

הכנסת בקרות זמניות בגבולות הפנימיים היא בסמכותן של המדינות החברות. אף על פי שהנציבות האירופית רשאית להוציא חוות דעת בנוגע לצורך ובפרופורציונליות של הכנסת בקרות זמניות בגבולות פנימיים, היא אינה יכולה להטיל וטו או לבטל החלטה כזו אם היא מתקבלת על ידי מדינה חברה.

באפריל 2022 הבהיר בית הדין האירופי לצדק כי בקרות גבולות פנימיות זמניות אינן יכולות לעלות על שישה חודשים עבור אותו איום. רק במקרה של איום חמור חדש "המדינה החברה רשאית ליישם צעד כזה מחדש, אפילו מיד לאחר תום תקופת ששת החודשים".[71] הפסיקה חיזקה את הביקורת הקיימת על הפיקוח החצי-קבוע בכמה מדינות חברות מאז 2015 כהפרה בלתי חוקית של קוד שנגן.[72]

סגירות זמניות או השבת בקרות הגבול באזור שנגן התרחשו במהלך מספר אירועים משמעותיים, במיוחד במהלך משבר המהגרים האירופי ב-2015 ומגפת הקורונה ב-2020. בעקבות פלישת אלפי מהגרים מרוקאים לספרד ביולי 2026, הודיעה איטליה על השעיית מעברי שנגן מספרד.[73]

גבולות חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות המשתתפות נדרשות להפעיל בדיקות קפדניות על נוסעים הנכנסים והיוצאים מאזור שנגן. בדיקות אלו מתואמות על ידי סוכנות Frontex של האיחוד האירופי, וכפופות לכללים משותפים. פרטי בקרות הגבול, המעקב והתנאים שבהם ניתן להעניק אישור להיכנס לאזור שנגן מפורטים בקוד גבולות שנגן.[64]

בדיקות גבול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגדל ורשה, בו שכן מטה Frontex

כל מי שחוצה גבולות חיצוניים כפוף לבדיקה של שומר גבול. היוצא מן הכלל היחיד הוא עבור נוסעים רגילים חוצי גבולות (גם בעלי זכות תנועה חופשית וגם אזרחים ממדינות שלישיות) המוכרים היטב לשומרי הגבול: ברגע שבדיקה ראשונית הראתה שאין התראה עליהם במערכת המידע של שנגן או במאגרי המידע הלאומיים, הם יכולים להיות כפופים רק לבדיקות "אקראיות" מזדמנות, במקום בדיקות שיטתיות בכל פעם שהם חוצים את הגבול.[64]

בעבר, אזרחי EEA ושווייץ, כמו גם בני משפחותיהם שנהנו מחופש תנועה, היו כפופים רק ל"בדיקה מינימלית" בעת חציית גבולות חיצוניים. משמעות הדבר הייתה שמסמך הנסיעה שלהם היה כפוף רק לבדיקה ויזואלית "מהירה" ו"פשוטה" ובדיקה אופציונלית מול מאגרי מידע על מסמכי נסיעה שאבדו/נגנבו. התייעצות עם מערכת המידע של שנגן ומאגרי מידע לאומיים נוספים כדי לוודא שהנוסע אינו מייצג איום ביטחוני, מדיניות ציבורית או בריאותית הותרה רק על בסיס "לא שיטתי" כאשר האיום היה "אמיתי", "נוכח" ו"חמור דיו".[64] לעומת זאת, נוסעים אחרים עברו "בדיקה יסודית".[64]

עם זאת, לאחר פיגועי נובמבר 2015 בפריז, בפגישת מועצת האיחוד האירופי ב-20 בנובמבר 2015, שרי הפנים מהמדינות החברות החליטו "ליישם מיד את הבדיקות השיטתיות והמתואמות הנדרשות בגבולות חיצוניים, כולל על אנשים הנהנים מזכות חופש תנועה".[74] בוצעו תיקונים לקוד הגבול של שנגן כדי להכניס בדיקות שיטתיות של מסמכי הנסיעה של אזרחי EEA ושווייץ, וכן של בני משפחותיהם הנהנים מחופש תנועה, מול מאגרי מידע רלוונטיים בעת חציית גבולות חיצוניים.[75] הכללים החדשים נכנסו לתוקף ב-7 באפריל 2017.

בקרות גבול חיצוניות ממוקמות בכבישים החוצים גבול, בשדות תעופה, בנמלי ים וברכבות.[64] בדרך כלל אין גדר לאורך הגבול היבשתי, אך יש יוצאים מן הכלל כמו גדר ההפרדה של סאוטה, וכמה מקומות בגבול המזרחי.[76] עם זאת, מערכות מצלמות מעקב, חלקן מצוידות בטכנולוגיית אינפרא-אדום, ממוקמות בנקודות קריטיות, למשל בגבול בין סלובקיה לאוקראינה, שם בנקודות מסוימות יש מצלמה כל 186 מטר.[77]

חלק מנקודות מעבר הגבול החיצוניות יכולות לשמש רק נוסעים מסוימים. לדוגמה, במחסום הגבול ברמונישקיאי, ליטא (על הגבול עם רוסיה) יכולים לעבור רק תושבי ליטא ורוסיה. כל שאר הנוסעים אינם יכולים להשתמש בנקודת ביקורת גבול זו. באופן דומה, מחסום הגבול פדזה-ברונישבו, לטביה (על הגבול עם רוסיה) פתוח רק לאזרחים לטבים ורוסים. מחסום הגבול בפולובצה-פיישצ'טקה, פולין (על הגבול עם בלארוס) ניתן לחציה רק על ידי אזרחים פולנים ובלארוסים.

לעיתים, בקרות גבול חיצוניות ממוקמות בשטחים שאינם באזור שנגן עצמו. לדוגמה, משטרת הגבול הצרפתית מפעילה בדיקות גבול בבקרות מנוגדות על נוסעים היוצאים מבריטניה לאזור שנגן לפני שהם עולים על רכבת או מעבורת בתחנת הרכבת סנט פנקראס, ב-Ebbsfleet International ו-Ashford International, וכן בנמל דובר ובתחנת Eurotunnel Folkestone.[78][79]

ויזות שהייה קצרה ומעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכללים החלים על ויזות כניסה קצרות טווח לאזור שנגן מפורטים בתקנות האיחוד האירופי המכילות שתי רשימות: רשימת הלאומים (או סוגי בעלי מסמכי הנסיעה) שדורשים ויזה לשהות קצרה (רשימת נספח I) ורשימה שאינן דורשות (רשימת נספח II).[80]

מבקרים ממדינות פטורות מוויזה נדרשים להגיש את פרטיהם לאישור דרך מערכת מערכת מידע והרשאות נסיעה לאירופה. ההימצאות ברשימת ללא ויזה תפטור לעיתים, אך לא תמיד, את האזרחות או הקבוצה הרשומים מהדרישה לקבלת היתר עבודה אם הם מעוניינים לעסוק בעבודה או בפעילות עצמאית במהלך שהותם; נסיעות עסקים בדרך כלל אינן נחשבות לעבודה.[81]

יש להגיש בקשה לויזת שנגן לשגרירות או לקונסוליה של המדינה שבה הנוסע מתכוון לבקר. אם מטייל מתכנן לבקר במספר מדינות באזור שנגן, יש להגיש את הבקשה לשגרירות או לקונסוליה של היעד הראשי. אם לא ניתן לקבוע את היעד הראשי, על הנוסע להגיש בקשה לויזה בשגרירות או בקונסוליה של מדינת הכניסה הראשונה שלו באזור שנגן.[82]

תנאי כניסה לאזרחים ממדינות שלישיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויזת שנגן או פטור מויזה אינם מקנים לנוסע זכות להיכנס לאזור שנגן, אלא מאפשרים לנוסע לבקש כניסה בנקודת מעבר הגבול. קוד הגבולות של שנגן מפרט דרישות שעל אזרחי מדינות שלישיות לעמוד בהן כדי לאפשר כניסה לאזור שנגן. למטרה זו, אזרח מדינה שלישית הוא אדם שאינו נהנה מהזכות לתנועה חופשית.

דרישות הכניסה לאזרחים ממדינות שלישיות המתכננים להישאר באזור שנגן לא יותר מ-90 יום בכל תקופה של 180 יום הן כדלקמן:[63]

  • הנוסע מחזיק במסמך נסיעה תקף או מסמכים המאפשרים לו לעבור את הגבול (ויזה אינה נחשבת למסמך נסיעה במובן זה); קבלת מסמכי נסיעה למטרה זו נשארת בתחום המדינות החברות.
  • מסמך הנסיעה חייב להיות בתוקף לפחות שלושה חודשים לאחר מועד היציאה המתוכנן מאזור שנגן וחייב להיות מונפק בעשר השנים האחרונות.
  • הנוסע מחזיק או בוויזה תקפה (אם נדרש) או באישור שהייה בתוקף.
  • הנוסע יכול להצדיק את מטרת השהות המיועדת ויש לו אמצעי קיום מספקים, הן למשך השהות המיועדת והן לחזרה למדינת מוצאו או למעבר למדינה שלישית שבה הנוסע בטוח שייכנס, או שהוא במצב לרכוש אמצעים כאלה כחוק.
  • מערכת המידע של שנגן אינה מכילה התראת סירוב כניסה בנוגע לנוסע.
  • הנוסע אינו נחשב לאיום על מדיניות ציבורית, ביטחון פנימי, בריאות הציבור או יחסים בין-לאומיים של אף אחת ממדינות שנגן.

עם זאת, גם אם האזרח מהמדינה השלישית לא עומד בקריטריונים לכניסה, עדיין ניתן לקבל אישור:

  • מטעמים הומניטריים
  • מטעמי אינטרסים לאומיים
  • על בסיס התחייבויות בין-לאומיות
  • אם האדם אינו מחזיק בוויזה, אך עומד בקריטריונים לקבלת ויזה בגבול
  • אם לאדם יש אישור שהייה או ויזת כניסה מחדש שהונפקה על ידי מדינת שנגן

אחריות החברה המובילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי שנגן מחייבים שכל חברת שמעבירה נוסעים מעבר לגבול החיצוני של שנגן תבדוק, לפני העלייה למטוס, שלנוסעים יש את מסמכי הנסיעה והוויזות הנדרשים לכניסה. חברות מטוסים שמסיעות אזרחים ממדינות שלישיות ללא מסמכי נסיעה נכונים מוטלים עליהן קנסות כספיים והן מחויבות להחזיר את אלו שסורבו לנקודת המוצא.[83] מטרת הצעד הזה היא למנוע הגירה בלתי חוקית. יתרה מזאת, מאחר שלמהגרים יש זכות להגיש בקשה למקלט בביקורת גבול בנמלי הכניסה לאיחוד האירופי, אף על פי שבקשות כאלה חייבות להיות מוגשות באופן אישי במדינה שבה מבקשים מקלט, הצעד הזה מונע ממבקשי מקלט פוטנציאליים לעלות על תחבורה ציבורית לאזור שנגן.

שהייה מעל 90 יום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשהייה באזור שנגן העולה על 90 ימים, אזרח מדינה שלישית יצטרך להחזיק או ויזת שהייה ארוכת טווח לתקופה שאינה עולה על שנה, או היתר שהייה לתקופות ארוכות יותר. ויזת שהייה ארוכה היא ויזה לאומית אך היא מונפקת בהתאם לפורמט אחיד ומעניקה למחזיק את הזכות להיכנס לאזור שנגן ולהישאר במדינת ההנפקה לתקופה הארוכה מ-90 ימים אך לא יותר משנה. אם מדינת שנגן מבקשת לאפשר לבעל ויזת שהייה ארוכת טווח יותר משנה, המדינה חייבת להנפיק לו אישור שהייה.

מחזיק ויזת שהייה ארוכת טווח או אישור שהייה זכאי לנוע בחופשיות במדינות אחרות המרכיבות את אזור שנגן לתקופה של עד שלושה חודשים בכל חצי שנה. אזרחים ממדינה שלישית שהם תושבים לטווח ארוך במדינת שנגן עשויים גם הם לקבל את הזכות לעבור למדינה אחרת ולהתיישב בה מבלי לאבד את מעמדם החוקי וההטבות החברתיות שלהם.[84]

מבקשי מקלט המבקשים הגנה בין-לאומית לפי אמנת ז'נבה ממדינה חברה בשנגן אינם מקבלים אישור שהייה, אלא אישור להישאר בשטח המדינה החברה, תוך שלושה ימים מהגשת הבקשה, בזמן שהבקשה ממתינה או נמצאת בבחינה. משמעות הדבר היא שבזמן שבקשתם למעמד פליט מטופלת, מבקשי המקלט מורשים להישאר רק במדינת שנגן בה ביקשו מקלט, ואינם זכאים לנוע בחופשיות במדינות אחרות.[85] מועמדים שקיבלו הגנה בינן-לאומית ממדינה חברה בשנגן מקבלים אישורי שהייה בתוקף למשך לפחות שלוש שנים עם אופציה לחידוש, בעוד שמבקשים שקיבלו הגנה משנית ממדינת שנגן מקבלים אישורי שהייה לתוקף של לפחות שנה, אלא אם יש סיבות משכנעות הקשורות לביטחון לאומי או סדר ציבורי. בני משפחה של מוטבים מהגנה בין-לאומית או משנית ממדינת שנגן מקבלים גם הם היתרי שהייה, אך תוקפם עלול להיות קצר יותר.

עם זאת, חלק מאזרחי מדינות שלישיות מורשים להישאר באזור שנגן יותר מ-90 יום ללא צורך בהגשת בקשה לוויזת שהייה ארוכה. לדוגמה, צרפת אינה דורשת מאזרחי אנדורה, מונקו, סן מרינו והוותיקן להגיש בקשה לויזת שהייה ארוכה.[86] בנוסף, סעיף 20(2) של האמנה המיישמת את הסכם שנגן מאפשר זאת 'בנסיבות חריגות' ומאשר שהסכמים בילטרליים שנחתמו על ידי מדינות בודדות עם מדינות אחרות לפני כניסת האמנה לתוקף יישארו בתוקף. כתוצאה מכך, למשל, אזרחי ניו זילנד מורשים לשהות עד 90 יום בכל אחת ממדינות השנגן שכבר חתמו על הסכמי פטור דו-צדדיים עם ממשלת ניו זילנד לפני כניסת האמנה לתוקף.[87][88]

מעבר בגבולות החיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבולות חיצוניים של שנגן

מדינות שנגן החולקות גבול יבשתי חיצוני עם מדינה שאינה חברה באיחוד האירופי מוסמכות על פי תקנות האיחוד האירופי לחתום או לשמור על הסכמים דו-צדדיים עם מדינות שלישיות שכנות לצורך יישום משטר תנועת גבול מקומי. הסכמים כאלה מגדירים אזור גבול שיכול להגיע למקסימום של 50 ק"מ משני צדי הגבול, ומאפשרים הנפקת רישיונות תנועה מקומיים לתושבי אזור הגבול. היתרים עשויים לשמש לחציית הגבול החיצוני של האיחוד האירופי בתוך אזור הגבול, אינם נחתמים בעת חציית הגבול וחייבים להציג את שם המחזיק ותמונתו, וכן הצהרה שהמחזיק אינו מורשה לעבור מחוץ לאזור הגבול.

היתרים מונפקים לתקופה של בין שנה לחמש שנים ומאפשרים שהייה באזור הגבול עד שלושה חודשים. היתרים יכולים להינתן רק לתושבים חוקיים שהתגוררו באזור הגבול לפחות שנה אחת. מבקשי היתר חייבים להראות שיש להם סיבות לגיטימיות לחצות לעיתים קרובות גבול יבשתי חיצוני במסגרת משטר התנועה המקומי. מדינות שנגן חייבות לנהל רישום מרכזי של ההיתרים שהונפקו ולספק גישה מיידית לנתונים הרלוונטיים למדינות שנגן אחרות.

לפני חתימת הסכם עם מדינה שכנה, מדינת שנגן חייבת לקבל אישור מהנציבות האירופית, שצריכה לאשר כי טיוטת ההסכם תואמת את התקנה. ההסכם יכול להיחתם רק אם המדינה השכנה מעניקה לפחות זכויות הדדיות ומסכימה להחזרת אנשים שנמצאו כמנצלים את הסכם הגבול באופן לא חוקי.

עשרה הסכמי תנועה מקומית נכנסו לתוקף.[89]

  • הונגריה–אוקראינה מינואר 2008.
  • סלובקיה–אוקראינה מספטמבר 2008.
  • פולין–אוקראינה מיולי 2009.
  • רומניה–מולדובה מאוקטובר 2010.
  • לטביה–בלארוס מפברואר 2012.
  • נורווגיה–רוסיה ממאי 2012.
  • פולין–רוסיה (אזור קלינינגרד) מיולי 2012 (מושעה מאז יולי 2016)[90]
  • לטביה–רוסיה מיוני 2013.
  • רומניה–אוקראינה ממאי 2015.
  • הסכם בין קרואטיה–בוסניה והרצגובינה מיושם על בסיס זמני, עד לאישורו.

ב-28 באפריל 2014, מולדובה סווגה כאזרחות 'נספח II'. ב-11 ביוני 2017, אוקראינה סווגה כאזרחות 'נספח II'. לכן, אזרחים מולדובים ואוקראינים המחזיקים בדרכונים ביומטריים אינם זקוקים עוד לויזה לכניסה לאזור שנגן. בסוף 2009, נורווגיה החלה להנפיק ויזוה מרובת כניסות לשנה, הנקראות פומור-ויזות, לרוסים ממחוז מורמנסק, ולאחר מכן גם ממחוז ארכנגלסק.[91]

קיימת גם מערכת דומה לאישורי תנועת גבול מקומית בין ספרד למרוקו בנוגע לסאוטה ומלייה. מערכת זו ישנה יותר ונכללה בהסכם ההצטרפות של ספרד לאזור שנגן משנת 1991. במקרה זה קיימות בדיקות זהות לכל מי שנוסע לאזורים אחרים באזור שנגן.

מדינות הבלקן המערבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינות הבלקן המערבי

אזרחי אלבניה, בוסניה והרצגובינה, קוסובו, מונטנגרו, מקדוניה הצפונית וסרביה יכולים להיכנס לאזור שנגן ללא ויזה. ב-30 בנובמבר 2009, מועצת השרים של האיחוד האירופי לענייני פנים ומשפט ביטלה את דרישות הוויזה לאזרחי מונטנגרו, צפון מקדוניה וסרביה,[92] וב-8 בנובמבר 2010 עשתה זאת גם לאלבניה ובוסניה והרצגובינה.

הנציבות האירופית פתחה בדיאלוג לליברליזציה של ויזות עם קוסובו ב-19 בינואר 2012. ב-4 במאי 2016, הנציבות הציעה למועצת האיחוד האירופי ולפרלמנט האירופי להסיר את דרישות הוויזה לתושבי קוסובו על ידי העברת קוסובו לרשימת ללא ויזה לשהות קצרה באזור שנגן. האיחוד האירופי אישר את הפטור מוויזות לאזרחי קוסובו, החל מ-1 בינואר 2024.

שיתוף פעולה משטרתי ושיפוטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להתמודד עם ההשפעות הפוטנציאליות של ביטול בקרות הגבול על הגירה בלתי מתועדת ופשיעה חוצת גבולות, אמנות שנגן כוללות צעדים משטרתיים ושיפוטיים. המרכזית שבהן היא מערכת המידע של שנגן (SIS), מאגר נתונים המופעל על ידי כל מדינות האיחוד האירופי ושנגן ואשר עד ינואר 2010 כלל מעל 30 מיליון רשומות ובינואר 2014 מעל 50 מיליון רשומות, לפי מסמך שפורסם ביוני 2015 על ידי מועצת האיחוד האירופי.[93]

רוב רשומות הנתונים ב-SIS, כ-49 מיליון, עוסקות בחפצים שאבדו או נגנבו. המועצה האירופית מדווחת כי בשנת 2013 זוהו בממוצע 43 כלי רכב גנובים ביום על ידי הרשויות באמצעות מאגר הנתונים של SIS. רשימה של רשויות האיחוד האירופי עם גישה ל-SIS מתפרסמת מדי שנה בכתב העת הרשמי של האיחוד האירופי. נכון ל-24 ביוני 2015, 235 רשויות יכולות להשתמש במסד הנתונים של SIS.[94]

הסכם שנגן מאפשר גם לשוטרים ממדינה משתתפת אחת לעקוב אחרי חשודים מעבר לגבולות, הן במרדף חם[95] והן בפעולות תצפית, וגם לסיוע הדדי מוגבר בעניינים פליליים. אמנת שנגן כללה גם צעדים שנועדו לייעל את ההסגרה בין המדינות המשתתפות, אך אלו שולבו במערכת צווי המעצר האירופית.

מערכות ניהול גבולות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת כניסה/יציאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרמינלי EES בנמל התעופה ולנסיה, ספרד

ב-12 באוקטובר 2025, האיחוד האירופי החל ליישם את מערכת הכניסה/יציאה (EES), מערכת IT אוטומטית שנועדה לרשום נוסעים ממדינות שלישיות בכל פעם שהם חוצים גבול חיצוני של האיחוד. מאז 10 באפריל 2026, המערכת פועלת במלואה ונמצאת בשימוש בכל מעברי הגבול החיצוניים של אזור שנגן.[96] מערכת זו החליפה את שיטת חותמת הדרכונים המסורתית, שכן היא משתמשת בזיהוי פנים וסריקות טביעות אצבע כדי לרשום כניסות ויציאות. מטרת המערכת היא לשפר את אבטחת הגבולות על ידי מעקב מדויק אחר שהייה חריגה ומאבק בהונאת זהות.[97]

במקרה של כשל טכני ב-EES או חוסר חיבור למערכת המרכזית, שומרי הגבול מחויבים לחתום ידנית על מסמך הנסיעה. זה משמש כגיבוי כדי להבטיח שתאריך ומקום הכניסה/היציאה יירשמו כאשר רישום דיגיטלי אינו אפשרי.[98]

ETIAS

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת מידע והרשאות נסיעה לאירופה (ETIAS) היא מערכת אלקטרונית מתוכננת לאישורי נסיעה למבקרים פטורים מוויזה ממדינות נספח II הנוכחיות (למעט אזרחי המיקרו-מדינות האירופיות אנדורה, מונקו, סן מרינו והוותיקן) לנסוע לאזור שנגן ולמדינות חברות נוספות באיחוד האירופי,[99] למעט אירלנד.

בסיס משפטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראות באמנות האיחוד האירופי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס המשפטי לשנגן בהסכמי האיחוד האירופי הוכנס לאמנת רומא באמצעות סעיף 2, סעיף 15 של אמנת אמסטרדם. אמנת ליסבון משנה באופן מהותי את הוראות הסעיפים שבכותרת, משנה את שם הכותרת ל"תחום החירות, הביטחון והצדק" ומחלקת אותו לחמישה פרקים, הנקראים "הוראות כלליות", "מדיניות בבדיקות גבול, מקלט והגירה", "שיתוף פעולה שיפוטי בעניינים אזרחיים", "שיתוף פעולה שיפוטי בעניינים פליליים" ו"שיתוף פעולה משטרתי".[100]

הסכם שנגן ואמנת שנגן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאזור שנגן היה בסיס משפטי מחוץ לקהילה הכלכלית האירופית, לאחר שהוקם על ידי תת-קבוצה של מדינות חברות בקהילה באמצעות שני הסכמים בין-לאומיים:

  • הסכם שנגן משנת 1985 – הסכם בין ממשלות מדינות איחוד הכלכלה של בנלוקס, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה והרפובליקה הצרפתית על ביטול הדרגתי של ההגבלות בגבולות המשותפים שלהן.
  • אמנת שנגן משנת 1990 – האמנה המיישמת את הסכם שנגן מ-14 ביוני 1985 בין ממשלות מדינות איחוד הכלכלה של בנלוקס, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה והרפובליקה הצרפתית בנוגע לביטול הדרגתי של הבקרות בגבולות המשותפים שלהן.

עם שילוב אמנת אמסטרדם בגוף המרכזי של חוק האיחוד האירופי, פורסמו הסכם ואמנת שנגן בכתב העת הרשמי של הקהילות האירופיות בהחלטת מועצת השרים.[101] כתוצאה מכך, ניתן לשנות את ההסכם והאמנה באמצעות תקנות.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אזור שנגן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ ‘We will join the Schengen zone in 2026’, cyprus-mail.com, ‏2025-05-11
  2. ↑ COMMISSION STAFF WORKING PAPER Obstacles to access by Andorra, Monaco and San Marino to the EU's Internal Market and Cooperation in other Areas Accompanying the document COMMUNICATION FROM THE COMMISSION TO THE EUROPEAN PARLIAMENT, THE COUNCIL, THE EUROPEAN ECONOMIC AND SOCIAL COMMITTEE AND THE COMMITTEE OF THE REGIONS EU Relations with the Principality of Andorra, the Principality of Monaco and the Republic of San Marino Options for Closer Integration with the EU, EUR-Lex
  3. ↑ Recommendation for a COUNCIL DECISION authorising the opening of negotiations on an agreement between the European Union and the Principality of Andorra on several aspects in the field of border management, EUR-Lex, European Commission, ‏8 March 2024
  4. ↑ TRT World - EU, UK deal scraps Gibraltar-Spain border controls, www.trtworld.com
  5. ↑ Schengen area - Migration and Home Affairs - European Commission, home-affairs.ec.europa.eu
  6. 1 2 Susi Dennison, Dina Pardijs, The Future of Schengen – European Council on Foreign Relations, ECFR, ‏2016-04-14
  7. 1 2 3 Trade costs of border controls in the Schengen area, CEPR, ‏2016-04-27
  8. ↑ From boom to burden: How overtourism hit European cities, dw.com
  9. ↑ Visa applications reach 11.7 million in EU and Schengen associated countries - Migration and Home Affairs, home-affairs.ec.europa.eu
  10. ↑ Operations, www.frontex.europa.eu
  11. ↑ Migration policy: three things to know about ‘Fortress Europe’, ODI: Think change, ‏2015-10-20
  12. ↑ fortress europe, telegraph
  13. ↑ Hickey, Shane (2026-07-02). "What are the new EU border checks and how will they affect your summer holiday?". The Guardian. ISSN 0261-3077.
  14. ↑ Verifying Device, www.thetimes.com
  15. ↑ BBC World Service - The New Europe: Fortress Europe, www.bbc.co.uk
  16. ↑ Schengen area - Immigration Services & Residence Permits (ISRP), www.immigration-residency.eu
  17. ↑ the schengen area
  18. ↑ Office of the Houses of the Oireachtas. House Services Directorate. Debates Office, Dáil Debates Official Report - 14-03-1995, historical-debates.oireachtas.ie
  19. ↑ Agreement concluded by the Council of the European Union and the Republic of Iceland and the Kingdom of Norway concerning the latters' association with the implementation, application and development of the Schengen acquis - Final Act, 1999-05-18
  20. ↑ Schengen area: Controls at air and sea borders with Bulgaria and Romania will be lifted - Migration and Home Affairs, home-affairs.ec.europa.eu
  21. 1 2 Bulgaria and Romania to join Schengen area starting with air and sea borders: Commission welcomes landmark Council decision, European Commission - European Commission
  22. ↑ Moment of relief as Romania and Bulgaria join EU border-free zone, www.bbc.com, ‏2024-12-12
  23. ↑ Nu intrăm în Schengen. Austria și Olanda au votat împotriva noastră, Digi24, ‏2022-12-12
  24. ↑ Ministrul austriac de Interne: „Are sens să includem Croația și să nu includem acum Bulgaria și România” în Schengen, Digi24, ‏2022-12-03
  25. ↑ Asaad, List of non-Schengen countries that can be visited with a Schengen visa, Schengen Visas, ‏2021-01-14
  26. ↑ Andorra and the Schengen Area | Andorra Resorts, www.andorraresorts.com
  27. ↑ "Passport and Visa to the Faroe Islands".
  28. ↑ To and from Greenland, Grønlands Repræsentation
  29. ↑ Ministerie van Algemene Zaken, Naar welke landen kan ik reizen met de Nederlandse identiteitskaart? | Rijksoverheid.nl, www.rijksoverheid.nl, ‏2017-01-12 (בהולנדית)
  30. ↑ Ministère des affaires Etrangères,SPIP 1.9.2i [14358], Axome.com, DOM and TOM visas - Consulat général de France à New York, www.consulfrance-newyork.org
  31. ↑ VISAS FOR FRANCE, www.consulfrance-atlanta.org
  32. 1 2 Fylkesm6, Entry and residence - Governor of Svalbard, www.sysselmannen.no
  33. ↑ FAQ, Visit Svalbard
  34. ↑ Passlag (1978:302), www.riksdagen.se (בשוודית)
  35. ↑ "En un par de años Andorra podrá formar parte del Espacio Schengen", thediplomatinspain.com
  36. ↑ COUNCIL DECISION (EU) 2024/1693 of 30 May 2024 authorising the opening of negotiations for an agreement between the European Union and the Principality of Andorra on several aspects in the field of border management, EUR-Lex, Official Journal of the European Union, ‏30 May 2024
  37. ↑ Auswärtiges Amt, Schengener Übereinkommen, Auswärtiges Amt
  38. ↑ COMMISSION STAFF WORKING PAPER Obstacles to access by Andorra, Monaco and San Marino to the EU's Internal Market and Cooperation in other Areas Accompanying the document COMMUNICATION FROM THE COMMISSION TO THE EUROPEAN PARLIAMENT, THE COUNCIL, THE EUROPEAN ECONOMIC AND SOCIAL COMMITTEE AND THE COMMITTEE OF THE REGIONS EU Relations with the Principality of Andorra, the Principality of Monaco and the Republic of San Marino Options for Closer Integration with the EU, EUR-Lex, ‏20 November 2012
  39. ↑ Getting ready for the end of the Transition Period
  40. ↑ RPEX, infocuria.curia.europa.eu
  41. ↑ Stefano Fella, UK–EU agreement on Gibraltar: What has been agreed?, 2025-06-19
  42. ↑ Spanish border force to patrol Gibraltar under Starmer Brexit ‘betrayal’
  43. ↑ Gibraltar to align with Schengen area in time for summer holidays, The Independent, ‏2026-04-15
  44. ↑ Negotiators complete work on treaty text, European Commission confirms
  45. ↑ EU-UK relations: member states greenlight EU-UK deal on Gibraltar, Consilium
  46. ↑ "International Agreements in Progress: EU–UK agreement on Gibraltar | Think Tank | European Parliament".
  47. ↑ Spain tears down barriers at Gibraltar border
  48. ↑ Spain removes Gibraltar border checkpoints after 300 years, etias.com
  49. ↑ Amira EL MASAITI, Gibraltar ends decades-old Morocco ferry as Schengen rules shift travel, HESPRESS English - Morocco News, ‏2026-07-06
  50. ↑ Monaco, Access via the road network, www.visitmonaco.com
  51. ↑ Monaco, Marine and Airport Police Division, www.gouv.mc
  52. ↑ Information for those who visit San Marino
  53. ↑ The European Union and the Holy See | EEAS, www.eeas.europa.eu
  54. ↑ Cecilia Rodriguez, Vatican City And Other European Micro Countries Top Overtourism Report, Forbes
  55. ↑ Gunnar Garfors, Staying Overnight in the Country with no Hotels, The Garfors Globe, ‏2017-11-27
  56. ↑ schengen
  57. 1 2 Consolidated version of the Treaty on the Functioning of the European Union#PROTOCOL (No 19) ON THE SCHENGEN ACQUIS INTEGRATED INTO THE FRAMEWORK OF THE EUROPEAN UNION, 2016-06-07
  58. ↑ 2000/365/EC: Council Decision of 29 May 2000 concerning the request of the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland to take part in some of the provisions of the Schengen acquis, EUR-Lex, ‏29 May 2000
  59. ↑ 2004/926/EC: Council Decision of 22 December 2004 on the putting into effect of parts of the Schengen acquis by the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland, EUR-Lex, ‏22 December 2004
  60. ↑ Dane Davis, Thomas Gift, The Positive Effects of the Schengen Agreement on European Trade, The World Economy 37, 2014, עמ' 1541–1557 doi: 10.1111/twec.12158
  61. ↑ "Putting up barriers". The Economist. ISSN 0013-0613.
  62. ↑ Consolidated text: Regulation (EU) No 952/2013 of the European Parliament and of the Council of 9 October 2013 laying down the Union Customs Code (recast), EUR-Lex, ‏9 October 2013
  63. 1 2 Regulation (EC) No 562/2006 of the European Parliament and of the Council of 15 March 2006 establishing a Community Code on the rules governing the movement of persons across borders (Schengen Borders Code), EUR-Lex, ‏15 March 2006
  64. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Regulation (EC) No 562/2006 of the European Parliament and of the Council of 15 March 2006 establishing a Community Code on the rules governing the movement of persons across borders (Schengen Borders Code), EUR-Lex, ‏15 March 2006
  65. ↑ Documents you need for travel in Europe, Your Europe
  66. ↑ Travel documents for non-EU nationals, Your Europe
  67. ↑ Regulation (EU) 2016/399 of the European Parliament and of the Council of 9 March 2016 on a Union Code on the rules governing the movement of persons across borders (Schengen Borders Code) (codification), EUR-Lex, ‏March 2016
  68. ↑ Report from the Commission to the European Parliament and the Council on the application of Title III (Internal Borders) of Regulation (EC) No 562/2006, EUR-Lex, ‏13 October 2010
  69. ↑ "Flying on a fake ID: refugees' path less travelled to Europe". Yahoo News.
  70. ↑ EU agrees short-term border closures to block migrants, France 24, ‏2012-06-08
  71. ↑ RPEX, infocuria.curia.europa.eu
  72. ↑ Mangold, Anna Katharina, Das Ende von Schengen?, Verfassungsblog: On Matters Constitutional, 2023-02-23 doi: 10.17176/20230223-185238-0
  73. ↑ בעקבות משבר ההגירה: איטליה משעה את הסכם המעבר החופשי עם ספרד, באתר כלכליסט, 31 ביולי 2026
  74. ↑ Conclusions of the Council of the EU and of the Member States meeting within the Council on Counter-Terrorism, Consilium
  75. ↑ Regulation (EU) 2017/458 of the European Parliament and of the Council, EUR-Lex, ‏15 March 2017
  76. ↑ GeoHack - Schengen Area, geohack.toolforge.org
  77. ↑ Smuggling cigarettes in Schengen Slovakia, Cafebabel, ‏9 January 2008
  78. ↑ The Channel Tunnel (International Arrangements) Order 1993, www.legislation.gov.uk
  79. ↑ The Nationality, Immigration and Asylum Act 2002 (Juxtaposed Controls) Order 2003, www.legislation.gov.uk
  80. ↑ EUR-Lex, Council Regulation (EC) No 539/2001 of 15 March 2001 listing the third countries whose nationals must be in possession of visas when crossing the external borders and those whose nationals are exempt from that requirement, ‏15 March 2001
  81. ↑ AufenthV - Einzelnorm, bundesrecht.juris.de
  82. ↑ Regulation (EC) No 810/2009 of the European Parliament and of the Council of 13 July 2009 establishing a Community Code on Visas (Visa Code), EUR-Lex, ‏13 July 2009
  83. ↑ Council Directive 2001/51/EC of 28 June 2001 supplementing the provisions of Article 26 of the Convention implementing the Schengen Agreement of 14 June 1985, 2001-06-28
  84. ↑ Council Directive 2003/109/EC of 25 November 2003 concerning the status of third-country nationals who are long-term residents, 2003-11-25
  85. ↑ Council Directive 2003/9/EC of 27 January 2003 laying down minimum standards for the reception of asylum seekers, 2003-01-27
  86. ↑ Visas de long séjour pour la France, vosdroits.service-public.fr
  87. ↑ European Union - EEAS (European External Action Service) | Visa, eeas.europa.eu
  88. ↑ NZ government travel advisory - travel tips to Europe, www.safetravel.govt.nz
  89. ↑ Europolitics, www.europolitics.info
  90. ↑ Kaliningrad: visa-free border traffic suspended, dw.com
  91. ↑ Traffic flows from Murmansk to Kirkenes - Sikunews, www.sikunews.com
  92. ↑ B92, EU lifts visa restrictions for Serbia, B92.net (בסרבית)
  93. ↑ Publications Office of the European Union, Schengen - Publications Office of the EU, Publications Office of the EU
  94. ↑ List of competent authorities which are authorised to search directly the data contained in the second generation Schengen Information System pursuant to Article 31(8) of Regulation (EC) No 1987/2006 of the European Parliament and of the Council and Article 46(8) of Council Decision 2007/533/JHA on the establishment, operation and use of the second generation Schengen Information System, 2015
  95. ↑ "Schengen: Controversial EU free movement deal explained". BBC News. 2011-04-26.
  96. ↑ Entry/Exit System (EES) is fully operational - Migration and Home Affairs, home-affairs.ec.europa.eu
  97. ↑ Angela Symons, All the new travel rules in Europe for 2026: Border checks, tourist taxes and behaviour crackdowns, Euronews, ‏5 December 2025
  98. ↑ Regulation (EU) 2016/399 of the European Parliament and of the Council, EUR-Lex, ‏9 March 2016
  99. ↑ Security Union: A European Travel Information and Authorisation System - Questions & Answers, European Commission - European Commission
  100. ↑ Treaty of Lisbon amending the Treaty on European Union and the Treaty establishing the European Community, EUR-Lex, ‏13 December 2007
  101. ↑ 1999/435/EC: Council Decision, EUR-Lex, ‏20 May 1999
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אזור_שנגן&oldid=43851392"