אייר צ'יינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אייר צ'יינה
Logo Air China.svg
B-6130.JPG
איירבוס A330 של החברה
יאט"א
CA
ICAO
CCA
אות קריאה
AIR CHINA
שנת ייסוד 1988
בסיס פעולה מרכזי

נמל התעופה בייג'ינג קפיטל

נמל התעופה שנגחאי פודונג
בסיס פעולה משני נמל התעופה צ'נגדו שואנגליו
הנהלה בייג'ינג
מועדון הנוסע המתמיד Companion
צי מטוסים 402 + 168 בהזמנה
מספר יעדים 201
חברות בת אייר מקאו
שנג'ן איירליינס
ברית חברות תעופה סטאר אלייאנס
www.airchina.com.cn
בואינג 777 של החברה
בואינג 737-800 של החברה
בואינג 787-9 של אייר צ'יינה
איירבוס A350-900 של החברה

אייר צ'יינהאנגלית: Air China; במנדרינית: 中国国际航空公司) היא חברת התעופה הלאומית של הרפובליקה העממית של סין והחברה השלישית בגודלה במדינה וביבשת אסיה. בסיסה נמצא בנמל התעופה הבינלאומי "קפיטל" בבייג'ינג.

תולדות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה ב-1 ביולי 1988 לאחר החלטת ממשלת סין לפצל את חברת CAAC לשש חברות שונות- אייר צ'יינה, צ'יינה איסטרן איירליינס, צ'יינה סאות'רן איירליינס, צ'יינה נורת'רן איירליינס, צ'יינה סאות'ווסט איירליינס, וצ'יינה נורת'ווסט איירליינס.

אייר צ'יינה שבסיסה נקבע בנמל התעופה של בייג'ינג, קיבלה בעיקר את קוויה הבינלאומיים הביניבשתיים של CAAC ואת צי המטוסים ארוכי הטווח שלה, שכלל מטוסים מתוצרת בואינג מהדגמים 707, 747, ו-767. כמו כן קיבלה החברה מספר מטוסים מדגם בואינג 737 למרחקים בינוניים. עם תחילת פעילותה, שירתה החברה 31 יעדים בינלאומיים ו-30 יעדים מקומיים.

הסכמי שותפות קוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לחברותה בסטאר אלייאנס לאייר צ'יינה הסכמי שותפות קוד עם החברות הבאות:

צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צי מטוסי החברה נכון לספטמבר 2018:[1][2][3][4][5]

צי מטוסי אייר צ'יינה
כלי טיס בשירות בהזמנה נוסעים הערות
F B E+ E סה"כ
איירבוס A319-100 33 8 120 128
איירבוס A320-200 44 13 8 150 158 קבלת ההזמנה החלה בשנת 2014[6]
איירבוס A320neo 4[7] 29[8]
איירבוס A321-200 61 12 173 185
16 161 177
איירבוס A330-200 30 12 271 283
30 207 237
איירבוס A330-300 29 6[9] 36 20 255 311
30 16 255 301
איירבוס A350-900 2 8 טרם הוכרז
בואינג 737-700 18 8 120 128
בואינג 737-800 116 60 8 159 167
12 147 159
בואינג 737 MAX 8 11 34[10] 8 168 176
בואינג 747-400 3 10 42 292 344
בואינג 747-8I 7 12 54 66 233 365[11]
בואינג 777-200 2 30 63 217 310 צפויים לצאת משירות.[12]
בואינג 777-300ER 28 8 42 261 311
36 356 392[13]
בואינג 787-9 14 1 30 34 229 293[14]
קומק C-919 20 טרם הוכרז
סה"כ 402 168

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייר צ'יינה בוויקישיתוף

Camera-photo.svg מדיה וקבצים בנושא אייר צ'יינה באתר Airliners.net

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "airfleets.net". airfleets.net. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2017. 
  2. ^ 24 January 2017. "Air China Fleet in Planespotters.net". Planespotters.net. בדיקה אחרונה ב-24 בינואר 2017. 
  3. ^ Air China - Aircraft Information Airchina.com Retrieved 2016-11-23
  4. ^ Air China Cargo Fleet ch-aviation.ch
  5. ^ 24 January 2017. "Air China Cargo Fleet in Planespotters.net". planespotters.net. בדיקה אחרונה ב-24 בינואר 2017. 
  6. ^ 24 May 2013. "Air China Orders 100 Airbus A320 Jets". industryweek.com. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2013. 
  7. ^ https://www.prnewswire.com/news-releases/air-china-takes-delivery-of-first-a320neo-powered-by-purepower-geared-turbofan-engine-300558442.html
  8. ^ 27 May 2013. "Air China orders 100 Airbus A320 planes". cargonewsasia.com. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2013. (הקישור אינו פעיל)
  9. ^ "Air China in US$2.9b order for 12 Airbus A330-300 long-haul jets". channelnewsasia.com. בדיקה אחרונה ב-29 בפברואר 2016. 
  10. ^ "Air China's current order". 
  11. ^ Shih, Kai-Chin. "Air China Boeing 747-8I Interior Information". >talkairlines. >talkairlines. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2014. 
  12. ^ "Air China to Sell 10 Boeing 777-200s". China Aviation Daily. 9 במרץ 2016. בדיקה אחרונה ב-18 בספטמבר 2016. 
  13. ^ "Air China begins 2-class 777 service from Dec 2016". routesonline.com. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2016. 
  14. ^ 2016, UBM (UK) Ltd. "Air China Files Preliminary Boeing 787-9 Operational Routes in S16". בדיקה אחרונה ב-8 בספטמבר 2016.