אייר צ'יינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אייר צ'יינה
中国国际航空公司
Logo Air China.svg
B-2485@PEK (20190520181155).jpg
בואינג 747-8 של החברה
יאט"א
CA
ICAO
CCA
אות קריאה
AIR CHINA
שנת ייסוד 1988
בסיס פעולה מרכזי נמל התעופה בייג'ינג קפיטל
נמל התעופה שנגחאי פודונג
נמל התעופה צ'נגדו שואנגליו
בסיס פעולה משני האנגג'ואו, טיינג'ין, צ'ונגצ'ינג, שנג'ן
הנהלה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין בייג'ינג, סין
עובדים 50,000 (נכון ל־מרץ 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
מועדון הנוסע המתמיד Companion
צי מטוסים 426 + 141 בהזמנה
מספר יעדים 201
חברת אם China National Aviation Corporation עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בת אייר מקאו
שנג'ן איירליינס
ברית חברות תעופה סטאר אלייאנס
www.airchina.com.cn
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בואינג 777 של החברה
בואינג 737-800 של החברה
בואינג 787-9 של אייר צ'יינה
איירבוס A350-900 של החברה

אייר צ'יינהאנגלית: Air China; במנדרינית: 中国国际航空公司) היא חברת התעופה הלאומית של הרפובליקה העממית של סין והחברה השלישית בגודלה במדינה וביבשת אסיה. בסיסה נמצא בנמל התעופה הבינלאומי "קפיטל" בבייג'ינג.

תולדות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה ב-1 ביולי 1988 לאחר החלטת ממשלת סין לפצל את חברת CAAC לשש חברות שונות- אייר צ'יינה, צ'יינה איסטרן איירליינס, צ'יינה סאות'רן איירליינס, צ'יינה נורת'רן איירליינס, צ'יינה סאות'ווסט איירליינס, וצ'יינה נורת'ווסט איירליינס.

אייר צ'יינה שבסיסה נקבע בנמל התעופה של בייג'ינג, קיבלה בעיקר את קוויה הבינלאומיים הביניבשתיים של CAAC ואת צי המטוסים ארוכי הטווח שלה, שכלל מטוסים מתוצרת בואינג מהדגמים 707, 747, ו-767. כמו כן קיבלה החברה מספר מטוסים מדגם בואינג 737 למרחקים בינוניים. עם תחילת פעילותה, שירתה החברה 31 יעדים בינלאומיים ו-30 יעדים מקומיים.

הסכמי שותפות קוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לחברותה בסטאר אלייאנס לאייר צ'יינה הסכמי שותפות קוד עם החברות הבאות:

צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צי המטוסים של החברה נכון לינואר 2019:[1]

כלי טיס בצי בהזמנה נוסעים הערות
F B E+ E סה"כ
איירבוס A319-100 33 8 120 128
איירבוס A320-200 46 11 8 150 158
איירבוס A321-200 61 12 173 185
16 161 177
איירבוס A319neo 8[2] טרם הוכרז
איירבוס A320neo 7 6[3] 8 150 158
איירבוס A321neo 3 9 12 182 194
איירבוס A330-200 30 12 272 284
30 207 237
איירבוס A330-300 29 6 30 16 255 301
איירבוס A350-900 6 4 32 24 256 312[4]
בואינג 737-700 18 8 120 128
בואינג 737-800 115 45 8 159 167
12 147 159
בואינג 737 MAX 8 14 31[5] 8 168 176
בואינג 747-400 3 10 42 292 344
בואינג 747-8I 6 12 54 66 233 365[6]
בואינג 777-300ER 28 8 42 261 311
36 356 392[7]
בואינג 787-9 13 1 30 34 229 293[8]
קומק C-919 20 טרם נקבע
מטוסי מטען
בואינג 747-400FSCD 3 מטען
בואינג 777F 8 מטען
סה"כ 426 141

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייר צ'יינה בוויקישיתוף

Camera-photo.svg מדיה וקבצים בנושא אייר צ'יינה באתר Airliners.net

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרטי צי המטוסים של אייר צ'יינה, airfleets.net (באנגלית)
  2. ^ "[讨论]国内航司A320neo、B737max订单情况对比,A/B基本相当". bbs.feeyo.com (בסינית). בדיקה אחרונה ב-26 בספטמבר 2018. 
  3. ^ 27 May 2013. "Air China orders 100 Airbus A320 planes". cargonewsasia.com. אורכב מ-המקור ב-2013-09-22. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2013. 
  4. ^ "Air China to take first A350 in early August". atwonline.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2018. 
  5. ^ "Air China's current order". 
  6. ^ Used Primarily in Beijing to SFO and JFK serviceתבנית:Cite pweb
  7. ^ "Air China begins 2-class 777 service from Dec 2016". routesonline.com. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2016. 
  8. ^ 2016, UBM (UK) Ltd. "Air China Files Preliminary Boeing 787-9 Operational Routes in S16". בדיקה אחרונה ב-8 בספטמבר 2016.