מאיר פעיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר פעיל
PikiWiki Israel 28630 Art of Israel (cropped).jpg
תאריך לידה 19 ביוני 1926
תאריך פטירה 15 בספטמבר 2015 (בגיל 89)
כנסות 8, 9
סיעה מוקד, מחנה של"י
תפקידים בולטים
  • מנהיג תנועות מוקד ושל"י
  • פעילות בוועדות הכנסת השונות
מאיר פעיל
PikiWiki Israel 28630 Art of Israel.jpg
תאריך לידה 19 ביוני 1926
מקום לידה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה 15 בספטמבר 2015 (בגיל 89)
מקום פטירה תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1943 - 1948 (פלמ"ח)
1948 - 1971 (צה"ל)
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאיר (מאיר'קה) פָּעִיל (פִּילַבסקי) (19 ביוני 1926 - 15 בספטמבר 2015) היה אלוף משנה בצה"ל, היסטוריון צבאי, חבר הכנסת ופעיל שמאל ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעיל נולד בקיץ 1926 בירושלים, בנם של נחום וברכה פילַבסקי. אביו היה פועל בחברת אשלג ארץ-ישראלית בים המלח, השתייך מפלגתית לפועלי ציון שמאל והיה ביקורתי כלפי תפקידה של ההסתדרות הכללית.

מאיר פעיל התחנך בגן הילדים של חסיה סוקניק, המשיך ללימודים בבית הספר תחכמוני בעיר ולאחר מכן בבית החינוך לילדי עובדים בחולון, ואת לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה הריאלית בלפור בתל אביב. משנת 1937 היה חבר תנועת הנוער העובד ופעיל ביחידת הקשר של ההגנה.

כלוחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלמ"ח ומלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 1943, לאחר שסיים את לימודיו, התגייס לפלמ"ח ושובץ בפלוגה ד'. בשנים 1943–1948 שירת בפלמ"ח. הוא עבר קורסי פיקוד ושימש בין היתר כמפקד כיתה, מפקד מחלקה ומפקד מחלקת סיירים, מדריך בקורס מפקדי מחלקות של "ההגנה" (1946) וסגן מפקד קורס מפקדי כיתות של הפלמ"ח (1947). הוא השתתף בהברחת עולים מלבנון וסוריה, בהתקפה על משטרת הר כנען, בסזון נגד האצ"ל בירושלים, בליל הגשרים בפיצוץ גשר בנות יעקב ועוד.

במלחמת העצמאות היה מפקד יחידה מטעם הש"י בירושלים שפעלה נגד הארגונים הפורשים (האצ"ל והלח"י), ולאחר מכן סגן מפקד גדוד בחטיבת הנגב ולבסוף קצין אגף המטה של החטיבה. לחם בשכונת ממילא בירושלים, בקרב על משטרת עיראק סואידן, בכיבוש באר שבע, במבצע חורב לסילוק המצרים מהנגב, מבצע לוט לפריצת הסגר על סדום מידי ירדן, במבצע עובדה לכיבוש הנגב הדרומי ואילת ועוד.

לטענתו, הקוד הפנימי העמוק ביותר של הפלמ"ח הוא החברות והיחס האישי בין הלוחמים. עוד טען, כי לוחמי הפלמ"ח היו חדורי אהבת ארץ ישראל יחד עם הכרה בכך שחייבים למצוא דרך חיים משותפת ומכובדת עם הערבים, על פי עקרון השוויוניות והחלוקה[1]. פעיל היה ממייסדי עמותת "דור פלמ"ח" ואגודת "אהלי פלמח" להנצחת הארגון ולוחמיו.

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948, לאחר פירוק הפלמ"ח, המשיך לשירות קבע בצה"ל. תחילה הדריך בקורס מפקדים ושימש כקצין באגף המבצעים. במבצע קדש היה מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני ולחם בקרב על צומת רפיח וצומת ביר לחפן (כהיסטוריון חקר רבות את המבצע). שאר תפקידיו לאחר המבצע: מדריך בבית הספר לפיקוד ומטה, מפקד חטיבה 11, מפקד בית הספר לקצינים, ראש מחלקת תורת הלחימה במטכ"ל ועוזר מפקד אוגדת השריון, ישראל טל, במלחמת ששת הימים. פרש מצה"ל בשנת 1971 בדרגת אלוף משנה. תבע מאנשי הפיקוד גישה אנושית וחברית לפקודיהם.

כפעיל פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973 ייסד פעיל את "תנועת תכלת-אדום", תנועת שמאל שדגלה בנסיגה מוחלטת משטחי יהודה, שומרון ועזה ובהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. הוא נמנה עם הראשונים שקראו להקמת מדינה פלסטינית. התנועה התאחדה עם מק"י וכוחות שמאל נוספים למפלגת מוקד, שקיבלה בבחירות לכנסת השמינית (1973) רק מנדט אחד. פעיל נבחר לכנסת. לאחר פירוק "מוקד" ייסדו פעיל וחבריה הלא-קומוניסטים של התנועה את מחנה של"י. המפלגה זכתה לשני מנדטים בבחירות לכנסת התשיעית (1977) ופעיל נבחר לכנסת בשנית. היה חבר בוועדת החינוך וועדת הקליטה, והיה מהבולטים בחברי הכנסת של השמאל. קרא פעמים רבות למשא ומתן עם הפלסטינים ולמוכנות לנסיגה מהשטחים. היה ממייסדי המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני. במאי 1980 אולץ לפרוש מהכנסת לטובת איש "הפנתרים השחורים" סעדיה מרציאנו בהתאם להסכם הרוטציה שנחתם בסיעתו[2].

פעיל תמך בעיקרון שהאוכלוסייה הערבית נפגעה במלחמת תש"ח. עם זאת טען כי בעיית הפליטים הפלסטינים לא נבעה רק מכך שצה"ל גירש אותם: חלקם גורשו וחלקם ברחו תוך כדי המלחמה כשהיא נטתה לרעתם, וכי היו גם יהודים שגורשו או פונו.

נמנה עם הטוענים שהעלון שכתב אבא קובנר על הקרב על ניצנים, בו תקף בחריפות את כניעת חברי קיבוץ ניצנים, היה הכרחי כדי למנוע בריחת חיילים. טען שהיה בדיר יאסין מיד לאחר הטבח שהתבצע שם, ראה את תוצאותיו ובמשך שנים תבע את התנצלות מאנשי אצ"ל ולח"י שביצעו זאת. אורי מילשטיין ואריה יצחקי טענו כי פעיל הוא אחד מגורמי ההפצה העיקריים של סיפור הטבח, שלא היה לטענתם, והיקפו הגדול (פעיל טען[3] שנהרגו 254 ערבים, בדומה למספר שטען בתחילה האצ"ל[4], וכי חלק מההרוגים נקשרו קודם). מילשטיין אף טען כי פעיל כלל לא היה במקום ובדה את הדברים מלבו[5], אף על פי שמצוי דו"ח אותו כתב פעיל למפקד ירושלים ובו פירט על תוצאות הטבח שראה[6].

פעיל היה איש שמאל ציוני שהצדיק את פעולות צה"ל עד מלחמת ששת הימים, כולל מלחמה זו, וטען לרצון ישראל בשלום, שלא התקיים בזמנו בצד הפלסטיני. מאז מלחמת ששת הימים, אשר אחת מתוצאותיה היו השינוי הדמוגרפי עם קבלת מעל מיליון תושבים פלסטינים תחת שלטון ישראל, לא קיבל את "הסיפוח האיטי דה-פקטו" של השטחים המוחזקים ובניית מאחזים דוגמת כפר עציון.

כהיסטוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעיל למד היסטוריה כללית ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. בשנת תש"ל (1970) סיים לימודי תואר שני, עם עבודת גמר שכותרתה "התפתחות הפיקוד העליון של ארגון ההגנה: מ-1920 ועד הקמת צה"ל במאי–יוני 1948", ובשנת תשל"ג קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה צבאית, כללית ומזרח-תיכונית; כותרת הדיסרטציה: "‫התפתחות המבנה ומערכת הפיקוד של ארגון ההגנה בין 1945–1948, מארגון מיליציוני וטריטוריאלי לארגון צבאי ארצי ונייד, המכין עצמו לקראת מאבקים מזוינים זעירים וסדירים בהיקף כלל ארצי". ב-1974 זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. בתש"מ-1979 ראתה עבודתו אור כספר בהוצאת זמורה, ביתן, מודן בשם "מן ה"הגנה" לצבא הגנה". במהלך לימודיו לתארים מתקדמים לימד באוניברסיטת תל אביב, אולם לאחר סיום לימודיו נדחתה בקשתו להצטרף לסגל האוניברסיטה.[7].

נמנה עם צוות העורכים והיועצים המדעיים של האנציקלופדיה "בריטניקה לנוער". שימש רכז אקדמי בעמותה לחקר כוח המגן העברי ע"ש ישראל גלילי.

קברו של מאיר פעיל, בבית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא

בשנותיו האחרונות סבל ממחלת אלצהיימר. פעיל נפטר בשנתו בבית החולים איכילוב ונקבר בבית העלמין האזרחי "מנוחה נכונה כפר סבא". היה נשוי לחסידה ואב לארבעה ילדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מן ה"הגנה" לצבא הגנה,‫ תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תש"מ 1979.
  • מעבדות שחורה לחרות טרגית: מרד העבדים השחורים בהאיטי בהנהגת טוסיין לוברטיר, 1789–1804 (עריכה: ליאורה שגב),‫ תל אביב: פפירוס, תשמ"ב 1981.
  • מנחם ברינקר, מאיר פעיל, עדי צמח, עיונים בתרבות הפוליטית בישראל, ירושלים: הבמה לביקורת החברה והתרבות בישראל על שם צביקה דויטש, 1985.
  • התפתחות כוח המגן העברי 1907–1948,‫ תל אביב: משרד הביטחון (ספרית אוניברסיטה משודרת), תשמ"ז 1987.
  • עצמאות: תש"ח–תש"ט, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור (ספרית אוניברסיטה משודרת), תש"ן 1990.
  • מאיר פעיל, עזריאל רונן, קרע בתש"ח, רמת אפעל: מרכז ישראל גלילי, 1991.
  • מאיר פעיל [ואחרים], טוהר הנשק: שיח מפקדים, משפטנים ומחנכים,‫ רמת אפעל: יד טבנקין (סמינר סוגיות בביטחון ישראל), 1991. (חוברת)
  • פלמ"ח: הכוח המגויס של ה"הגנה", תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור (ספרית אוניברסיטה משודרת), תשנ"ה 1995.
  • אברהם זהר, מאיר פעיל, הפלמ"ח הימי (פלי"ם), תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור; רמת אפעל: העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, תשס"א 2001.
  • המפקד: מנהיגות צבאית בדרכי נועם, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2003. ‬(מבוסס "גם על ניסיונו האישי של המחבר".)
  • מאיר פעיל ופנחס יורמן, מבחן התנועה הציונית – 1931–1948: מרות ההנהגה המדינית מול הפורשים, תל אביב: צ’ריקובר מוציאים לאור, תשס"ג. ("מחקר היסטורי המגולל את תולדות העימות בין התנועה הציונית והיישוב העברי המאורגן לבין ארגוני הפורשים – אצ"ל ולח"י.")
  • מאיר פעיל, אברהם זהר, עזריאל רונן, פלמ"ח: פלוגות המחץ בהגנה ובצה"ל 1941–1949; עורך: אריה אידן, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ח 2008.
  • עופר פעיל (איסוף ועריכה), מאירק'ה: מאיר פעיל, מפקד, מחנך, היסטוריון ופוליטיקאי - פרקי חיים ומאמרים - הוצאת צפרא, 2015[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאיר פעיל בוויקישיתוף

מכתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]