איציק ויינגרטן
![]() | |
איציק ויינגרטן, המנהל האמנותי של פסטיבל חיפה להצגות ילדים, מנחה את אירוע טקס הענקת הפרסים בפסטיבל חיפה להצגות ילדים | |
לידה |
13 במאי 1951 (בן 71) רחובות, ישראל ![]() |
---|---|
מדינה |
ישראל ![]() |
תקופת הפעילות | 1972–הווה (כ־51 שנים) |
עיסוק | שחקן, במאי, מנהל אמנותי |
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |
יצחק (איציק) ויינגרטן (נולד ב-13 במאי 1951) הוא שחקן, במאי, סופר, פזמונאי, תסריטאי ומחזאי ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויינגרטן נולד ב-1951 ברחובות, למד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן השתתף בקבוצת התיאטרון של הבמאית נולה צ'לטון ו"תיאטרון חיפה" בקריית שמונה. חברי הפרויקט, אתו נמנו בין היתר עפרה ויינגרטן, חוה אורטמן, ארנון צדוק ודליק ווליניץ גרו שנה בקריית שמונה (שנת התנדבות) ושם יצרו, לימדו והופיעו בה בשלהי מלחמת לבנון הראשונה ונפילת הקטיושות עליה, ושיתפו פעולה ביצירתם עם תושבי העיר.
לאחר שהפרויקט הסתיים הופיע ויינגרטן בהצגות רבות, כולל מספר הצגות יחיד, וביים מספר רב של הצגות בתיאטרון "הבימה" ותיאטרון חיפה (בשניהם שימש מספר שנים כבמאי הבית) וכן בתיאטרון הקאמרי. בין ההצגות ששיחק בהן נמנות: "נעים", קריזה, "ג'וני שב משדה הקרב", "רומיאו ויוליה" (שקספרימנט), "רק שלום וללכת", "האדונית והרוכל", "הר אדוני" ועוד.
ויינגרטן היה המנהל האמנותי של "פסטיבל עכו" ופסטיבל "תיאטרונטו" ונמנה עם מייסדי "המרכז התיאטרוני בנווה צדק". בשנת 2007 זכה בתואר "יקיר פסטיבל עכו".
כתב למעלה מעשרים מחזות. הוא הירבה לעסוק ביחסי הורים וילדים, הן בבימוי והן בכתיבה, כמו במחזה היחיד "לרקוד עם אבא" שכתב, ביים ושיחק העוסק במערכת יחסים מרתקת בין אב רקדן לבנו המפגר בשכלו. המחזה הוצג על-ידו במדינות רבות בעולם ואף זכה בפרס הראשון בתיאטרונטו 1992 ובמדליית הזהב בבלגראד בשנת 2000. בין שאר מחזותיו המקוריים: "סורגים", "מוחמד מנדל", "ואז התחבקנו" (פרס ראשון בפסטיבל עכו 1999 על מפגש בין קבוצת שחקנים לנערים אוטיסטים), "ערב של אגדה", "מזריץ'" (יחד עם אפרים סידון), "אופניים לשנה", "סוף משחק בקריית גת", "שחקנים משחקים שחקנים" ועוד. הוא זכה בפרס הבמה לילדים ונוער למחזאי/ת השנה לשנת 2009/10 עבור מחזהו "לרקוד עם אבא", שהוצג בתיאטרון מדיטק.
ויינגרטן הגיש מספר תוכניות בטלוויזיה. בשנות השמונים שיחק וכתב לסדרת הטלוויזיה "ארץ מולדת", בה הומחזו פרקים בתולדות ההיסטוריה הציונית. כתב גם שירים להצגות תיאטרון, כששירו הידוע ביותר הוא "שיר אהבה בדואי" שהולחן על ידי יצחק קלפטר. השיר בוצע במקור על ידי דויד ברוזה ויעל לוי, ולאחר מכן הקליט אותו קלפטר בעצמו. שירים נוספים שכתב שהפכו ללהיטים, אך נשכחו היו: "פטמה" ששר והלחין חנן יובל, ו"מחול מערבולות" שהלחין אריק רודיך וביצעה ירדנה ארזי.
ויינגרטן עמד בראש בית הספר לאמנויות הבמה של מכללת "סמינר הקיבוצים" במשך כ-18 שנים, עד פרישתו בשנת 2022. במסגרת זו הוקמה הפקולטה לאמנויות, בה ניתן ללמוד לתואר ראשון ושני. ויינגרטן הפך את בית הספר לגדול ולמוביל בתחומי בימוי, משחק ועיצוב לתיאטרון בישראל.
היה נשוי לשחקנית עפרה ויינגרטן (שאותה הכיר בפרויקט המוזכר לעיל) ויש להם בן אחד. אב לשלושה ילדים עם אשתו השנייה גליה פרדקין.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזות שכתב/עיבד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "סורגים" (עם חיים מרין) - פרס מחזאי השנה
- קריזה (עריכה חלקית בלבד, את עיקר המחזה כתב יהושע סובול)
- "ערב של אגדה"
- "סופמשחק בקרית גת"
- "אופניים לשנה"
- "לרקוד עם אבא" - פרס חיפה למחזאות
- "מוחמד מנדל"
- "שחקנים משחקים שחקנים"
- "ואז התחבקנו"
- "מזריץ'" (עם אפרים סידון)
- "פילים לא רוקדים בלט"
- "פטר והזאב"
- "אהבת שבע הבובות"
- "משהו נפלא עומד לקרות"
מחזות שביים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הצגות תיאטרון: "כולם היו בני", "סוחרי התהילה", "אהבה וזיכרון", "הנסיכה והרועה", "אלזה", "בחורים טובים"(על הבימוי זכה בפרס מרגלית), "מראה מעל הגשר", "סוניה מושקט", "גן ריקי", "קפואים", "מחילה", "רכוש נטוש", "הנהג של מיס דייזי", "כל החיים לפניו", "שוליים קשים", "השתיקה", "אוליאנה", "הרולד ומוד", "קשר אייר", "פילומנה", "דואט לאחת", "מזריץ'", "נשיקת אשת העכביש", "מחלקה שלוש כיתה אחת", "בוז לירח", "צבע הפנינה", "הריון", "אחד משלנו", "מות הלבנה", "סונטת סתיו", "אנה פרנק", "הבולשת חוקרת", "כי בנו בחרת", איש חסיד היה[1], "עת דודים", "הבן הטוב", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "פתאום הגיע סתיו", "אנשים טובים"...
- הצגות יחיד: "הקיץ של אביה" (עם גילה אלמגור), "ראיתי אנשים צוחקים" (עדנה פלידל), "מכתב אהבה"(מאת ארבאל עם אורנה פורת), "אוסקר ודודה רוזה" (עם ליא קניג), "הילד מאחורי העיניים" (עם אסי אשד, על חייה של אמא לילד בעל תסמונת דאון), "מוחמד מנדל" (כתב, שיחק וביים), "שקוף" (עם אלברט עמר), "בדמות חווה" (עם חווה אורטמן).
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לרקוד עם אבא , מונודרמה, איורים - רות צרפתי, ידיעות אחרונות תל אביב, 1993.
- מזריץ', הוצאת מודן.
שחקן בהצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "ישמעם את הגר" מאת אוריאל זוהר.
- "נעים" (נעים) בעקבות "המאהב" מאת א. ב. יהושע.
- "ליל העשרים", מאת יהושע סובול.
- "רומיאו ויוליה" (בתפקיד רומיאו).
- "ג'וני שב משדה הקרב", (הצגת יחיד).
- קריזה.
- "סורגים".
- "סופמשחק בקרית גת".
- "המשוגעת משאיו".
- "ערב של אגדה".
- "עיר חופשית".
- "רק שלום וללכת".
- "שחקנים משחקים שחקנים".
- "עבירת מוסר".
- "הר אדוני", בבימוי דניאל הורביץ.
פילמוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "שיר אהבה בדואי", בלחנו של יצחק קלפטר.
תוכניות בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "ארץ מולדת" (כתב ושיחק)
- "סיפורים בראש" (ביים והגיש)
- "העין השלישית" (הגיש)
- ״הנימנומים״ (שיחק)
קלטות ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ״סיפורי התנך לילדים של מאיר שלו״ (סרט אנימציה, קול בלבד)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדף של איציק ויינגרטן במדריך התיאטרון של שמעון לב-ארי
איציק ויינגרטן, תיאטרון הכתה: על שלוש יצירות: אדון טרללון, צבע הפנינה ושוליים קשים, באתר הערוץ האקדמי, 17 במרץ 2008
- ליאת רון, ויינגרטן: "העולם הקפיטליסטי, שמאמין בכוכבים לא מצדיק את עצמו", באתר גלובס, 9 באפריל 2013
- רשימת הפרסומים של איציק ויינגרטן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- איציק ויינגרטן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
איציק ויינגרטן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- איציק ויינגרטן, באתר שירונט
איציק ויינגרטן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- איציק ויינגרטן, דף שער בספרייה הלאומית
- איציק ויינגרטן, בארכיון הבימה