בולוניה 1909

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בולוניה 1909
Logo Bologna FC 2018.svg.png
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל בולוניה 1909
כינוי I Rossoblù "הרוסו-בלו" (האדומים-כחולים)
I Veltri "אי-וולטרי" ("כלבי הציד")
תאריך ייסוד 3 באוקטובר 1909
אצטדיון אצטדיון רנאטו דאלא'רה, בולוניה
(תכולה: 31,070)
בעלים ג'ואי סאפוטו
יו"ר ג'ואי סאפוטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מאמן סינישה מיכאילוביץ'
ליגה סרייה א'
www.bolognafc.it
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בולוניה 1909 הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר בולוניה. המועדון משחק בסרייה א'. אצטדיון הבית של המועדון הוא רנאטו דאלא'רה, ותכולתו היא כ-31,000 מקומות.

המועדון נוסד ב-1909 כקבוצת כדורגל בשטחי אוסטריה, ושיחק בה עד שאיטליה כבשה בחזרה את שטח העיר במלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן, הצטרף המועדון לליגה השישית המחוזית באיטליה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום קבוצתי של המועדון בעת עונת האליפות הראשונה ב-1924/1925
תצלום קבוצתי בעונת ה"סקודטו" האחרונה ב1963/1964
הסמל המועדון בעבר, מ-1992/1993 ועד 2018

היסטוריה מוקדמת הצלחות ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הכדורגל בולוניה הוקם על ידי אמיליו ארנשטיין, אוסטרי שהתעניין בכדורגל בעת שהותו באוניברסיטאות של וינה ופראג. עוד לפני כן, הוא ואחיו הקימו את מועדון הכדורגל "הכוכב השחור" באוסטריה. בולוניה הוקמה ב-3 באוקטובר 1909, בצפון איטליה, בעיר בולוניה, ובעת ההקמה קרלו סנדוני היה הספונסר והמנהל הכללי של המועדון, לואי ראוץ' השווייצרי היה הנשיא, גואידו דלה ואלה סגן הנשיא, אנריקו פנגליה המזכיר, סרג'ו למפרונטי הקופאי ואמיליו ארנשטיין וליאון וינצ'נזי מונו להיות חברי המועצה של המועדון.

ב-20 במרץ 1910 שיחקה בולוניה את המשחק הראשון בהיסטוריה שלה, נגד וירטוס המקומית, שלבשה חולצות לבנות, ובולוניה הביסו את וירטוס 9-1. קבוצת הכדורגל הראשונה הורכבה מ: קוך, צ'יארה, פסראלי, ברגאגליה, גיואדו דלה ואלה, נאני, דונאטי, ראוך, ברנבאו, מצ'אנו וגראדי. את העונה הראשונה בילתה בולוניה בליגה המקומית תחת הנהגתו של אריגו גראדי כקפטן הקבוצה, ובולוניה ניצחה בליגה שלה ועלתה לליגה שנקראה "קבוצת ונטו-אמיליאנו" שם בילו 4 עונות נוספות, וסיימו במקומות חמש ומעלה. בולוניה נכנסה לליגה הצפונית לפני שמשחקי הליגות הופסקו לחלוטין בגלל מלחמת העולם הראשונה.

אחרי המלחמה בולוניה החלה בהשתפרות מתמדת וההצלחות לא איחרו להגיע. בעונת 1919/1920 בולוניה העפילה לחצי הגמר של הליגה הצפונית באיטליה, ובעונה לאחר מכן, 1920/1921, הגיעה בולוניה לגמר הליגה, שם הפסידה לפרו ורצ'לי 2-1. בעונת 1923/1924 הגיעה בולוניה פעם נוספת לגמר הליגה אבל הפסידה לגנואה וסיימה סגנית פעם נוספת.

בעונת 1924/1925 ההמתנה הגיעה לסיומה, ובולוניה זכתה באליפות הראשונה בהיסטוריה שלה לאחר שניצחה את גנואה בגמר הצפוני, ואת אלבה רומא 2-0 ו4-0 במשחקי הגמר. לאחר שהפסידה בגמר הצפון בעונה הבאה, וסיימה כסגניתה של טורינו בעונת 1926/1927, וחמישית ב-1927/1928, הצליחה לזכות באליפות פעם נוספת בעונת 1928/1929 לאחר שניצחה בגמר את טורינו החזקה, ששלטה בליגה באותה התקופה.

לאחר הקמת הסרייה א' בעונת 1929/1930, המשיכה להצמד לצמרת כשסיימה במקומות שני ושלישי במספר עונות בתחילת שנות ה-30, ובכל מקרה בחצי העליון של הטבלה. ב-1935/1936 זכתה בולוניה באליפות איטליה השלישית שלה בהיסטוריה, לאחר שהקדימה את רומא בנקודה אחת בלבד בליגה. הקבוצה המשיכה ביכולת הטובה וזכתה ב-3 אליפויות נוספות בעונות 1936/1937, 1938/1939 ו-1940/1941 לפני שמלחמת העולם השנייה עצרה את הליגה.

לאחר סיום המלחמה המועדון דעך ולא הצליח להתרומם בשנות ה-50 של המאה ה-20 ושנות ה-60 המוקדמות, אך כן הצליחה לשחזר את הצלחתה עוד פעם וזכתה באליפות השביעית והאחרונה שלה עד היום, בעונת 1963/1964. הישג זה הביא את בולוניה להשתתף בעונת 1964/1965 בגביע אירופה לאלופות אך הודחה בסיבוב המוקדם של התחרות על ידי אנדרלכט.

בשנות ה-70 זכתה הקבוצה בקופה איטליה פעמיים: ב-1970/1969 כשסיימה במקום הראשון בבית הגמר בגביע, וב-1974/1973 כשניצחה באופן דרמטי את פלרמו 4-3 בדו-קרב פנדלים אחרי תיקו 1-1 בתום 120 דקות.

צניחה לליגות הנמוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 המועדון החל בהתדרדרות שלו לליגות הנמוכות. בתחילת שנות ה-80 ירדה הקבוצה לליגה השנייה אחרי שהפסידה בקרב הישרדות לקליארי וגנואה ששרדו על חשבונה, וירדו בעונה לאחר מכן לסרייה ג', כך יצא שהקבוצה ירדה 2 ליגות ב-2 עונות בלבד. הקבוצה עלתה לליגה השנייה בעונה לאחר מכן. מעתה ואילך נאבקה הקבוצה על מקומה בסרייה א' כאשר הצליחה להעפיל בסוף שנות ה-80 לליגה הבכירה, אך ירדה בתחילת שנות ה-90 ואף התדרדרה פעם נוספת עד לסרייה ג', והצליחה לחזור עוד פעם לסרייה א' בסוף עונת 1995/1996. הקבוצה הצליחה אף לזכות בגמר גביע האינטרטוטו לשנת 1998 במשותף עם ולנסיה וורדר ברמן. המועדון הצליח להישאר בסרייה א' עד לעונת 2004/2005 אז ירדה מהמקום ה-18 לסרייה ב' פעם נוספת.

חוסר יציבות והישרדות בליגה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה לאחר מכן הקבוצה עברה לבעלים חדש כאשר ג'וזפה גזוני מכר את המועדון לאלפרדו קצולה, איש עסקים מקומי. הקבוצה החליפה מספר מאמנים ולא הצליחה להעפיל חזרה לסרייה א' עד לסיום עונת 2007/2008 אז סיימו ה"rossoblù" (האדומים-כחולים) במקום השני בסרייה ב' ועלו לליגה העליונה בהדרכתו של המאמן דניאל אריגוני. בקיץ 2008 ניהל הבעלים קצולה משא ומתן לרכישת הקבוצה על ידי קבוצת רכישה אמריקאית אבל המכירה בוטלה לבסוף, והמועדון נמכר לבסוף לקבוצת רוכשים מקומית בראשות פרנצ'סקה מנריני, שהפכה להיות אישה שהיא בעלי קבוצת כדורגל השנייה בסרייה א'. הקבוצה המשיכה להילחם על חייה בליגה בעונות הבאות ונאבקה גם בקשיים כלכליים של ראשי המועדון, והקבוצה נמכרה בשנית לאיש העסקים הסרדינאי סרג'ו פורקדה ובהמשך ניצלה שוב מירידה.

ב-23 בדצמבר 2010 קבוצת המשקיעים "בולוניה 2010" בראשות הבנקאי ג'ובאני קונסורטה ואיש העסקים מאסימו זנאטי רכשה את המועדון מפורקדה, לאחר שהלן לא העביר משכורות לעובדים והביא את המועדון לסף פשיטת רגל. זנאטי מונה לנשיא המועדון ביחד עם המוזיקאי האיטלקי, אוהד הקבוצה, ג'אני מורנדי שמונה להיות נשיא של כבוד במועדון, אך כעבור 28 ימים זנאטי והמנכ"ל התפטרו בגלל אי הסכמות וההנהלה התחלפה בשנית, בזמן שהקבוצה דשדשה בליגה וסיימה בחלק התחתון של הסרייה א', אך עם זאת שרדה. בעונת 2013/2014 חוסר היציבות בהנהלת הקבוצה השפיע והיא ירדה שוב לסרייה ב' מהמקום אחד לפני האחרון. החוסר יציבות המשיך, והקבוצה החליפה שוב בעלים כאשר קבוצה דרום אמריקאית בשם "מועדון הכדורגל בולוניה 1909" בראשות ג'ו טקופינה וג'ואי סאפוטו (בעלי הקבוצה מונטריאול אימפקט מה-MLS) לקחה את המועדון מידי אלבינו גואראלדי.

תחת ההנהלה החדשה, הקבוצה עלתה שוב לסרייה א' בסיום עונת 2014/2015, והצליחה לשרוד בליגה ב-5 העונות שלאחר מכן במקומות 15 ומעלה.

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-14 באוגוסט 2019
מס' עמדה שם
1 ברזילברזיל שוער אנג'לו דה קוסטה
4 הולנדהולנד מגן סטפאנו דנסוויל
6 ארגנטינהארגנטינה מגן נהואן פאס
7 איטליהאיטליה חלוץ ריקרדו אורסוליני
9 פרגוואיפרגוואי חלוץ פדריקו סנטאנדר
10 איטליהאיטליה חלוץ ניקולה סאנסונה
11 צ'כיהצ'כיה חלוץ לדיסלאב קרייצ'י
13 איטליהאיטליה מגן מתייה באני
14 יפןיפן מגן טקהירו טומיאסו
15 סנגלסנגל מגן איברהימה מבאייה
16 איטליהאיטליה קשר אנדראה פולי
17 דנמרקדנמרק חלוץ אנדראס סקוב אולסן
20 אורוגוואיאורוגוואי קשר ססאר פאלטי
21 איטליהאיטליה קשר רוברטו סוריאנו
מס' עמדה שם
22 איטליהאיטליה חלוץ מאטיה דסטרו
23 ברזילברזיל מגן דנילו
24 ארגנטינהארגנטינה חלוץ רודריגו פלאסיו
25 איטליהאיטליה מגן גבריאל קורבו
28 פוליןפולין שוער לוקאש סקורופסקי
30 הולנדהולנד קשר ג'רדי שוטן
31 שווייץשווייץ קשר בלרים דז'מאילי (קפטן)
32 שוודיהשוודיה קשר מתיאס סוונברג
33 איטליהאיטליה מגן ארתורו קלאברסי
35 הולנדהולנד מגן מיטשל דייקס
54 קוסובוקוסובו מגן לירים קסטראטי
91 איטליהאיטליה חלוץ דייגו פלסינלי
97 סנגלסנגל שוער מוהמדו סאר
99 ניגריהניגריה קשר קינגסלי מייקל

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגי שיא באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בולוניה 1909 בוויקישיתוף