גדעון גרייף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גדעון גרייף
גדעון גרייף
לידה 16 במרץ 1951 (בן 68)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב
אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע היסטוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גדעון גרייף (Greif; נולד ב-16 במרץ 1951) הוא פרופסור והיסטוריון העוסק בתחום חקר השואה וזמר ישראלי. מומחה בעל שם עולמי לתולדות מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ.[1] גרייף התפרסם בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 כזמר שזכה להצלחה במצעדי הפזמונים ובפסטיבלי זמר שונים. שירו המוכר ביותר, שהיה ללהיט בזמנו, נקרא "עלי זהב".

מאז 2019 הוא עומד בראש ועדה שנויה במחלוקת כדי לחקור פשעים שבוצעו בסרברניצה במהלך המלחמה בבוסניה-הרצגובינה (1992-1995), אשר גורמים מערביים טוענים כי היא מבקשת לשכתב את ההיסטוריה (https://balkaninsight.com/2019/02 / 08 / Internationals-denn-bosnian-serb-srebrenica-commision-02-08-2019 /)   בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY) וכן בתי משפט מקומיים, אישרו את כל ההוצאות להורג ההמוניות ביולי 1995 בסרברניצה (קישור: https://en.wikipedia.org/wiki/ Srebrenica_massacre). כג'נוסייד נגד הבוסניקים. הוועדה על סרברניצה בראשותו של גדעון גריב הוקמה על ידי הישות הנשלטת על ידי סרביה, סרבסקה סרפסקה, שהפקידים שלה צמצמו שוב ושוב את מספר ההרוגים והכחישו כי נרצחו כאזרחים או שבויי מלחמה (https://www.reuters.com/ article / idUSLDE63K0E2.)

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרייף נולד בתל אביב. בשנת 1965, והוא בן 14 בלבד, שר בתוכנית הכשרונות הצעירים של "קול ישראל" "תשואות ראשונות". את שירותו הצבאי עשה כעורך מוזיקלי וקריין בגלי צה"ל.

בשנת 1971 שר גרייף בפסטיבל שירי ילדים מס. 2 את השיר "טל והרוח" (מילים: אפרים כץ, לחן: לאה לופנפלד).

את ההופעה הראשונה שלו בפסטיבלי הזמר החסידיים עשה גרייף בשנת 1971 בפסטיבל הזמר החסידי מס. 3 תשל"ב, שבו שר את השיר: "שאלו שלום ירושלים" (מילים: תהילים קכ"ב, לחן: צבי בורודו).

בשנת 1972 זכה גרייף במקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי מספר 4 תשל"ג, בשיר: "והביאנו לציון עירך", על-פי לחן של ראובן סירוטקין וטקסט הלקוח מן התפילה.

מאוחר יותר עזב גרייף באופן חלקי את עולם המוזיקה, והחל ללמוד היסטוריה והתמחה בחקר השואה. הוא לימד באוניברסיטה הפתוחה, עבד ביד ושם כשלושים שנים, ובמסגרת זו של "יד ושם" פרסם ספרים ומחקרים רבים בתחום השואה.

גרייף הפיק וערך תוכניות רדיו בקול ישראל ובגלי צה"ל בנושא השואה, וזכה בשנת 1988 בפרס סוקולוב על המשדר "סאלוניקי-אושוויץ".

בטקס האוסקר 2016 זכה הסרט הבן של שאול בפרס הסרט הזר הטוב ביותר. יוצר הסרט, לסלו נאמש ציין כי ספרו של ד"ר גרייף "בכינו בלי דמעות" שימש עבורו כהשראה לסרט.[2]

תקליטונים - דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדעון גרייף, 1972
  • גדעון גרייף - (1969) - Hed Arzi BMN 595
  1. ראית ושמעת
  2. עלי זהב, מילים: אורי אסף, לחן: משה וילנסקי
  3. הרחוב ששומעים בו רק פסנתר, מילים: אהוד מנור, לחן: משה וילנסקי
  4. מול מצפה האגמים
  • גדעון גרייף - (1970) - Hed Arzi B 45-689
  1. יש לי ערב פנוי
  2. ערב, לילה, שחר
  • גדעון גרייף בלווי תזמורת ההקלטות של שדורי ישראל בנצוח לאסלו רוט - (1970) - Hed Arzi B 45-688
  1. לא אוכל בלי מיכל, מילים ולחן: אמיתי נאמן
  2. קצב, מילים: שמואל רוזן, לחן: עמליה רוזן
  • גדעון גרייף בלווי תזמורת ומקהלה, עיבוד וניצוח: אילן מוכיח - (1971) - Hed Arzi B 45-710
  1. רכבות בהרים, מילים: דודו ברק, לחן: שייקה פייקוב
  2. היה היו מילים יפות, מילים: תרצה אתר, לחן: משה וילנסקי
  • גדעון גרייף - (1974) - Amaney Israel BH 1515 - אמני ישראל
  1. העונה החמישית, מילים: יוסי בכר, לחן: ג'קי לוי
  2. בנות מולדתי

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כוכב בין צלבים / חנה אברוצקי עם גדעון גרייף; עורכת: איה לובין, תל אביב: כנרת מבית קלסיכנרת, 1995.
  • בכינו בלי דמעות: עדויותיהם של אנשי הזונדרקומאנדו היהודים מאושוויץ / גדעון גרייף; עורך אחראי: דב איכנולד,‫ תל אביב: משכל, 1999.
  • מציל אחי אנוכי: יהודים מצילים יהודים בימי השואה / תחקיר וכתיבה: גדעון גרייף; כתיבה ועריכה דידקטית: אפרת בלברג,‫ ירושלים: יד ושם-רשות הזיכרון לשואה ולגבורה - בית הספר המרכזי להוראת השואה, תשס"ה-2004.
  • מרד באושוויץ, התקוממות הזונדרקומנדו בתאי הגזים, 7 באוקטובר 1944, גדעון גרייף ואיתמר לוין, הוצאת משכל, 2017

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פליט ושריד בימי השואה / זרח ורהפטיג (עריכה והבאה לדפוס: משה מייזלש, גדעון גרייף), ירושלים: יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשמ"ד.
  • השואה בהיסטוריוגראפיה: הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי החמישי של חוקרי השואה, ירושלים, ניסן תשמ"ג מארס 1983 / העורכים: ישראל גוטמן, גדעון גרייף, ירושלים: יד ושם, תשמ"ז 1987.
  • תולדות יהודי ורשה: מראשיתם ועד ימינו / המחברים: ישראל גוטמן, אברהם ויין, שלמה נצר; העורך: גדעון גרייף,‫ ירושלים: ארגון יוצאי ורשה בישראל, תשנ"א.
  • המשימה אייכמן סיפור מחתרת חברות ונקמה מאת מנוס דייאמנט פתח דבר מאת ד"ר גדעון גרייף "יד ושם", מבוא מאת שמעון ויזנטל הוצאת ירון גולן 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדעון גרייף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]