גדעון גרייף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדעון גרייף
גדעון גרייף
גדעון גרייף
לידה 16 במרץ 1951 (בן 71)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה, השואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גדעון גרייף (Greif; נולד ב-16 במרץ 1951) הוא היסטוריון ישראלי העוסק בתחום חקר השואה. גרייף, מומחה לתולדות מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ[1]. גרייף התפרסם בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 כזמר שזכה להצלחה במצעדי הפזמונים ובפסטיבלי זמר שונים. שירו המוכר ביותר, שהיה ללהיט בזמנו, נקרא "עלי זהב".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרייף נולד בתל אביב. בשנת 1951.

משנת 1965 עד 1969 גדעון גרייף למד בתיכון הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב.

גרייף הוא אביה של הסופרת והעורכת הספרותית אביגיל גרייף-קנטורוביץ'.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 14, שר בתוכנית הכישרונות הצעירים של "קול ישראל" "תשואות ראשונות". את שירותו הצבאי עשה כעורך מוזיקלי וקריין בגלי צה"ל.

בשנת 1971 שר גרייף בפסטיבל שירי ילדים השני את השיר "טל והרוח" (מילים: אפרים כץ, לחן: לאה לופנפלד).

את ההופעה הראשונה שלו בפסטיבלי הזמר החסידיים עשה גרייף בשנת 1971 בפסטיבל הזמר החסידי מס' 3, שבו שר את השיר "שאלו שלום ירושלים" (מילים: תהילים קכ"ב, לחן: צבי בורודו). בשנה שלאחר מכן, זכה גרייף במקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי מספר 4, בשיר "והביאנו לציון עירך", על-פי לחן של ראובן סירוטקין וטקסט הלקוח מן התפילה.

לימודים וקריירה אקדמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרייף עזב באופן חלקי את עולם המוזיקה, והחל ללמוד היסטוריה.

משנת 1974 עד 1976 למד באוניברסיטת תל אביב, שם קיבל את התואר הראשון בהיסטוריה של עם ישראל, עם התמחות בההיסטוריה של ארץ ישראל. בין השנים 1976 ו -1982 עשה תואר שני בהיסטוריה יהודית באוניברסיטת תל אביב. משנת 1996 עד 2001 למד באוניברסיטת וינה שממנה קיבל את הדוקטורט שלו.[2]

הוא התמחה בחקר השואה[3]. עבד ביד ושם כשלושים שנים, ובמסגרת זו של "יד ושם" פרסם ספרים ומחקרים בתחום השואה. לימד גם באוניברסיטה הפתוחה[דרוש מקור].

גרייף הפיק וערך תוכניות רדיו בקול ישראל ובגלי צה"ל בנושא השואה, וזכה בשנת 1988 בפרס סוקולוב על המשדר "סאלוניקי-אושוויץ".

מאז 2019 הוא עומד בראש ועדה שהוקמה ברפובליקה סרפסקה כדי לחקור פשעים שבוצעו בסרברניצה במהלך המלחמה בבוסניה-הרצגובינה (1992–1995).

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרייף היה היועץ המדעי והיועץ ההיסטורי של התערוכה "איתי כאן שישה מיליון מאשימים" שציינה 50 שנה למשפטו של אדולף אייכמן בשנת 1961, שנחנך ב -11 באפריל 2011 ביד ושם.[4] התערוכה מתארת את הקריירה של אייכמן ב- SS, אחריותו האישית לגירוש מיליוני יהודים לגטאות ולמחנות ההשמדה, ניסיונות ההסתתרות שלו לאחר המלחמה ומבצע גילויו ותפיסתו בארגנטינה ב -1960. התערוכה נועדה להוכיח כי אייכמן לא היה "הרוצח מאחורי השולחן", אלא אויב קנאי של היהודים, נחוש לשלוח אותם אל מותם.[4]

פרויקטים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרייף יזם בשנת 2006 את פרויקט הקרון האותנטי, שעומד כעת על הרמפה של בירקנאו, לא רחוק מהכניסה הראשית למחנה, כזיכרון נצחי למאות אלפי יהודי הונגריה, שנרצחו על ידי גרמנים בתאי הגזים של בירקנאו בשנת 1944, והוקדשו לזכרו של הוגו לואי.[דרוש מקור]

ספרו של גרייף בכינו ללא דמעות(אנ') היה מקור בו השתמש הבמאי ההונגרי לאסלו נמס[5] ליצור את הסרט הבן של שאול המוקדש לזונדרקומנדו[6]. הסרט זכה פרס אוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר 2016, וזכה גם בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2016[7].

בינואר 2017 השתתף יחד עם נציגי סרביה בארצות הברית ביצירת בתערוכה Jasenovac 75 בניו ג'רזי המכסה פשעים שביצע אוסטאשה הקרואטי במחנה הריכוז יאסנובאץ, כולל פשעים נגד הסרבים [8]. בינואר 2018, עם נציגי סרביה, גרייף ארגן את התערוכה Jasenovac - pravo na nezaborav באו"ם בניו יורק[9]. התערוכה זכתה לביקורת מצד ה- MVEP הקרואטי על הפצת מידע כוזב ותעמולה[10][11], בעוד שהאו"ם התנער מתוכן התערוכה[12]. גרייף בילה ארבע שנים בבחינת ארכיונים במחקר על רצח העם ב- המדינה העצמאית של קרואטיה[13],, בהם טען כי יותר מ-800,000 סרבים ו-40,000 יהודים נהרגו על ידי הקרואטיים, בנוסף לצוענים ולאנטי-פשיסטים[13].

מחקר טבח בסרברניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 מונה גרייף על ידי רפובליקה סרפסקה לעמוד בראש ועדה לבדיקת אירועי טבח סרברניצה במהלך המלחמה בבוסניה והרצגובינה (1992-1995)[14][15]. בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר כמו גם בית הדין הבינלאומי בהאג ובתי המשפט הפנימיים אפיינו את ההרג הזה כרצח עם.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרייף קיבל מספר עיטורים מממשלת סרביה[דרוש מקור].

הוא היה אמור לקבל מנשיא גרמניה, פרנק-ואלטר שטיינמאייר, אות ההצטיינות המוענק על ידי ממשלת גרמניה על חקר השואה והוראתה ועל תרומתו לטיפוח הקשרים הפדגוגיים והמחקריים בין מדינת ישראל לבין גרמניה, אולם התעוררה מחאה עקב מעורבותו בוועדת החקירה לחקר האירועים בסרברניציה ב-1995 וקביעתה כי לא היה מדובר ברצח עם (ג'נוסייד) אלא בפשע מלחמה בלבד וההענקה נדחתה[16].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדעון גרייף, 1972

תקליטונים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדעון גרייף - תקליטון מס.1 - 1969
  1. ראית ושמעת (אהוד מנור - אפי נצר)
  2. עלי זהב (אורי אסף - משה וילנסקי)
  3. הרחוב ששומעים בו רק פסנתר (אהוד מנור - משה וילנסקי)
  4. מול מצפה האגמים (דבורה קוזוינר - אריה לבנון)
  • גדעון גרייף - תקליטון מס. 2 - 1970
  1. יש לי ערב פנוי (אהוד מנור - משה וילנסקי)
  2. ערב לילה שחר (אבי קורן - נורית הירש)
  • גדעון גרייף - תקליטון מס. 3 - 1970
  1. לא אוכל בלי מיכל (מילים ולחן: אמיתי נאמן)
  2. קצב (שמואל רוזן - עמליה רוזן)
  • גדעון גרייף - תקליטון מס. 4 - 1971
  1. רכבות בהרים (דודו ברק - שייקה פייקוב)
  2. היה היו מילים יפות (תרצה אתר - משה וילנסקי)
  • גדעון גרייף - תקליטון מס. 5 - 1974
  1. העונה החמישית (יוסי בכר - ג'קי לוי)
  2. בנות מולדתי (אבי קורן - אנריקו מסיאס)

אלבומים בהם השתתף[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים שכתב לאחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השיר: "Hold Me Love Me", בביצוע: מיכאלה, 1969 (גדעון גרייף - מיכאלה).
  • השיר: "שלחי לו חיוך" בביצוע רומן שרון, 1970 (גדעון גרייף - עמליה רוזן).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כוכב בין צלבים / חנה אברוצקי עם גדעון גרייף; עורכת: איה לובין, תל אביב: כנרת מבית קלסיכנרת, 1995.
  • בכינו בלי דמעות: עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו היהודים מאושוויץ / גדעון גרייף; עורך אחראי: דב איכנולד, תל אביב: משכל, 1999.
  • מציל אחי אנוכי: יהודים מצילים יהודים בימי השואה / תחקיר וכתיבה: גדעון גרייף; כתיבה ועריכה דידקטית: אפרת בלברג, ירושלים: יד ושם-רשות הזיכרון לשואה ולגבורה - בית הספר המרכזי להוראת השואה, תשס"ה-2004.
  • המלאך הטוב מאושוויץ : סיפורו המופלא של יעקב "ג'קיטו" מאסטרו, מציל היהודים מאושוויץ. תשע"ד 2014.
  • מרד באושוויץ, התקוממות הזונדרקומנדו בתאי הגזים, 7 באוקטובר 1944, גדעון גרייף ואיתמר לוין, הוצאת משכל, 2017
  • Jasenovac Ausvic Balkana - Ustaska Imperija Okrutnosti, Jasenovac Auschwitz of the Balkans - Ustasha Empire of Cruelty, מסת"ב 9789655727272
  • Alojzije Stepinac Ustaski Vikar - Pokrsti Se Ili Umri - 101 Razlog Zasto Ne Moze Biti Svetac - Alojzije Stepinac Ustasha Vicar - Convert or Die - 101 Reason Why He Cannot Be a Saint, מסת"ב 9788677124502
  • Ustasko Konacno Resenje Pre Nacistickog - Ustasha Final Solution Before Nazi Final Solution, מסת"ב 9788677124519

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פליט ושריד בימי השואה / זרח ורהפטיג (עריכה והבאה לדפוס: משה מייזלש, גדעון גרייף), ירושלים: יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשמ"ד.
  • השואה בהיסטוריוגראפיה: הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי החמישי של חוקרי השואה, ירושלים, ניסן תשמ"ג מארס 1983 / העורכים: ישראל גוטמן, גדעון גרייף, ירושלים: יד ושם, תשמ"ז 1987.
  • תולדות יהודי ורשה: מראשיתם ועד ימינו / המחברים: ישראל גוטמן, אברהם ויין, שלמה נצר; העורך: גדעון גרייף, ירושלים: ארגון יוצאי ורשה בישראל, תשנ"א.
  • המשימה אייכמן סיפור מחתרת חברות ונקמה מאת מנוס דייאמנט פתח דבר מאת ד"ר גדעון גרייף "יד ושם", מבוא מאת שמעון ויזנטל הוצאת ירון גולן 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדעון גרייף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סיפורי קהילות ומקומות, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
  2. ^ Aderet, Ofer (2012-08-17). "A German-Israeli Team Undertakes the Reconstruction of Auschwitz". Haaretz. נבדק ב-2016-04-11.
  3. ^ אליעזר היון, מחקר: "אושוויץ של הבלקן" - מחנה ההשמדה האכזרי מכל, באתר ynet, 27 בינואר 2019
  4. ^ 1 2 Exhibit showcases Eichmann, 50 years after trial. Associated Press via Kyiv Post (11 April 2011). Retrieved 27 June 2014.
  5. ^ אבנר שביט‏, בטר קול סול: ריאיון עם לסלו נמש על "הבן של שאול", סרט השואה הפייבוריט לזכייה באוסקר הזר, באתר וואלה!‏, 4 בפברואר 2016
  6. ^ Gross, Terry. "'Son Of Saul' Brings Viewers To The Heart Of The Nazi Death Machine At Auschwitz". npr. נבדק ב-6 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Winners & Nominees". goldenglobes. נבדק ב-6 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "The Balkans Today: 23rd - 27th January 2017". Balkan Insight.
  9. ^ "Tko je profesor koji je postavio spornu izložbu o Jasenovcu u UN-u?". Tportal.hr (בסרבו-קרואטית). 26 בינואר 2018. נבדק ב-19 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Hrvatska optužila Srbiju da izložbom o Jasenovcu 'plasira lažne podatke'". Tportal.hr (בסרבו-קרואטית). 25 בינואר 2018. נבדק ב-19 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Sandra Veljković (25 בינואר 2018). "'Lažima o Jasenovcu nije mjesto u UN-u, tražili smo da se maknu falsifikati'". Večernji list (בסרבו-קרואטית). נבדק ב-27 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Srbija otvara izložbu o Jasenovcu u UN-u, UN se ograđuje". Tportal.hr (בסרבו-קרואטית). 28 בינואר 2018. נבדק ב-19 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 "Expert: 800,000 Serbs were killed in Croat WW2 death camp".
  14. ^ "Israeli Holocaust historian to head new Srebrenica commission". The Times of Israel. 9 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Danijel Kovacevic (7 בפברואר 2019). "Bosnian Serbs Appoint Israeli to Head Srebrenica Commission". Balkan Insight. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ גרמניה בוחנת מחדש הענקת אות כבוד לחוקר שואה ישראלי