אסוואת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסוואת.png

אסוואת - נשים פלסטיניות גאות היא עמותה של נשים פלסטיניות גאות המקיימות מפגשים חודשיים ופעילויות חברתיות שונות על מנת ליצור מקום בטוח ומכיל עבורן בתוך החברה הערבית-פלסטינית בפרט ובעולם בכלל. הקבוצה מגדירה את עצמה כפונה לנשים לסביות, ביסקסואליות, טרנג'סנדריות, אינטרסקס וקוויריות פלסטיניות.

חלק בלתי נפרד מפעילותן נועד להעלאת מודעות של נושאים הנוגעים לזהויות מיניות, מאבקים פוליטיים, היותן קבוצת מיעוט תחת שליטה ישראלית, היותן נשים בחברה פטריארכלית והיותן גאות בתוך חברה הטרונורמטיבית.

הפעילויות של אסוואת כוללות מפגשים חודשיים ברחבי הארץ, קבוצה לטרנסג'נדרים, פעילויות חברתיות כמו מסיבות נשים, פעילויות ספורטיביות וטיולים. מפגשים ובילויים משותפים. אסוואת מפעילה קו תמיכה וייעוץ עבור נשים הזקוקות לאוזן קשבת[1].

אסוואת פועלת כישות עצמאית בתוך תנועת הנשים כייאן, אשר פועלת לשינוי חברתי והעלאת התודעה הפמיניסטית בקרב נשים ערביות בפרט, והציבור הערבי והיהודי בישראל בכלל. החזון של אסוואת כולל חברה פלסטינית ערבית שמסוגלת לקבל ולכבד שונות מגדרית ומינית של חברות הארגון בכלל, ושל קהילת הלהטבא"ק (LGBTQI): לסביות, הומואים, טרנסקסואלים, ביסקסואלים, אינטרסקס וקווירים בפרט.

העמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסוואת ("קולות", בערבית), הארגון הראשון והיחיד עבור לסביות פלסטיניות החיות בישראל, נוסדה בשנת 2002 על ידי שלוש לסביות פעילות ששמו כמטרה את זכותן לממש את זהותן הלסבית בתוך החברה הערבית-פלסטינית בישראל. ראודה מורקוס (Rauda Morcos) היא אחת המייסדות ויו"ר הארגון. מורקוס הצהירה על כוונותיה לגבי הארגון: "אנחנו נגד כל סוג של כיבוש. אני לא רוצה לחיות תחת כיבוש כפלסטינית, כאישה או כלסבית"[2].

לסביות פלסטיניות מבית חנינא, שועפאט, ירושלים, תרשיחא, ראמה, נצרת, חיפה, יפו וכפר יסיף התאחדו יחד באופן וירטואלי כבר בראשית 2002. פגישתן הראשונה פנים אל פנים נערכה ב-2003, ובמהלכה של שנה זו יצרו והקימו את הארגון. הן הגדירו את עצמן כקבוצה דינאמית ואמיצה של נשים שהחליטו לאתגר את הסטטוס קוו ולפעול לשיפור איכות חייהן על מנת להבטיח שוויון זכויות לעצמן ולדורות הבאים. למותר לציין כי תהליך היציאה מהארון היא תהליך קשה עבור הומואים ולסביות רבים ורבות ברחבי העולם, כל שכן בקהילה ערבית. חוקרת הספרות והתאורטיקנית הקווירית איב קוסופסקי-סדג'וויק סברה כי יציאה מהארון היא פריבילגיה הקשורה במוצא אתני, תנאים גאוגרפיים ומצב כלכלי. מה שמחזק את הקושי לצאת מהארון בחברה שמרנית כמו החברה הערבית[3].

נשות אסוואת הצהירו על מחויבותן לעמוד בשמונה משימות:

  • לשרת ולשמש כקבוצה נשית פלסטינית גאה.
  • לאפשר לנשים פלסטיניות גאות לבטא ולדון בסוגיות של מגדר ומיניות.
  • להגדיר מהו פמיניזם פלסטיני.
  • להתייחס לקונפליקט הישראלי- פלסטיני והקשרו עם זהות לאומית, מינית ומגדרית.
  • לספק מרחב בטוח עבור כל אישה פלסטינית המזדהה כלסבית, ביסקסואלית, טרנסקסואלית, טרנסג'נדרית, אינטרסקסואלית וכדומה.
  • לאפשר לנשים פלסטיניות גאות לשבור שתיקה דרך דיאלוג, השכלה עצמית ואקטיביזם.
  • ליצור שינוי בתוך התרבות הפטריארכלית שאנו חיים בה.
  • להתמסד כארגון פמיניסטי עצמאי תוך פרק זמן של שנתיים עד שלוש שנים[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Schulman S, Israel/Palestine and the Queer International. Durham: Duke University Press, 2012
  • אבו רביעה- קווידר, ס., ווינר- לוי, נ. (עורכות). נשים פלסטיניות בישראל: זהות, יחסי כוח והתמודדות. הוצאת מכון ון- ליר, ירושלים, 2010.
  • אס-סעדאוי, נ. מאחורי הרעלה- נשים בעולם הערבי. מסדה. 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.shatil.org.il/organization/20312
  2. ^ Queer in Palestine
  3. ^ קוסופסקי- סדג'וויק, א. האפיסטמולוגיה של הארון. תיאוריה וביקורת 37. 2010
  4. ^ Krahulik, K.C. Aswat (Voices): An Interview with Rauda Morcos. Peace& Change 2005