אריאל פורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריאל פורת
Prof Ariel Porat-012.jpg
לידה 1 בנובמבר 1956 (בן 63)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי משפטים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
הערות נשיא אוניברסיטת תל אביב
תרומות עיקריות
מחקרים בדיני נזיקין, דיני חוזים וניתוח כלכלי של המשפט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אריאל פורת (נולד ב-1 בנובמבר 1956 בישראל) הוא נשיא אוניברסיטת תל אביב. מכהן בנוסף כפרופסור מן המניין למשפטים ופרופסור אורח קבוע באוניברסיטת שיקגו. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ומופקד הקתדרה למשפט פרטי ע"ש אלן פוהר. לשעבר דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. חתן פרס א.מ.ת למשפטים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורת נולד בתל אביב. אביו, חיים פורת, כיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ואימו, עדינה פורת, הייתה שופטת בבית הדין הארצי לעבודה. למד בבית הספר היסודי ע"ש דובנוב ובתיכון עירוני א'. את שירותו הצבאי בן חמש השנים עשה בחיל המודיעין והוא רב-סרן במילואים. השלים תואר ראשון במשפטים בהצטיינות (1983-1979) באוניברסיטת תל אביב, המשיך במסלול ישיר לדוקטורט, ולאחר קבלת התואר (1989) היה עמית מחקר באוניברסיטת ייל (1989-90).

פורת הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1990, והוא מתמחה בדיני נזיקין, דיני חוזים וניתוח כלכלי של המשפט. הוא כיהן בשנים 2002–2006 כדקאן הפקולטה למשפטים, והוא מופקד הקתדרה למשפט פרטי ע"ש אלן פוהר. החל משנת 2003 ועד מינויו לנשיא אוניברסיטת תל אביב, פורת היה פרופסור אורח קבוע באוניברסיטת שיקגו (Fischel-Neil Distinguished Visiting Professor), וכיהן כפרופסור אורח גם באוניברסיטאות סטנפורד, ניו יורק, קולומביה, ברקלי, וירג'יניה, טורונטו ואוניברסיטת דרום קליפורניה. הוא חבר ב-American Law Institute, המנסח את "המשפט המקובל" האמריקאי בכל תחומי המשפט, היה נשיא האגודה הישראלית למשפט וכלכלה, ובשנים 2008–2011 היה חבר הנהלת ה-American Law and Economics Association.

פורת ייסד וערך (2003-2000) את כתב העת "Theoretical Inquiries in Law", המדורג בדירוג הפופולרי של Washington and Lee Law School כראשון בעולם מחוץ לארצות הברית.[1] כן עמד בראש מרכז-על צגלה למחקר בינתחומי של המשפט (2002-1997). בשנת 2013 מונה כראש ועדת ההיגוי האסטרטגי של האוניברסיטה שהוקמה במטרה לבחון שינויים במבנה ובניהול האקדמי של אוניברסיטת תל אביב. המלצות הוועדה אומצו ויושמו על ידי האוניברסיטה.

ב-4 באפריל 2013 מינתה שרת המשפטים ציפי לבני את פורת לכהן בוועדת ריבלין, בראשות המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס אליעזר ריבלין, שתפקידה לבחון את האפשרות להחלת הסדר פיצוי מיוחד על עובדי הקריה למחקר גרעיני בדימונה שחלו בסרטן בעת חשיפתם לקרינה מייננת במהלך עבודתם. הוועדה פרסמה את מסקנותיה במהלך אוקטובר 2015, וקבעה כי העובדים שחלו בסרטן יזכו לפיצויים מוגדלים.[2]

ביוני 2014 נבחר פורת לכהן כחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. פורת זכה בפרס א.מ.ת לחקר המשפט לשנת 2014 (ביחד עם פרופ' יצחק זמיר) ובפרס שניאור זלמן חשין למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010.[3] בנוסף, זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט (2012), בפרס זוסמן למשפט (חוקר צעיר) ובפרס הרקטור למצוינות בהוראה (תשס"ט).

בשנת 2019 נבחר פורת לכהן כנשיאה התשיעי של אוניברסיטת תל אביב.

פורת נשוי ואב לשלושה.

פעילותו כדקאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורת היה דקאן הפקולטה למשפטים בעת משבר כלכלי קשה שפקד את אוניברסיטת תל אביב, אולם הפקולטה למשפטים הייתה היחידה מבין פקולטות האוניברסיטה אשר הגדילה בתקופה זו את מצבת הסגל האקדמי שלה. הוא הנהיג הקמתה של תוכנית תואר שני משותפת בין הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לבין בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ברקלי, ואף הניח את התשתית לתוכנית תואר שני משותפת בין הפקולטה בתל אביב לבין בית הספר למשפטים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן. בעת כהונתו הוקמו בפקולטה תוכניות רבות לחילופי מרצים וסטודנטים, בין היתר עם אוניברסיטאות פנסילבניה, מישיגן, וירג'יניה וטורונטו.

כדקאן הפקולטה למשפטים יסד פורת את "תוכנית הקבלה למצטיינים בפריפריה".[4] על פי תוכנית זו, בוגרי בתי ספר תיכון באזורי פריפריה, רשאים להגיש את מועמדותם ללימודים באוניברסיטה על פי הישגיהם בבתי הספר שבהם למדו, ובלי לעבור בחינה פסיכומטרית. המתקבלים הם אלו אשר הצטיינו בלימודים התיכוניים בהשוואה לבני מחזורם בבית הספר שבו למדו. התוכנית מבוססת על ההנחה שניתן לנבא הצלחה בלימודים האקדמיים על פי השוואת הישגיהם של המועמדים להישגי בני הקבוצה ממנה באו, ולא על פי השוואת הישגיהם להישגי בני קבוצות אחרות, חזקות יותר מבחינה חברתית וכלכלית.[5] בראיון ל-The Chronicle of Higher Education אומר פורת שעשרת התלמידים שנתקבלו לתוכנית בשנה הראשונה סיימו את שנת הלימודים בממוצע גבוה יותר מזה של שאר התלמידים בפקולטה.[6] בשנת 2006 אומצה התוכנית על ידי כל פקולטות האוניברסיטה, ואף אוניברסיטאות אחרות גילו בה עניין.[7]

מחקרים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורת פרסם למעלה מ-90 מאמרים וכן ארבעה ספרים.

הגנת אשם תורם בדיני חוזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "הגנת אשם תורם בדיני חוזים" (1997), מציע פורת להכיר בעקרון האשם התורם בדיני החוזים, ובפתרון של חלוקת האחריות החוזית במקרים של הפרת חוזה. על פי דיני החוזים המסורתיים, במקרה של תקלה בביצוע החוזה, מוגדר אחד מן הצדדים לחוזה כאחראי לתקלה, והאחריות לנזקיה מוטלת כולה על כתפיו. התזה של הספר היא, שבמקרים רבים הן המפר והן הנפגע תרמו באשמם להפרת החוזה או לגרם הנזק, והאחריות לנזקי ההפרה צריכה להתחלק ביניהם. בפסק דין מנחה[8] אימץ בית המשפט העליון את התזה וקלט את דוקטרינת האשם התורם החוזי אל תוך המשפט הישראלי. מאז מתן פסק הדין נפסקו עשרות רבות של פסקי דין בערכאות השונות אשר החילו את הגנת האשם התורם במצבים שונים, תוך הסתמכות על ספרו של פורת.

אחריות נזיקית במצבי אי ודאות ודוקטרינת הנזק הראיתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשותף עם פרופסור אלכס שטיין, כיום שופט בית המשפט העליון, פרסם פורת בהוצאת הספרים של אוניברסיטת אוקספורד ספר הנקרא (2001) "Tort Liability under Uncertainty". פרקים אחדים מן הספר פורסמו על ידי פורת עוד קודם לכן כמאמרים.[9][10] הספר מציג שלל מצבים שבהם קיימת אי ודאות באשר לגרם נזקים, ודן בשאלה אם יש להטיל אחריות משפטית בגין גרימתם, ואם כן על מי. הספר מנתח מצבים אלו, וכן מצבים רבים נוספים מנקודת מבט עיונית, ומציע פתרונות פרקטיים לבתי המשפט. בנוסף, מציע הספר אימוץ של דוקטרינה משפטית חדשה הנקראת "דוקטרינת הנזק הראייתי". דוקטרינה זו פותחה עוד קודם לכן על ידי מחברי הספר בכתיבה קודמת שלהם, בארץ ובחו"ל, וביסודה הרעיון, שאם אדם גורם לאי ודאות המונעת מאדם אחר לממש את זכויותיו כלפי המזיק, יוצר אי הוודאות אחראי מבחינה משפטית, בהתקיים תנאים מסוימים, ל"נזק הראייתי" לו גרם. דוקטרינת הנזק הראייתי נקלטה בפסיקה בישראל ונעשה בה שימוש באלפי פסקי דין, בין היתר במצבים שבהם עקב אי סדרים וחסרים בתיקים רפואיים, אין החולה שניזוק במהלך הטיפול הרפואי יכול לדעת כיצד ניזוק. בתי המשפט העבירו במקרים אלו את נטל השכנוע לכתפי בית החולים בו ניתן הטיפול הרפואי, על מנת שיוכיח שהנזק לא נגרם עקב רשלנות רפואית, שאם לא יצליח לעמוד בנטל יישא בנזקי החולה.

סיכונו העצמי של המזיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר העוסק בסיכונו העצמי של המזיק מציגים פורת ורוברט קוטר טעון שבניגוד לאינטואיציה, בעת שבית משפט קובע אם המזיק התרשל, עליו לשקול לא רק את הסיכון שיצר כלפי הניזוקים בכוח, אלא גם את הסיכון שיצר כלפי עצמו. הטעון במאמר התקבל על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, וכן על ידי בית המשפט העליון של ישראל.[11]

אנטי ביטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר "אנטי-ביטוח" מציעים פורת וקוטר חוזה מיוחד אשר יספק תמריצי התנהגות אופטימליים הן למפר והן לנפגע, אף כאשר אין כל דרך לדעת לאחר מעשה כיצד נהגו המפר והנפגע עובר לגרימת הנזק או להפרת החוזה. הרעיון בכלליות הוא, שבמקרה של הפרת החוזה, לא ישולם הפיצוי לנפגע אלא לצד שלישי. הצד השלישי, מצידו, ישלם מראש לצדדים לחוזה סכום כסף המבטא את תוחלת הרווח שהוא עתיד להפיק מהפרת החוזה. בדרך זו יהיו למפר תמריצים יעילים לקיים את החוזה, אך גם לנפגע יהיה תמריץ לשתף פעולה מצד אחד, ולהימנע מהסתמכות יתר על החוזה מצד שני, שכן יידע שלא יפוצה בגין נזקיו.

אגרגציה של הסתברויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מאמרים (עם אלון הראל ועם אריק פוזנר), טוען פורת שלפי תורת ההסתברות ודיני הראיות, על בתי המשפט לבצע אגרגציה של הסתברויות ולהרשיע עבריינים (או לקבל תביעות אזרחיות) במצבים שבהם אדם, לדוגמה, חשוד בכך שביצע מספר עבירות שונות, אולם אין בנמצא די ראיות כדי להרשיע אותו בכל עבירה בנפרד (כגון ארגוני פשיעה). במצבים אלה, כנטען, יש להתיר לבתי המשפט להרשיע  את החשוד בגין עבירה בלתי מסוימת, גם אם לפי התפיסה המסורתית לא ניתן להרשיעו בגין אף אחת מהעבירות המסוימות שבהן הוא נחשד.

פרסונליזציה של המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מאמרים (עם ליאור סטרכילביץ' ועם עמרי בן-שחר) פורת מפתח תאוריה משפטית שבבסיסה הרעיון שהמשפט צריך לחול בצורה שונה על אנשים שונים, ולא באופן אחיד. לפי תאוריה זו, על המשפט להשתנות ולהתאים את עצמו לעידן המידע ולשימוש הגובר שנעשה ב-Big-Data בכל יתר תחומי החיים והמדע. כך, בתמצית, על המחוקק ובתי המשפט לקבוע כללים משפטיים, בכל ענפי המשפט, באופן פרסונלי, לפי המידע שמצטבר על אודות מאפייניהם של סוגים שונים של צדדים לחוזים, של מזיקים וניזוקים, של עבריינים ועוד.

דרכי התמודדות עם תופעת הרפואה המגננתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחדים מכתביו של פורת עוסקים בתחום האחריות של רופאים ובתי חולים. בצד כתיבה הממליצה להטיל אחריות נזיקית על רופאים ובתי חולים כאשר רישומים רפואיים נמצאו לוקים (נזק ראייתי), וכתיבה אחרת הממליצה להטיל אחריות נזיקית במקרים שבהם קיימת אי ודאות אם הנזק נגרם על ידי רשלנות הרופא (אחריות בגין הגברת סיכון), מציע פורת לצמצם את אחריותם של הרופאים והמוסדות הרפואיים במקרים רבים אחרים. במאמר אחד (Offsetting Risks), הציע פורת להפחית באופן משמעותי את אחריותם של רופאים אשר העדיפו ברשלנות דרך טיפול אחת על פני דרך טיפול אחרת וגרמו עקב כך נזק לחולה, וזאת אם ההעדפה הרשלנית לא רק הגדילה את סיכוני החולה, אלא בד בבד אף הפחיתה סיכונים אחרים שלו. על פי הנטען על ידי פורת, קבלת הטעון שלו עשויה להביא למיתון תופעת הרפואה המגננתית ולהוזלתו של השירות הרפואי.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נזיקין כרך א (המכון למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, 2013)
  • הגנת אשם תורם בדיני חוזים (המכון למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, 1997).
  • Personalizing the Law (Oxford University Press, in preparation) (with O. Ben-Shahar)
  • Getting Incentives Right: Torts, Contracts, and Restitution (Princeton University Press, 2013) (with R. Cooter).
  • The Economics of Remedies (editor) (Edward Elgar Publishing Ltd., series eds., Richard Posner and Francesco Parisi, 2012).
  • Fault in American Contract Law (Cambridge University Press, 2010, ed. with O. Ben-Shahar).
  • Tort Liability under Uncertainty (Oxford University Press, 2001) (with A. Stein).

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Tort Liability and the Risk of Discriminatory Government" 87 University of Chicago Law Review (2020) (with E. Guttel)
  • "Personalizing Mandatory Rules in Contract Law" 86 University of Chicago Law Review (2019) (with O. Ben-Shahar)
  • "The Restoration Remedy in Private Law" 119 Columbia Law Review 1901 (2018) (with O. Ben-Shahar)
  • "Can Restitution Save Fragile Spiderless Networks?" 8 Harvard Business Law Review 1 (2018) (with R.E. Scott)
  • "Personalizing Negligence Law" 91 NYU Law Review 627 (2016) (with O. Ben-Shahar)
  • "Offsetting Benefits" 100 Virginia Law Review 1165 (2014) (with E. Posner)
  • "Personalizing Default Rules and Disclosure with Big Data" 112 Michigan Law Review 1417 (2014) (with L. Strahilevitz)
  • "Asymmetries and Incentives in Plea Bargaining and Evidence Production" 122 Yale Law Journal 690 (2012) (with S. Levmore)
  • "Aggregation and Law" 122 Yale Law Journal 2 (2012) (with E. Posner)
  • "Misalignments in Tort Law" 121 Yale Law Journal 82 (2011)
  • "Bargaining with Double Jeopardy" 40 Journal of Legal Studies 273 (2011) (with S. Levmore)
  • "Willingness to Pay, Death, Wealth, and Damages" 13 American Law and Economics Review 45 (2011) (with A. Tabbach)
  • "Private Production of Public Goods: Liability for Unrequested Benefits" 108 Michigan Law Review 189 (2009)
  • "Criminal Responsibility for Unspecified Offenses" 94 Minnesota Law Review 261 (2009) (with A. Harel)
  • "Offsetting Risks" 106 Michigan Law Review 243 (2007).
  • "Total Liability for Excessive Harm" 36 Journal of Legal Studies 63 (2007) (with R. Cooter).
  • "Promoting Consensus in Society Through Deferred-Implementation Agreements" 56 University of Toronto L.J. 151 (2006) (with O. Yadlin).
  • "Decreasing Liability Contracts" 33 Journal of Legal Studies 157 (2004) (with R. Cooter).
  • "Anti-Insurance" 31 Journal of Legal Studies 203 (2002) (with R. Cooter).
  • "Should Court Deduct Non-Legal Sanctions from Damages?" 30 Journal of Legal Studies 401 (2001) (with R. Cooter).
  • "Does Risk to Oneself Increase the Care Owed to Others? Law and Economics in Conflict" 29 Journal of Legal Studies 19 (2000) (with R. Cooter).
  • "Liability for Uncertainty: Making Evidential Damage Actionable" 18 Cardozo Law Review 1891 (1997) (with A. Stein).

עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בעד הרחבתה של חובת ההשבה", עיוני משפט לא 521 (2008).
  • "אחריות מופרזת, קיזוז סיכונים ורפואה מגנתית", עיוני משפט ל 9 (2006).
  • "שנים אבודות, הפסד השתכרות ומחירה של הריגה", ספר מנשה שאוה – מחקרים במשפט לזכרו 143 (אהרן ברק ודניאל פרידמן עורכים, 2006).
  • "תביעות בגין נזקי עישון: האתגר של דיני הנזיקין בעידן העוולות ההמוניות", משפטים לג 477 (2003).
  • "פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי", עיוני משפט כג 605 (2000).
  • "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי ודאות בגרימת נזקים", עיוני משפט כא 191 (1998) (עם אלכס שטיין).
  • "עוולת הרשלנות על פי פסיקתו של בית המשפט העליון מנקודת מבט תאורטית", ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו 357 (אריאל רוזן צבי עורך, 1996).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריאל פורת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניתן לראות את עמדתו בדירוג של Washington and Lee Law School, יש לסמן non us ולקבל את דרוגו כראשון בכל הקטגוריות של כתבי העת המתפרסמים מחוץ לארצות הברית http://lawlib.wlu.edu/LJ/index.aspx
  2. ^ הישג לעובדי הכור שחלו בסרטן: לא יצטרכו להוכיח שמחלתם נגרמה בעבודה, ynet, ‏2015-10-27 (בעברית)
  3. ^ פרס השופט שניאור זלמן חשין למצוינות אקדמית במשפט
  4. ^ אתר התוכנית
  5. ^ תמרה טראובמן ויולי חרומצ'נקו, "מסלול הקבלה למצטיינים מהפריפריה יורחב לכל הפקולטות באוני' ת"א", הארץ, 10 במרץ 2006
  6. ^ Haim Watzman, "Top Israeli University Expands Program for Disadvantaged Students". The Chronicle of Higher Education. 24.3.06
  7. ^ תמרה טראובמן ויולי חרומצ'נקו, לפי הפסיכומטרי, היא בכלל לא הייתה מתקבלת, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2005
  8. ^ ע"א 3912/90 Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64.
  9. ^ "אחריות קיבוצית בדיני נזיקין", משפטים, כג 311 (1994).
  10. ^ "פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי", עיוני משפט, כג (2000) 605.
  11. ^ ב ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד, פ"ד נה(5) 826.