כולם היו בניי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כולם היו בנייאנגלית: All My Sons) הוא מחזה אשר נכתב על ידי המחזאי האמריקאי ארתור מילר (2005-1915). המחזה נכתב בשלוש מערכות והועלה לראשונה בינואר 1947 בניו יורק בבימויו של איליה קאזאן. כמו כן הוא הוסרט פעמיים.

המחזה נכלל בתוכנית הלימודים לבחינת הבגרות בשפה האנגלית בישראל.

רקע לעלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור מילר כתב את המחזה לאחר שהמחזה הראשון שכתב "האיש שהיה לו כל המזל" לא הצליח בברודוויי. את "כולם היו בניי" כתב כניסיון אחרון לכתוב מחזה מצליח, טרם ימצא לעצמו עבודה אחרת.

מילר שאב את הרעיון המרכזי במחזה, פשעו של האב ג'ו, ממקרה אמיתי: יצרן ייצר וייצא בכוונה תחילה חלקי מטוסים פגומים. אלה כשלו טכנית בשדה הקרב, וגרמו למותם של חיילים רבים. בתו של היצרן סיפרה על מעשיו, הפשע התגלה והיצרן נשפט והורשע על מעשיו.

המחזה מתמודד עם שאלת מוסריותו של אדם (ג'ו), אשר מחליף את אחריותו כלפי החברה כולה באחריות למשפחתו.

מילר בחר ליצור השוואה בין משפחת קלר לבין המשפחה של ישו: ג'ו קלר, אבי המשפחה, מקביל ליוסף (ג'וזף), אביו של ישו; קייט קלר, אם המשפחה, לא נקראת בשם זה במחזה (הכתוב) אלא היא נקראת Mother, בדומה למרים, וכריס מזכיר את כרייסט – ישו. כמו כן, המשפחה מכונה במהלך המחזה "המשפחה הקדושה" על ידי סו, כאשר היא מבקרת את כריס בפני אן, וטוענת כי היא לא סובלת להיראות כמו טיפשה ליד "המשפחה הקדושה" (Holy Family).

האב מכונה בסיפור Keller, מילה שצלילה דומה למילה Killer - רוצח באנגלית.

הדמויות במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת קלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ו קלר - אב המשפחה ובעל מפעל ליצור חלקי מטוסים. כבן 60, אדם כבד בשר, נטול רגישות, איש עסקים מזה שנים רבות. זוכה לאחר שהואשם במשלוח חלקי צילינדרים פגומים עבור מטוסי P-40. הצילינדרים התפרקו וגרמו למותם של 21 טייסים. במשך שלוש שנים הוא הטיל את האשמה על סטיב דייור, שכנו ושותפו לעסק. אך כאשר האמת יוצאת לאור, ג'ו מצדיק את מעשיו בטענה שהוא עשה זאת למען משפחתו. בסופו של המחזה, הוא בוחר להתאבד בחושבו שכך יעזור למשפחתו להפטר מהכתם שדבק בהם.
  • קייט קלר (מופיעה במחזה בשם "אמא") - אשתו של ג'ו, אשר חיה בידיעה שבעלה אשם, אך מתכחשת לכך. בוחרת להאמין כי לארי, בנה הטייס שנעדר במשך שלוש שנים, עדיין חי, ובטוחה כי אן עדיין לא התחתנה משום שהיא ממתינה ללארי.
  • כריס קלר - בנם של ג'ו וקייט, בן ה-32. חזר ממלחמת העולם השנייה לאחר שכל חיילי הפלוגה שעליה פיקד נהרגו. התכתב עם אן במשך שנתיים, ובהמשך מזמין אותה לביתם במטרה להינשא לה. אך הם מתמודדים עם קשיים, מפני שקייט מאמינה שלארי עודו חי.

משפחת דיוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אן דיוור - חברה של משפחת קלר, בת 26. אינה מדברת עם אביה, סטיב דיוור, משום שהיא חושבת שהוא אשם במכירת הצילינדרים הפגומים. הייתה חברתו של לארי לפני שנעלם. אבל כיום היא מקווה שקייט תסכים לנישואיה עם כריס. כאשר אן מגלה שכל השכנים מאמינים שג'ו אשם, והיא מקבלת מכתב בו לארי כתב על כך שהוא רוצה להתאבד בשל מאסרו של אביו. היא מראה לקייט את המכתב כדי שתאפשר לה להתחתן.
  • ג'ורג' דיוור - בן 31, אחיה הגדול של אן. עורך דין מצליח בניו יורק, וחבר ילדות של כריס. בהתחלה האמין, כמו כולם, שאביו הוא האשם היחידי. אך בזמן שביקר את סטיב בכלא הוא מגלה שג'ו דווקא אשם. ומגיע כדי לעצור את נישואיהם של כריס ואן, דבר המהווה זרז לפירוקה של משפחת קלר.

שכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ים בייליס - רופא, חבר של משפחת קלר. מרבה לבלות בחצר האחורית שלהם.
  • סו בייליס - אשתו של ג'ים, חברה של משפחת קלר. סו מתעמתת עם אן, ובמהלך העימות חושפת בפני אן שהשכנים סבורים כי ג'ו הוא האשם.
  • פרנק לוביי - בן 32, בעלה של אהובתו של ג'ורג'. בתחילת המחזה הוא מספר לקייט שלארי חייב להיות בחיים, משום שיום העלמותו נחשב ליום "הטוב" שלו על פי ההורוסקופ שלו. ודבר זה מחזק את האמונה של קייט שלארי חי.
  • לידיה לוביי - בת 27. הייתה מושא אהבתו של ג'ורג' לפני המלחמה, אך היא נישאה לפרנק במהלך המלחמה, ולשניים שלושה ילדים.
  • ברט - ילד קטן שחי בשכונה. מבקר לעתים קרובות בבית משפחת קלר, ומופיע רק פעמיים במהלך המחזה. ג'ו משחק עם ברט משחק שבו הוא מדמה את מרתף ביתם של משפחת קלר ככלא, שיש להביא אליו את כל הילדים המדברים בשפה "מלוכלכת".

דמויות נוספות (בלתי נראות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לארי קלר - בנם של ג'ו וקייט, ואחיו של כריס. טייס קרבי, הנעדר זה שלוש שנים, מאז מלחמת העולם השנייה. ניהל מערכת יחסים עם אן לפני שנעלם. ובסיום המחזה, אן חושפת מכתב שנכתב על ידי לארי בו הוא אומר שהוא רוצה להתאבד מתוך בושה על מעשה אביו.
  • סטיב דיוור - אביהם של ג'ורג' ואן. היה חברו ועובד במפעלו של ג'ו קלר. אך נשלח לכלא לאחר ששלח חלקים פגומים לצבא, פשע שגם לג'ו היה חלק בו.
  • גברת דיוור - אשתו של סטיב.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מתרחש באוגוסט 1946 באחת ממדינות מרכז ארצות הברית. במרכזו הגיבור ג'ו קלר, איש עסקים אמריקאי מצליח, שאהבתו למשפחתו היא הדבר החשוב ביותר עבורו. על כן, ג'ו הקריב הכול (ובכלל זה את כבודו) כדי לאפשר למשפחה חיי רווחה ושגשוג.

הגיבור הוא בן 61, ובנו הצעיר, לארי, נעדר במלחמה, לכן הוא משתוקק שבנו הבכור, כריס, יתחתן. אשתו של ג'ו, קייט, מאמינה עם זאת שבנה לארי עדיין בין החיים (אם כי נראה כי היא היחידה המאמינה בכך). אמונה זו היא המונעת ממנה לחשוף ולהאמין בפשעו של בעלה, אשר ייצר חלקי מנועי מטוסים פגומים ומכר אותם בידיעה על מנת למנוע את קריסת עסקיו, ואחר טפל את האשמה על שותפו. כריס מעוניין בנישואין עם אן, ארוסתו של אחיו הנעדר ובתו של השותף. שובו הביתה מהמלחמה, שבה נהרגו רבים מעמיתיו, יוצר עימות בינו ובין אביו, שבסופו מקבל האב על עצמו את אשמתו ומתאבד.

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ו קלר, ג'ים בייליס ופרנק לוביי יושבים בחצר האחורית של בית משפחת קלר. ג'ו קורא עיתון ופרנק בונה הורוסקופ ללארי לפי בקשתה של קייט. השני מנסה להבין את ההורוסקופ. כריס מזמין את אן, שהייתה חברתו של לארי, לביתם. כריס מספר לאביו על רצונו להינשא לאן אבל השיחה נקטעת לאחר שברט נכנס ומשחק עם ג'ו במשחק על הכלא: מרתף ביתה של משפחת קלר הוא כלא ויש להביא את הילדים המדברים בשפה "מלוכלכת" לכלא, כשג'ו מסביר לברט על הכלא, קייט מגיבה בחריפות ולוקחת את ברט לביתו. כשאן נכנסת לשיחה נגלה לצופים שאביה, סטיב דיוור, נמצא בכלא עקב מכירת צילינדרים סדוקים לצבא, אשר הביאו למותם של 21 טייסי P-40. אן אומרת שלא היא ולא אחיה שומרים על קשר עם אביהם מאז שנכנס לכלא. לאחר ויכוח, כריס ואן יוצאים מהבית, כריס מציע לאן להינשא לו והיא אומרת כן. כריס מספר על כך שכל פלוגתו נהרגו במלחמה ועל היחסים הקרובים שלו ושל החיילים. כריס סיפר שנגמרו לו הגרביים היבשים ואחד מחייליו נתן לו את זוג הגרביים האחרון שנותר לו. לאחר שכל חיילי פלוגתו נהרגו הוא הרגיש רגשות אשם על כך שהוא הניצול היחיד. ג'ו מקבל שיחת טלפון מג'ורג', שהוא מגיע לביתם כדי ליישב משהו בין המשפחות. בסיום המערכה, קייט אומרת לג'ו להיות חכם במה שהוא אומר.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שכריס מתחמק מאמו ולא מספר לה על אירוסיו, סו נכנסת ופורץ עימות בינה לבין אן. במהלך העימות, סו מספרת לאן שלדעת השכונה ג'ו אשם. ג'ורג' מגיע ומגלה שהוא ביקר אצל אביו, סטיב, בכלא. ג'ורג' מספר לכריס ולאן על כך שג'ו אמר בטלפון לסטיב לכסות את הסדקים ולשלוח אותם לחיל האוויר. כריס ואן אינם מאמינים לג'ורג'. ג'ורג' מתעקש שאן לא תנשא לכריס, בנו של האיש שהרס את משפחתם. כאשר כולם מגיעים ופוגשים את ג'ורג', הוא מספר להם על כך. ג'ו מכחיש זאת. קייט אומרת שג'ו לא היה חולה במשך חמש-עשרה שנים, ג'ו מוסיף שהוא היה חולה בדלקת ריאות במהלך הזמן שסטיב שלח את הצילינדרים. ג'ורג' תוקף ואומר שלא ייתכן שקייט לא תזכור דלקת ריאות. פרנק מגיע ואומר שלארי לא נהרג ביום היעדרו על-פי ההורוסקופ. כריס זועם על אביו ועל מעשיו, אף על פי שהוא מסביר לו שהוא עשה את הכל למענו.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס נעלם. קייט מבינה את ההאשמות ואומרת לג'ו שהוא חייב להסגיר את עצמו. ג'ו היה המום שמשפחתו, שלמענה עשה זאת, מאשימה אותו. אן מגלה לקייט על המכתב שלארי שלח לה לפני העלמותו, היא לא רצתה לשתף אותה אבל היא ידעה שקייט צריכה להתמודד עם המציאות המרה. כריס חוזר ומקריא לאימו את המכתב. במכתב לארי כותב לאן שהוא שמע על המעצר של אביו ושל סטיב, ומתוודה כי בכוונתו להתאבד בשל מעשיו. ג'ו אומר שהוא יסגיר את עצמו, הוא נכנס לתוך הבית לקחת את המעיל ויורה לעצמו בראשו. קייט וכריס שומעים את הירייה במהלך שיחה ביניהם. כריס חש אשמה ואומר לאמו שהוא לא התכוון שכך זה יסתיים. קייט אומרת לו שלא יאשים את עצמו.

קו הזמן של העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביב 1943: ג'ו מאשר לסטיב בשיחת טלפון לספק לחיל האוויר את הצילינדרים
  • אביב 1943: 21 טייסי P-40 נהרגים, ג'ו וסטיב נעצרים
  • 25 בנובמבר 1943: לארי מרסק את המטוס שלו בחוף בסין לאחר שקרא על מעשי אביו
  • 1944: ג'ו משוחרר מהכלא, סטיב נשאר במעצר
  • יום ראשון בבוקר באוגוסט 1946: אן מגיעה לבית משפחת קלר
  • יום ראשון בשעה 4 לפנות בוקר, אוגוסט 1946: נשבר העץ שמשפחת קלר שתלה לזכרו של לארי
  • יום ראשון בבוקר באוגוסט 1946: ג'ורג' מבקר את סטיב
  • יום ראשון בבוקר באוגוסט 1946: מתחיל המחזה
  • יום ראשון בבוקר באוגוסט 1946: ג'ורג' מגיע לבית משפחת קלר
  • יום שני בשעה 2 לפנות בוקר, אוגוסט 1946: המחזה מסתיים

הפקות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]