טיאגו מוטה
 | ||||
| מוטה במדי פריז סן ז'רמן, 2013 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
28 באוגוסט 1982 (בן 39) סאו ברנרדו דו קאמפו שבברזיל | |||
| גובה | 1.87 מטר | |||
| עמדה | קשר אחורי | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
טיאגו מוטה (בפורטוגזית: Thiago Motta; נולד ב-28 באוגוסט 1982 בסאו ברנרדו דו קאמפו שבברזיל) הוא כדורגלן עבר ברזילאי-איטלקי ששיחק בעמדת הקשר וכיום מאמן את ספציה מהסרייה א'.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוטה החל את קריירת הכדורגל שלו בקלאב אתלטיקו יובנטוס בברזיל. בהמלצת המנהל הטכני של אגף הנוער של ברצלונה, לורנס סרה פרר, עבר מוטה ביוני 1999 לקבוצת המשנה של המועדון, ברצלונה ב'. בקיץ 2001 החל להשתתף במשחקי ידידות של הקבוצה הבוגרת. את הבכורה הרשמית במדיה ערך ב-3 באוקטובר 2001, בניצחון 0–3 על מיורקה בקאמפ נואו.
אף על פי שעדיין שותף במשחקים של קבוצת המשנה, הוא במהרה תפס מקום בהרכב הקבוצה הבוגרת בזכות הוורסטיליות שלו והעובדה כי לא נחשב שחקן זר. בעונת הבכורה שלו עזר לקבוצה להעפיל לחצי גמר ליגת האלופות עם 7 הופעות במפעל. לקראת סוף העונה הבאה, עם רדומיר אנטיץ' כמאמן, תפס מוטה מקום קבע בהרכב. בסיכום אותה עונה השתתף ב-21 משחקי ליגה ו-13 משחקים בליגת האלופות, ואף הבקיע חמישה שערים. העונה שלאחריה, עונת 2003/04, אופיינה במספר פציעות ומחלות שמנעו ממוטה להפגין את מלוא יכולתו. הוא הופיע ב-20 משחקי ליגה וב-5 משחקי גביע אופ"א. מוטה ספג שלושה כרטיסים אדומים בעונה זו, אחד מהם היה במשחק גביע אופ"א מול סלטיק, שעל ידיה הודחה ברצלונה מהטורניר.
בעונת 2004/05, ב-11 בספטמבר 2004, נפצע מוטה בברכו השמאלית במשחק מול סביליה, והושבת למשך שבעה חודשים ארוכים.[1] מוטה חזר באפריל 2005, והיה לו חלק קטן בלבד בזכיית קבוצתו באליפות לה ליגה, עם 8 הופעות בליגה.
בקיץ 2005 נפצע מוטה פעם נוספת, במהלך מחנה אימונים של הקבוצה באוסטריה. מוטה נאלץ לעבור ניתוח וחזר לשחק רק באוקטובר. למרות פציעות נוספות באותה עונה, הספיק מוטה להשתתף ב-15 משחקי ליגה וב-7 נוספים בליגת האלופות. ברצלונה זכתה בסיום העונה הן בליגה הספרדית והן בליגת האלופות, שבמשחק הגמר שלו מול ארסנל מוטה לא שותף. בעונת 2006/07 איבד מוטה את מעמדו בקבוצה, והקשר האחורי אדמילסון הועדף על פניו במשך מרבית העונה. הוא פתח ב-5 משחקי ליגה בלבד, ושותף ב-9 נוספים.
בתום העונה החליט להצטרף לאתלטיקו מדריד, וחתם על חוזה לעונה אחד עבור סכום בלתי מוצהר.[2] גם בקבוצתו החדשה סבל מוטה מפציעות רבות, אך גם כשהיה כשיר הפגין יכולת ירודה - במשחק רבע גמר גביע המלך הספרדי מול ולנסיה הורחק לאחר 25 דקות בלבד, וקבוצתו הודחה מן הטורניר. אף על פי שהחל לתפוס מקום בהרכב בתחילת 2008, הבעיות הישנות בברכו צצו מחדש, והוא נאלץ להחמיץ את יתר משחקי העונה, תוך שהוא משתקם בארצות הברית.[3]
באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 2008, לאחר שחוזהו עם אתלטיקו מדריד הסתיים, חתם מוטה בגנואה האיטלקית.[4] מוטה הרבה לשחק במדי קבוצתו והפגין יכולת טובה, תחת המאמן ג'אן פיארו גספריני. אחד המשחקים הבולטים שלו באותה עונה היה ב-11 באפריל 2009, מול יובנטוס, בו הבקיע צמד ועזר לקבוצתו לנצח 2–3.
ב-20 במאי 2009 אושר בעיתונות האיטלקית כי מוטה, יחד עם חברו לקבוצה דייגו מיליטו, יעברו לאלופת איטליה אינטר מילאנו. מוטה השתלב היטב בקבוצתו החדשה, ואף כבש שער בדרבי של מילאנו, אך נפצע למשך חודש באמצע ספטמבר.
מוטה הוסיף לכבוש גם באפריל 2009 כשכבש את הצמד הראשון שלו במדי הקבוצה נגד בולוניה. כחודש לאחר מכן הוסיף שער נוסף כשאינטר ניצחה 0–2 בחוץ את לאציו.
במהלך משחק הגומלין של חצי גמר ליגת האלופות, מוטה הורחק ופיספס את גמר ליגת האלופות בו ניצחה אינטר.
בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2012 עבר לפריז סן-ז'רמן תמורת 12 מיליון יורו. לאחר החתמתו מוטה היה אחד השחקנים החשובים של פריז והיה חלק משמעותי בזכייה ב-5 אליפויות צרפת, ב-5 גביעי ליגה וזכה שלוש פעמים בגביע הצרפתי.
ב-8 במאי 2018 מוטה הודיע שהוא פורש ממשחק פעיל בסיום עונת 2017/18 ומונה למאמן קבוצת הנוער של פריז סן-ז'רמן.[5] בסוף עונת 2018/2019 הוא עזב את הקבוצה.[6]
קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוטה זומן לראשונה לסגל נבחרת ברזיל ב-2003, להשתתפות בגביע הקונפדרציות, כחלק מסגל עד גיל 23, שתוכנן להשתתף שנה מאוחר יותר באולימפיאדה. בטורניר שיחק בשני משחקים. בשנה הבאה, נפצע מוטה לקראת טורניר קדם-אולימפי של דרום אמריקה ולכן החמיץ הן את הטורניר והן את המשחקים האולימפיים.[7]
בשנת 2011 קיבל מוטה אישור מיוחד מפיפ"א לשחק עבור נבחרת איטליה במקום נבחרת ברזיל.
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 ביולי 2021 מונה מוטה למאמנה של ספציה.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במדי ברצלונה
- אליפות הליגה הספרדית: 2004/05, 2005/06
- ליגת האלופות: 2005/06
- הסופר קאפ הספרדי: 2005, 2006
- במדי אינטר
- הגביע האיטלקי: 2009/10, 2010/2011
- אליפות הליגה האיטלקית: 2009/10
- ליגת האלופות: 2009/10
- הסופר קאפ האיטלקי: 2010/11
- אליפות העולם לקבוצות: 2010/11
- במדי פריז סן-ז'רמן
- אליפות צרפת: 2012/13, 2013/14, 2014/15, 2015/16, 2017/18
- גביע הליגה הצרפתית: 2014, 2015, 2016, 2017, 2018
- הסופר קאפ הצרפתי: 2013, 2014, 2015, 2016, 2017
- הגביע הצרפתי: 2014/2015, 2015/2016, 2017/2018
- תארים אישיים
- פרס דון בלון לפריצת העונה בליגה הספרדית: 2002/03
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל ישן של מוטה באתר הרשמי של ברצלונה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Motta misfortune hits Barça
- ^ "Thiago Motta es nuevo jugador del Club Atlético de Madrid" (בספרדית). 2007-08-31. אורכב מ-המקור ב-2009-02-08. נבדק ב-2009-08-24.
- ^ "Atlético lose Motta for the season". UEFA.com. 2008-02-29. נבדק ב-2009-08-24.
- ^ "Motta given a chance by Genoa". UEFA.com. 2008-09-14. נבדק ב-2009-08-24.
- ^ פריס סן ז'רמן הפסידה לעיני ניימאר, שטרסבורג הבטיחה הישארות בדקה ה-94, וואלה ספורט
- ^ אתר ערוץ הספורט – sport5.co.il, m.sport5.co.il
- ^ "Puyol challenge sidelines Motta". UEFA.com. 2003-12-15. נבדק ב-2009-07-20.
| נבחרת איטליה – יורו 2012 (מקום שני) | ||
|---|---|---|
|
1 בופון • 2 מאג'ו • 3 קייליני • 4 אוגבונה • 5 מוטה • 6 בלזארטי • 7 אבאטה • 8 מרקיזיו • 9 באלוטלי • 10 קסאנו • 11 די נטאלה • 12 סיריגו • 13 ג'אקריני • 14 דה סאנטיס • 15 ברצאלי • 16 דה רוסי • 17 בוריני • 18 מונטוליבו • 19 בונוצ'י • 20 ג'ובינקו • 21 פירלו • 22 דיאמנטי • 23 נוצ'רינו • מאמן: פראנדלי |
| |
| נבחרת איטליה – מונדיאל 2014 | ||
|---|---|---|
|
1 בופון • 2 דה שיליו • 3 קייליני • 4 דרמיאן • 5 מוטה • 6 קאנדרבה • 7 אבאטה • 8 מרקיזיו • 9 באלוטלי • 10 קסאנו • 11 צ'רצ'י • 12 סיריגו • 13 פרין • 14 אקווילני • 15 ברצאלי • 16 דה רוסי • 17 אימובילה • 18 פרולו • 19 בונוצ'י • 20 פאלטה • 21 פירלו • 22 אינסינייה • 23 וראטי • מאמן: פראנדלי |
| |
| נבחרת איטליה – יורו 2016 | ||
|---|---|---|
|
1 בופון • 2 דה שיליו • 3 קייליני • 4 דרמיאן • 5 אוגבונה • 6 קאנדרבה • 7 זאזה • 8 פלורנצי • 9 פלה • 10 מוטה • 11 אימובילה • 12 סיריגו • 13 מרקטי • 14 סטורארו • 15 ברצאלי • 16 דה רוסי • 17 אדר • 18 פרולו • 19 בונוצ'י • 20 אינסינייה • 21 ברנרדסקי • 22 שעראווי • 23 ג'אקריני • מאמן: קונטה |
| |
- קשרי כדורגל ברזילאים
- כדורגלני ברצלונה
- כדורגלני ברצלונה ב'
- כדורגלני אתלטיקו מדריד
- כדורגלני אינטר מילאנו
- כדורגלני גנואה
- כדורגלני פריז סן-ז'רמן
- כדורגלני נבחרת ברזיל
- כדורגלנים ברזילאים
- כדורגלני נבחרת איטליה
- כדורגלנים איטלקים
- כדורגלני גביע הקונפדרציות 2003
- כדורגלני יורו 2012
- כדורגלני מונדיאל 2014
- כדורגלני יורו 2016
- מאמני כדורגל איטלקים
- ברזילאים ממוצא איטלקי
- ברזילאים שנולדו ב-1982