בילי מיטשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בילי מיטשל
Billy Mitchell
לידה 29 בדצמבר 1879
ניס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בפברואר 1936 (בגיל 56)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Forest Home Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
צאצאים Lucy Trumbull Gilpin עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה מייג'ור גנרל, גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם לנדרום ("בילי") מיטשלאנגלית: William Lendrum "Billy" Mitchell;‏ 28 בדצמבר 187919 בפברואר 1936) היה מייג'ור גנרל בצבא ארצות הברית, ונחשב כאבי חיל האוויר האמריקני. הוא נחשב לאחת הדמויות המפורסמות בתולדות כוח האוויר של ארצות הברית, ואחת היותר שנויות במחלוקת ביניהן.

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל נולד בניס שבצרפת. אביו היה סנאטור מוויסקונסין. הוא גדל בעיר ווסט אליס, בוויסקונסין. סבו היה האיש העשיר ביותר בוויסקונסין באותו דור. מיטשל למד במוסד הנקרא היום אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון הבירה. בגיל 18 התגייס לצבא ארצות הברית כטוראי. הודות להתערבותו של אביו זכה עד מהרה למינוי כקצין, והצטרף לחיל הקשר. עוד ב-1906, כאשר שימש כמדריך בבית הספר לקשר של צבא ארצות הברית, התנבא שהמלחמות הבאות יתרחשו באוויר, ולא על הקרקע.

לאחר ששירת בפיליפינים ובאלסקה (אז עדיין טריטוריה, ולא מדינה), מונה מיטשל בן ה-32 לתפקיד במטה הכללי של צבא ארצות הברית. הוא החל לגלות עניין בתעופה, והוקצה לאגף התעופה בחיל הקשר, האגף שהיה אחראי על נושא התעופה בצבא ארצות הברית עד הקמת שירות האוויר של צבא ארצות הברית בשנת 1918. בשנת 1916, בגיל 38, למד תעופה באופן פרטי; הצבא סבר שהוא מבוגר מדי ובעל דרגה גבוהה מדי מכדי שיסתכן בלימוד תעופה.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באפריל 1917 הכריזה ארצות הברית מלחמה על גרמניה. מיטשל, שהיה בדרגת לוטננט קולונל, נשלח לצרפת, שם פעל בשיתוף פעולה עם עמיתיו הצרפתיים והבריטים; שיתוף הפעולה הביא אותו ללמוד את תורת הלחימה שלהם, כמו גם להכיר את מטוסיהם. במהרה קנה לעצמו מיטשל שם של קצין נועז, ראוותני, ומנהיג נמרץ. הוא הועלה לדרגת בריגדיר, וקיבל פיקוד על כל יחידות הלוחמה האווירית האמריקניות בצרפת. בספטמבר 1918 תכנן את פעולתם של קרוב ל-1,500 מטוסים צרפתיים, בריטיים ואיטלקיים והוביל אותם לחלק האווירי של קרב סן-מייל, אחד מקרבות האוויר-קרקע הראשונים בהיסטוריה.

מיטשל היה אחד מהאמריקנים שהתפרסמו במיוחד באירופה בזמן המלחמה יחד עם אדי ריקנבאקר, אלוף ההפלות הנודע. הוא זכה במספר עיטורים של ארצות הברית ושל מדינות אחרות, ובמקביל הצליח לעורר עליו את זעמם של רוב הממונים עליו במהלך 18 החודשים שעשה בצרפת.

לאחר המלחמה: חסיד הלוחמה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל חזר לארצות הברית ב-1919, ומונה לסגן מפקד השירות האווירי, בדרגת בריגדיר גנרל. הייתה ציפייה בקרב אנשי שירות האוויר שמיטשל יתמנה למפקד השירות, אך הצבא בחר באיש חיל רגלים לפיקוד על שירות האוויר, כדי לוודא שהשליטה המבצעית בשירות האוויר תישמר בידי כוחות הקרקע.

מיטשל לא היה שותף לאמונה שהייתה מקובלת באותם ימים, לפיה מלחמת העולם הראשונה הייתה המלחמה האחרונה. הוא סבר, שאם אומה בעלת שאיפות לשליטה עולמית תצליח לפתוח במלחמה בעזרת כוח אווירי, היא תוכל להגיע לשליטה עולמית.

יחסיו עם הממונים עליו המשיכו להיות עכורים. הוא תקף את משרדי המלחמה והצי בטענה שאינם רואים נכון את העתיד ואין להם את האופק הרחב הנדרש להבין את התפתחות הכוח האווירי. הוא הטיף לפיתוח כוונות הפצצה, מטוסים בעלי מגלשי סקי, מגדשים למנועי המטוסים, ויכולת לנשיאת טורפדו על ידי מטוסים. הוא הורה על שימוש במטוסים לכיבוי אש ולסיור גבולות, ועודד תחרויות טיסה בין-יבשתיות; הוא עודד את הטייסים לנסות ולשבור שיאי מהירות, גובה ושהייה באוויר, ולמעשה ניסה לעשות כל דבר כדי לשמור את נושא התעופה בחדשות.

ההדגמה: מטוסים תוקפים אוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצת זרחן פוגעת באוניה האמריקנית אלבמה, במסגרת הניסוי של מיטשל. אלבמה הייתה אוניית פרה-דרדנוט ששימשה כמטרה בניסוי.

מיטשל היה מודאג מכך שמשרד ההגנה העדיף לבנות אוניות מערכה ולא מטוסים. הוא היה משוכנע שהגנת החופים בעזרת מטוסים תהיה יעילה וזולה בהרבה מאשר הגנה בעזרת אוניות ותותחי חוף. במחיר בנייתה של אוניית מערכה אחת ניתן לבנות אלף מפציצים, שיוכלו להטביע את אותה אונייה. מיטשל הרתיח את אנשי הצי כאשר טען שיוכל להטביע אוניות "בתנאי מלחמה", והתרברב שיוכל להוכיח זאת אם יינתן לו להפציץ את אחת מאוניות הצי הגרמני שנתפסו כשלל מלחמה. הצי הסכים, באי-רצון, להדגמה כזו, והגדיר קווים מנחים קפדניים לניסוי, כדי שניתן יהיה לבדוק בקפדנות את תוצאות הנזקים שיגרמו על ידי ההפצצה. הצי התנה את קיום הניסוי באיפול תקשורתי שיוטל עד לניתוח מלא של התוצאות. מיטשל חשש שהכוונה הייתה למעשה "לקבור" את תוצאות הניסוי.

לצורך הניסוי הרכיב מיטשל כוח בן 125 מטוסים ואלף איש, והחל באימון בטקטיקות נגד ספינות. אלכסנדר סברסקי, טייס רוסי ותיק שהתנסה בתקיפת אוניות גרמניות בעת המלחמה הצטרף לאימונים; הוא המליץ להטיל את הפצצות סמוך לאוניות ולא ממש עליהן, וזאת כדי לגרום לנזק כתוצאה מההדף התת-מימי.

מיטשל שמר על חוקי הניסוי בשלבים הראשונים, ומטוסיו הצליחו להטביע כמה אוניות מטרה. לבסוף, בסוף יולי 1921, הובאה אוניית המערכה הגרמנית אוסטפריזלנד, שנחשבה כבלתי ניתנת להטבעה. מיטשל ציפה למטרה מעין זו, והורה עוד קודם לכן על ייצור פצצות גדולות, בנות טון ו-2.1 טון, פצצות שנאסר על השימוש בהן לפי חוקי הניסוי. ביום הראשון להפצצות נפגעה האונייה הגרמנית, אך מהנדסי הצי שעלו עליה הצליחו לשמור עליה צפה, בעזרת הצפת כמה ממדוריה. ביום השני תקפו את האונייה מפציצים כבדים ועליהם הפצצות הכבדות ביותר; האונייה נפגעה בשתי פגיעות ישירות, ועוד ארבע פצצות שפגעו קרוב לגוף האונייה וגרמו נזק כבד לגופה. האונייה טבעה בתוך 21 דקות, והפצצה האחרונה הוטלה לתוך הקצף שעלה מטביעתה.

למרות שמיטשל הדגיש שיוכל להטביע את האונייה "בתנאי מלחמה", הרי שבפועל התנאים היו שונים: האונייה הייתה סטאטית בעת ההפצצה, ואנשיו של מיטשל הפרו את כללי הניסוי, שנועדו למנוע את ההטבעה כדי לאפשר למהנדסים לעלות על האונייה ולבחון את הנזקים שייגרמו מפצצות קטנות יותר. המפציצים של מיטשל הטביעו את המטרה במהירות, דבר שהוכיח – לפחות לדעתו של מיטשל - שזמנן של אוניות שטח עבר מן העולם. כיום מטילים מומחים ספק בכך שמטוסיו של מיטשל היו יכולים להטביע את האונייה הגרמנית בעת קרב, בטכנולוגיה שהייתה אז ידועה להם. בחינה מאוחרת יותר של האונייה הטבועה גילתה מעט נזקים בחלקה העליון; הסיבה לטביעתה הייתה הצפה מתקדמת של המדורים השונים, הצפה שאותה היו יכולים למנוע, במצב אמת, צוותי בקרת נזקים. מיטשל, מכל מקום, עשה שימוש רב בהטבעה למטרות פרסומיות, וזאת למרות מאמציו של גנרל הצבאות ג'ון פרשינג, שניסה למעט בגודל ההישג כדי להסדיר את היחסים בין הצבא לצי. למרות מאמציו של פרשינג, הייתה לניסוי השפעה רבה באותה תקופה: תקציבים נבנו מחדש כדי לאפשר התפתחות נוספת של הכוח האווירי, והצי נאלץ להשקיע זמן ומאמץ בבחינת היכולות האפשריות של שילוב אוויר וים.

קידום הכוח האווירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922, בעת סיור באירופה, נפגש מיטשל עם ג'וליו דואה, איטלקי בעל חזון דומה לשלו על הכוח האווירי. מיטשל דאג לתרגום מובאות מספרו של דואה, "השליטה באוויר" (The Command of the Air) לאנגלית. ב-1924 נשלח מיטשל על ידי הממונים עליו להוואי, ולאחר מכן לסיור באסיה; זאת, כדי להוציא אותו מן התודעה הציבורית. לאחר ששב מסיורו, כתב מיטשל דו"ח בן 324 עמודים, בו ניבא מלחמה עתידית עם יפן; בדין וחשבון שלו ניבא גם את המתקפה על פרל הארבור. חיבורו התפרסם ב-1925 כספר בשם "ההגנה המכונפת" (Winged Defense), וחזה את השפעתו העצומה של הכוח האווירי, לא רק בתחום הצבאי אלא גם בתחומים מסחריים, כלכליים ואזרחיים. הספר לא זכה לתהודה מחוץ למעגל העוסקים בכוח האווירי.

חיכוכים והורדה בדרגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסיו של מיטשל עם מפקדיו המשיכו להיות עכורים. בהופעה לפני אחת הוועדות בבית הנבחרים גער מיטשל בחריפות בהנהגת הצבא והצי. משרד המלחמה אישר הצעה להקים מעין מטה כללי לחיל אוויר, כדי שישמש מכשיר להובלת תהליך מודרניזציה והתרחבות של שירות האוויר, אך הצי התנגד ליוזמה זו ובלחצו היא נדחתה, דבר שהרתיח את מיטשל.

במרץ 1925 הוחזר מיטשל לדרגתו הקבועה, קולונל. דרגת הגנרל שבה החזיק הייתה מינוי מיוחד לזמן המלחמה; מינויים אלה היו מקובלים בזמן מלחמה, ולאחר המלחמה חזר הקצין לדרגתו הקבועה. הורדות אלה בדרגה לא היו דבר חריג, אך למרות זאת נתפסה החזרתו של מיטשל לדרגת קולונל כעונש וכהגליה, מכיוון שמיטשל התמנה לתפקיד בסן אנטוניו, טקסס, כקצין אווירי לגיס של הצבא. זאת, למרות שמיטשל ביקש להישאר סגן מנהל שירות האוויר גם לאחר שתקופת שירותו בתפקיד זה הסתיימה. העברתו לתפקיד שבו לא הייתה לו כל השפעה פוליטית בבסיס חסר חשיבות הייתה הוראה ישירה של שר ההגנה.

משפט צבאי ושארית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בספטמבר 1925 התרסקה באוהיו ספינת האוויר שננדואה, עקב מזג אוויר קשה. 14 מאנשי צוותה נהרגו בתאונה. מיטשל ראה בהתרסקות תוצאה של ניהול גרוע, "על סף בגידה" של ראשי הצי והצבא, שלקו לדעתו באי כשירות לתפקידם. מיטשל הביע את דעתו החריפה בפומבי, ובהוראת נשיא ארצות הברית, קלווין קולידג', הועמד מיטשל למשפט צבאי בגין מרדנות, הורשע ונידון להשעיה משירות פעיל למשך חמש שנים. חוקרים טוענים כיום, כי מיטשל הורשע בשל חוסר היעילות של עורך דינו. רצונו של מיטשל במשפט פומבי חשף את גאוותנותו, צדקנותו, הגזמותיו הבוטות ואי הדיוקים הרבים שבטענותיו. מיטשל בחר לפרוש מהצבא, ועשה זאת ב-1 בפברואר 1926.

מיטשל הופתע מתוצאות המשפט. הוא בילה את העשור הבא בניסיונות שווא לזכות את עצמו, אך במקום זאת מצא עצמו שוקע לאלמוניות, מאבד את חשיבותו ואת יכולת השפעתו. הוא המשיך בכתיבה על הכוח האווירי ובהטפה עליו לכל מי שהסכים לשמוע; יש הטוענים שכתיבתו הושפעה מאוד מכתביו של דוּאֱה, השפעה שמיטשל מעולם לא אישר. כאשר נבחר פרנקלין דלאנו רוזוולט לנשיאות ארצות הברית, ב-1932, קיווה מיטשל שיהיה תומך של פיתוח הכוח האווירי. הוא אף האמין שרוזוולט ימנה אותו כסגן שר ההגנה לענייני אוויר, או אף לשר ההגנה אם ייערך ארגון מחודש של זרועות הצבא. ואולם, כל זה לא יצא אל הפועל; מיטשל נפטר מצירוף של כמה מחלות, ובהן מחלת לב והסתבכות קשה של שפעת. הוא נפטר בניו יורק ב-19 בפברואר 1936, בגיל 56.

תפיסתו של מיטשל והוויכוח על דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסתו של מיטשל על פגיעותה של אוניית המערכה למתקפה אווירית "בתנאי מלחמה" הוכיחה את צדקתה במלחמת העולם השנייה. כמה וכמה אוניות מערכה הוטבעו בהתקפות מן האוויר במהלך המלחמה, ובהן אוניות צי ארצות הברית שהוטבעו בפרל הארבור, אוניות הצי האיטלקי שהוטבעו בקרב טאראנטו, אה"מ פרינס אוף ויילס, טירפיץ, יאמטו, ועוד. חלקן הוטבעו, כאמור, בעודן בנמל, וחלקן הוטבעו בים. יחד עם זאת, רוב האוניות הללו הוטבעו בידי מטוסים שהמריאו מנושאות מטוסים, ולא על ידי מפציצים שבסיסם ביבשה, כפי שחזה מיטשל. ציי העולם למדו היטב את הלקח שלימד מיטשל, ונערכו בהתאם.

מיטשל היה האמריקאי הראשון שאימץ, באופן ציבורי, חזון של כוח אוויר אסטרטגי, שיוכל לשלוט במלחמה עתידית. הוא האמין שמטוסים הם ביסודם כלי נשק שנועד למתקפה; מטוסים יוצרים מהפכה באופי המלחמה, מכיוון שבאמצעותם מתאפשרת מתקפה ישירה על המרכזים החיוניים של מדינת האויב. אותם מרכזים חיוניים היו, לתפיסתו של מיטשל, אזורים תעשייתיים רבי עוצמה, שבהם מייצרים את הכמות העצומה של חימוש וציוד, שהם חיוניים למלחמה מודרנית. מיטשל לא ראה בהפצצות אלו מעשה לא חוקי או לא מוסרי; להפך, לאור הסבל הנורא ומיליוני הקרבנות במלחמת החפירות, שהייתה מרכיב מרכזי במלחמת העולם הראשונה, טען מיטשל שמתקפה אווירית מוחצת יכולה להיות דרך מהירה לסיים מלחמה, ואף הומנית יותר.

כדי לבצע ביעילות את המתקפה האסטרטגית, טען מיטשל שיש להפריד את זרוע האוויר מצבא היבשה ומן הצי; זרועות היבשה והצי היו יותר מדי שמרניות ויותר מדי מוכוונות ללוחמת שטח. לגלוגיו והקנטותיו של מיטשל כלפי הצי היו זדוניות במיוחד; יש הטוענים, שמעבר ליריבות החריפה שנוצרה בין הצי לבין שירות האוויר, תרם הדבר גם לדחיפת הצי ליצירת כוח אוויר המבוסס על נושאות מטוסים, תפיסה שהייתה מנוגדת לתפיסתו של מיטשל.

כמה וכמה ספרים נכתבו על מיטשל, והמחברים השונים חלוקים בדעותיהם לגבי דמותו. מיטשל היה גאוותן, קצר רוח, גזען, שתלטן ואנוכי. למרות שהגנתו על תפיסת הכוח האווירי זכתה לפרסום ותשומת לב ציבורית רבה, לא ברור האם מעשיו הביאו לשינוי בדעת הקהל הציבורית ובתפיסתם של מקבלי ההחלטות. מבקריו של מיטשל טוענים, שהתקפותיו המרושעות הבלתי פוסקות על הצי הזיקו יותר מאשר הועילו, ויצרו איבה בין הצי לבין חיל האוויר, שלא שככה למעשה עד היום.

מנגד, טוענים סנגוריו של מיטשל שחסרונותיו אוזנו על ידי חזונו על עתידה של המלחמה, חזון שנכונותו הוכחה במידה רבה; חזון זה גם תמך בשירות האוויר הצעיר וחסר הניסיון בשנותיו הראשונות והקשות. מחברים אחרים מרחיקים לכת מעבר לכך: יש הרואים בו נביא שלא הוערך דיו בדורו וקדוש מעונה שהקריב עצמו למען הכוח האווירי.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל הונצח בכמה וכמה דרכים:

  • ב-1942 אישר הנשיא רוזוולט את העלאתו של מיטשל לדרגת מייג'ור גנרל (שני כוכבים), כהוקרה על תרומתו ליצירת הכוח האווירי. החלטה זו אושרה מחדש על ידי הקונגרס בשנת 2004.
  • ב-1946 אישר הקונגרס, בהמלצת הנשיא רוזוולט (כמה שנים לפני כן), להעניק למיטשל את מדליית הזהב של הקונגרס, כהוקרה על שירותו החלוצי היוצא דופן וראיית הנולד שלו בתחום הכוח האווירי.
  • ב-2007 העניק חיל האוויר האמריקני את מדליית הפעולה בקרב (Combat Action), שעיצובה מבוסס על הסמלים שהיו מצוירים על מטוסו של מיטשל במלחמת העולם הראשונה.
  • אחד המפציצים הידועים במלחמת העולם השנייה, נורת' אמריקן B-25, נקרא מיטשל, על שמו; זהו המטוס הצבאי האמריקני היחיד שנקרא על שמו של אדם מסוים.
  • במהלך השנים היו כמה קריאות לביטול משפטו הצבאי של מיטשל, בין השאר על ידי בנו; חיל האוויר לא קיבל בקשות אלה, אך הביע צער על הנסיבות שבהן נסתיימה הקריירה הצבאית של מיטשל.
  • דמותו של מיטשל הוזכרה בסרטים כמה פעמים, ביניהם הסרט "משפטו של בילי מיטשל" (1955), בבימויו של אוטו פרמינגר, שהציג את מיטשל באור דרמטי אך נקמני.
  • על שמו של מיטשל נקרא שדה התעופה במילווקי, ויסקונסין.
  • כמה מוסדות ובתי ספר נקראים על שמו, ברחבי ארצות הברית.
  • ב-1999 הופיע בול דואר עם תמונתו של מיטשל.
  • ב-2006 חשף חיל האוויר האמריקני חליפות מדים חדשות, שאחת מהן נקראה על שמו של מיטשל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בילי מיטשל בוויקישיתוף