תיאטרון בימות

המונח "בימות" מפנה לכאן. לערך העוסק בחבורת זמר, ראו חבורת בימות.

תיאטרון בימות היה תיאטרון ישראלי שפעל בשנים 1964–1977.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל התיאטרון ומייסדו היה יעקב אגמון, ששימש בשנת 1965 כמנהלו האדמיניסטרטיבי של תיאטרון הבימה. שחקניו המרכזיים היו גילה אלמגור, אבנר חזקיהו ויוסי בנאי.

הצגתו הראשונה המלאה, שהועלתה ב-1966, הייתה "לבלוב האהבה" מאת מארי שיסגאל (אנ'). הובאה אליה התפאורה המקורית מברודוויי שעיצב אוליבר סמית (אנ'). בתפקיד הראשי כיכב אבנר חזקיהו. הייתה זו סאטירה על התרבות האמריקאית. ההצגה נכשלה מבחינת קהל הצופים. ב-1967 הועלתה ההצגה "הזוג המוזר" מאת ניל סיימון.

שתי הצגות בכיכובם של יוסי בנאי וגילה אלמגור, נחלו הצלחה רבה. האחת הייתה "הכלה וצייד הפרפרים" מאת ובבימוי נסים אלוני והשנייה הייתה "הרכבת התחתית" מאת לירוי ג'ונס.

ב-1968 עלה השלאגר "איש חסיד היה", ערב סיפורים ושירים חסידיים בלבוש מודרני, בעריכת דן אלמגור. השחקנים לבשו ג'ינס וניגנו על גיטרות.

ב-1969 העלה התיאטרון את המחזה "בוסתן ספרדי" בבימויו של יוסף מילוא ובהפקתו של יעקב אגמון. בהפקה זו שיחקו: רבקה רז, דודו אלהרר, אתי גרוטס, אברהם מור, אלברט כהן, מיכל נדיבי וברוך ברקין. המחזה הוצג 384 פעמים זכה בפרס כינור דוד, הוסרט והוקרן בערוץ 1 בשנת 1970. באותה שנה הופיע יוסי בנאי בערב שירי ז'ורז' בראסנס שנקרא "אין אהבות שמחות" שיצא ב־2 תקליטים ('הגורילה' ו'אין אהבות שמחות').

באותה שנה, העלה התיאטרון את "לילה במאי". המחזה הראשון של הסופר א.ב. יהושע שהועלה על הבמה^[1]. המחזה נחשב כאחד מאבני הדרך של הדרמה הישראלית, ומציג את ההוויה הישראלית, כפי שהיא משתקפת בלילה אחד של משפחה בירושלים, בתקופת המתח וההמתנה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים^[2].

ב-1970 העלה התיאטרון את "נפוליון - חי או מת!", מחזהו של נסים אלוני, בבימויו. ההצגה זכתה לשבחי הביקורת, אולם לא משכה צופים רבים וירדה כעבור שבועות ספורים. באותה שנה הוצג גם "עולמו של ג'ק ברל" משירי המשורר והזמר ז'אק ברל בהשתתפות ישראל גוריון, ריקי גל, דני ליטני ויהודית שוורץ שיצא על גבי תקליט. בשנה זו גם בוצעה הפקה מחודשת של ההצגה "תל אביב הקטנה" עם רחל אטאס, חנן גולדבלט ואושיק לוי.

ב-1971 הופיעה חוה אלברשטיין בערב שירים שיצא ב־2 אלבומים (חוה בהופעה).

ב-1972 הוקמה חבורת בימות שהעלתה ערב משירי נעמי שמר, שגם יצא על גבי תקליט.

ב-1972 פתחה חברת "בימות" מחדש את "מועדון התיאטרון" בתל אביב והוא הפך לקברט סאטירי. באותה שנה הוצגה שם ההצגה "איך אנחנו נראים" שאותה כתבו אפרים סידון, ב. מיכאל, קובי ניב, זיוה יריב ועמוס קינן וביימה עדנה שביט. קברט סאטירי נוסף שכתבו סידון, מיכאל וניב עם יהונתן גפן וביים דוד לוין בשם "לוקש 73" יועד להופעה במוצאי יום כיפור 6.10.1973 אבל בשל פרוץ מלחמת יום כיפור בוטל והועלה בגרסה מעודכנת ב-1974 בשם "המלחמה האחרונה"^[3].

ההוצאות שהלכו וגדלו, המיסים הרבים והתחרות עם תיאטראות אחרים, שהעלו הצגות קליטות יותר, גרמו לסגירת התיאטרון ב-1972. באמצע שנות ה-70 רכש משרד החינוך את תיאטרון "בימות" והפך אותו לתיאטרון ציבורי. בשנת 1976 הועלה בבימות המחזה "מסעות בנימין השלישי" שהיה מבוסס על ספרי מנדלה מוכר ספרים עם פזמונים של נעמי שמר כולל השירים 'שלג על עירי' ו'סימן שעוד לא הגענו' ושיחקו בו בין היתר ספי ריבלין, אברהם מור, מתי סרי, יוסי פולק ודורון נשר.

ב-1977 נסגר התיאטרון סופית.^[4]