לדלג לתוכן

דורון נשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דורון נשר
לידה 28 במרץ 1954 (בן 71)
רעננה, ישראל ישראלישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, סופר, תסריטאי, במאי, בדרן, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה
פרופיל ב-IMDb
דורון נשר ורנן שור בהקלטות המוזיקה של בלוז לחופש הגדול, 1986
יוצרי הסרט "בלוז לחופש הגדול". מימין לשמאל: נשר, אילן דה-פריס, רנן שור.

דורון נשר (נולד ב-28 במרץ 1954) הוא שחקן, סופר, תסריטאי, משורר, במאי, קומיקאי, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי.

נשר נולד וגדל ברעננה. אביו, מקסי נשר, שעבד כנהג אגד, השתתף במספר סרטים: "בלוז לחופש הגדול" ו"הקיץ של אביה".

את שירותו הצבאי עשה נשר בחיל השריון; אחרי שירות של שנה, עבר לפקד על להקת גייסות השריון. הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב[1].

נשר החל את דרכו כשחקן ב-1976, במחזה המבוסס על היצירה מסעות בנימין השלישי, בתיאטרון בימות[2] וכן שיחק בסרטים הקצרים "מקום בטוח" (1977) בבימוי עמוס גוטמן[3], ו"הקרב על מבצר ויליאמס" (1981) בבימוי רנן שור[4]. בהמשך הוא שיחק בדרמת הטלוויזיה "אינדיאני בשמש" (1981)[5], ובתפקיד מרכזי בסרט העלילתי באורך מלא "צלילה חוזרת" (1982)[6].

ב-1979 החל לכתוב תסריט לסרט עם רנן שור, שנקרא תחילה "באוגוסט 1970"[7]. נשר ושור כתבו בין השנים 19781985 שש גרסאות לתסריט, עד שהוא אושר לבסוף להפקה על ידי קרן הקולנוע הישראלי ב-1985[8]. הסרט, "בלוז לחופש הגדול", בבימויו של רנן שור, יצא לאקרנים ביוני 1987[9]. זה היה הסרט הישראלי הראשון שנבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע ירושלים ביולי 1987[10], וזכה לאהבת הקהל ולביקורות אוהדות[11].

ב-1983 שיחק בסרט קצר בבימויו של מודי קלינבורט, ששודר בטלוויזיה בשם "בריחה ראשונה"[12].

ב-1984 שיחק בשני פרקים בקומדיית המצבים "קרובים קרובים", כדייר משנה בדירתה של חנה מרון[13]. באותה השנה השתתף בסרט ההוליוודי "המתופפת הקטנה"[14].

בשנים 1984–1987 כתב והנחה את תוכנית הטלוויזיה לילדים ולנוער "שיישאר בינינו" בערוץ הראשון[15].

ב-1989 היה בצוות מייסדי בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה ושימש שם כמורה לתסריט[16].

ב-1990 העלה את תוכנית הבידור "הצעות לסדר", שזכתה לביקורת אוהדות והוצגה במשך כשנתיים[17].

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הגיש פינה קומית קבועה בתוכנית ערב יום שישי של הטלוויזיה "סופשבוע"[18] שזכתה לפופולריות בימי מלחמת המפרץ. אחרי הצלחת הפינה קיבל עליו שנתיים אחר כך להנחות את תוכנית יום השישי כולה, בהפקת חיים מלובן[19]. התוכנית "שולחן ארוך עם דורון נשר", שודרה לסירוגין בימי שישי בערוץ הראשון עד סוף 1992. אחרי שספג ביקורות נוקבות, הוא הוחלף בדודו טופז, כמנחה "סופשבוע"[20].

ב-1992 פרסם שני ספרי ילדים, "סיפור מביצה" (בספריית הפועלים) ו"מתן צ'יק צ'ק" (בהוצאת כנרת), וכן ספר שירה בשם "גלידה בטעם מוות" (בספריית הפועלים).

החל מספטמבר 1993 הגיש אחת לשבוע, במשך למעלה מחמש שנים, את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, שכללה השמעת קטעי מוזיקה מסגנונות שונים, כן ושיחות עם טכנאי הקול באולפן[21]. במקביל הגיש בימי א' תוכנית בוקר הומוריסטית בה השמיע את דעותיו על ידיעות שהתפרסמו בעיתוני אותו יום. ב-1997 הגיש בערוץ 8 את תוכנית האירוח "פונדק הרוחות", בעריכה משותפת עם ירון בלוך[22].

כבמאי קולנוע ביים פרסומות רבות, כתבות טלוויזיה, סרט דוקומנטרי באורך מלא על המוזיקאי שלמה גרוניך ("האיש שבא לכמה תווים") ואת הסרט העלילתי "אגדת האיש ששתק" (1998)[23].

בשנים 20002006 שימש כשליח הקרן הקיימת לישראל באזור צפון קליפורניה בארצות הברית[24]. ב-2006, עם תום השליחות, הקים בארצות הברית חברה בשם "TimelessCities" שנועדה להקים באינטרנט מודלים (בגרפיקת תלת-ממד) של ערים היסטוריות. החברה הקימה, בין השאר, מודל של ירושלים בימי בית שני וכן מודל של קרקוב.

ב-2001 יצא לאור רומן מפרי עטו "אחד מרעננה", במסגרת הוצאת "הספריה החדשה" של הוצאת הקיבוץ המאוחד[25].

ב-2010 חזר נשר עם משפחתו לישראל[24][26]. על תהליך שיבתו לישראל יצר סרט בשם "כל עוד בלבב"[24]. ב-2011 החל להגיש את התוכנית "תושב חוזר" בימי שבת בגלי צה"ל, וכן החל לכתוב את הרומן "האדמה זוכרת"[27]. ב-2012 העלה נשר את מופע היחיד "זה לא פשוט", בו סיפר על אביו, החל מילדותו בברלין, דרך שירותו בצבא הבריטי ועד לעבודתו כנהג באגד. במופע הוא שילב סיפורים מצחיקים ומרגשים על אביו, שהלך לעולמו.

ב-2013 החל בשידור סדרת הקומדיה "בלתי הפיך" בערוץ 2, בה גילם נשר את יוסי, אביו של אודי, שמגולם על ידי מולי שולמן.

באוגוסט 2012 לקה נשר באירוע מוחי ואושפז במצב קשה[28]. צוות מגן דוד אדום שהוזעק לביתו מצא אותו עם סימנים לאירוע מוחי. הצוות ביקש לפנותו, אך הוא התנגד לכך בתוקף ולא הסכים להתפנות. הצוות המשיך בטיפול בבית המשפחה במשך כשעתיים, אך הוא המשיך להתנגד בתוקף. הצוות עזב, מאחר שעל פי החוק חל איסור על צוותי מגן דוד אדום לפנות חולה לבית חולים כשהוא מתנגד לכך בתוקף, ואשתו פינתה אותו לבית החולים[29]. בעקבות האירוע הקים משרד הבריאות ועדת בדיקה[30]. הוועדה קבעה כי הצוות נהג כהלכה, ולא היה בסמכותו לכפות את פינויו של נשר לבית החולים. עם זאת, הוחלט לגבש נהלים ברורים למקרים מסוג זה בעתיד[31].

ב-2021 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי "המוח שלי ואני", בו הוא מתאר את תהליך השיקום שלו בעקבות האירוע המוחי[32].

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשר זכה בפרס "מנורת הכסף" ב-1988 (המקביל לפרס אופיר של אותם ימים), על התסריט לסרט "בלוז לחופש הגדול"[33].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשר היה נשוי לזהר, בתו של הרמטכ"ל חיים בר-לב, ונולד להם בן[28]. מנישואים שניים, לנילי, הוא אב לשתי בנות[24]. מתגורר ברמת השרון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דורון נשר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ סמדר שילוני, קולם של הילדים: בחזרה ל"שיישאר בינינו", באתר ynet, 13 באוקטובר 2017
  2. ^ בידור - בימות - מסעות בנימין השלישי, מעריב, 14 באפריל 1976
  3. ^ סמדר שיר, לעבוד כמלצר, מעריב, 23 בפברואר 1978
  4. ^ סרט עלילתי קצר חדש של רנן שור, דבר, 22 בדצמבר 1981
  5. ^ הערב בטלוויזיה - סרט מקורי: "אינדיאני בשמש", מעריב, 12 בינואר 1981
  6. ^ אורי קליין, להתבונן בעצמך, דבר, 26 במרץ 1982
  7. ^ קצרים ומבטיחים, דבר, 21 בדצמבר 1979
  8. ^ הנשר נחת במטבח, מעריב, 22 ביוני 1987
  9. ^ ירון פריד, הקרנה - "בלוז לחופש הגדול" שישי בבוקר, חדשות, 7 ביוני 1987
  10. ^ עירית שמגר, פסטיבל הקולנוע נפתח ברעמי צחוק, מעריב, 28 ביוני 1987
  11. ^ ביקורות:
    רחל נאמן, בלוז לדור האבוד, כותרת ראשית, 8 ביולי 1987
    מאיר שניצר, היד השנייה של טרומפלדור, חדשות, 26 ביוני 1987
  12. ^ עירית שמגר, דפדת קולנועית, מעריב, 8 במאי 1983
  13. ^ לקראת שידור, מעריב, 6 באפריל 1984
  14. ^ המתופפת הקטנה, חדשות, 8 בפברואר 1985
  15. ^ אבי כצמן ודוד אוחנה, "לבד עם החיים", כותרת ראשית, 28 במרץ 1984
  16. ^ ניר בכר, הצגת הקולנוע הראשונה - לבית־הספר החדש לקולנוע יש כבר בית, מורים, קפטריה ותוכנית הוראה. נותרו עדיין כרטיסים בודדים לשנת הלימודים הבאה, כל העיר, 4 באוגוסט 1989
  17. ^ ביקורות:
    יוסי חרסונסקי, מצחיק, שנון אינטליגנטי, מעריב, 4 בדצמבר 1990
    שוש אביגל, במקום צריכה, חדשות, 31 באוגוסט 1990
  18. ^ רון מיברג, טלוויזיה/ קיטש ומוות - "סופשבוע" תוכנית החדשות והבידור של יום ו', חדשות, 2 בדצמבר 1990
  19. ^ הגר רם, הסיר של נשר, חדשות, 30 באוגוסט 1992
  20. ^ רון מיברג, טלוויזיה - מיטיב לדשדש בדרך הישנה, חדשות, 14 במרץ 1993
  21. ^ ציפורים חדשות, חדשות, 26 באוגוסט 1993
  22. ^ אביבה קרול, ‏לוח תוכניות חדש ותקוות חדשות בערוץ 8, באתר גלובס, 18 במרץ 1997
  23. ^ סרטונים אגדת האיש ששתק - ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים, ‏1 במאי 2021
  24. ^ 1 2 3 4 סרטונים אילן לוקאץ', דורון נשר שב לישראל, באתר מאקו, 19 בנובמבר 2010
  25. ^ צבי בראל, אנחנו שנינו מאותה המושבה, באתר הארץ, 26 במרץ 2001
  26. ^ עינב שיף‏, דורון נשר מצטרף לתוכנית הבוקר של וילנאי ומרוז, באתר וואלה, 29 בינואר 2011
  27. ^ איתמר זהר, דורון נשר יפרסם רומן חדש, באתר הארץ, 4 באפריל 2011
  28. ^ 1 2 כרמית ראובן, בנו של דורון נשר: הייתי דוחף אותו בכח לאמבולנס, באתר ynet, 2 בספטמבר 2012
  29. ^ דורון נשר עבר אירוע מוחי קשה; אשתו: "צוות מד"א סירב לפנותו", באתר גלובס, 2 בספטמבר 2012
  30. ^ דן אבן ואמילי גרינצווייג, תיחקר התנהלות צוות מד"א שטיפל בדורון נשר, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2012
  31. ^ דן אבן, המלצה למשרד הבריאות: פינוי נפגעים לבי"ח גם נגד רצונם, באתר הארץ, 9 באפריל 2013
  32. ^ אתר למנויים בלבד עמרי הרצוג, "המוח שלי ואני": דורון נשר חוזר אל המלים, והתוצאה מלאה בהומור קודר ותשוקה, באתר הארץ, 13 באפריל 2021
  33. ^ אמיר פלג, "מנורת הכסף" למצטייני הקולנוע הישראלי, חדשות, 19 בספטמבר 1988
  34. ^ אריאנה מלמד, ספרים - ילדים - "אבא, היא תמות?, חדשות, 21 ביוני 1991
  35. ^ דורון נשר, פרק קריאה מהספר המוח שלי ואני, באתר הארץ, 11 במרץ 2021