בית בלומנפלד (מרחביה)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית מגורים  |
| מיקום |
מרחביה |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – העשור של 1910 |
| תאריך פתיחה רשמי |
שנות ה־10 של המאה ה־20 |
| חומרי בנייה |
אבן |
| אדריכל |
אלכסנדר ברוולד |
| מידות | |
| קומות |
2 |
| קואורדינטות | 32°36′14″N 35°18′47″E / 32.603790752545°N 35.313073472268°E |
|
(למפת עמק בית שאן רגילה)   בית בלומנפלד | |
  | |
הילדים ישראל וחוה בחזית התמונה
בית בלומנפלד (טירת העמק) הוא מבנה אבן מפואר, שנבנה במושב מרחביה עבור אליהו בלומנפלד ומשפחתו על ידי האדריכל אלכסנדר ברוולד. הבית מוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליהו בלומנפלד נולד ב-1884 בעיר וילקובישקי שברוסיה הצארית (כיום בליטא) למשפחה אמידה בעלת בית מסחר לבדים במוסקבה. ב-1905 ביקר בארץ והחליט לקשור את גורלו פה. ב-1909, לאחר שהשלים לימודי אגרונומיה באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה, עלה ארצה. בהיותו בעל אמצעים נענה לפנייתו של יהושע חנקין וסייע לרכישת קרקעות בעמק יזרעאל ממשפחת סורסוק, על ידי מימון רכישת כ-1,000 דונם בשכנות לקואופרציה במרחביה.
ההיסטוריה של הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1910 הגיעה משפחתו של אליהו ארצה ואליהו ביקש מהאדריכל אלכסנדר ברוולד לתכנן את ביתו במרחביה. ב-1911 החלה בניית הבית ועם סיומה עברה המשפחה לגור בו.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה סבלה משפחת בלומנפלד מ"נחת זרועו" של הצבא העות'מאני שהחרים, בתחילה, סוסים, בהמות ותוצרת חקלאית ובהמשך התיישב בבית קצין טורקי ומשפחתו. בניגוד ליחסים הרעועים עם העות'מאנים יצרו בני המשפחה קשרים טובים עם צוותי האוויר של טייסת 304 הגרמנית שחנתה לייד מרחביה, והרגישו "כמעט" בבית בחברת בני הבית דוברי הגרמנית.
ב-1917, בתקופת גירוש תל אביב, הגיעו מגורשים רבים גם לחווה זו ונוספו גם הם לקשיים הכלכליים שחוו בעלי הבית.
במהלך המערכה על מגידו ב-1918 שוחררה מרחביה מעול השלטון העות'מאני והחיילים העות'מאנים והגרמנים ששהו במרחביה וסביבתה הופתעו מהמהלך המהיר שביצעו הכוחות הבריטים. רובם נפלו בשבי.
לאחר המלחמה לא הצליח אליהו לשקם את נזקי המלחמה, השכיר את הבית במרחביה ועבר עם משפחתו לרעננה שם היה לו מגרש. בשנים בהן פעלה החווה עבדו בה מספר מנהלי עבודה כמו שמאי אלטשולר, הוריו של חיים לבקוב, איסר כצנלסון (אחיו של ברל כצנלסון) ועוד.
ב-1973 משפחת אלניר (בלומנפלד לשעבר) מכרה את הבית למשפחת צפריר תוך הבטחה שהמבנה ישומר בצורתו המקורית ושתוצב אנדרטת זיכרון בחורשת האורנים. בתיאום עם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שיפץ הרוכש את הבית במשך כ-5 שנים, תוך שמירה על הצביון ההיסטורי של המבנה.
תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנה העיקרי הוא בן 2 קומות והוא כולל 2 יחידות דמויות מגדל ומבנה עיקרי המחבר את המגדלים. הבית פונה לעמק יזרעאל והוא סוגר על חצר מוקפת חומה כשבצלע נוספת של החצר הוקמו מבני מחסנים[1]. בחזית הבניין, הפונה לחצר, נבנתה מרפסת עמודים. בצד הבית נבנתה קליניקה לאשתו של אליהו, מרים. מבנה זה שימש בהמשך למגוריה של אמו של אליהו, הינדה.
עם הקמת הבית נשתלה, בחצר האחורית, חורשת עצי אורן. ב-1915 עטו על השדות בארץ להקות ארבה ואיימו לאכול גם את הנטעים הצעירים של עצי האורן. מרים, אשתו של אליהו, פנתה לעזרתם של חבריהם מהטייסת הגרמנית 304 שהביאו בדים, כיסו את שתילי האורן והצילו אותם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נדב מן, בית בלומנפלד: סיפורה של ה"טירה בעמק", באתר ynet, 2 באוקטובר 2009
- בית בלומנפלד באתר "עמוד ענן"
סיור של העמותה למורשת מלה"ע הראשונה בבית בלומנפלד, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 49:36)
