בית הכנסת של ליפוטווארוש

בית הכנסת של ליפוטווארוש
Lipótvárosi zsinagóga
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג בית כנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם ליפוטווארוש עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת ליפוטווארוש עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום הרובע החמישי של בודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 47°30′31″N 19°03′06″E / 47.50874°N 19.05165°E / 47.50874; 19.05165
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית הכנסת של ליפוטווארושהונגרית: Lipótvárosi zsinagóga) הוא בית כנסת, מונומנטלי שהיה מתוכנן בבודפשט, אשר היה צריך להיבנות בתחילת המאה ה-20 והוא היה צריך לשקף נאמנה את עושרה ההולכת הגוברת של יהדות בודפשט עם קיבולת של 3800 מתפללים (גדול יותר מבית הכנסת הגדול של בודפשט ברחוב דוהאני). בסופו של דבר, הבניין לא נבנה בגלל קשיים כלכליים, ההיסטוריה שלו מסופרת רק על ידי שרטוטים של אותו הזמן וכתבות בעיתונים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים קודמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מהאמנציפציה, יהודי הונגריה קיבלו דרגת חופש גבוהה במחצית השנייה של המאה ה-19, מספרם החל לגדול משמעותית, והם גם מילאו תפקיד הולך וגובר בחיי התרבות של בודפשט. אף על פי שנבנו כמה בתי כנסת בבודפשט במהלך המאה ה-19, כולל בית הכנסת הגדול של רחוב דוהאני, הם כבר לא יכלו למלא את התפקידים שהיו דרושים לחיי הדת של יהודי בודפשט. הם לא היו במקומות בולטים ורובם היו מוקפים מקרוב במבנים אחרים. יהדות ליפוטווארוש (החלק הצפוני והחשוב ביותר של רובע 5) באותו הזמן 12,000 איש, ורבעים 6 ו-7 הסמוכים כללו עוד 72,000 יהודים. בשנת 1893 הגישה אם כן הקהילה היהודית של פשט בקשה למועצת העיר של הבירה:

"כאשר הקהילה (היהודית) מעוניינת למלא פער שמורגש בדרך כלל במוסדות הפולחן שלה, יש לזכור כי בית הכנסת שהיא בונה צריך לא רק להיות מסוגל להכיל כמה שיותר מאמינים יהודים באופן קבוע, אלא צריך לשמש גם בניין מונומנטלי הראוי לכבוד הבירה."

בית הכנסת שהיה אמור להיבנות היה מוקף ברחובות סלאי, סמרה, מרקו וקוהארי (עכשיו רחוב נאג' איגנץ) ועיריית בודפשט העניקה את המגרש עבור בית הכנסת לקהילה היהודית של פשט ללא תשלום.

המכרז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההזמנה למכרז התכנון הוצאה ב-20 בפברואר 1898, בתנאי ש:

  • הבניין חייב לעמוד כמבנה עצמאי
  • הוא אמור להיות מסוגל להכיל 3600 איש (לעומת 1492 גברים ו -1472 נשים בבית הכנסת ברחוב דוהאני (בסך הכל 2964 מושבים). [1]
  • עלות הכנתו לא תעלה על מיליון פורינט אוסטרו-הונגרי.

בסופו של דבר למכרז הוגשו 23 הצעות, אשר נשפטו בפחות מחודש על ידי פאנל בראשותו של ז'יגמונד קוהנר, נשיא הקהילה, שכלל גם אדריכלים ידועים באותה תקופה. חלקם הם:

במקום הראשון זכתה התוכניות של ארנה פרק ופרנץ שמר. הבניין היה אמור להיות ככל הנראה בית הכנסת הגדול בעולם, שכן בית הכנסת עמנו-אל בניו יורק, גדול יותר מבית הכנסת של רחוב דוהאני, שמכיל 2,500 מתפללים "בלבד" וגובהו 31 מטר. [2] בעוד שהתוכנית של פרק הציעה קיבולת של 3,800 מתפללים,[3] וגובה של 70 מטר.[4] (גובה נמוך יותר מאשר 96 מטר הסמוכים של בזיליקת אישטוון הקדוש בבודפשט [5] שהיא זהה בגובהה (96 מטר) עם בניין הפרלמנט ההונגרי[6] - אך הוא היה צריך להיות נמוך אך במעט מהכנסייה בכיכר רוז'אק (76 מטרים) או מכנסיית מתיאש (78 מטר),[7] אך הייתה אמורה להיות גבוהה יותר מכנסיית סנט פרנץ מאסיסי בכיכר בקאץ' שמתנשאת לגובה של 67 מטר).[8]

גניזת התכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם זאת, הייתה בעיה רצינית שהתוכניות חרגו בהרבה מאלה שנקבעו בקשר לעלויות הבנייה (למשל כיפת הפרויקט הזוכה עצמו תוכננה בסך 6 מיליון פורינט אוסטרו-הונגרי. לאחר מכן הגישו אמנם פרק ושמר תוכניות חדשות, אך אלה לא הובילו להפחתת עלויות. לאחר תכנון ממושך, בשנת 1907 הקהילה היהודית על פי הצעתו של "יועץ החצר" דר' פילפ ויינמן (18391911), שהיה הנשיא חדש של הקהילה, דחתה את התוכניות נוספות והחליפה את החלקה בחלקה נוספת לצד בית הכנסת של רחוב דוהאני. בהמשך נבנה שם בית הכנסת השק (הגיבורים). בסופו של דבר לא ניתן היה לבנות את בית הכנסת בליפוטווארוש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]