ליפוטווארוש
 | |
| ליפוטווארוש והסביבה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
שכונה  |
| מיקום |
הרובע החמישי של בודפשט |
| מדינה |
הונגריה |
| קואורדינטות | 47°30′09″N 19°03′03″E / 47.5025°N 19.050833°E |
|
(למפת בודפשט רגילה)   ליפוטווארוש  | |
  | |
ליפוטווארוש בתרגום "עיר לאופולד" (בהונגרית: Lipótváros) הוא חלק מרובע 5 של בודפשט. המרכז הפיננסי והמנהלי של הונגריה נמצא שם. הוא רשום כ"עיר סנט אישטוואן הקדוש" (Szentistvánváros) ברישומי הכנסייה הרומית-קתולית.[1] [2]
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליפוטווארוש מכסה את החצי הצפוני של רובע 5 בודפשט. גבולה הדרומי עובר לאורך הצד הדרומי של כיכר ויגאדו – רחוב דיאק פרנץ – כיכר דיאק פרנץ, זהו הקו המפריד בינו לבין חלק הדרומי של הרובע, אזור מרכז העיר (בלווארוש). בשאר הכיוונים, גבולותיו חופפים לגבול הרובע (דרך בייצ'י-ז'ילינסקי במזרח, השדרה הגדולה בקטע של שדרת סנט אישטוואן בצפון, והדנובה במערב).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האי מרגיט לא היה קיים בתקופה הפרהיסטורית, היו איים קטנים יותר לאורך הדנובה. במקביל, חפיר ראקוש הקיף את האזור הזה, כך שכל המוכר היום כרובע 5 היה למעשה אי. חפיר (תעלת) ראקוש הגיחה צפונה יותר מתוך הדנובה וחזרה לאפיק הנהר הראשי באזור פרנצווארוש של היום. בגלל זה הקרקע של הרובע היא בדרך כלל אדמת סחף, וזה גם הקשה על בנייתה של הרכבת התחתית קו M2.
בימי הביניים היו מספר יישובים קטנים יותר באזור מעבר הדנובה (Révjeő, Újbécs). כפרים אלו נהרסו במהלך הכיבוש הטורקי (הונגריה העות'מאנית). מסוף המאה ה-18 יושבה שוב האזור הדרומי שהיה סמוך לחומת העיר. לגשר הספינות שהוקם ב-1787, שחיבר בין פשט ובודה, הייתה השפעה ממריצה על התפתחות האזור. בתקופת שלטונו של יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, משנת 1786, צפונה של מרכז העיר העכשווי, נבנו בניינים מחוץ לחומת העיר פשט וקם חלק חדש של העיר, כאשר לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הוכתר בשנת 1790, קראו את הקטע הזה של העיר על שמו לאופולדשטדט.[3]
השיטפון הגדול בפשט של 1838 (עליית מפלס הדנובה) הציף את ליפוטווארוש כמעט לחלוטין; כיסוי המים שלו הגיע לשני מטרים במקומות מסוימים. מעל מפלס השיטפון בלטו שני מקומות, לשם יכלה האוכלוסייה להימלט. אחת מהם היה הכנסייה הקהילתית בליפוטווארוש (בזיליקת אישטוון הקדוש נבנתה שם לזכרה). השני היה בפינה הצפון מערבית של "הבניין החדש" (כך כונה).
1897 הייתה אבן דרך חשובה בפיתוח הנוף העירוני של היום: באותה תקופה נהרס "הבניין החדש" ובמקומו נוצרה כיכר סבדשאג. באותה תקופה, נבנה בכיכר קושוט לאיוש ( Kossuth Lajos tér) בניין הפרלמנט והאזור הפך למרכז הפוליטי והמנהלי של המדינה,
עיר מפעלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפעלים התיישבו בליפוטווארוש לאחר שהוגדרו וסומנו גבולות החלקות - עוד בטרם ניתנו שמות לרחובות.
- 1838 חברת טחנת גלגלות של פשט; מאוחר יותר יוז'ף טחנת גלגלות באזור משרד ההגנה הנוכחי.
- 1865 טחנת גלגלות האגנמאכר (Haggenmacher Hengermalom)
- מפעל יציקה ומכונות ברזל של פשט. במהלך מהפכת 1848, הוא הולאם והומר לייצור נשק.
- מפעל משי ואלרו. הוא הוסב לקסרקטין עוד במאה ה-19.
- בית הזיקוק לסוכר של פשט ב-1854.[4]
המבנה של ליפוטווארוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליפוטווארוש נבנה במאה ה-19, בתחילת המאה ה-20 ובמקום המבנה הרדיאלי המסורתי, הוא תוכנן במבנה של רשת מרובע מודרני יותר. מבנה זה נשבר רק על ידי כמה מבני ציבור וכיכרות. בשל עיקול הדנובה, לא ניתן היה לשמור על המבנה ישר-זווית באופן עקבי לכן, מצפון לרחוב סלאי (Szalay), הרחובות מאונכים לשדרת שדרת סנט אישטוואן המתעקל.
הגבולות של ליפוטווארוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגבול הקבוע הוא הדנובה ממערב דרך בייצ'י-ז'ילינסקי ממזרח. את ההיסטוריה של גבולותיו הצפוניים של ליפוטווארוש ניתן לראות במבול של 1838. באותה תקופה, פשט הייתה מוגנת על ידי סוללה מצפון לדרום, סכר ויצנר, שלא הצליחה להגן על העיר. לכן נבנתה גם סוללה מערבית-מזרחית בקו שדרת סנט אישטוואן הנוכחית. פעלו שם אז מפעלים שונים. אולם, עקב עבודות התכנון של השדרה הגדולה (וגשר מרגיט שהיה בבנייה), סוללה זו נהרסה עד מהרה, וגם ציפוי הדרך שמובילה אליה נלקח. לאחר 1874 כבר הוקמו בנייני דירות רב-קומתיים בכל האזור.
אתרים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר היה במקום בניין דירות שנהרס במהלך המצור על בודפשט. הבעלים הראשון שלו היה המשטרה החשאית ההונגרית
- בניין הפרלמנט ההונגרי
- כיכר החירות
- ארמון הבורסה, המטה לשעבר של הטלוויזיה ההונגרית
- הבנק הלאומי ההונגרי
- ארמון משרד המשפטים
- המוזיאון האתנוגרפי
- בנק הדואר
- האקדמיה ההונגרית למדעים
- ארמון גרשם
- בית בדה
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
רחוב זריני -
רחוב זריני בלילה -
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Budapest lexikon II. (L–Z). Főszerk. Berza László. 2., bőv. kiad. Budapest: Akadémiai. 1993. 31–32. o. ISBN 963-05-6411-4 (לקסיקון בודפשט)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Budapest-Szentistvánváros". אורכב מ-המקור ב-2014-12-16. נבדק ב-2014-12-15.
- ^ Szentistvánvárosi Plébánia
- ^ Tanulmányok Budapest múltjából A városrész neve 1790 előtt Új-város volt
- ^ "A főváros régisége". אורכב מ-המקור ב-2014-06-06. נבדק ב-2014-06-05.
.svg){kind=small}
