בן-ציון אורגד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן ציון אורגד
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בן ציון אורגד (21 באוגוסט 1926 - 28 באפריל 2006), היה מלחין ישראלי וחתן פרס ישראל לשנת 1997.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון בכניסה לביתו של בן ציון אורגד בתל אביב

בן ציון אורגד נולד בשם בן ציון בושל בגלזנקירכן, גרמניה ועלה לארץ ישראל בגיל שש. הוא למד כינור אצל רודולף ברגמן ופסח כינרי וקומפוזיציה אצל פאול בן חיים ויוסף טל. את לימודי הקומפוזיציה המשיך בארצות הברית, אצל אהרון קופלנד.

אורגד היה ישראלי בכל הוויתו, סייר וממפה שטחים במלחמת העצמאות, שהכיר את שבילי הארץ ברגליו ונתן ביטוי לאהבתו אליה במוזיקה שכתב. את יחסו העמוק אל נופי הארץ כינה "דת הנופים". רביעיית מיתרים, מיצירותיו האחרונות, חוברה לדבריו בהשראת הכנרת, שלחופיה הרבה לשבת.

בשנת 1948 חיבר יצירה לבריטון ותזמורת, למילים של חיים גורי, בשביל חטיבת גבעתי, שבה שירת במלחמת העצמאות. בשנת 1953 חיבר מוזיקה להצגה "אכזר מכל המלך" של המחזאי נסים אלוני.

המוזיקה של אורגד לא השתייכה לשום אסכולה, כפי שכתב יהודה כהן בספרו "נעימי זמירות ישראל". היה לו קשר ברור לצליל הפעמונים, ואלה נשמעו לעתים קרובות במוזיקה שלו, גם כאשר לא היו פעמונים בין הכלים בפרטיטורה.

אורגד כתב מוזיקה בהקשרים תנ"כיים, כמו הצבי ישראל, סיפור המרגלים, חזון ישעיהו. בנוסף, הרבה להלחין מוזיקה לשירי משוררים, ביניהם אראלה אור ונתן זך ולפיוטים של שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי. מאז 1980 כתב גם שירה ופרסם כמה קובצי שירים. בין השאר כתב מוזיקה ל"שירים מעמק החושן", שאת מילותיהם חיבר בעצמו. אורגד אהב את השפה העברית, חקר את מצלוליה ואת הפוטנציאל המוזיקלי שלה, נושא שעליו גם כתב ספר.

בשנת 1960 קיבל אורגד את פרס אנגל.

שבועיים לפני מותו כתב דברים על "שפת הנופים" בהקשר לישראל ולגרמניה, על המלרעיות העברית לעומת המלעיליות הגרמנית ועל צלצולי פעמוני הכנסייה שקידמו אותו ברגע הולדתו. בשנת 1998 קיבל אזרחות כבוד של עיר הולדתו, ובהזדמנות זו בוצעה שם יצירה שכתב. את לבטיו באשר לביצוע מוזיקה משלו בעיר גרמנית ביטא בדברים שכתב ביומנו האישי.

בן ציון אורגד חיבר כ-90 יצירות להרכבים שונים, ווקאליים, תזמורתיים וקאמריים. בשנים 1975 - 1988 היה ממונה על החינוך המוזיקלי מטעם משרד החינוך.

ב-28 באפריל 2006, נפטר בהיותו בן 79, ונקבר לבקשתו בבית העלמין בכפר תבור.

אשתו לשעבר הייתה העיתונאית צלילה אורגד, אחותה של נתיבה בן יהודה ובתו של ברוך בן יהודה, שהיה מנהל הגימנסיה הרצליה ומנכ"ל משרד החינוך. מנישואיו לצלילה נולדו שני בניו, רון ואייל. בשנותיו האחרונות בת זוגו הייתה הסופרת רבקה רז.

ב-2014 במסגרת מיזם הנצחת אמנים ויוצרים של עיריית תל אביב נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של בן ציון אורגד ברחוב בלוך 14 בתל אביב

רשימת יצירות חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה תזמורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בימת מלך, 1965
  • מוזיקה לקרן ותזמורת סימפונית, 1975
  • "קליידוסקופ" לתזמורת סימפונית, 1981
  • "פיליגרי" מס' 6 לתזמורת מיתרים 1993
  • "אשמורת ראשונה", 1975
  • Individuations II קונצ'רטנטה לכינור, צ'לו ותזמורת מיתרים
  • "שערים" לתזמורת כלי נשיפה ממתכת, 1987
  • "המקום האישי" לאלט ושנים עשר נגנים, 1995

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצירות בן-ציון אורגד : רשימה ביבליוגראפית, מאת שושנה ויך-שחק, נדפס ב"תצליל", 19, תשל'ט 1979.
  • אורגד, בן ציון: יקים שלי. בין המולדות - היקים במחוזותיהם. ע' משה צימרמן, יותם חותם. (2005) מרכז זלמן שזר. ע' 309-311

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]