ברנטה אדומת-חזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןברנטה אדומת-חזה
ברנטה אדומת-חזה
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: אווזאים
משפחה: ברווזיים
תת־משפחה: אווזים
שבט: אווז
סוג: ברנטה
מין: ברנטה אדומת-חזה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Branta ruficollis
פלס, 1769
תחום תפוצה
תפוצת הברנטה אדומת החזה.
  תפוצה בקיץ
  תפוצה בחורף כיום
  תפוצה בחורף בעבר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברנטה אדומת-חזה (שם מדעי: Branta ruficollis; מוכרת גם כאווז אדום-חזה), היא מין של אווז בר קטן יחסית בסוג ברנטה שבמשפחת הברווזיים החיה באזורים מסוימים באירואסיה. היא תוארה מדעית לראשונה בשנת 1769 על ידי הזואולוג הבריטי פיטר סימון פאלאס. מקור שמה הרשמי של ברנטה זאת הוא בשמה המדעי ("rufi" = אדום, "collis" = חזה). למרות שיש המחשיבים אותה כסוג ומין יחיד תחת השם "ברנטה אדומה" ("Rufibrenta"), היא בדרך כלל נחשבת כמין בסוג ברנטה בהתחשב בדמיון האנטומיה שלה למינים בסוג. הברנטה אדומת החזה היא הקטנה ביותר בסוג ברנטה ובמיני האווזים, והיא נחשבת למין האווז החינני והססגוני ביותר. למרות הצבעוניות המרהיבה של ברנטה זאת, במבט מרחוק קשה לזהותה בין להקות של מיני ברנטה אחרים.

אנטומיה ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמרבית מיני הסוג, חלקים נרחבים מגופה של הברנטה אדומת החזה בצבע שחור מבריק או מפויח. אלה כוללים בעיקר את הבטן הקדמית, מרבית הכנפיים, קצה הזנב והעורף. הצבע הלבן שולט בעיקר בבטן האחורית ובבסיס הזנב, ובנוסף לכך, לאורך הכנפיים יש שני פסים לבנים בולטים שנראים במבט מלמעלה כחצאי סהר כאשר האווז פורס את כנפיו, וכאשר הכנפיים מקופלות נראה שיש לברנטה פס לבן עבה בצידי הגוף. סביב החזה ותחילת הצוואר יש לברנטה זאת פס לבן בולט דמוי קולר. סימן הזיהוי הבולט של הברנטה הוא ללא ספק החלק החזיתי של גופה: החזה, צדדי הצוואר והגרון בצבע חום אדמדם כהה או בהיר עד ערמוני, נוטה להיות מבריק יותר באור השמש וכהה במבט מרחוק.

זוג ברנטות אדומות חזה.

צבע ראשה של הברנטה אף הוא ססגוני למדי; מרבית הראש בצבע שחור פחם מבריק, כשבין העיניים למקור יש זוג כתמים לבנים בולטים - בייחוד במבט מלפנים, והם מתחברים סמוך למקור. על הלחיים של הברנטה יש כתם עגלגל בצבע אדום-ערמוני בדומה לחזה, והוא מוקף ברצועה לבנה בולטת מכל צדדיו.

לברנטה אדומת החזה מבנה גוף עגלגל וקומפקטי, והיא ניכרת מאווזים אחרים בכך שיש לה צוואר קצר יחסית הבולט במיוחד בעת המעוף. יש לה ראש עגלגל עם מקור כחלחל, קצר ואלגנטי האופייני לברנטות שמסתיים בוו מעוקל מעט. רגליה האפורות של הברנטה קצרות למדי והן מחופות בנוצות לבנות בתחילתן. כיתר האווזים כפות רגליה של הברנטה בעלות 3 אצבעות המחוברות ביניהן בקרומי שחייה.
מידות גופה של הברנטה אדומת החזה קטנות ממרבית האווזים: האורך הכולל של גופה הוא 56-53 ס"מ בלבד ומוטת כנפיה כ-120 ס"מ. הזכרים גדולים במעט מהנקבות: משקל הזכרים 1.6 ק"ג, ומשקל הנקבות 1.3 ק"ג. מלבד זאת הזכרים והנקבות של מין זה מפגינים חד-צורתיות זוויגית מלאה, ולא ניתן כלל להבדיל ביניהם.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטון של ברנטה אדומת-חזה לצד להקת אווזי בראנט.
פרופיל ראש של הברנטה.

תפוצתה של הברנטה אדומת החזה משתנה בין הקיץ לחורף. בקיץ הברנטות מצויות בעיקר בחצי האי טיימיר (70% מהאוכלוסייה), בחצי האי יאמאל ובחצי האי גידאן שבמחוזות קרסנויארסק וימלו-ננץ ברוסיה - סמוך לחופי אוקיינוס הקרח הצפוני. עד 1950, עם בוא החורף הברנטות היו נודדות מאות קילומטרים לאזורים קבועים באיראן, עיראק ואזרבייג'ן - בעיקר סביב הים הכספי וסביב נהר פרת, אולם כיום בעקבות אובדן בית הגידול המתאים באזורים אלה, התפוצה החורפית של הברנטות עברה לאזור הים השחור, ברומניה, מולדובה, בולגריה ובין נהרות הדנובה והדינסטייר באוקראינה; מספרים קטנים קבועים נמצאים בחורף באזרבייג'ן, אוסטריה, קרואטיה, מקדוניה, סרביה ומונטנגרו. התפוצה המדויקת בחורף משתנה בהתאם לחומרה של מזג האוויר מחצי האי קרים לאזור דוברוג'ה בבולגריה. בטמפרטורות קרות מן הרגיל, להקות קטנות של ברנטות ינדדו לעיתים עד לחופי הים האגאי ביוון וטורקיה. במזג אוויר מתון, מספרים משמעותיים של ברנטות עשויים להימצא בחורף גם במחוזות דרומיים של רוסיה.
ציר הנדידה העיקרי של הברנטות בין הקיץ לחורף הוא צר יחסית, ועובר כנראה מחצי האי טיימיר דרומה לשטחה של קזחסטן, ואז מערבה לחופי הים השחור. ציר נדידה נוסף עובר מעל הרי האורל ולעיתים גם בהונגריה, וייתכן שישנם צירי נדידה נוספים לא ידועים ברחבי סיביר.

בנוסף לכך, הברנטות אדומות החזה מזדמנות לעיתים למדינות רבות:
באירופה: בלארוס, בוסניה והרצגובינה, קפריסין, גיאורגיה, פולין, סלובקיה, הונגריה, לטביה, גרמניה, אירלנד, בריטניה, דנמרק, פינלנד, נורווגיה, שוודיה הולנד, בלגיה, צרפת, איטליה, ספרד, גרינלנד ואיי סולבארד.
באסיה: סין העממית, הודו, אפגניסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, סוריה ומצרים.
בישראל, המין מזדמן לעיתים רחוקות לאגמון החולה ולאזורים נוספים והוא היחיד ממיני הברנטה שנראה בארץ.

בית הגידול של הברנטה אדומת החזה בקיץ הוא באזור הטונדרה הארקטי, ומורכב בעיקר מאזורים גבוהים ויבשים כמו פיורדים תלולים סמוך לנהרות, מדרונות סלעיים, צוקים, מחשופי סלע ערוצים ושוחות; העדפת בית הגידול נובעת מכך שעונת הרבייה מתרחשת בתקופה זאת ועל כן האווזים מעדיפים אזורים המוגנים מטורפים יבשתיים. לעיתים רחוקות יותר הברנטות נמצאות גם בחלקים פתוחים יותר של הטונדרה הכוללים שיחים וצמחייה טרשית אחרת. שלא בעונת הרבייה, הברנטות אדומות החזה נמצאות בבתי גידול ערבתיים הסמוכים לאגמים מתוקים. במהלך החורף, הברנטות נוטות ללון גם באיים המפוזרים על פני אגמים וביצות המרוחקים מהיבשה. הטמפרטורות בתחומי המחייה של הברנטה בקיץ כ-10 מעלות, ובתחומי המחייה של החורף 7-0 מעלות. כמות המשקעים הממוצעת היא 2,000-250 מילימטר לשנה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנטות אוכלות דשא.
זכר ונקבה של ברנטה אדומת-חזה.

נדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הברנטה אדומת החזה מבצעת נדידה מדי שנה מהצפון לדרום ובחזרה. לאחר עונת הרבייה והתבגרות הצאצאים - כשהאזור הסיבירי מתחיל להתקרר בהדרגה, הברנטות פותחות בנדידה גדולה לאורך היבשת האסייתית באמצע או בסוף חודש ספטמבר. במהלך הנדידה האווזים עוצרים באזורים קבועים כדי לאכול ולנוח מעט בטרם ימשיכו הלאה. הברנטות מגיעות לאתרי החריפה לחופי הים השחור והים האגאי בסביבות חודשי אוקטובר ונובמבר. הברנטה אדומת החזה היא מין אווז חברותית למדי, והיא נודדת בלהקות גדולות לצד להקות של אווז לבן מצח, אווז זוטר ואווז אפור. הנדידה חזרה לסיביר מתחרשת בין החודשים מרץ ומאי, לעיתים קרובות לצד להקות אווזים לבני מצח. הברנטות מזדמנות למדינות אירופאיות רבות בדרך כלל כאשר הן מצטרפות ללהקות של ברנטות לבנות-לחיים ושל אווזי בראנט.

שועל השלג - האויב העיקרי של הברנטה.

מבנה הלהקה של הברנטות אדומות החזה צפוף ואינו בצורת ראש-חץ (V) טיפוסי הנפוץ אצל האווזים האחרים. בניגוד לנדידה בהלוך, הנדידה בחזור לאתרי הקינון מתבצעת בקבוצות קטנות יותר של 15-3 פרטים. במהלך הנדידה והשהייה באתרי הרבייה והחריפה, ניתן לשמוע תדיר את הקול הצווחני של הברנטה הנשמע כ"אוקיקו-קוקיק".

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך החורף, הברנטה אדומת החזה נזונת בעיקר מיבולי חיטה, שעורה ותירס, וכן מעשבים ועשבי תיבול שונים. באזורי הרבייה בסיביר בקיץ, התזונה משתנית ומורכבת בעיקר מדשא ירוק וטרי, פקעות, שורשים וצמחי ביצה שונים. התזונה מהווה גורם חשוב מאוד בנדידה בחורף של המין; הסיבה העיקרית למשל שאתרי החריפה עברו מהים הכספי לים השחור, היא בעקבות המרה של שדות חיטה באזרבייג'ן ואיראן לכרמים ומטעי כותנה.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבת הברנטה דוגרת ב"שמורת טיימיר".

הברנטות מתחילות להתרבות ביוני במושבות רופפות - בדרך כלל בהיקף של 15-5 זוגות למושבה, אם כי נצפו גם מושבות גדולות יותר של עד 37 זוגות. ההיקף של מושבת הברנטות הוא בהתאם למיקום הקינים, שפע במזון ונוכחות של עופות דורסים. הקינים של הברנטות אדומות החזה נמצאים בשקעים ובסדקים באדמה, בדרך כלל בעומק של 80-50 מ"מ ובקוטר של כ-200 מ"מ. הברנטה מרפדת את החריץ או השקע בנוצות ובפלומה שהיא תולשת מגופה בעזרת מקורה.

הברנטות נוהגות לעיתים קרובות לבנות את קיניהם בסמוך לקיני עופות דורסים כמו אוח השלג, בז נודד ועקב מכנסיים, משום שנוכחותם מגינה על הברנטות ועל צאצאיהן מטורפים יבשתיים כמו שועל השלג שמאוימים מצד העופות הדורסים. מלבד קינון בסמוך לעופות דורסים, הברנטות אדומות החזה נוטות לבנות את קיניהן באיים על נהרות שאף הם מוגנים מפני טורפים יבשתיים. עם זאת, ישנן ראיות המצביעות על כך שהברנטות מעדיפות דווקא לבנות את קיניהן בסמוך לקיני עופות דורסים. בניגוד לעופות דורסים אשר בוחרים למקם את קיניהן בצד הפתוח של הצוק, הברנטה תבנה את קינה במקום חבוי היטב בסבך; בכך הברנטה תוכל לכסות את קינה למשך זמן מסוים כדי ללקוט מזון ולהשאיר את קינה ללא השגחה.

עונות רבייה מוצלחות קשורות בנוכחות מרובה של להקות ענק של למינג, וחוקרי הטבע הציעו שהדבר נובע כנראה מכך שיש נוכחות מרובה יותר של ינשופים ובזים המספקים הגנה לברנטה וכן משום שטורפי האווזים שבעים כבר מהלמינגים כך שטריפת אווזים הופכת לנדירה.

במחצית השנייה של חודש יוני הנקבות מטילות בקן 13-3 ביצים עליהן הן דוגרות במשך כ-25 ימים. במהלך הדגירה הנקבה שוהה מוסתרת בתוך הקן, בעוד שהזכר נשאר בטווח של 1.5 קילומטר מהקן. הזכר נוטה גם להגן על הגישה לביצים ואפרוחים משחפים וטורפים קטנים. הטורף העיקרי של ביצי ואפרוחי הברנטה הוא השחף הסיבירי שנמצא בתדירות גבוהה סמוך לקינים שבצוקים ובאיים. אפרוחי הברנטה מסוגלים לעוף לאחר 6-5 שבועות ומעט לאחר מכן מתחילה הנדידה לאתרי החריפה. בעת הבקיעה אפרוחי הברנטה מתאפיינים בפלומה צהבהבה שחרחרה ודומים מאוד לברווזונים קטנים; לאחר מספר שבועות צומחת כסות נוצות עם צבע זהה לבוגרים.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברנטה אדומת החזה מסווגת על ידי IUCN במצב השימור "פגיע" (VU), מכיוון שמספריה נמצאים בגודל קטן-בינוני לאחר שחוו ירידת מספרים גבוהה בתקופה קצרה. הסיבות לירידה זאת הן במידה רבה לא ידועות; אוכלוסיות קטנות של אווזים ארקטים אחרים הראו תנודות דרמטיות באוכלוסייה וייתכן שזה עשוי להיות נכון גם במקרה של מין זה. עם זאת המין נמצא במצב טוב יחסית כרגע, בהתחשב בכך שמ-2007 עד 2012 היה מסווג כמין ב"סכנת הכחדה" (EN). אם יתברר כי העליות האחרונות אכן משקפות את מצבו של המין ולא רק תוצאה של מאמצי ניטור משופרים, ייתכן והמין יועבר לקטגורית סיכון נמוכה יותר.

איומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנטה אדומת-חזה שוחה באגם.

ציד מכוון של הברנטות מתרחש ברוסיה וקזחסטן ותוצאות ממחקרים אחרונים ב-2015 מצביעות על כך שהתמותה בגלל הציד עשויה להיות גבוהה מאוד מהמשוער. בעקבות הפרטת קרקעות ובמיוחד תנופת פיתוח למגורים ותיירות באזורי האכלה והמנוחה בחורף האיכות של שטחי המחיה החורפיים של הברנטות יורדת באזורים רבים. בנוסף, הרווחיות הנמוכה של החקלאיים מגידולי שדה גרמה לצמצום השטח המעובד של יבולי החיטה בחורף, אשר יחד עם המרה לגידולים אחרים גורמת לירידה בזמינות המזון. חלק מאתרי האכילה העיקריים אבדו בשך כך בבולגריה.

ציד של עופות מים בכללות הוא די משמעותי בבולגריה ורומניה, וכולל גם ירי לא חוקי בברנטות אדומות החזה. בבולגריה למשל אין אזורים נטולי ציד יעילים סביב אתרי שיחור עיקריים, ועל פי החוק השימוש ברובה ציד נאסר רק בסביבות 100 מטר מסביב לאגמים (מה גם שציידים מתעלמים מכך בקביעות). עם זאת, בפעולות שימור בשטחים של אגמי שאבלה ודוראנקולאק צימצמו את הירי המכוון על הברנטות בשנות 2012-2010. הפרעה לברנטות באגמים על ידי דייגים או ציידים חוקיים הצדים אווזים לבני חזית (הללו מותרים לציד על פי החוק), מהווה גם היא הגבלה משמעותית לשיחור מזון ולצבירת מאגרי שומן, ויש לה השפעה שלילית על הישרדות הברנטות במהלך הנדידה חזרה לאזורי הרבייה. בנוסף ציד מתבצע גם על ידי תיירים באוקראינה ובצירי הנדידה ושטחי ההיערכות של הברנטות ברוסיה.

בנוסף, שינויי אקלים משפיעים לרעה על מין ועל מינים נוספים התלויים בבתי הגידול של הטונדרה. על פי מספר מחקרים עולה כי עד שנת 2070 המין יאבד כ-67% מבית גידולו הנוכחי. העלייה בחיפוש אחר נפט וגז בסיביר התרחבה משמעותית לאזורים מרוחקים וגורמת להפרעה באזורי הרבייה של האווזים כמו גם אובדן בית גידול ברמה נמוכה. איומים אחרים כוללים התפתחות תעשייתים סמוך לאתרי הרבייה בחצי האי יאמאל ובחצי האי ג'ידאן, התרבות של נברנים והקמת טורבינות רוח באזורי החריפה. האיום האחרון נפוץ מאוד באזורי החריפה מאז שנת 2008. אלפי טורבינות רוח מתוכננות לקום באזור דוברוג'ה בבולגריה ורומניה, בסמיכו לבית הגידול של הברנטות. ניתוח של נתונים הללו בחורף של 2012 הראה כי יש כבר השפעה שלילית של הטורבינות על האווזים, ובאזורים מסוימים הטורבינות גורמות לאווזים להימנע מלנחות באזורי שיחור המזון העיקריים.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנטה אדומת-חזה מאוירת על דגלו של מחוז טיימיר.

הברנטה אדומת החזה מופיעה בנספח ב' של אמנת CITES, בנספח א' וב' לאמנה על מינים נודדים (CMS או אמנת בון), בנספח ב' לאמנת ברן של שימור הטבע האירופאי, בנספח א' של העופות המוגנים ובנספח ב' של ההסכם האפריקני - אירופאי לשימור עופות מים נודדים (AEWA). הברנטה מופיעה גם בספר האדום של המינים המאוימים ברוסיה, קזחסטן ובולגריה.

הברנטה אדומת החזה מוגנת באופן חוקי בהרבה מדינות וחלקים רבים של טווחי הרבייה והחריפה מוגנים, אם כי הציד ממשיך במידה נמוכה או גבוהה באזורים רבים. אתרי החורף בבולגריה, רומניה ואוקראינה מפוקחים באמצעות תוכניות ניטור ומחקר. המטרה היא לקבל מידע עדכני בנוגע למעמד של המין, בית הגידול, אקולוגיה וצרכי שימור. תוכניות ניהול מיושמות גם באגמים רבים בבולגריה. פרויקט ממושך משנת 2005 עד שנת 2008 נעשה ברומניה במטרה לשפר את איכות הסביבה שסביב אגמים הנמצאים בשימוש על ידי המין. בבולגריה וברומניה יש תוכנית חקלאות סביבתית בה הרשויות משלמות לחקלאים על מנת שיזרעו חיטה בחורף כדי להגדיל את זמינות המזון לאווזים. בנוסף לכך, יש מספר תוכניות שימור בינלאומיות הנעשות על ידי ארגונים שונים.

ברנטות אדומות חזה על בול אוזבקי.

להלן פעולות השימור המוצעות על ידי IUCN למדינות שבהם נמצאת הברנטה אדומת החזה:
1) לחקור היטב את דפוסי הנדידה של המין ולקבוע את טווח החריפה באמצעות לוויינים.
2) להרחיב תוכניות של ניטור ומחקר - בעיקר באוקראינה ורומניה כדי לקבוע האם רמות הציד על האווזים גבוהות שם יותר מאשר במדינות אחרות.
3) ליישם אסטרטגיה לציד וניהול של אוכלוסיות עופות מים.
4) להסדיר את הציד באזורי הליבה של המין (במיוחד הציד ברוסיה וקזחסטן באביב).
5) לפקח ולצמצם את ההפרעה האנושית והציד הלא חוקי.
6) לחקור אוכלוסיית רבייה ברוסיה כדי לקבוע את המגמה של האוכלוסייה.
7) לזהות ולהגן על אזורי ליבה.
8) למנוע אובדן של אגמים ואזורי קינון בעקבות עיור.
9) לעקוב אחר שינויים בחקלאות ולהציע צעדים על מנת להבטיח גידול ביבולים הזמינים לברנטות.
10) לקדם מדיניות חקלאית מועילה של מיחזור זרעים הפזורים סביב אזורי הקינון.
11) להמשיך ביוזמות של מודעות ציבורית לברנטה אדומת החזה.
12) להבטיח ניהול ראוי והגנה מציד ברשת של כ-2,000 אתרי האכלה ומקווי מים.

אומדנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרת שסיקור מספרי הברנטות קשים יחסית בשל הנדידה, נעשו מספר אומדנים במהלך השנים החל מאמצע 1950. מספר הפרטים הגדול ביותר שתועד עד כה היה בשנת 1997 שאז המספר העולמי של הברנטות עמד על כ-90,000 פרטים. ברוב הסקרים המאוחרים השתקף מצבו הכללי של המין וירידת מספרים נצפתה מספר פעמים כמו בשנת 2000 שאז האומדן עמד על שפל של 30,000 פרטים. מהאומדן האחרון שנעשה בשנת 2015 עולה כי מספרי הברנטה הם בסביבות 56,000-44,000 פרטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברנטה אדומת-חזה באתר הרשימה האדומה של IUCN