ג'וזף ג'יי סיסקו
.jpg) | |||||||
| לידה |
31 באוקטובר 1919 שיקגו, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 2004 (בגיל 85) צ'בי צ'ייס (אנ'), ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
נוקס קולג' (אנ') אוניברסיטת שיקגו | ||||||
| עיסוק | דיפלומט, מנהל, בעל טור, פרשן | ||||||
| |||||||
  | |||||||
ג'וזף ג'ון סיסקו (באנגלית: Joseph John Sisco; 31 באוקטובר 1919 – 23 בנובמבר 2004) היה דיפלומט אמריקאי, שמילא תפקיד מרכזי ב"דיפלומטיה בדילוגים" של מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר במזרח התיכון.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וזף ג'ון סיסקו נולד בשיקגו ב-31 באוקטובר 1919 למשפחת מהגרים מאיטליה, אחד מחמישה אחים. אימו נפטרה כשהיה בן 9 ואביו, חייט במקצועו גידל אותו ואת ארבעת אחיו בתנאים דלים למדי. ב-1941 הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בנוקס קולג' (אנ'), אילינוי. כדי לממן את לימודיו עבד סיסקו בין היתר כעיתונאי, איש מכירות בחברת סירס, מוזג ופועל בטחנת פלדה (אנ'). הוא שירת בצבא האמריקאי כקצין חיל-רגלים בדיוויזיית הרגלים ה-41 בזירה הפסיפית במלחמת העולם השנייה.[2] אחרי המלחמה סיים תואר שני ודוקטורט ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת שיקגו, עם התמחות בזירה הסובייטית.[3] בשנת 1946 התחתן עם חברתו ללימודים באוניברסיטת שיקגו, ג'ין הד. ג'ין נפטרה בשנת 1990.[2]
קריירה דיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיסקו הצטרף בשנת 1950 לסוכנות הביון המרכזית וכיהן שם כקצין עד שנת 1951 אז הצטרף למחלקת המדינה. במחלקת המדינה שימש קצין לענייני חוץ עד 1965 ועסק בעיקר בסוגיות שבין ארצות הברית לארגונים הבינלאומיים.[2]
בשנת 1965 מונה על ידי מזכיר המדינה דין ראסק לעוזר מזכיר המדינה לענייני הארגונים הבינלאומיים.
המזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעורבותו של סיסקו בענייני המזרח התיכון החלה למעשה עם מינויו של ארתור גולדברג לשגריר ארצות הברית באו"ם במקומו של עדלי סטיבנסון ב-1965. מזכיר המדינה בזמנו ראסק היה שקוע בהתערבות האמריקאית במלחמת וייטנאם ובעניינים והסוגיות שאפפו אותה וגולדברג היה למעשה אחראי על מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון במהלך ואחרי מלחמת ששת הימים ביוני 1967. סיסקו עבד צמוד לגולדברג וכיהן כנציג האמריקאי במועצת הביטחון של האו"ם וכנציג האמריקאי בישיבה המיוחדת החמישית של עצרת האו"ם וכיועץ מדיני למשלחת האמריקאית לאו"ם.[4] ב-1968 עם עזיבת גולדברג, הפך סיסקו למתווך האמריקאי במזרח התיכון.[2]
ב-30 ביוני 1969, מונה סיסקו על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון לעוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח הקרוב ודרום אסיה. בהמשך השנה מסמך המדיניות שחיבר סיסקו הפך לבסיס המדיניות של הנשיא ניקסון במזרח התיכון.[2] על פי הספר "קיסינג'ר" מאת מרווין וברנרד קולב, המדיניות של סיסקו הייתה צמצום ההשפעה הסובייטית ההולכת וגדלה במזרח התיכון, ושכנוע מדינות ערב שממשל ניקסון הוא הוגן ופועל לנסיגת ישראל מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.[2][3] על אף שהמדיניות לא עבדה כמתוכנן, היא הובילה להפסקת האש בין ישראל, ירדן ומצרים ב-7 באוגוסט 1970, שסיימה את מלחמת ההתשה. בנוסף פעל למניעת הרחבת הפלישה הסורית לירדן שיחסיה עם אש"ף באותן שנים עלו על שרטון. הסורים שלחו בספטמבר 1970 מחלקה משוריינת לירדן כדי לחזק את הכוחות הפלסטיניים שהותקפו על ידי צבא המלך חוסיין וסיסקו רצה למנוע את הרחבת החיכוך בין הסורים לירדנים.[3] כך פעל גם כנגד התרחבות המלחמה בין הודו לפקיסטן (אנ') ב-1971.[3] בין ההצעות שקידם לכינון שלום או הפסקות אש בין ישראל למצרים, הייתה הצעה שבמסגרתה תיסוג ישראל מזרחה למעבר המיתלה. במסגרת ההצעה שמטרתה השגת הפסקת אש לשנה וחצי עד שנתיים, דילג סיסקו בין ישראל, מצרים ווושינגטון. הצעה זו נדחתה, אך דילוגים תכופים אלו בין מדינות שאפיינו את מדיניות ה"דיפלומטיה בדילוגים" של המזכיר קיסינג'ר, היו דבר שבשגרה אצל סיסקו האנרגטי שזכה לכינוי "ג'ו הקופצני" (באנגלית: Jumping Joe).[5][6]
תת-מזכיר המדינה לעניינים מדיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-19 בפברואר 1974 מונה לתת מזכיר המדינה לעניינים מדיניים של מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר. לאחר מלחמת יום הכיפורים והסכמי הפרדת הכוחות פעל לכינון הסכם שלום בין ישראל למצרים.[3] ביולי 1974 נשלח לקפריסין כדי לחפש פתרון למשבר שהחל כאשר ארגון קפריסאי יווני לאומני בשם אאוקה אשר רצה לספח את האי ליוון הדיח בהפיכה צבאית את נשיא קפריסין הארכיבישוף מקאריוס השלישי, הפיכה שהובילה לפלישת טורקיה לאי חמישה ימים לאחר מכן, זאת תוך שהוא מתזז בין אתונה לאנקרה כדי להפיג את המתיחות בין שתי המדינות. על המשבר כתבו ב-25 ביולי 1974 צמד בעלי הטור רולנד אוונס (אנ') ורוברט נובק (אנ') כך: "קיימת האפשרות כי יוון הייתה מגיבה לפלישה הטורקית לקפריסין בפלישה משלה לטורקיה לולא הלחץ שהפעיל תת-המזכיר סיסקו באתונה", הוסיפו וכתבו:" בשפה הכי לא דיפלומטית, סיסקו הבהיר לגנרלים היוונים כי ארצות הברית תנטוש אותם להשמדתם הבלתי נמנעת אם יתקפו את טורקיה. התדהמה שהכתה בגנרלים מדבריו של סיסקו הובילה לנסיגה מרעיון זה, מה שלמעשה הבטיח את נפילתם ביום שלישי".[2][6] למעשה הדילמה שהציב סיסקו בפני הגנרלים של החונטה הצבאית ביוון גרמה לבחירה שלהם באפשרות שלא לתקוף את טורקיה. ב-23 ביולי נחתם הסכם הפסקת האש עם טורקיה וב-24 ביולי שב קונסטנדינוס קרמנליס מהגלות והחזיר את הממשל הדמוקרטי ליוון. בשנת 1976 עזב אחרי 14 שנה את מחלקת המדינה והתמנה לנשיא האמריקן יוניברסיטי בוושינגטון די. סי..
נשיא האוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך כהונתו גדלו מספר התרומות מגורמים פרטיים לאוניברסיטה, הוא העלה את רף הקבלה ללימודי תואר ראשון ופיקח על בנייתם של ספרייה והיכל אתלטיקה חדשים.[3][2] ב-1980 מונה לתפקיד שמטרתו גיוס כספים לאוניברסיטה. תקופת כהונתו לא הייתה חלק אהוב במיוחד על סיסקו, דבר שהוביל לפרישתו בהמשך אותה השנה תוך שהוא מציין סלידתו מהמרדף אחר גיוס הכספים.[3]
קריירה במגזר הפרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1981 החל במה שכינה "הקריירה השלישית" בחברת "Sisco Associates" שהוקמה על ידי אשתו ועסקה בייעוץ ניהולי וניתוח סיכונים. בנוסף היה לכותב ובעל טור דעה והופיע לעיתים בטלוויזיה כמומחה לענייני המזרח התיכון וליחסי החוץ של ארצות הברית.[6][3][2] בין השנים 1999 ל-2004 כיהן כנשיא האקדמיה האמריקאית לדיפלומטיה (אנ').[7]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 בנובמבר 2004 נפטר סיסקו בצ'בי צייס, מרילנד כתוצאה מסיבוכים של מחלת הסוכרת.[1] הוא היה אמור לקבל פרס מהאקדמיה האמריקאית לדיפלומטיה, כחודש לאחר מכן. פרס שהוענק לבסוף לאחר מותו על ידי חברו, המזכיר לשעבר, קיסינג'ר.[6]
בשנת 1966 בעת שכיהן כעוזר מזכיר המדינה לענייני הארגונים הבינלאומיים נקרא על שמו הר שולחן באנטארקטיקה - סיסקו מסה (אנ').
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Michael Sterner, Interview with Joseph J. Sisco, Library of Congress, March 19th, 1990
- James S. Sutterlin, Interview with Dr. Joseph J. Sisco, United Nations Digital Library, October 18th 1990
- Joseph J. Sisco, במסד הפרופילים Nndb (באנגלית)
- ג'וזף ג'יי סיסקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סרטונים באתר C-SPAN
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Joseph J. Sisco". www.nndb.com.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Holley, Joe (2004-11-24). "Diplomat Joseph J. Sisco Dies at 85". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2020-05-08.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Stout, David (2004-11-25). "Joseph Sisco, 85, Dies; Top Mideast Envoy". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-08.
- ^ Sisco, Joseph J., Sutterlin, James S., Interview with Dr. Joseph J. Sisco /, United Nations Digital Library System, 1990-10-18
- ^ חגי אשר,"דבר", נדחו הצעות סיסקו לנסיגה מזרחה למיטלה ולמעבר כוחות, באתר jpress.org.il, 6/8/1971
- ^ 1 2 3 4 Joe Sisco, The Independent, 2004-11-25 (באנגלית)
- ^ The American Academy of Diplomacy - Joseph J. Sisco Memorial Forum, web.archive.org, 2011-01-13