עדלי סטיבנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עדלי סטיבנסון
Adlai Stevenson
AdlaiEStevenson1900-1965.jpg
סטיבנסון, 1961
שם מלא עדלָי יואינג סטיבנסון השני
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תאריך לידה 5 בפברואר 1900
מקום לידה לוס אנג'לס, קליפורניה
תאריך פטירה 14 ביולי 1965 (בגיל 65)
מקום פטירה בית החולים סנט ג'ורג', לונדון, בריטניה
מקום קבורה בית הקברות אוורגרין, בלומינגטון
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
דת אוניטריאניזם
בת-זוג אלן בורדן (1928–1949)
שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות ה-5
תקופת כהונה 23 בינואר 196114 ביולי 1965 (4 שנים ו-24 שבועות)
הקודם ג'יימס וודסוורת'
הבא ארתור גולדברג
מושל אילינוי ה-31
תקופת כהונה 10 בינואר 194912 בינואר 1953 (4 שנים)
עדלי סטיבנסון

עדלָי יואינג סטיבנסון השניאנגלית: Adlai Ewing Stevenson II;‏ 5 בפברואר 1900 - 14 ביולי 1965) היה מדינאי ופוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית שכיהן כמושל מדינת אילינוי, היה מועמד פעמיים לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית נגד דווייט אייזנהאואר, בשנים 1952 ו-1956. בשתי מערכות הבחירות הפסיד בפער גדול.

בממשלו של ג'ון קנדי כיהן כשגריר ארצות הברית באו"ם בשנים 1961 עד מותו בשנת 1965, ומילא תפקיד מרכזי במניעת עימות גרעיני בין ארצות הברית לברית המועצות במשבר הטילים בקובה (1962).

סטיבנסון עם הנשיא הארי טרומן בחדר הסגלגל, 12 באוגוסט 1952

סטיבנסון נחשב לאחד המדינאים בעלי החזון וממעצבי הדרך במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבנסון נולד בלוס אנג'לס, קליפורניה למשפחה פוליטית בולטת באילינוי. סבו, עדלי סטיבנסון, היה סגן נשיא ארצות הברית תחת הנשיא גרובר קליבלנד בשנים 1893–1897. אביו, לואיס סטיבנסון, מעולם לא נבחר למשרה פוליטית כלשהי, אך הוא מונה למזכיר המדינה של אילינוי וכיהן בתפקיד זה בשנים 1914–1917 ונחשב למתמודד דומיננטי על המועמדות לתפקיד סגן הנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1928. סבא רבא של סטיסבנסון מצד אמו, ג'סי וו. פל, היה חבר קרוב ומנהל מסע הבחירות של אברהם לינקולן. בנו הבכור של סטיבנסון, עדלי סטיבנסון השלישי, כיהן כסנאטור מאילינוי בשנים 1970–1981. אמו של סטינסון הייתה הלן דייוויס סטיבנסון, והייתה לו אחות גדולה בשם אליזבת סטיבנסון אייבס, סופרת שידועה בשם העט "באפי". השחקן מקלין סטיבנסון היה בן דודו שני.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבנסון גדל בעיר בלומינגטון שבאילינוי. בני משפחתו נמנו בין אנשי המעמד הגבוה של בלומינגטון וגרו באחת מהשכונות האמידות של העיר. ב-30 בדצמבר 1912, בגיל שתים עשרה, סטיבנסון הרג בטעות את רות מרווין, ידידתו בת 16, תוך ניסיון להפגנת טכניקת תרגילי סדר עם רובה, במהלך מסיבה בביתו[1]. הוא היה הרוס בעקבות התאונה ורק לעתים נדירות התייחס אל התאונה בחייו הבוגרים. עם זאת, בשנת 1955 שמע סטיבנסון על אישה שבנה חווה טרגדיה דומה. הוא כתב לה כי עליה לומר לבנה כי "הוא צריך לחיות עבור שני אנשים", משמע לחיות בשביל עצמו ובשביל מי שהוא שהרג וזאת לאחר שחבריו של סטיבנסון התייחסו אל האירוע כאל אירוע ירי[2].

סטיבנסון עזב את בית הספר התיכון בבלומינגטון לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, והלך ללמוד בקולג' הנמצא בעיר נורמל. אחר כך הוא התגורר בפנימייה השוכנת בקונטיקט. הוא למד בבית הספר צ'ואט (כיום צ'ואט רוזמרי הול), שם שיחק בקבוצת הטניס, שיחק בהצגות, ונבחר לעורך הראשי של עיתון בית הספר. עם סיום לימודיו בצ'ואט ב-1918 התגייס לצי ארצות הברית וקיבל דרגת ימאי מתלמד.

לימודים גבוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לימודיו הגבוהים עשה באוניברסיטת פרינסטון, שם רכש תואר ראשון בהיסטוריה ובספרות בשנת 1992. לאחר שאביו דחק בו ללכת ללימודי משפט בבית הספר למשפטים בהרווארד, נכנע סטיבנסון לקריאותיו של אביו והלך ללמוד בבית הספר למשפטים, אך כעבור זמן קצר הוא פרש מהלימודים בטענה ש "לא היה מעניין". שנה לאחר שעזב את הרווארד, סטיבנסון התעניין שוב בלימודי משפט לאחר שדיבר עם שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית אוליבר ונדל הולמס הבן. כשחזר הביתה לבלומינגטון, החליט לסיים את לימודי התואר במשפטים באוניברסיטת נורת'ווסטרן. סטיבנסון קיבל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשנת 1926.

מושל אילינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 נבחר סטיבנסון על ידי ג'ייקוב ארווי, מנהיג פוליטי בשיקגו להיות מועמדה של המפלגה הדמוקרטית בבחירות למושלות אילנוי כנגד המושל הרפובליקני המכהן, דווייט גרין. בהפתעה פתאומית, סטיבנסון הביס את גרין כאשר זכה ב-572,067 קולות. סטיבנסון הושבע לתפקיד ב-10 בינואר 1949.

בין הישגיו של סטיבנסון כמושל אילינוי היו רפורמות במשטרת אילינוי על ידי הסרת שיקולים פוליטיים. משיטות הגיוס והפעלת מערכת הכשרון לתעסוקה ולקידום, פיצוח על הימורים בלתי חוקיים ושיפור כבישים ממשלתיים. הוא ביקש לטהר את התדמית השחיתות מדינת אילינוי; במקרה אחד הוא פיטר את מנהל בית הסוהר של המדינה עקב צפיפות יתר ובמקרה אחר פיטר סטיבנסון את מפקח המוסד לאלכוהוליסטים כשנודע לו כי המפקח קיבל שוחד מבעלי בתי המרזחים המקומיים במטרה לאפשר למטופלים לקנות משקאות בברים המקומיים. שניים מיוזמותיו העיקריות של סטיבנסון כמושל היו הצעות לייסד ועידה חוקתית (הנקראת "con-con") על מנת לתקן ולשפר את החוקה של מדינת אילינוי, וכמה הצעות הקשורות בחוק פשע שסיפקו משאבים ושיטות חדשות למאבק בפעילות פלילית באילינוי. הדחיפה של סטיבנסון להשגת חוקה משופרת לאילינוי החלה בתהליך של שינוי חוקתי ובשנת 1969, ארבע שנים לאחר מותו, הושגה המטרה, ואולי היה זה הישגו החשוב ביותר של סטיבנסון כמושל[3].

בחירות 1952[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעמולת בחירות של סטיבנסון, 1952
סטיבנסון עם בטי דובינר בעת ביקורו בישראל שערך כחלק ממסעותיו במזרח התיכון, 1953
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1952

בתחילת 1952, בעוד סטיבנסון עדיין מושל אילינוי, החליט הנשיא הארי טרומן שהוא לא יתמודד פעם שלישית לכהונה נוספת, על אף שהתיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית לא היה תקף לגבי טרומן. במקום זאת, נפגש טרומן עם סטיבנסון בוושינגטון הבירה והציע כי סטיבנסון יתמודד למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית; טרומן הבטיח לו את תמיכתו אם יעשה כך. סטיבנסון היסס תחילה, אך סטיבנסון רצה לרוץ לעוד כהונה בתור מושל וסירב לעשות משהו למען היבחרותו. עם זאת, כמה מחבריו ומקורביו (ביניהם ג'ורג' בול) החלו לארגן בחשאי תנועת "סטיבנסון" שתקדם את סטיבנסון כמועמד מפלגה הדמוקרטית; הם המשיכו בפעילותם גם כאשר סטיבנסון (בפומבי ובפרט) ביקש מהם להפסיק. כאשר סטיבנסון המשיך להצהיר כי הוא לא יהיה המועמד הדמוקרטי, הנשיא טרומן והנהגת המפלגה הדמוקרטית חיפשו מועמדים פוטנציאליים אחרים. עם זאת, לכל אחד מהמתמודדים העיקריים האחרים הייתה חולשה גדולה. הסנאטור אסטס קאפובר מטנסי זכה ברוב הבחירות המקדימות לנשיאות ונכנס לוועידה הלאומית הדמוקרטית ב-1952 עם המספר הגדול ביותר של צירים, אך הוא לא אהב את הנשיא טרומן ודמוקרטים בולטים אחרים.

בשנת 1950 כיהן קאפובר בראש ועדת הסנאט, אשר פיקחה על חקירות נגד הפשע המאורגן ב-1951 והיה ידוע בתור לוחם נגד שחיתות. בדיונים פנימיים נחשפו קשרים בין ארגוני הפשע המאורגנים לבין ארגונים פוליטיים דמוקרטיים גדולים, שהובילו את טרומן ומנהיגים דמוקרטיים אחרים להתנגד להצעת מועמדותו של קאפובר למועמדות הדמוקרטית. טרומן פנה אל סגנו, אלבן ברקלי, אבל בגיל 74 ברקלי העדיף שלא להתמודד למשרה הרמה. בסופו של דבר סטיבנסון נשאר המועמד הכי דומיננטי למועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-1952, ובכך קיבל סטיבנסון את הצעות מקורביו והחליט להתמודד למועמדות הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית.

לאחר שהחליט להיענות לקריאות מקורביו ולהתמודד למועמדות הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית. סטיבנסון נשא נאום בפני הוועידה הדמוקרטית. נאום זה החליש את הטענות והמחאות כי הוא אינו מועמד ראוי לנשיאות ארצות הברית.

בעקבות נאום זה, הודיע סטיבנסון רשמית כי הוא יתמודד על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית. סטיבנסון שאל את הנשיא טרומן אם "הוא יהיה נבוך" אם הוא יודיע רשמית על מועמדותו למשרה. טרומן אמר לסטיבנסון "אני מנסה מאז ינואר שתתמודד למועמדות הדמוקרטית, למה זה צריך להביך אותי?". כיוון שהוועידה התרחשה במדינה שלו, סטיבנסון התבקש לברך את הצירים. אחרי שנפגש עם המשלחת מאילינוי, סטיבנסון השתכנע לרוץ לנשיאות. הסנאטור קאפובר הוביל בסיבוב הראשון, אך בסיבוב השלישי הפסיד לסטיבנסון. לאחר שניצח בבחירות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית, סטיבנסון בחר את ג'ון ספרקמן להיות עמיתו למרוץ.

סטיבנסון גם נאם בכל המדינה וגם לו הקשיב קהל גדול. למרות שהסגנון שלו הלהיב אינטלקטואלים ואנשי אקדמיה, רבים מהמומחים תהו האם הוא מדבר "מעל ראשי" מאזיניו. יריבו הרפובליקני, הגנרל לשעבר דווייט אייזנהאואר שמר על יתרון נוח במשך כל מסע הבחירות.

ביום הבחירות (4 בנובמבר 1952) אייזנהאואר ניצח באופן החלטי, כשהוא גורף 55% מהקולות וזוכה ב-39 מ-48 מדינות. סטיבנסון זכה ב-89 אלקטורים וב-27,375,090 קולות. בעקבות תבוסתו, יצא סטיבנסון ב-1953 לסיור עולמי מפורסם ברחבי אסיה, המזרח התיכון ואירופה. את מסעותיו למקומות הנ"ל הוא תיאר במגזין "לוק". מעמדו הפוליטי כמנהיג המפלגה הדמוקרטית בבחירות נתן לו גישה למנהיגים זרים רבים ולכבוד. הוא נבחר להיות עמית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1953.

בחירות 1956[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבנסון וג'ו סמית' עוזבים את נמל התעופה שיקגו או'הייר ולאחר ארבעה ימים של קמפיין בצפון האוקיינוס השקט ובקליפורניה, 1956
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1956

לאחר שהנשיא המכהן, דווייט אייזנהאואר התמודד שנית בבחירות על אף בעיותיו הרפואיות, הפופולריות שלו דעכה ובמפלגה הדמוקרטית כבר החל הקרב על המועמדות הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1956. סטיבנסון בחר להתמודד פעם נוספת למועמדות הדמוקרטית על אף שהתייצבו נגדו כמה מועמדים חזקים יותר כמו הסנאטור אסטס קאפובר מטנסי ומושל ניו יורק לשעבר אייווריל הרימן. סטיבנסון נלחם באגרסיביות רבה יותר כדי להבטיח את מינויו בבחירות אלו. לצערו של סטיבנסון, הנשיא לשעבר הארי טרומן תמך בהרימן, אבל המכה התרככה לאחר שזכה בתמיכתה של הגברת הראשונה לשעבר, אלינור רוזוולט.

הסנאטור קאפובר זכה בפריימריז בניו המפשייר ללא תחרות. אחרי שקאפובר ניצח את סטיבנסון ניצחון מפתיע במינסוטה, סטיבנסון הבין שהוא בצרות, והסכים לערוך עימות מול קאפובר בפלורידה. העימות שודר בפעם הראשונה בטלוויזיה, והתקיים ב-21 במאי. סטיבנסון זכה ב-52% מהקולות בפלורידה. לקראת הבחירות בקליפורניה, למטה קאפובר נגמר הכסף והוא לא היה יכול להתמודד מול סטיבנסון, שקיבל מימון גבוה. סטיבנסון זכה ב-63% מהקולות בקליפורניה וקאפובר פרש במהירות.

לאחר שסטיבנסון זכה במועמדות הדמוקרטית, ניהל סטיבנסון קמפיין נשיאותי נמרץ הכולל 300 נאומים. סטיבנסון נסע 55,000 מייל (89,000 ק"מ) לצורך מסע הפרסום שלו. הוא קרא לציבור הבוחרים להצטרף אליו במצעד שיביטח "אמריקה חדשה". סטיבנסון עבד קשה כדי לנצח, כשבפעם הראשונה התעמולה בטלוויזיה הייתה במה מרכזית. רוב הפרסומות התרכזו בעקרות בית, בגלל שניצחונו של אייזנהאואר ב-1952 התבסס, במידה רבה, על הקול הנשי. סטיבנסון הציע להעלות את התקציב הממשלתי למען תוכניות רווחה והסכמים עם ברית המועצות, להפחתת תקציב הביטחון ופירוק גרעיני. הוא גם הציע להפסיק את גיוס החיילים ולעבור לצבא של מתנדבים. אייזנהאואר התנגד לרעיונות האלה, למרות שעבד גם הוא על חוק להפסקת ניסויים גרעיניים. אייזנהאואר שמר על הפופולריות שהרוויח במלחמת העולם השנייה, והוביל במהלך כל הקמפיין.

בבחירות אייזנהאואר זכה ב-57% מקולות המצביעים, וב-41 מתוך 48 מדינות. סטיבנסון זכה רק ב-6 מדינות דרומיות ובמדינת הגבול מיזורי, ונהיה המועמד המפסיד הראשון מאז ויליאם ג'נינגס ברייאן ב-1900 שזכה במיזורי.

לאחר תבוסתו השנייה, חזר סטיבנסון לעסוק בעריכת דין בוושינגטון הבירה.

בחירות 1960[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960

בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960, סטיבנסון נשאר מועמד משמעותי בבחירות המקדימות למועמדות הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית. במאי 1960 הסנאטור ג'ון פיצג'רלד קנדי, שהיה פעיל בקמפיין למועמדות הדמוקרטית, ביקר את סטיבנסון בביתו שבליברטיוויל. קנדי ביקש מסטיבנסון לקבל אישור פומבי למועמדותו. בתמורה הבטיח קנדי, אם ייבחר, ​​למנות את סטיבנסון למזכיר המדינה בממשלו. סטיבנסון דחה את ההצעה ובעקבות זאת היחסים נהיו מותחים בין השניים. למרות שסטיבנסון היה המועמד הדמוקרטי ב-1952 וב-1956, ועדיין שמר על תמיכה מצד ליברלים ואינטלקטואלים, שתי התבוסות שלו לאייזנהאואר גרמו למנהיגי המפלגה לרצות "פנים חדשות".

בלילה שלפני ההצבעה בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הדמוקרטית, סטיבנסון החל לעבוד באופן פעיל עבור המינוי. הוא ביקש מכמה מנהיגי משלחות בוועידה הלאומית את תמיכתם. שיחת המפתח הגיעה לראש עיריית שיקגו, ריצ'רד דיילי, מנהיג משלחת אילינוי. המשלחת כבר תמכה ברובה בג'ון פיצג'רלד קנדי, אך סטיבנסון אמר לדיילי שהוא מעוניין במועמדות הדמוקרטית. למחרת הלילה, סטיבנסון המשיך לעבוד להשגת המועמדות, והשלים חובות שהיה חייב לחברים ותיקים, ביניהם אלינור רוזוולט והעיתונאית אגנס מייר. הסנטור יוג'ין מקארתי ממינסוטה קרא לוועידה לא לדחות את האיש ש"הפך אותנו לגאים להיות דמוקרטים". עם זאת, קנדי זכה במועמדות כבר בהצבעה הראשונה עם 806 קולות; סטיבנסון סיים במקום הרביעי עם 79.5 קולות.

שגריר ארצות הברית באו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבנסון מציג תצלומי אוויר של הטילים הקובניים לאומות המאוחדות, 1962
סטיבנסון עם ראש ממשלת ישראל לוי אשכול ורעייתו מרים, 1964

לאחר שג'ון פיצג'רלד קנדי זכה בבחירות לנשיאות ארצות הברית, סטיבנסון, שהיה תמיד דובר ציבור פופולרי מאוד, היה אקטיביסט באופן פעיל. בשל הקריירה הפוליטית הגדולה שלו, הכוללת שני מועמדויות לנשיאות ארצות הברית, סטיבנסון ראה עצמו כמדינאי בוגר והיה מועמד מוביל למשרת מזכיר המדינה של ארצות הברית. עם זאת, על פי ההיסטוריון רוברט דאלק, "ג'ק ובובי קנדי לא חשבו חיובי על סטיבנסון. הם ראו בו די מסוחרר ולא יעיל. סטיבנסון מעולם לא עמד בסטנדרט של קשיחות". סירובו של סטיבנסון לתמוך בפומבי בקנדי לפני הוועידה הדמוקרטית היה משהו שקנדי "לא יכול לסלוח לו", כאשר קנדי ​​אמר לתומכיו של סטיבנסון לאחר הבחירות, "אני לא מתכוון לתת לו שום דבר". עם זאת, למרות שג'ק ובובי קנדי היו שמחים מאוד לנדות את סטיבנסון מהממשל, הם הרגישו מחויבים להציע לו משהו. הנשיא קנדי ​​הציע לסטיבנסון את התפקידים הבאים: שגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת, התובע הכללי של ארצות הברית או שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות. סטיבנסון בחר בסוף בשגריר ארצות הברית באו"ם[4].

באומות המאוחדות סטיבנסון עבד קשה כדי לתמוך במדיניות החוץ של ארצות הברית, גם כאשר הוא עצמו חלק על כמה מהפעולות של הנשיא קנדי. עם זאת, לעתים קרובות הוא נתפס כאדם שלא קשור לממשלו של קנדי.

הפלישה למפרץ החזירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפלישה למפרץ החזירים

באפריל 1961 סבל סטיבנסון מההשפלה הגדולה ביותר בקריירתו הדיפלומטית לאחר הכישלון של ארצות הברית בפלישה למפרץ החזירים. לאחר ששמע שמועות כי "הרבה פליטים רצו לחזור ולהפיל את קסטרו", הביע סטיבנסון את ספקנותו בנוגע לפלישה, אך הוא נשמר בשולי המבצע וקיבל תדרוך תשעה ימים לפני הפלישה, תדרוך מעורפל שלא ייאמן שניתן על ידי ארתור שלזינגר הבן וה-CIA[5]. טרייסי בארנס, סוכן בכיר ב-CIA אמר לסטיבנסון ולצוותו כי "יהיה מבצע חשאי בקובה שיופעל על ידי ממשלת קובה. המבצע יקבל שיתוף פעולה אמריקאי הכולל הכשרה והמימון". לפי ההיסטוריון פיטר ווידן, בארנס לא סיפר לסטיבנסון כי תהיה פלישה צבאית בקנה מידה גדול לקובה, והוא גם לא פירט פרטים על מלוא התמיכה האמריקנית במורדים הקובנים ומעורבותם, ואף לא סיפר סטיבנסון על תקיפות אוויריות המתוכננות להרוס את חיל האוויר של פידל קסטרו[6]. עוזר מזכיר המדינה לענייני ארגון בינלאומי, הארלן קליבלנד, שהשתתף בתדרוך, חש כי בארנס "מתחמק מדי", כיוון שהוא נשלח כדי להרגיע את סטיבנסון ולהגיד לו שהנשיא קנדי "יודע מה הוא עושה", וכי "ברור שסטיבנסון לא היה אמור לספר לאו"ם את מלוא פרטי תוכנית הפלישה"[7].

משבר הטילים בקובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משבר הטילים בקובה

במהלך משבר הטילים בקובה באוקטובר 1962, סטיבנסון העביר מצגת הסברה במושב חירום של מועצת הביטחון[8]. בהפגנתו, אשר משכה כיסוי טלוויזיה לאומי, הוא שאל בכוח את שגריר ברית המועצות באומות המאוחדות ולריאן זורין אם מדינתו תציב טילים גרעיניים בקובה. במהלך השאלה נראה כי זורין נרתע מלהשיב, סטיבנסון זירז את תשובתו של זורין ואמר "אל תחכו לתרגום, ענה 'כן' או 'לא'!"[9]. כאשר זורין השיב כי "אני לא בבית משפט אמריקאי, ולכן לא אענה על שאלה שמופנית אלי כאילו שאל אותי עורך דין", ענה לו סטיבנסון "אני מוכן לחכות לתשובה שלי עד שהגיהנום יקפא". סטיבנסון הראה תמונות שצולמו על ידי מטוס הריגול לוקהיד U-2 שאיששו את הטענה כי ברית המועצות הציבה טילים גרעיניים בקובה, אחרי שזורין רמז שהם לא קיימים[10].

סטיבנסון השתתף בכמה פגישות של ה-EXCOMM (וועד של המועצה לביטחון לאומי שייעץ לנשיא קנדי במהלך משבר הטילים) בבית הלבן, שם הציע באומץ לבצע חילופי דברים עם הסובייטים: אם יסלקו את הטילים מקובה, ארצות הברית תסכים להסיר את טילי יופיטר המיושנים שלה מאדמת טורקיה השכנה לברית המועצות. עם זאת, הוא ניצב בפני התנגדות חריפה מצד כמה חברים נוספים בוועד, שראו בחילופי דברים אלה סימן לחולשה. על פי יועצו של קנדי ​​וידידו של סטיבנסון, ג'ורג' בול, שהיה נוכח בוועד, חבריו "השתלחו ללא הרף בסטיבנסון[11]". עם זאת, הנשיא קנדי ​​העיר: "אתה צריך להעריץ את עדלי, הוא נדבק למקומו גם כאשר כולם קופצים עליו", ורוברט קנדי ​​כתב כי "סטיבנסון זוכה לביקורת מאז מתח ביקורת על החלטות ממשל קנדי. אף על פי שלא הסכמתי עם המלצותיו, חשבתי שהוא אמיץ לאחר שהציע אותן, ואני יכול להוסיף כי הן היו הגיוניות"[12]. סטיבנסון העיר "אני יודע שרוב הבחורים האלה יחשיבו אותי כפחדן למשך שארית חיי על דבריי שאמרתי היום, אבל אולי אנחנו זקוקים לפחדן בחדר כשמדובר במלחמה גרעינית"[13]. למעשה, ממשל קנדי ​​הוציא את מטוסי ה-MRBMs מאיטליה וטורקיה כחצי שנה לאחר סיום משבר הטילים בקובה, ויש ראיות כי הנשיא קנדי ​​הסכים באופן פרטי שאם הסובייטים יסירו את טיליהם מקובה, הוא יסיר את טילי יופיטר מטורקיה ומאיטליה במועד מאוחר יותר. העסקה שהציע סטיבנסון נשמרה בסוד במשך שנים רבות ולכן סטיבנסון לא קיבל שום קרדיט על הצעתו המקורית לפתרון המשבר.

לאחר רצח קנדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שהנשיא קנדי נרצח, המשיך סטיבנסון לכהן כשגריר ארצות הברית באו"ם תחת הנשיא לינדון ג'ונסון. ככל שהבחירות לנשיאות ארצות הברית 1964 קרבו, הפכה מלחמת וייטנאם לנושא מרכזי וחשוב בקמפיינים. סטיבנסון לא היווה שחקן מרכזי בסוגיית וייטנאם. הוא תמך בג'ונסון בפומבי ובפרטי כיוון שהוא האמין בתורת הבלימה, אולם הוא גם רצה לפתוח במשא ומתן עם צפון וייטנאם בתיווך האו"ם, מה שג'ונסון דחה[14].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1928 סטיבנסון התחתן עם אלן בורדן, שהייתה אישה אמידה. הזוג הצעיר הפך במהרה לדמויות פופולריות ומוכרות בשיקגו. היו להם שלושה בנים: עדלי סטיבנסון השלישי, שכיהן כסנאטור מאילינוי בשנים 1970–1981, בורדן סטיבנסון וג'ון פל סטיבנסון. ב-1935 רכשו סטיבנסון ורעייתו שטח ששטחו 70 דונם על גדות נהר דה-פליינס הנמצא סמוך לעיר ליברטיוויל, פרוור עשיר של שיקגו. הם בנו בית מגורים על הנכס והוא שימש כמעונו הרשמי של סטיבנסון למשך שארית חייו. למרות שהוא בילה זמן קצר יחסית בביתו בשל הקריירה שלו העמוסה שלו, סטיבנסון בנה חווה חקלאית כדי להיות בביתו, ובשנות החמישים, הוא נקרא לעתים קרובות "האיש מן ליברטיוויל" על ידי התקשורת הלאומית. סטיבנסון רכש גם חווה בצפון מערב אילינוי, סמוך לעיר גלנה, שם רכב על סוסים לעתים קרובות וגידל בקר. ב-1949 התרגשו סטיבנסון ובורדן. בנם, עדלי סטיבנסון השלישי, נזכר מאוחר יותר כי "לא היו יחסים טובים במשך זמן רב, אני זוכר את התנהגותה של אלן שלה כבלתי סבירה, לא רק עם אבא, אלא אצלנו ועם המשרתים". כמה ביוגרפים טענו כי אשתו של סטיבנסון סבלה ממחלת נפש. סטיבנסון לא נישא בשנית לאחר גירושיו, אך ניהל מערכות יחסים עם מספר נשים בולטות לכל אורך חייו, כולל אלישיה פטרסון, מריאטה טרי ובטי בייל.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצבה המצויה על קברו של סטיבנסון. מימין גבי המצבה ומשמאל פני המצבה

ביולי 1965 נסע סטיבנסון לז'נבה שבשווייץ כדי להשתתף בישיבה השנתית של המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות[15]. אחרי הוועידה הוא ביקר בלונדון לכמה ימים, שם ביקר אצל ראש ממשלת בריטניה הרולד וילסון. סטיבנסון שוחח עמו על המצב בדרום וייטנאם ולאחר מכן ראיין אותו אריק סברייד. ב-14 ביולי אחר הצהריים, כאשר טייל בלונדון עם העוזרת שלו (שהייתה גם המאהבת שלו) מריאטה טרי בכיכר גרוונר, סטיבנסון סבל מהתקף לב מאסיבי, ומת מאוחר יותר באותו יום של אי-ספיקת לב בבית החולים סנט ג'ורג' הנמצא ברובע וונדסוורת'.

לאחר שנערך לו טקס הנצחה באולם העצרת הכללית של האומות המאוחדות (ב-19 ביולי 1965), בוושינגטון הבירה, בספרינגפילד, ובבלומינגטון, סטיבנסון נקבר על בבית העלמין אוורגרין הנמצא בבלומינגטון, אילינוי. בהלוויתו האוניטריאניסטית בבלומינגטון השתתפו דמויות לאומיות רבות, בהן הנשיא לינדון ג'ונסון, סגן הנשיא יוברט האמפרי, ונשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ארל וורן.

העיתונאי דייוויד הלברשטם כתב על סטיבנסון:

"הוא מילא תפקיד היסטורי למפלגתו, פעמיים מועמד לנשיאות, בפעם הראשונה שהתמודד מול הסיכויים הבלתי אפשריים ב -1952, בשיא מלחמת קוריאה וכשסבל ממקארתיזם, עם המפלגה (הדמוקרטית) שכבר נרקב משערוריותיהם של אנשי המפלגה במשך עשרים שנה בשלטון, רץ מול גיבורו הגדול של התקופה, דווייט אייזנהאואר. קולו של סטיבנסון נראה מיוחד באותו הרגע, קול של רציונליות ואלגנטיות."[16].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החווה של סטיבנסון, 2013

בשדה התעופה המרכזי של אילינוי, ליד בלומינגטון, יש פסל בדמותו של סטיבנסון. הפסל נראה כאילו סטיבנסון יושב על ספסל כשרגליו נשענות על התיק שלו וראשו נשען על ידו, כממתין לטיסתו. הוא מתואר כלובש נעליים עם חור יחיד, מן הלך קילומטרים רבים במהלך מסע הבחירות שלו. הנעל הפכה לסמלו של מסע הבחירות שלו[17]

החווה של עדלי סטיבנסון השוכנת במטאווה שבאילינוי, הייתה ביתו של סטיבנסון בין השנים 1936–1965 והיא רשומה במרשם הלאומי של אתרים היסטוריים של ארצות הברית, ונקבעה כציון דרך היסטורי לאומי.

לאחר מותו, סטיבנסון קיבל את עיטור מסדר לינקולן (עיטור הכבוד הגבוה ביותר באילינוי) על ידי מושל אילינוי ב-1965[18].

סטיבנסון בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטים ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבנסון אוזכר כמה וכמה פעמים בסדרות טלוויזיה ובסרטים. סטיבנסון אוזכר בסדרה משפחת סימפסון בפרק "Lisa the Iconoclast" (פרק 16 בעונה השביעית, שודר לראשונה ב-18 בפברואר 1996 ובפרק "The Secret War of Lisa Simpson" (פרק 25 בעונה השמינית, שודר לראשונה ב-18 במאי 1997). דמותו של סטיבנסון הופיעה בפרק זה כאשר הארי שירר מדבב את הדמות. בסדרה ימים מאושרים, סטיבנסון אוזכר בפרק "The Not Making of the President" (שודר לראשונה ב-28 בינואר 1975)[19]. בסדרת הטלוויזיה "מדע מסתורי 3000" נראה כי סטיבנסון קונה מכונית. באחד מן הפרקים בסדרה מרפי בראון , נולד תינוק ומוענק לו השם "עדלי סטיבנסון".

סטיבנסון אוזכר גם בסרטי קולנוע. פיטר סלרס טען כי תיאורו של הנשיא מרקין מופלי בסדרה ד"ר סטריינג'לאב מבוסס על אישיותו של סטיבנסון[20]. אמרתו של סטיבנסון בזמן משבר הטילים בקובה, "אל תחכו לתרגום", לשגריר הרוסי ולריאן זוריןה, עורר דיאלוג בסצנת בית המשפט במסע בין כוכבים 6: הארץ הלא נודעת. הנאום ההיסטורי עצמו מתואר בסרט "שלוש עשרה ימים". בסדרה זו, מיכאל פאירמן גילם את סטיבנסון. בנוסף, גם השחקן ראלף בלאמי מגלם את סטיבנסון בסרט הטלוויזה "טילי אוקטובר". סטיבנסון אוזכר גם בסרטים "העולם של ויין 2 "(אחת הסצנות מתרחשות בפארק על שמו של סטיבנסון הנמצא באורורה), "בגדים פשוטים" (בית הספר התיכון נקרא על שם סטיבנסון), "הרומן שלי עם אנני" (הדמות של וודי אלן מספרת בדיחת סטנד-אפ על הקמפיינים של סטיבנסון ואייזנהאואר).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עדלי סטיבנסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ KILLED IN STEVENSON HOME.; Girl Shot Accidentally by Former Vice President's Grandson., באתר ניו יורק טיימס
  2. ^ (McKeever, p. 31)
  3. ^ (McKeever, p. 136)
  4. ^ (Dallek, p. 94)
  5. ^ (Dallek, p. 142)
  6. ^ (Wyden, p. 157)
  7. ^ (Wyden, p. 157)
  8. ^ (McKeever, pp. 526–528)
  9. ^ (McKeever, p. 527)
  10. ^ (McKeever, pp. 527–528)
  11. ^ (McKeever, p. 520)
  12. ^ (McKeever, p. 521)
  13. ^ (Baker, p. 420)
  14. ^ Seymour Maxwell Finger, Inside the World of Diplomacy: The U.S. Foreign Service in a Changing World (2001) p 63
  15. ^ (Baker, p. 437)
  16. ^ (Halberstam, pp. 26-27)
  17. ^ Immortal Sole: Adlai Stevenson And The Boston Cracked Shoe
  18. ^ The Honor Roll of Laureates
  19. ^ The Not Making of a President, באתר IMDb
  20. ^ Mr. Strangelove, באתר Google Books