ג'סי הלמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'סי הלמס
Jesse Helms
JesseHelms.jpg
לידה 18 באוקטובר 1921
מונרו, קרוליינה הצפונית
פטירה 4 ביולי 2008 (בגיל 86)
ראלי, קרוליינה הצפונית
שם מלא .Jesse Alexander Helms Jr
מדינה קרוליינה הצפוניתקרוליינה הצפונית  קרוליינה הצפונית
השכלה אוניברסיטת וייק פורסט, בית ספר יסודי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
סנאטור מטעם מדינת קרוליינה הצפונית
תקופת כהונה 3 בינואר 19733 בינואר 2003 (30 שנים)
הבא אליזבת דול
יו"ר ועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית
תקופת כהונה 3 בינואר 19953 בינואר 2001 (6 שנים)
הבא ג'ו ביידן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'סי אלכסנדר הלמס ג'וניוראנגלית: Jesse Alexander Helms, Jr; ‏ 18 באוקטובר 1921 - 4 ביולי 2008), היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כסנאטור רפובליקני מטעם מדינת קרוליינה הצפונית וכיושב ראש ועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית.

הלמס נחשב לשמרן קיצוני, שנלחם בממשלים הדמוקרטים, ובעקרונות ליברלים וסוציאליסטים. כמו כן, הוא הוביל קו תקיף שהתנגד לפשרות פוליטיות, התנגדות שזיכתה אותו בכינוי "Senator No" ("סנאטור לא").

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'סי הלמס נולד במונרו, קרוליינה הצפונית, להורים ממוצא אנגלי. אביו היה מפקד תחנת משטרה, ואמו עקרת בית.

הלמס שירת בחיל הים האמריקאי במשך שלש שנים. הוא התפרסם בשנות ה-50 וה-60 בעקבות מאמרים והופעות תקשורתיות, שהיו בעלי אופי שמרני-קיצוני. ב-1972, לאור הפופולריות הרבה לה זכה, החליט להתמודד לסנאט. הוא נבחר לחמש כהונות ברצף, וכן כיהן במשך שש שנים כיושב ראש ועדת הסנאט לענייני חוץ, עד לתחילת 2001, אז זכו הדמוקרטים ברוב בסנאט. באוגוסט 2001 הודיע הלמס על פרישתו מהחיים הפוליטיים מסיבות בריאותיות.[1] עם זאת, פרשנים אמריקאים העריכו כי הפרישה באה בעקבות הדחתו מוועדת החוץ, וכן בעקבות שינוי דעת הקהל בקרוליינה הצפונית, שלא תאמה את עמדותיו הקיצוניות. הלמס פרש לבסוף בינואר 2003.

הלמס היה נשוי ואב לשלושה. הוא נפטר ביום שישי, 4 ביולי 2008, בראלי. נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש אמר בהודעת האבל על מותו: "...מתאים שהפטריוט הגדול הזה עזב אותנו ב-4 ביולי, יום העצמאות של אמריקה".[2]

כביש הקרוי על שמו של הלמס

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוויון גזעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמס נודע כשמרן קיצוני שלחם בתנועה לזכויות האזרח והתנגד לחוק זכויות האזרח, שביטל את ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה באצות הברית. ב-1983, ניסה הלמס לארגן פיליבסטר במטרה למנוע את קביעת יום הולדתו של מרטין לותר קינג כחג לאומי.

הקהילה הלהט"בית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמס התנגד לזכויות הקהילה הלהט"בית. הוא כינה את ההומוסקסואלים "אנשים חלשים ומסכנים שנגועים בחולשה מוסרית".[3] בתקופת ממשל ביל קלינטון, ניסה הלמס לסכל את כוונתו של הנשיא למנות לסבית לתפקיד בכיר בממשל.[4]

הפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבקו של הלמס בהפלות היה קיצוני. הוא השווה את ההפלות לשואה ולפיגועי 11 בספטמבר, ואמר כי "לעולם לא אסכים לשתוק בנוגע לרצח של אלה שאינם מסוגלים להגן על עצמם".[4]

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמס נודע במלחמתו בהתפשטות הקומוניזם, וכן בתמיכתו במדינות בעלות משטר ימני בדרום אמריקה, גם כאשר היו תחת שלטון לא דמוקרטי.[5] כלפי האו"ם ומדינות אירופה ניהל הלמס מדיניות חשדנית ומעט עוינת, עוינות שהגיעה לשיאה בזמן ממשל ג'ורג' בוש האב, אז עיכב הלמס את פירעון חובות ארצות הברית לאו"ם, בעקבות התנגדותו למדיניות הארגון.[6] רק בשנת 2000 הסכים הלמס לאשר את פירעון החוב, התפייס עם מזכ"ל האו"ם קופי אנאן ואף קיים ביקור מתוקשר בבניין האו"ם.[7]

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכו, היה הלמס פרו-ערבי, ובעל דעות אנטי-ישראליות מובהקות, והיו שאף האשימו אותו באנטישמיות. הוא התנגד לסיוע הכספי של ארצות הברית לישראל, תקף את ההצעה להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, ואף החזיק בשולחן העבודה שלו תמונה של ילד לבנוני, שנפצע מהפצצות חיל האוויר הישראלי במלחמת לבנון הראשונה. שדולת איפא"ק בחרה אותו ל"סנאטור הכי לא אוהד כלפי ישראל", ואף מימנה את יריבו של הלמס באחד מסבבי הבחירות לסנאט.[8]

בשנות ה-80 חל שינוי קיצוני בדעותיו של הלמס: הוא הודיע על התנגדותו להקמת מדינה פלסטינית בלב ישראל, ואף שינה את דעתו בייחס לסיוע לישראל, כשהוא מסביר שהוא אמנם מתנגד לסיוע למדינות זרות, אבל בעד תקציב צבאי לישראל, שבעזרתו משמשת ישראל כ"נושאת מטוסים" של ארצות הברית במזרח התיכון, וחוסכת את העלות של הצבת כוחות אמריקאים באזור, עובדה שלבדה מצדיקה את הסיוע הצבאי השנתי שהיא מקבלת מארצות הברית.[9]

שינוי בולט במיוחד היה ביחסו של הלמס בנוגע להעברת השגרירות. הלמס פנה במכתב לנשיא רונלד רייגן ובו ביקש שיעביר את השגרירות לירושלים, ואף היה מהיוזמים של חוק שגרירות ארצות הברית בירושלים, שחייב את הנשיא להעביר את השגרירות לבירת ישראל.[8]

ב-1984, פנו ארגונים יהודיים-אמריקאים לח"כ מיכאל קליינר וביקשו ממנו להיפגש עם הלמס בניסיון לשנות את יחסו למדינת ישראל. בדרכו, נפגש קליינר עם ראשי הממסד היהודי בניו יורק, שתקפו אותו על כוונתו להיפגש עם הלמס, שכונה בפיהם "צורר ישראל". למרות זאת, נפגש קליינר עם הלמס. לטענתו של קליינר, פגישות אלו היו הגורם המרכזי לשינוי בדעותיו של הלמס.[10]

עם זאת, גם לאחר השינוי בדעותיו נוצרו לעיתים חיכוכים בנוגע לסיוע לישראל. בשנת 2000, בעקבות איומיו של סגן שר החוץ אפרים סנה, כי אם יקוצץ הסיוע האמריקני לישראל תצמצם ישראל את רכישת המוצרים מארצות הברית, קרא הלמס לראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק לפטר את סנה, והוסיף כי "האיום של סנה הוא עלבון לכל העם האמריקני, כולל לי, שאני ידיד ותיק של ישראל. עדיף שסנה יזכור שהחברות האמריקניות שהוא רוצה להעניש משלמות מסים, שמאפשרים למעשה את מתן הסיוע לישראל". בתגובה האשים סנה את הלמס בהתנהגות פטרונית כלפי ישראל.[11]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חדשות נענע, הסנטור הותיק ג'סי הלמס פורש מהחיים הפוליטיים, באתר ערוץ עשר, 23 באוגוסט 2001 (במקור, מאתר "nana10")
  2. ^ משה ריינפלד, מת הסנטור לשעבר ג'סי הלמס, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 5 ביולי 2008
  3. ^ שרה ליבוביץ-דר, המלך ארתור: מיהו יועץ הסתרים של נתניהו-ליברמן?, באתר nrg‏, 2 בנובמבר 2012
  4. ^ 4.0 4.1 סוכנויות הידיעות, ארה"ב: הסנאטור השמרן ג'סי הלמס הלך לעולמו, באתר ynet, 5 ביולי 2008
  5. ^ רועי כ"ץ‏, ג'סי הלמס מת, אמריקה שלו עדיין חיה, באתר וואלה! NEWS‏, 06 ביולי 2008
  6. ^ שלמה שמיר, ניו יורק, ‏"סכנה ליציבות הגלובלית": החשש באו"ם מתעצם לקראת השבעת טראמפ לנשיאות, באתר מעריב השבוע, 6 בדצמבר 2016
  7. ^ מאת שלמה שמיר, הסנאטור הרפובליקאי ג'סי הלמס פורש מהחיים הפוליטיים, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2001
  8. ^ 8.0 8.1 משה שטיינמץ‏, אולי הפעם? סיפורה של השגרירות האמריקנית בירושלים שלא הוקמה, באתר וואלה! NEWS‏, 12 בנובמבר 2016
  9. ^ רן דגוני, וושינגטון, ‏"לצבא האמריקני לפחות חמישה בסיסים בישראל - כולל בנתב"ג והרצליה פיתוח", באתר גלובס, 26 בינואר 2005
  10. ^ חדשות חרות, מותו של ידיד - לזכרו של סנטור ג'סי הלמס / מאת מיכאל קליינר
  11. ^ מאת דרור מרום, ‏סנה: ג'סי הלמס נוהג כפטרון, באתר גלובס, 21 ביוני 2000