גפן היין

גפן היין
ענבים
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים קדומים
סדרה:	גפנאים
משפחה:	גפניים
סוג:	גפן
מין:	גפן היין
שם מדעי
Vitis vinifera ‏ליניאוס, 1759

גפן היין או בקיצור גפן (שם מדעי: Vitis vinifera) היא מין של צמח מטפס ממשפחת הגפניים. פרי הגפן הוא העינב, המשמש כפרי מאכל, כפרי מיובש לצימוקים, ולהכנת יין.

תיאור הגפן

עלה הגפן

אשכול ענבים בזמן הבוחל

הגפן מלבלבת ופורחת בתחילת האביב, עליה רחבים ומפורצים דמויי כף יד. ענפיה הצעירים נקראים שריגים, ורק לקראת סוף העונה הם מתעצים והופכים לזמורות, השריגים צומחים במהירות רבה (לעיתים עד לאורך של 4.5 מטרים בעונה – כ-3 ס"מ ליום), צבעם ירוק בהיר והם מתעצים בסוף הקיץ. הזמורות מחולקות לקטעים שביניהם ניצנים (המכונים בעגה החקלאית "עיניים/פקעים") מהם יצאו שריגים, ובני שריגים. הגפן מפתחת גם קנוקנת – ענף מנוון (הומלוגי לשיזרת האשכול – הציר המשמש לנשיאת הענבים) הקנוקנת משמשת את הגפן לטיפוס ולאחיזה. ניתן לראות גפני בר מטפסות על גבי עצים אחרים לגבהים של עשרות מטרים. פרחיה זעירים, ערוכים באשכולות. הם מואבקים על ידי הרוח.

גפן היין עלה וענבים

כרם ענבים בגוש עציון.

הגפן מתחילה להניב פרי בשנה השלישית או הרביעית לנטיעתה. קטיף ענבים נקרא בציר והוא נמשך כמעט כל הקיץ, בהתאם למין, לזן ולאזור. חלקת הגפנים נקראת כרם בדומה לזיתים.

ריבוי הגפן נעשה על ידי ייחורים, וכיום מקובל להרכיב אותה על כנות, בחירת כנה מתאימה מאפשרת עמידות בפני תנאי קרקע וגידול שונים (מליחות, תכולת גיר) וקובעת במידה מסוימת את תכונות הגפן, גובה יבולים ועוצמת צימוח. קיימות כשלושים כנות שונות, והן מותאמות לפי זן הרוכב, האקלים והקרקע ולפי תכונותיהן.

היסטוריה

מולדת הגפן התרבותית במערב אסיה עד הודו, ומשם עברה למזרח התיכון ולאירופה. מינים מבויתים של גפן קיימים עוד משחר ימי האנושות.

בשנות ה-90 של המאה ה-19 חוסלה כמעט כליל תעשיית הגפן ב"מושבות השומרון" דאז (אזור גבעת עדה של היום) ובמושבות הגליל העליון עקב מחלות שונות הנגרמות כתוצאת לוואי לפעילות כנימת הפילוקסרה בעיקר בשרשי העץ. בכרמי יהודה (אזור גוש דן של היום) לא נראתה פגיעה עקב האופי השונה של הקרקע שהיא קלה ומפריעה להתפשטות הכנימה. בהוראת האגרונומים של הברון נעקרו הכרמים הנגועים והוחלפו בזנים אירופאים מורכבים על כנות אמריקאיות שעמידות לתופעות הלוואי של הכנימה בזכות הפרשה מהירה של שעם שמכסה את מקום הפצע. כיום מזיק זה אינו נפוץ אולם לא מקובל לגדל גידול מסחרי על בסיס גפנים הגדלות על שורשיהם (כנות "מתוקות").

כיום רוב מוחלט זני הגפן הגדלים בארץ הם זנים מיובאים מארצות אחרות ובעיקר מצרפת. בשנים האחרונות החלו לחקור זני גפן עתיקים שהיו נפוצים בארץ, לצורך כך נאספו כ-150 זני גפן נדירים שנמצאו בארץ. לאחר סריקה גנטית, התברר כי 70% מהזנים הם זנים אותנטיים שגדלו בארץ מאז ומתמיד. המחקר טרם נסתיים, ומזנים אלו נלקחו עלים והופק DNA לצורך אנליזת מיקרו-סטליטים לזיהוי זהות-קרבה לזנים אחרים. כשתהליך זה עדיין בעיצומו.

ענבים

ערך מורחב – עינב

העינב הוא פרי הגפן. זהו ענבה, פרי לא קלימקטרי בעל זג (קליפה) דק ועשיר בצבענים וציפה מימית, שבתוכה 0–4 חרצנים. צבע הענב משתנה בתלות זן הגפן, והוא יכול להיות סגול, אדום, ורוד או ירוק. צורת הענבים היא אליפטית. הענבים יכולים להצרך כפי שהם, או בצורת יין, צימוקים, ריבה, ג'לי, חומץ, תמצית זרעי ענבים, שמן זרעי ענבים או דבשה.

זני הגפן

זנים עיקריים של גפן היין

זני ענבי יין אדומים:

• קברנה סוביניון – זן צרפתי עתיק מבורדו, נחשב לאציל הזנים האדומים. נותן יין בעל צבע ארגמני עז וטעם ייחודי.
• מרלו – זן צרפתי מאזור בורדו, נחשב שני בחשיבותו בבורדו. נותן יין עדין בעל צבע חזק.
• קריניאן – זן ספרדי, יכול לתת יבולים גבוהים.
• סירה (שיראז) – זן צרפתי מעמק הרון, מצטיין בצבע חזק מאוד.
• דוריף – זן צרפתי, בקליפורניה הוא נקרא פטיט סירה.
• קברנה פרנק – זן צרפתי, משמש בדרך כלל כתוספת ביינות מזנים אחרים.
• סנג'ובזה – זן איטלקי, יינותיו מצטיינים בריחם העז.
• פינו נואר – זן צרפתי, משמש גם לשמפניה.
• ארגמן – זן ישראלי, זן מכלוא של קריניאן וסוזאו.
• זינפנדל – זן איטלקי, ידוע גם כ"פרימיטיבו". נפוץ בקליפורניה.
• גרנאש – זן צרפתי מעמק הרון, מהווה לרוב בסיס לבלנדים. משמש גם לייצור יין רוזה.
• מורבדה – זן ספרדי הנפוץ גם בעמק הרון ובאוסטרליה, מקובל בשימוש בבלנד GSM (גרנאש-סירה-מורבדה).

זני ענבי יין לבנים:

• שרדונה – זן צרפתי, אציל הזנים הלבנים. משמש ליינות שולחניים ולשמפניה.
• סוביניון בלאן – זן צרפתי מאזור בורדו.
• שנין בלאן (פינו דה לואר) – זן צרפתי מעמק הלואר.
• ריזלינג לבן – זן גרמני.
• מוסקט לבן – זן צרפתי, האיכותי מזני המוסקט.
• מוסקט אלכסנדרוני – זן אפריקני, משמש בעיקר ליינות מתוקים.
• אמרלד ריזלינג – זן קליפורני, מכלוא של ריזלינג, איכות יינותיו בינונית.
• קולומבר – זן צרפתי, משמש בעיקר לזיקוק קוניאק, ולעיתים ביינות בתערובת עם זנים אחרים (בישראל זכה לכינוי "פרנץ' קולומבר").

זני ענבי מאכל נפוצים הם: סופריור, תומפסון סידלס (סולטאנינה), פרלט, ארלי סוויט, זיני, רד-גלוב, אדומיניק, אוטם בלק.

זני גפן יין נוספים

• איזבלה – זן ענבי מאכל עמיד ביותר בעל ענבים סגולים המכילים גרעינים.
• קונקורד – זן תרבות של ענבי שועל המשמש לייצור יינות כשרים וסקרמנטלים.

במסורת היהודית

הגפן נזכרת במקרא מעל שלוש מאות פעם בשמות: גפן, ענב (ים), צמקים, כרם, תירוש ויין. היא מאפיינת בעיקר את נחלת שבט יהודה (בראשית מט יא; במדבר יג כג) וגדלה גם במצרים (תהילים קה לג). היא משמשת סמל (תהילים פ טו), ומשל (שופטים ט יג; הושע יד ח ועוד). יש לצמח מסורת זיהוי רציפה. הוא היה מגידולי היסוד של ארץ ישראל בעת העתיקה, כולל תקופת ימי הביניים. ביותו היה כנראה במזרח הקרוב, ושרידיו נמצאו באתרים רבים בארץ החל מתקופת הברונזה התיכונה, ומעידים על גידולו האינטנסיבי. קיימים גם שרידים רבים של גתות יין קדומות ברחבי הארץ, החל מתקופת הברונזה ואילך.

הגפן היא אחת משבעת המינים בהם השתבחה ארץ ישראל (דברים ח ח). היא מופיעה פעמים רבות בתורה, נביאים וכתובים. בגפן קיימת גם מתנת עניים, עוללות, הייחודית לצמח זה.

מילים רבות קיימות המיוחדות לגפן ולטיפול בה בשפה העברית. זמורות הוא שמם של הענפים המרכזיים של הגפן וישנם שמות שונים לגפן בהתאם לאופן גידולה. רוגלית היא גפן השרועה בגובה הקרקע על אבן נמוכה או מוט עץ בגובה הרגל. דלית היא גפן התלויה על עמוד ועריס תיקרא גפן בסוכת גפנים. כמו כן, פרי הגפן הוא היחיד אשר לו ברכה מיוחדת באכילתו.

שיטות ריבוי או החלפה של גפנים ותיקות בתקופת המשנה לא נזכרות בתקופת המקרא. בספרות החקלאית הרומית דווקא כן מופיעות. השיטה נקראת "הברכה" ובשם זה היא מופיעה בספרות חז"ל. הגפן הוותיקה נקראת "אם" והצעירה נקראת "ילדה". במסכת כלאים פרק שביעי מופיעות שתי משניות העוסקות בהיבט ההלכתי מנקודת ראות של החקלאי בעל הכרם.

שימושים רפואיים

מוצרים שונים של הגפן שימשו לרפואה לאורך ההיסטוריה. מיץ ענבים שימש בסיס לתרופות רבות בבבל העתיקה. מוצרים אחרים כגון חומץ, יין וצימוקים שימשו גם הם לרפואה. הרופאים הקלאסיים השתמשו בגפן לשיפור התיאבון, להרגעת כאבי בטן, לטיפול בדיזנטריה ולהורדת חום.^{[דרוש מקור]} גם בימי הביניים שימשו מוצרי הגפן מרכיבים חשובים בתרופות לתחלואים דומים.

ברפואה העממית בימינו משמש חומץ הענבים לחיזוק כללי של הגוף ולהקלת גירודים. חליטה של עלי גפן עשויה להוריד רמות סוכר בדם אצל אנשים סוכרתיים.

• 
  אשכולות ענבים
• 
  קנוקנת של צמח הגפן
• 
  עלי גפן
• 
  כרם סמוך ליישוב הר ברכה בשומרון
• 
  עלה גפן בכרם שומריה

ביבליוגרפיה

• עמוס הדס, "הגפן והיין בארכאולוגיה של ארץ-ישראל", קרוננברג הוצאה לאור.
• ד"ר א. סרנת (2001) "ענבים בישראל".

קישורים חיצוניים

• גפן היין, באתר ITIS (באנגלית)
• גפן היין, באתר NCBI (באנגלית)
• גפן היין, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• גפן היין, באתר צמח השדה
• גפן היין, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• גפן היין, באתר Tropicos (באנגלית)
• גפן היין, באתר GBIF (באנגלית)
• גפן היין, באתר The Plant List (באנגלית)
• גפן היין, באתר IPNI (באנגלית)(הקישור אינו פעיל), הוצאת מכון "ארץ חפץ" - מכללת אורות ישראל
• רן לוי, משבר היין – על המגיפה הגדולה של גפן היין, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
• זנים אדומים - פרוט על זני ענבים אדומים, כולל תמונות, מתוך האתר בקבוק יין ויקבים בארץ ובעולם
• ענבים לבנים פרוט על זני ענבים לבנים, כולל תמונות, מתוך אתר בקבוק
• מערכת ווינט, מילון זני ענבים הבולטים ברחבי העולם
• יוסי שפנייר, הגפן בארץ-ישראל בתקופות קדומות, מקורות ממצאים ותיאורי נוסעים
• זהר עמר, החומץ והגפן כאמצעים לכיבוי אש- תופעה המצפה להסבר, על אתר ו, תש"ס, עמ' 40-33