דאסו ראפאל

דאסו ראפאל
Dassault Rafale

ראפאל F1 של חיל האוויר הצרפתי
ראפאל F1 של חיל האוויר הצרפתי
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס קרב רב-משימתי
ארץ ייצור
יצרן	דאסו תעופה
טיסת בכורה	4 ביולי 1986
תקופת שירות	2004–הווה (כ־20 שנה)
צוות	1 בדגמי B ו-M ו-2 בדגמי C ו-N
יחידות שיוצרו	201
משתמש ראשי	חיל האוויר הצרפתי הצי הצרפתי
משתמשים משניים	חיל האוויר המצרי חיל האוויר ההודי חיל האוויר הקטרי חיל האוויר היווני חיל האוויר האמירתי
דגמים	ראפאל A, B, C, M
מחיר	בין 51.8 מיליון € ל-56.6 מיליון €
ממדים  אורך 15.27 מ' גובה 5.34 מ' מוטת כנפיים 10.8 מ' שטח כנפיים 45.7 מ"ר משקל ריק 10,000 ק"ג (22,000 ליברות) משקל המראה מרבי 24,500 ק"ג (54,000 ליברות)
ביצועים  מהירות שיוט מאך 1.4 (1850 קמ"ש) מהירות מרבית 2,220 קמ"ש (מאך 1.8) בגובה פני הים קצב נסיקה 18,000 מטר/דקה טווח טיסה מרבי 1,850 ק"מ סייג רום 16,750 מטר (50,000 רגל) עומס כנף 328 ק"ג למטר רבוע דחף 75kN עם מבער אחורי אורך מסלול מינימלי 450 מטר (ללא מעוט)
חימוש  תותחים תותח GIAT 30 מ"מ, טילים מגוון רחב של טילים משקל מטע"ד 9.5 טון
הנעה  2 סנאקמה M88-2 טורבו-מניפה בעל מבער אחורי
תרשים

דאסו ראפאל (בצרפתית: Dassault Rafale; נהגה בצרפתית: "רַאפָאל") הוא מטוס קרב רב-משימתי תוצרת חברת דאסו תעופה הצרפתית. הראפאל תוכנן בהתאם לדרישות צבא צרפת, שביקש לאחד את הטיפול במטוסיו השונים לכדי פלטפורמה אחת ובכך לחסוך בעלויות ההכשרה והתפעול של המטוס. על-פי גישה זו, תוכננה גם גרסה M של המטוס, המתאימה לנושאת מטוסים.

המטוס בעל כנפי דלתא ומונע באמצעות צמד מנועי סילון . המטוס משמש לעליונות אווירית, אמנעה אווירית, ביון, הפצצה טקטית, סיוע אווירי קרוב, סיוע בלוחמה אווירית והרתעה גרעינית. בדגמיו השונים המטוס מסוגל לשאת טילי אוויר-אוויר, טילי אוויר-קרקע וטילי אוויר-ים. המטוס, שנועד במקור כמטוס יחיד למלא את עיקר הדרישות המבצעיות של חיל האוויר הצרפתי, הפך לשלד המבצעי של החיל ונבנה בשיתוף של דאסו תעופה, קבוצת תאלס וסארפאן. המטוס פעל במלחמת האזרחים הראשונה בלוב, במבצע סרוואל, במלחמת האזרחים בסוריה, במלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית ועוד.

תכנון ופיתוח

מטוס הראפאל תוכנן, פותח ומיוצר על ידי חברת דאסו תעופה הצרפתית. תכנונו החל בשנת 1976, עת נוצר הצורך להחליף את המטוסים המתיישנים של צבא צרפת, כגון ה-F-8 והיגואר. במקור, קיוותה החברה לאגד תחתיה מספר חברות אירופיות בתחום התעופה הצבאית ליצירת מטוס אירופי מאוחד, אולם שאר מדינות אירופה נטו לתמוך בפרויקט אחר – יורופייטר 2000, ששמו הוחלף לאחר מכן ליורופייטר טייפון. דאסו מצאה עצמה לבדה אך החליטה להמשיך בפרויקט. טיסת הבכורה של האבטיפוס הראשון של הראפאל (סומן כ-Rafale A) התקיימה ב-4 ביולי 1986. בסך הכול יצרה החברה ארבעה אבות טיפוס של המטוס טרם המעבר לייצור סדרתי.

בקיץ 1992 נערכו בארצות הברית ניסויים בדגם M של המטוס, המיועד לנושאות מטוסים. ב-1993 בוצעו ניסויי המראה ונחיתה ראשונים על נושאת המטוסים הצרפתית "פוש". טייסת הים הראשונה של המטוס (טייסת F12 של חיל הנחתים הלאומי של צרפת) הפכה למבצעית בחודש יוני 2004. הטייסת הראשונה של חיל האוויר הצרפתי שהפעילה את המטוס היא טייסת 1/7 "פרובאנס" (Provence), שהפכה למבצעית ב-27 ביוני 2006. המטוס תוכנן כך שכל מערכותיו האלקטרוניות בנות-החלפה בין סדרות הייצור השונות, בשל ההבנה כי ההתפתחויות בתחום הזה מהירות מאוד.

משקל הראפאל בדגמיו השונים נע בין 9.5 ל-10.5 טון, והוא מונע על ידי שני מנועי סילון SNECMA M88, כל אחד מייצר דחף של עד 72,576 קילו-ניוטון (16,500 פאונד) עם מבער אחורי. הקנארדים במטוס משמשים לשיפור יכולת התמרון, במיוחד עבור צילומי מצב בקרבות אוויר לטווח קצר, ועיצוב המכ"ם מוריד את פרופיל המטוס ביחס למתחרים מהדור הרביעי כגון מיראז' 2000 הצרפתי וג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון האמריקאי. סבירות ההובלה של המטוס ויכולת נשיאת המטען שלו היו הגורם העיקרי שעמד מאחורי החלטתה של צרפת ללכת לבד עם תוכנית הראפאל, וקיימות גרסאות הן להמראה יבשתית והן להמראה ימית מנושאת מטוסים.

חלוקה לגרסאות

למטוס ארבע גרסאות, כל אחת מותאמת לפי דרישות המשימות המבצעיות שלה:

• גרסת יבשה (עבור חיל האוויר) חד-מושבית (דגם B).
• גרסת יבשה דו-מושבית (דגם C). גרסה זו הייתה אמורה להיות גרסה ניסיונית בלבד, אולם בעקבות מלחמת קוסובו החליטו הצרפתים כי גרסה דו-מושבית תוכל להיות לתועלת, במיוחד במשימות ביון ועל כן גרסה זו הפכה מניסיונית למבצעית.
• גרסת ים חד-מושבית (דגם M).
• גרסת ים דו-מושבית (דגם N). גרסה זו בוטלה במהלך שנת 2004.

על-פי התכנון אמור חיל האוויר הצרפתי לקבל לידיו בסך הכל 234 מטוסים ואילו הצי הצרפתי אמור לקבל כ-60 מטוסים. למטוס ישנן ארבע גרסאות:

המטוסים בעלי יכולת ההמראה מנושאות מטוסים הם מטוסי קרב חד-מושביים, והם המטוסים המובנים על בסיס דגם M. הם נועדו להפוך למטוסי הקרב היחידים של הצי הצרפתי, והחליפו בשירות את מטוס הקרב ווט F-8 קרוסיידר, מטוסי הסיור אטנדר IV ומטוסי התקיפה דאסו ברגואה סופר אטנדר (גם הם מפס הייצור של חברת דאסו). הם כוללים את הסט הרגיל של שינויים במנשא הכנפיים ובבטן המטוס, כולל ציוד נחיתה מוארך ומחוזק, מסגרת אוויר מחוזקת, וו עצירה לשעת נחיתה, ומערכת אלקטרוניקה מיוחדת המובנית לנחיתה על נושאות מטוסים.

חלוקה לדגמים

• ראפאל F1‏ (Rafale F1) - מטוסים מדגם זה היו הראשונים שפותחו והם מיועדים למשימות עליונות אווירית, וכללו רק מטוסים מגרסה M שנועדו כתחליפים דחופים למטוסי העליונות האווירית העיקריים של צרפת בשנות החמישים והשישים, ה-F8 קרוסיידר האמריקאי. באוקטובר 2014 נכנס לשירות המטוס הראשון מן הסדרה המשופרת של דגם זה, הכולל החלפה של מחשב המשימה ותצוגות תא הטייס, כמו גם שינוי של המכ"ם של המטוס, החיווט החשמלי, מערכת האמצעים נגד זיהוי מכ"ם זר ועוד.
• ראפאל F2‏ (Rafale F2) - כולל יכולת נשיאה ושימוש בנשק תקיפה קרקעי מדויק. דגם זה כולל את הגרסה הדו-מושבית B והגרסה החד-מושבית C של חיל האוויר, כמו גם גרסה M של הצי הצרפתי. התוספות העיקריות כוללות מכ"ם המיועד לאיתור מטרה קרקעית בעבור משימות הפצצה ממוקדות ומצבי מעקב אחר השטח, נשיאת פצצות מונחות לייזר וטילי שיוט, יכולת נשיאת טילי MICA IR באמצעות חיישן, קישור נתונים מערכת נשיאת דלק רזרבי עבור תדלוק אווירי בין שני מטוסי גרסה M של הצי. החיסרון הגדול בדגם זה הוא אינטגרציה של יכולת מיקוד לייזר עצמאית, וזו הסיבה שבמהלך מבצעים של הראפאל הצרפתי במלחמת אפגניסטן (2001–2021) הוא נאלץ לפעול במשימות משותפות לצד הסופר אטנדר ומיראז' 2000. במהלך העשור השני של המאה ה-21 החל פיתוח מחודש של הדגם לכדי הדגם הבא בסדרת הפיתוח, ה-F3.
• ראפאל F3‏ (Rafale F3) - מאז 2008, כל מטוסי הראפאל החדשים נבנו בתקן של דגם F3, ורוב המטוסים ששירתו עוד קודם לכן שודרגו אליו. שינויים ראשוניים הוסיפו את היכולת לשאת חימוש בעל ראש נפץ גרעיני מייצור צרפתי, ואיפשרו לראפאל להחליף את המיראז' 2000N בתפקיד תקיפה גרעינית זה. שינויים נוספים כוללים אינטגרציה מלאה עם מערכת סיור אלקטרונית ופיתוח מחודש של מערכת המכ"ם במטוס. שינויים נוספים הגיעו על סמך הקשיים של הדגמים הקודמים. בוצעה אינטגרציה מלאה עם מעקב הקישור החיצוני של קבוצת תאלס בדמות מערכת מיקוד לייזר, והמטוסים היו בשירות מבצעי לראשונה במהלך מלחמת האזרחים הראשונה בלוב (2011). המכ"ם של הרפאל עשה קפיצת מדרגה קדימה החל מהסדרה השלישית של הדגם. למכ"ם החדש מאות מודולי תשדיר/קליטה פעילים, והוא כולל כ-400,000 שורות קוד. זאת בהשוואה לכ-2 מיליון שורות קוד עבור כל חבילת האוויוניקה המקורית של המטוס. שדרוג המערכת של המכ"ם עבור המטוסים עמד בגדר מחיר של בסביבות מיליארד אירו. המכ"ם הוסיף לדיוק של המטוס בשעת תקיפת אוויר-קרקע.
• ראפאל F3R‏ (Rafale F3R) - הדגם כולל שיפורים בתוכנה לביצוע שימוש מלא במכ"ם RBE2-AA, אינטגרציה של טילי אוויר-אוויר לטווח ארוך של מערכת התוכנה Meteor, אינטגרציה של פצצת לייזר חכמה בשילוב מערכת ניווט לוויינית, שיפורים למערכת ההגנה העצמית מתוצרת קבוצת תאלס ועוד.
• ראפאל F4‏ (Rafale F4) - ב-2017 החל הפיתוח של הדגם ובו הושם דגש על פיתוח יכולותיו המבצעיות של המטוס בקרבות אוויר ושולבו אמצעי לחימה חדשים.

עלות הפיתוח של המטוס

הסנאט סיכם את עלות תשתית הפיתוח של הראפאל ב-43.56 מיליארד אירו לאורך 40 שנה, נכון ל-2011, כאשר עלות הייצור וההחזקה של מטוס ראפאל אחד נעה בין 51 ל-56 מיליון אירו. הנתון הזה תאם עבור 286 מטוסים שיוצרו ונכנסו לשירות, והוא בנוסף על כך גם דמה למדד "PAUC" של הפנטגון, עם הפחתה של עלויות הפיתוח כמו גם רכישות של המטוס מטעם ארצות שקנו אותו. מטרת תוכנית הפיתוח המקורית של הראפאל הייתה להגיע לייצור של 225 מטוסים עד 2017.

תוכנית ראפאל חשובה לא פחות לתעשיית התעופה והחלל של צרפת כמו לתעשיית הביטחון, מכיוון שמטוס הקרב מהווה את לב הפיתוח והמחקר הצרפתי. הראפאל היה אחראי לצעדים משמעותיים בקידום מדעי האלקטרוניקה וההנדסה החשמלית בצרפת, תכנון מנוע, מחשוב, חיישנים וכו'. דאסו, תאלס וסנקמה יצאו החברות המובילות בפיתוח המשותף של המטוס. ובנוסף לחברות הללו היו מעורבים בפיתוח של המטוס למעלה מ-500 קבלני משנה. בסך הכל, מוערך כי הפיתוח והתחזוק של המטוס הוביל ליצירה של בסביבות 7,000 משרות ישירות ועקיפות. נכון לספטמבר 2013, הוכנסו לשימוש 121 מטוסי ראפאל, ונכון לאוקטובר 2014, הסך הכולל עלה ל-133.

מאפיינים

מטוס ראפאל נוחת על סיפון נושאת המטוסים האמריקאית USS John C. Stennis.

הראפאל כולל בתוכו מגוון רחב מאוד של טכנולוגיות חדשות, כולל טכנולוגיות חמקנות ממכ"ם. עם זאת, בתחום זה הוא אינו משתייך לדור החדש של מטוסי הקרב (כגון ה-F-117 או ה-B-2 האמריקאיים). הוא מצויד בזוג כנפי דלתא בזווית חדה וכן בזוג קנארדים פעילים קדמיים. מערכת בקרת טיסה ספרתית ובעלת שתי מערכות גיבוי ספרתיות ועוד שתי מערכות גיבוי אנלוגיות, לכל מערכת מקור חשמלי עצמאי. במהלך הייצור נעשה שימוש רב בחומרים מרוכבים כגון סיבי פחמן וקוולאר, ואף בסגסוגות ליתיום-אלומיניום. המטוס מצויד בשני מנועי M88-2 E4 של חברת SNECMA המפיקים דחף מקסימלי של 75 kN (קילו-ניוטון) כל אחד עם מבער אחורי. המטוס (ככל מטוסי הקרב המודרניים) מסוגל גם לשאת מכלי דלק נתיקים וכן להיות מתודלק באוויר ממטוס תדלוק. עם מכלי דלק נתיקים, יכול המטוס לשאת כעשרת אלפים ליטרים קרוסין. בגרסה הימית קיימת מערכת מיוחדת האוגרת אנרגיה בכן הנסע בעת הבלימה, כך שאנרגיה זו תוכל לשמש את המטוס לאחר מכן על-מנת לסייע לו בהמראה הקצרה מסיפון נושאת המטוסים, ללא צורך להיעזר ב"מקפצה" בקצה מסלול ההמראה.

עיצוב אווירודינמי

ערך מורחב – אווירודינמיקה

מטוס ראפאל מטייסת "אקיטן" בעת תדלוק אווירי במהלכו של מבצע סרוואל מעל שמי מאלי, הסאהל, 17 במרץ 2013.

הראפאל כולל כנף דלתא עם קנארדים צמודים. מחקר פנימי בדינמיקת נוזלים חישובית הראה את היתרונות הספציפיים של צימוד הדוק בין הכנפיים לקנארדים: הוא מבטיח מטווח רחב של מרכזי כובד במטוס בעבור התאמה לכל תנאי הטיסה, כמו גם חיזוק לכל מעטפת המטוס. תצורת הכנפיים (כנפי הדלתא הצמודות) היא המפתח לביצועי הלחימה של הרפאל: אפילו בזווית התקפה גבוהה, הוא נשאר זריז לחלוטין, וביצועי הטווח שלו במשימות תקיפה עם עומסי נשק כבדים אינם אופייניים למטוס קומפקטי יחסית. מערכת בקרת טיסה דיגיטלית מתקדמת של טס-על-חוט מספקת יציבות וביצועי תמרונים מיטבי. מערכת בקרת הטיסה מחולקת לשלושה ערוצי תקשורת דיגיטליים וערוץ אנלוגי אחד שעוצב בנפרד, ללא גיבוי מכני.

נעשה ניסיון להפחית את שטח החתך המכ"מי של המטוס על ידי העיצוב ושימוש בחומרים מתאימים.

הנעה

הראפאל מונע בשני מנועי סילון מסוג טורבו-מניפה סנקמה M88‏ (Snecma M88). למנוע יחס דחף למשקל גבוה עם אמצעי תחזוקה קלים, אמינות שילוח גבוהה ועלויות תפעול נמוכות יחסית. ה-M88 משלב טכנולוגיות מתקדמות כגון דיסקים מדחסים בעלי להבים אינטגרליים ("בליסקים"), מבער בעל רמת זיהום נמוך עם פליטות ללא עשן, להבי טורבינה חד-גבישיים בלחץ גבוה וציפויים מחומרים מרוכבים מסביב למנוע שעומדים בפני לחץ. הצתת M88 מייצרת דחף של 4,536 קילו-ניוטון (10,971 פאונד) במצב יבש ו-7,257 קילו-ניוטון (16,620 פאונד) עם מבער אחורי.

תוחלת החיים הממוצעת של המנוע בין כל שיפוץ הורחבה, ונצילות המנוע שופרה.

מערכת אוויוניקה

ערך מורחב – אוויוניקה

מכ"ם

למטוס מכ"ם מדגם RBE2, שפותח על ידי קבוצת תאלס. המכ"ם מסוגל לעקוב אחר מספר רב של מטרות אוויריות למפות שטחי קרקע ולעקוב אחר מטרות ימיות.

המכ"ם בנוסף גם מתואם עם מערכת מיקוד הלייזר של תוכנת Meteor. המכ"ם מבוסס על מערכת סריקה אלקטרונית פסיבית (Passive electronically scanned array). זוהי מערכת אלקטרונית שבה ניתן לכוון את אלומת גלי הרדיו באופן אלקטרוני כדי להצביע לכיוונים שונים (כלומר, מערך מופע), שבה כל רכיבי האנטנה מחוברים למשדר יחיד (כגון מגנטרון, קלסטרון או צינור גל נודד) או מקלט.

חיישנים ועיבוד נתונים

במטוס מיושמת תפיסת היתוך נתונים מחיישני המטוס השונים. למטוס יכולת הטמעת חימוש חדש ויכולות משופרות לאוויוניקה שלו. דאסו פיתחה ממשק טייס המשלב את קונספט השליטה הידנית בג'ויסטיק עם מסכי מגע המוצגים בקסדה וכן תצוגה עילית (HUD).

חימוש המטוס

דאסו ראפאל ממריא בכנס טייסות הטיגריסים של נאט"ו.

טיסה משותפת של מטוסי ראפאל ומטוסי לוקהיד מרטין F-35 לייטנינג II במסגרת תרגיל 'חנית אטלנטית' ב-2021.

מטוס דאסו ראפאל בשירות חיל האוויר ההודי בעת שיגור טילי שיוט בתמרון אווירי.

הראפאל מסוגל לשאת מגוון רחב של סוגי תחמושת. הוא מצויד בבסיסו בתותח GIAT DEFA ‏30 מ"מ. למטוס 14 נקודות נשיאה לנשק ומערכות (13 בגרסה הימית) עם יכולת נשיאת מטען מרבית של כ-9.5 טון.

• טילי אוויר-אוויר

• יכולת נשיאה של מערכות טילים תוצרת חברת MBDA האירופאית.
• על פי בקשת לקוח (לקוחות פוטנציאליים מחוץ לצרפת), מסוגל המטוס לשאת טילים אמריקאיים (מסוג AIM).

• טילי אוויר-קרקע

• טילי שיוט וטילים מונחי לייזר של MBDA ושל SAGEM.
• פצצות רגילות.
• טילי אוויר-ים נגד ספינות.
• חימוש גרעיני.

• דלק

1-3 מכלי דלק נתיקים (שלוש נקודות משא). קיימים שני סוגים של מכלים:

• מכל קטן – 12,500 ליטר.
• מכל גדול – 20,000 ליטר.

• ציוד נוסף

המטוס גם מסוגל לשאת ציוד אלקטרוני מתקדם וציוד ביון.

• מערכת תדלוק אווירי.

נקודות הנשיאה של המטוס תוכננו לפי תקן נאט"ו, כך שניתן לעשות המרה די מהירה לסוגי תחמושת שונים בעת הצורך.

מערכות נשק

כמקובל במטוסי קרב חדשים, מצויד תא הטייס בטכנולוגיות מתקדמות כגון: "סטיק" צדדי, תצוגה עילית, מסכים הולוגרפים במקום מסכים רגילים וכו'. שלוש תצורות עיקריות של מערכות נשק הוגדרו עבור המטוס על ידי צבא צרפת, עם אפשרויות לתצורות נוספות בהתאם לדרישות לקוחות פוטנציאליים אחרים:

• תצורת F1 - משמשת את חיל הנחתים ומותאמת למשימות הגנה אווירית.
• תצורת F2 – יכולות תקיפה קרקעיות והוספת חיישנים לקרבות אוויר-אוויר (תצורה זו זמינה החל משנת 2005).
• תצורת F3 – תאפשר גם יכולות תקיפת ספינות אויב, משימות ביון ונשיאת נשק גרעיני. בתצורה זו (שעדיין בפיתוח ואיננה מבצעית) יוחלפו מנועי המטוס בשני מנועים חזקים יותר בעלי דחף של 9.5 טון לכל אחד.

מכ"ם המטוס מאפשר עקיבה אחר כ-40 מטרות ו"לנעול" על 8 מטרות בו-זמנית. בנוסף, המכ"ם יכול לבצע מעקב קרקע ברדיוס של כ-10 קילומטר (אם כי במקרה כזה, יוותר על חלק מיכולותיו האוויריות). למטוס מערכת הגנה עצמית מסוג SPECTRA המתריע בפני אנשי הצוות על איום אווירי או קרקעי על המטוס.

עובדות נוספות

• 18 שנה עברו בין טיסת הבכורה של המטוס לכניסתו לשירות מבצעי פעיל בצבא צרפת (כאמור, ב-2004). בתכנון המקורי, המטוס אמור היה להיכנס לשירות בשנת 1996.
• עלות הפרויקט הגיעה לכ-28 מיליארד אירו עבור 294 מטוסים בסך הכל, כ-95 מיליון אירו למטוס.
• עלות שעת טיסה: כ-30,000 אירו.
• נושאת המטוסים הצרפתית שארל דה גול נושאת על סיפונה באופן קבוע 9 מטוסי ראפאל שנכנסו לשירות בשנת 2004 בחיל הנחתים. בחיל האוויר, נכנס המטוס לשירות בשנת 2006.
• מתוך 294 מטוסים מתוכננים, רק עבור 120 מתוכם התקבלה הזמנה רשמית ממשרד ההגנה הצרפתי.
• הסיבות לדחיות ולעיכובים הרבים בפרויקט הן כלכליות בעיקרן, בשל עלותו הגבוהה של כל מטוס.

מפעילים

מדינות שמטוס ראפאל משרת בשורות חילות האוויר שלהן (בכחול קהה).
מדינות שרכשו את הראפאל אך הוא עדיין לא נמצא בשימוש (בכחול בהיר).

מפעילים עכשוויים

• חיל האוויר הצרפתי - בשירות מבצעי מ-2004 השתתף בכל הפעילות מבצעית בשנים מאז. הראשון ביניהם היה חלק מפעילות נאט"ו במסגרת מלחמת אפגניסטן (2001–2021).
• הצי הצרפתי - בשירות מבצעי החל מ-2006.
• חיל האוויר המצרי - ב-2015 נקנו מצרפת 24 מטוסים וב-2021 היא סיכמה על השלמת המערך ל 30 מטוסים.
• חיל האוויר ההודי - לאחר מכרז גדול על מי היה המטוס הבא של הודו בו ב-2012 זכה הראפאל החליטה הודו לקנות 36 מטוסים.
• חיל האוויר הקטרי - ב-2015 נקנו מצרפת 24 מטוסים וב-2017 היא מימשה את אופצייה להוספת 12 מטוסים.
• חיל האוויר היווני - הזמנה 24 המטוסים חלקם נמסרו אבל עוד לא נכנסו לשירות מבצעי.
• חיל האוויר האמירתי - בדצמבר 2021 נחתמה עסקת רכישה של 80 מטוסי ראפאל מדגם f4 מצרפת.

מפעילים מיועדים

• חיל האוויר הקרואטי - בספטמבר 2020 חיל האוויר הצרפתי הציע מכירה של 12 מטוסי ראפאל משומשים במיליארד אירו להחלפת מטוסי המיג-21 שבשירות חיל האוויר הקרואטי. במאי 2021, ראש ממשלת קרואטיה אנדריי פלנקוביץ' הכריז על קניית המטוסים עבור חיל האוויר הקרואטי במקביל לדחיית הצעות מטעם ישראל ושוודיה.
• חיל האוויר האינדונזי - החל מ-2020 ממשלת אינדונזיה מנהלת מגעים עם צרפת לקניית 48 מטוסי ראפאל.

מפעילים עתידיים אפשריים

• חיל האוויר הפיני - החל מ-2015 פינלנד פועלת לרכישת מטוסי F-18, F-35, יורופייטר טייפון, JAS-39 ודאסו ראפאל.
• חיל האוויר העיראקי - בנובמבר 2020 משרד הביטחון העיראקי הצהיר כי בכוונתו לקנות מטוסי ראפאל מצרפת ולשלם עליהם בנפט.
• חיל האוויר המלזי - מלזיה קידמה מגעים לרכישת ראפאל להחלפת המיג-29 שברשותה עד שאלו נעצרו ב-2017 בעקבות שינוי צורכי הביטחון שלה.
• חיל האוויר הסרבי - בדצמבר 2021 הצהיר הנשיא אלכסנדר ווצ'יץ' כי בכוונת ארצו לקנות מטוסי ראפאל.
• חיל האוויר השווייצרי - החל ב-2007 החלה שווייץ לחפש חלופה למטוסי נורת'רופ F-5 שברשותה. ב-2018 פורסמה רשימת מטוסי קרב ששווייץ מתכוונת לרכוש עד 2030 אשר כללה את הראפאל. התנגדות ניכרת לרכישות בסדרת משאלי עם מנעה את הרכישות עד כה.
• חיל האוויר האוקראיני - באפריל 2021 דווח כי ישנם מגעים לקניית בסביבות ה-40 מטוסי ראפאל מצרפת להחלפת מטוסי מיג-29.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דאסו ראפאל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של דאסו ראפאל