דניאל ריקארדו

**קריירת פורמולה 1**
מרוצים	231
ניצחונות	8
פודיומים	33
נקודות בקריירה	1,320
זינוקים מפול פוזישן	3
הקפות מהירות	16
קבוצות	HRT‏ (2011); טורו רוסו (2012–2013); רד בול (2014–2018); רנו (2019–2020); מקלארן (2021–2022)

דניאל ריקארדו
Daniel Ricciardo
	ריקארדו, 2019
לידה	1 ביולי 1989 (בן 33); פרת' שבאוסטרליה
שם לידה	Daniel Joseph Ricciardo
לאום	אוסטרלי
השכלה	Newman College, Perth
פרסים והוקרה	Laureus World Sports Award for Breakthrough of the Year (2015); חבר מסדר אוסטרליה (26 בינואר 2022) ;
קבוצה נוכחית	רד בול רייסינג
מרוצים	231
ניצחונות	8
פודיומים	33
נקודות בקריירה	1,320
זינוקים מפול פוזישן	3
הקפות מהירות	16
קבוצות	HRT‏ (2011); טורו רוסו (2012–2013); רד בול (2014–2018); רנו (2019–2020); מקלארן (2021–2022)
	danielricciardo.com

דניאל ג'וזף ריקארדו (באנגלית: Daniel Joseph Ricciardo, נהגה כריקארדו; נולד ב-1 ביולי 1989) הוא נהג מרוצים אוסטרלי שהתחרה במשך 12 עונות באליפות הפורמולה 1. משמש כנהג שלישי בקבוצת רד בול. בשנת 2009 זכה באליפות בריטניה בפורמולה 3. ריקארדו נודע בשל אישיותו הססגונית ובעל אופי בדרני במיוחד. מכונה "גירית הדבש" ("the honey badger").

קריירת מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקארדו נולד בפרת', אוסטרליה המערבית ובגיל תשע החל להתחרות בקארטינג. בשנת 2005 החל להתחרות בסבב הפורמולה פורד של אוסטרליה המערבית וסיים את העונה במקום השמיני. שנה לאחר מכן זכה במלגה להשתתפות בסבב הפורמולה ב.מ.וו אסיה במסגרת קבוצת אירואסיה מוטורספורט. בעונת הבכורה שלו בסבב השיג שני ניצחונות ופול פוזישן ואת העונה סיים במקום השלישי. במהלך שנת 2007 עבר להתחרות בפורמולה רנו והתחרה במקביל גם בסבב האירופאי (4 מרוצים) וגם בסבב האיטלקי (14 מרוצים). שנה לאחר מכן המשיך להתחרות בסבב האירופאי ובמקביל התחרה בסבב המערב-אירופאי.

במהלך עונת 2008 ערך את הופעה הבכורה בפורמולה 3, כשהשתתף במרוץ בנורבורגרינג במסגרת סבב האליפות האירופאי. שנה לאחר מכן הצטרף לאליפות בריטניה בפורמולה 3, הוא ניצח שישה מרוצים והשיג מספר זהה של פודיומים וזכה בתואר האליפות. לאחר הזכייה באליפות עשה עוד צעד בדרך לקטגוריה הבכירה ועבר להתחרות בקבוצת Tech1 הצרפתית בסבב הפורמולה רנו 3.5. בעונת הבכורה רשם שמונה זינוקים מהפול פוזישן וארבעה ניצחונות. אל המרוץ האחרון בעונה הגיע בשוויון נקודות עם מיכאל אלשין הרוסי במקום הראשון. במרוץ עצמו סיים במקום השלישי, מקום אחד אחרי אלשין, שזכה בתואר בסופו של דבר. לקראת עונת 2011 נשאר בסבב, אך עבר להתחרות בקבוצת ISR הצ'כית. בעונה זאת לא הצליח לשחזר את ההצלחה מהעונה הראשונה, השיג רק ניצחון בודד וסיים במקום החמישי, בפער של כמעט מאה נקודות מהמקום הראשון.

פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2009 ערך ריקארדו את נסיעת הבכורה שלו ברכב פורמולה 1 כשלקח חלק במבחנים שעשתה קבוצת רד בול לנהגים צעירים במסלול בחרס^[1]. ביום השלישי והאחרון לאימונים קבע את הזמן הטוב ביותר, בפער של יותר משנייה מהמקום השני^[2]. הישגים במבחנים הובילו את רד בול למנות את ריקארדו לנהג מחליף בקבוצה לצידו של ברנדון הארטלי^[3]. בנובמבר 2010 נבחר ריקארדו לייצג את רד בול במבחנים שנערכו לנהגים צעירים במסלול באבו דאבי. במבחנים הצליח לקבוע את שוב את הזמן הטוב ביותר, זמן שהיה מהיר ב-1.3 שניות מהזמן שקבע סבסטיאן פטל מוקדם יותר באותו שבוע^[4]. שבוע וחצי לאחר מכן מונה לנהג המחליף בקבוצת טורו רוסו^[5].

2011: HRT[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 ביוני 2011 הוחתם בקבוצת HRT כמחליפו של נריין קרת'יקיין^[6]. הופעת הבכורה שלו באליפות התקיימה עשרה ימים מאוחר יותר בגרנד פרי בריטניה אותו סיים במקום האחרון. במהלך העונה השתתף בעשרה מרוצים, מתוכם סיים שמונה, אך בכולם היה בין האחרונים ולא הצליח לצבור נקודות.

2012-2013: טורו רוסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2012 חזר ריקארדו לקבוצת טורו רוסו, הפעם כאחד משני הנהגים המובילים בקבוצה^[7]. במרוץ פתיחת העונה סיים במקום התשיעי וצבר נקודות אליפות ראשונות בקריירה. במהלך העונה סיים עוד שלוש פעמים במקום התשיעי ופעמיים במקום העשירי וסיים את העונה במקום השמונה עשרה כשלזכותו עשר נקודות. בסיום העונה הוחתם לעונה נוספת^[8], במהלכה הצליח להכפיל את מאזן הנקודות שצבר וסיים במקום הארבע עשרה בטבלת הנהגים.

2014–2018: רד בול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום עונת 2013 הודיע מארק ובר, נהגה של קבוצת רד בול בשבע העונות האחרונות, על פרישה מהאליפות וריקארדו נקרא למלא את מקומו^[9]. עונת הבכורה בקבוצה האוסטרית הייתה מוצלחת מאוד - במרוץ פתיחת העונה זינק מהמקום השני, מקום עליו הצליח לשמור לאורך כל המרוץ, אך בסופו של דבר התוצאה נפסלה עקב שימוש ביותר דלק מהמותר^[10]. אחרי שישה מרוצים, שבכולם ניצחו נהגי קבוצת מרצדס, קטע ריקארדו את הרצף בגרנד פרי הקנדי לאחר שרשם ניצחון בכורה באליפות^[11]. בהמשך העונה הצליח לנצח את נהגי מרצדס פעמיים רצופות בהונגריה ובלגיה^[12] והיה לנהג היחיד שמנצח מרוץ במהלך העונה מלבד נהגי הקבוצה הגרמנית. את העונה סיים במקום השלישי, כשלזכותו 238 נקודות.

בפברואר 2015 השתתף כאורח בתוכנית טופ גיר וקבע את הזמן הטוב ביותר להקפת מסלול שקבע נהג פורמולה 1 בתולדות התוכנית. בעונת 2015 לא הצליח לשחזר את ההצלחה של העונה הקודמת ולאוך כל העונה הצליח להשיג רק שני פודיומים, לעומת שמונה בעונה הקודמת, ללא אף ניצחון. את העונה סיים במקום השמיני, מקום אחד מתחת לדניאיל קוויט, חברו לקבוצה. בפתיחת עונת 2016 שב להציג יכולת טובה, בגרנד פרי מונקו ניצח במקצה הדירוג וזינק לראשונה מהפול פוזישן^[13]. בתשעה מתוך עשרת המרוצים הראשונים בעונה צבר נקודות ומאזנו עמד על מאה נקודות, יותר ממה שהשיג לאורך כל העונה שעברה. קצב צבירת הנקודות התגבר ובחמשת המרוצים הבאים הגיע ארבע פעמים לפודיום ובגרנד פרי מלזיה ניצל פרישה מוקדמת של המילטון ורשם ניצחון^[14]. צבירת הנקודות נמשכה כשבארצות הברית ובמקסיקו סיים פעמיים במקום השלישי. בפעם השנייה בשלוש עונות סיים במקום השלישי אחרי צמד נהגי קבוצת מרצדס.

ריקארדו השיג רצף של חמישה פודיומים במחצית הראשונה של עונת 2017, כולל ניצחון בגרנד פרי אזרבייג'ן אליו זינק מהמקום העשירי^[15]. בהמשך העונה הגיע עוד ארבע פעמים לפודיום, אך פרישה בשלושה מתוך ארבעת המרוצים האחרונים בעונה הורידה אותו בדירוג למקום החמישי בסיום העונה.

2019-2020: רנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	קבוצה	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10	11	12	13	14	15	16	17	18	19	20	21	22	מיקום	נקודות
2011	HRT									בריטניה 19	גרמניה 19	הונגריה 18	בלגיה פרש	איטליה NC	סינגפור 19	יפן 22	קוריאה הדרומית 19	הודו 18	פרש	ברזיל 20				27
2012	טורו רוסו	אוסטרליה 9	מלזיה 12	17	בחריין 15	ספרד 13	מונקו פרש	קנדה 14	גרמניה 11	בריטניה 13	גרמניה 13	הונגריה 15	בלגיה 9	איטליה 12	סינגפור 9	יפן 10	קוריאה הדרומית 9	הודו 13	10	ארצות הברית 12	ברזיל 13			18	10
2013	טורו רוסו	אוסטרליה פרש	מלזיה 18^†	7	בחריין 16	ספרד 10	מונקו פרש	קנדה 15	בריטניה 8	גרמניה 12	הונגריה 13	בלגיה 10	איטליה 7	סינגפור פרש	קוריאה הדרומית 19	יפן 13	הודו 10	16	ארצות הברית 11	ברזיל 10				14	20
2014	רד בול	אוסטרליה נפסל	מלזיה פרש	בחריין 4	4	ספרד 3	מונקו 3	קנדה 1	אוסטריה 8	בריטניה 3	גרמניה 6	הונגריה 1	בלגיה 1	איטליה 5	סינגפור 3	יפן 4	רוסיה 7	ארצות הברית 3	ברזיל פרש	4				3	238
2015	רד בול	אוסטרליה 6	מלזיה 10	9	בחריין 6	ספרד 7	מונקו 5	קנדה 13	אוסטריה 10	בריטניה פרש	הונגריה 3	בלגיה פרש	איטליה 8	סינגפור 2	יפן 15	רוסיה 15^†	ארצות הברית 10	מקסיקו 5	ברזיל 11	6				8	92
2016	רד בול	אוסטרליה 4	בחריין 4	4	רוסיה 11	ספרד 4	מונקו 2	קנדה 7	אזרבייג'ן 7	אוסטריה 5	בריטניה 4	הונגריה 3	גרמניה 2	בלגיה 2	איטליה 5	סינגפור 2	מלזיה 1	יפן 6	ארצות הברית 3	מקסיקו 3	ברזיל 8	5		3	256
2017	רד בול	אוסטרליה פרש	4	בחריין 5	רוסיה פרש	ספרד 3	מונקו 3	קנדה 3	אזרבייג'ן 1	אוסטריה 3	בריטניה 5	הונגריה פרש	בלגיה 3	איטליה 4	סינגפור 2	מלזיה 3	יפן 3	ארצות הברית פרש	מקסיקו פרש	ברזיל 6	פרש			5	200
2018	רד בול	אוסטרליה 4	בחריין פרש	1	אזרבייג'ן פרש	ספרד 5	מונקו 1	קנדה 4	צרפת 4	אוסטריה פרש	בריטניה 5	גרמניה פרש	הונגריה 4	בלגיה פרש	איטליה פרש	סינגפור 6	רוסיה 6	יפן 4	ארצות הברית פרש	מקסיקו פרש	ברזיל 4	4		6	170
2019	רנו	אוסטרליה פרש	בחריין 18	7	אזרבייג'ן פרש	ספרד 12	מונקו 9	קנדה 6	צרפת 11	אוסטריה 12	בריטניה 7	גרמניה פרש	הונגריה 14	בלגיה 14	איטליה 4	סינגפור 14	רוסיה פרש	יפן נפסל	מקסיקו 8	ארצות הברית 6	ברזיל 6	11		9	54
2020	רנו	אוסטריה פרש	אוסטריה 8	הונגריה 8	בריטניה 4	בריטניה 14	ספרד 11	בלגיה 4	איטליה 8	איטליה 4	רוסיה 5	גרמניה 3	פורטוגל 9	איטליה 3	טורקיה 10	בחריין 7	בחריין 5	7						5	119
2021	מקלארן	בחריין 7	איטליה 6	פורטוגל 9	ספרד 6	מונקו 12	אזרבייג'ן 9	צרפת 6	אוסטריה 13	אוסטריה 7	בריטניה 5	הונגריה 11	בלגיה 4^[א]	הולנד 11	איטליה ³1	רוסיה 4	טורקיה 13	ארצות הברית 5	מקסיקו 12	ברזיל פרש	קטר (מדינה) 12	ערב הסעודית 5	12	8	115
2022	מקלארן	בחריין 14	ערב הסעודית פרש	אוסטרליה 6	איטליה 18⁶	ארצות הברית 13	ספרד 12	מונקו 13	אזרבייג'ן 8	קנדה 11	בריטניה 13	אוסטריה 9	צרפת 9	הונגריה 15	בלגיה 15	הולנד 17	איטליה פרש	סינגפור 5	יפן 11	ארצות הברית 16	מקסיקו 7	ברזיל פרש	9	11	37